ספוילר "משחקי הכס" עונה 4 פרק 9

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה 13 תגובות
פורסם לראשונה בוואלה
—
בימים אלה עומדת רשת AMC על קו פרשת המים. מאז שהחליטה להפוך מרשת שרק משדרת סרטים ישנים ולהפוך לחממה לסדרות איכות, היו לה שלוש פגיעות בול: מצד אחד "מד מן" ו"שובר שורות" חביבות המבקרים, ומנגד הלהיט המטורף "המתים המהלכים", הסדרה הכי נצפית בטלוויזיה האמריקנית. כאשר הסתמן סופן של "שובר שורות" ו"מד מן", החליטה הרשת לפצל את העונה האחרונה של כל אחת מהן לשני חלקים שישודרו בהפרש של שנה, כלומר להחזיק אותן בחיים באמצעים מלאכותיים. היא עשתה זאת מכמה סיבות שלא ניכנס אליהן עכשיו, אבל אחת מהן הייתה לספק לעצמה שהות למצוא את מכרה הזהב הבא שלה – אם ברייטינג ואם בטקסי הפרסים.
היו לה בתווך לא מעט ניסיונות כושלים ליצור את הדבר הגדול הבא. "The Killing" החלולה, "שמש שקרנית" שנואת המבקרים, "גיהנום על גלגלים", "המרגלים של וושינגטון" החדשה – כולן לא יצרו את ההד ש-AMC קיוותה לו. בשבוע שעבר הגיעה סדרה חדשה שקיוותה ליצור את המהפך: "קוד שרוף", דרמה המתרחשת בתחילת שנות השמונים ומתארת את ניסיונותיו של עובד IBM לשעבר לרתום לעזרתו חברת מחשבים אחרת, כדי ליצור פריצת דרך חדשה ולהתחרות בתחום המחשבים האישיים.
קשה שלא למתוח קווים בין קווי המתאר של העלילה הזו לבין מצבה של AMC, ובפרט בין "מד מן" לבין "קוד שרוף", שלא בכדי תופסת את משבצת השידור של סדרת הפרסומאים עם תום חצי-עונתה. נדמה כאילו החדשה מנסה לפרק את הישנה לגורמים כדי לבחון את מרכיביה ולבנות אותה מחדש – סצינה שכלולה אצלה בפועל בפרק הראשון. כמו "מד מן" גם "קוד שרוף" (במקור Halt and Catch Fire) נפתחת לראשונה עם הסבר על שם הסדרה, במקרה שלה מדובר בקוד מחשב נושן שהקלדתו גרמה לכל הוראות המחשב להתחרות זו בזו על עליונות באותה העת, מה שהביא לאיבוד שליטה של המשתמש על המכשיר. כמו "מד מן" מדובר גם כאן בסדרה שעלילתה מתרחשת לפני עשורים, בדומה לה היא מציגה בחזיתה דמות של גבר נאה, מצוחצח, יהיר ומסתורי. כשמוסיפים להשוואה הזו את העיסוק במחשבים בכלל וב-IBM בפרט ש"מד מן" הציבה לאחרונה במרכזה, ההשוואה ביניהן כמעט בלתי נמנעת.
ואיך לא, היא אינה עושה חסד עם "קוד שרוף". הפיילוט שלה רחוק מלהיות גרוע, ודווקא מסקרן לראות לאן הם יקחו את זה מכאן, אבל מצער לראות עיסוק בנושא מקורי יחסית שלא זכה לטיפול משמעותי בעבר, בטח לא בטלוויזיה, מבוצע על פי מיטב הקלישאות. זה קורה כבר בתחילת הפרק: ג'ו מקמילן, גיבור הסדרה, עומד מול כיתת מהנדסי מחשבים בקולג' כלשהו, סטודנטית יפה בעלת עיניים גדולות בהירות ותספורת קסדה בלונדינית (בגילומה של אחת קמרון האו) נכנסת באיחור עם אוזניות לראשה ובוז בשפתיה, אבל מיד מתברר כמובן שהיא האדם המבריק ביותר בחדר. עד כדי כך שהיא רואה נכוחה את העתיד: "מחשבים יהיו מחוברים זה לזה באמצעות רשת אחת עם פרוטוקול סטנדרטי אחיד". הסצינה הזו מהווה מעין סמן למה שעתיד להגיע בהמשך הפרק – דברים שאת חלקם הגדול ראינו כבר לפני כן במקומות אחרים, וגם אז הם לא בהכרח הרשימו.
את מקמילן מגלם לי פייס בעל הגבות המהפנטות מ"ההוביט", ובקרוב האיש הרע ב"שומרי הגלקסיה". מקמילן מוכר את דרכו למשרת סוכן מכירות בחברת מחשבים בדאלאס טקסס, חלק מערבת הסיליקון (הטייק המקומי על עמק הסיליקון), ומגייס לעזרתו את אחד המהנדסים, איש כבוי וגאון מחשבים בשם גורדון קלארק, אותו מגלם סקוט מקניירי הנפלא ("ארגו", "הורג אותם ברכות"), בקלות הדבר הכי טוב בפיילוט של "קוד שרוף". גורדון הוא איש משפחה המלקק את פצעיו מהרפתקת מחשבים כושלת מספר שנים קודם לכן, ניסיון ליצור יחד עם רעייתו (קרי בישה – השניים גילמו זוג נשוי גם ב"ארגו") תוכנית הדגמה למחשב חדש. כאשר ג'ו שולף אותו לפגישת מכירות, גורדון מוצא עניין אישי בשאלה שהוא מציב בפני הקונים הפוטנציאליים: "האם אתם מוכנים להיות יותר?"
זו שאלה מצוינת עבור "קוד שרוף" עצמה, שחרף המתווה הנדוש של פרק הבכורה שלה עדיין הצליחה להיות מבדרת. אבל כדי ש-AMC תמצא את הדבר הבא שלה, היא צריכה יותר. הרבה יותר: פרק הפתיחה השיג השבוע את הרייטינג הנמוך ביותר לבכורה בתולדותיה של הרשת. פחות אפילו מהבכורות של "מד מן" ו"שובר שורות" בימיה הראשונים של AMC, כשאף אחד עוד לא ממש ידע שהיא מספקת אופציה לסדרות דרמה. ייתכן שאחוזי הצפייה הזעומים נבעו מהעובדה שכמעט שבועיים קודם לכן הפרק היה זמין לצפייה בטאמבלר, לראשונה בתולדות הרשת החברתית הזו, מה שבדרך כלל אמור ליצור באזז ואולי במקרה של "קוד שרוף" התנקם בה. המבחן יהיה בפרקים הבאים, הן מבחינת המספרים והן מבחינה יצירתית, ו-AMC מקווה שלא תיאלץ גם הפעם ללחוץ על מקש ה-Delete.
"האמריקנים" עונה 2 פרק 13, סוף העונה השנייה

נדרש לי קצת זמן להגיע לזה, אבל אי אפשר באמת לוותר על ביקורת לפרק האחרון לעונה השנייה והמצוינת של "האמריקנים". אם העונה הראשונה הייתה לא מאוד אחידה ברמתה, הגיעה השנייה והציגה רצף עלילתי הדוק ומרשים, גם מבחינת הסיפור אבל בעיקר מבחינה רגשית. מן הפרק הראשון בה, עם הרצח המזוויע של עמיתיהם של הג'נינגסים ובתם, העונה הזו שיחקה חזק על היעדר השליטה של ההורים על הדור הבא ככל שהוא מתבגר. אלמנט נכון תמיד במקרה של בני נוער, ומועצם פי כמה במקרה של אנשים שתחום העיסוק שלהם כרוך ברציחות אקראיות, חיים כפולים וריגול אצל מדינת אויב.
פייג' הייתה כמובן המייצגת הגדולה לכך, ההתקרבות היחסית-תמימה שלה לדת הפכה למשבר של ממש אצל הוריה, ובעיקר אמה, אבל גם אחיה הקטן הוכיח שלא תמיד ניתן לשלוט בו – הוא התגנב אל בית השכנים כאשר לא היו שם ושיחק במשחקי וידאו. אבל אז הגיעה הפינאלה והגדילה פי כמה את קנה המידה: Continue reading →
חלקה הראשון לעונה השביעית של "מד מן" אולי נגמר בשבוע שעבר, אבל בפועל הצילומים ממשיכים כרגיל, כתיבת הפינאלה הושלמה בשבוע שעבר ובקרוב תצולם. מסיבותיה הטכניות הקרות של רשת AMC אנחנו צפויים לראות אותה, יחד עם ששת הפרקים המקדימים אותה, רק בשנה הבאה. בינתיים אפשר לסכם את מה שהיה לנו עד כה: חצי העונה הזה היה מעט לא אחיד ברמתו, קצת בדומה לשתי העונות שקדמו לו, אבל גם הצליח להשתחרר מהן מעט. שלוש העונות האחרונות סובלות מחוסר איזון מופגן בין מה שמוצג על המסך לבין מה שנעדר ממנו – מצד אחד אפשר היה בקלות לוותר על חלק ניכר מהעלילות, בעיקר זמן המסך הרב של מייגן וסילביה, ומצד שני הולכים ומצטברים יותר מדי דברים שלא זוכים לנימוק כדי הצורך. דמות מרתקת כמו מייקל גינזברג שנדחקת לשוליים, או עלילות שלמות המתרחשות בלי שנראה אותן כמו של טד צ'ואו בלוס אנג'לס, או שימוש בדמויות חלולות במידה כזו או אחרת רק כדי שיהיו כלי עלילתי. לו אייברי הוא הדוגמה המובהקת לכך, אבל גם ג'ים קאטלר מאוד חד ממדי.
המקרה החורק ביותר שייך לדמות שבאופן עקבי הפעולות שלה תמוהות – ג'ואן. ליתר דיוק, מעשיה אמנם זוכים להסברים, אבל כאלה שרחוקים מלהניח את הדעת. בראיונות מהשבוע האחרון נשאל מתיו וויינר לגביה, ונדמה שקרבתו הגדולה אל הנושא מקשה עליו לראות את הכשלים בה. בראיון לוולצ'ר הוא אמר, "כמישהו שחי את המציאות של הסדרה ושל המעריצים הדורשים שתישאר עקבית, אני המום שאנשים הופתעו מזה. אני מניח שהם אוהבים את דון כל כך והם אוהבים את דון וג'ואן כל כך, אבל אני תמיד מסתכל על זה ושואל, 'האם אתה נשאר חבר של האדם שאיבד את כרטיס הלוטו בסך מיליון דולר?' זה היה עניין גדול בעונה שש. היא הייתה שם כאשר הם הוציאו אותו לחופשה, והיא הייתה די איתנה בדעתה בנוגע לכך. ההתעלמות האלכוהולית של דון מהרווחה שלה – אלה היו מיליון דולר כאשר יצאו להנפקה, היא שכבה עם האיש הזה כדי שזה יקרה, ודון פשוט מתוך דחף איחד את הסוכנויות, פיטר את האיש ועלה לה מיליון דולר במונחים של 1968".
ההסבר הזה בעיניי משטיח את דמותה של ג'ואן ואת הסדרה כולה. אפשר לחשוב שההנפקה הזו הגיעה יש מאין רק מפני ש"סטרלינג קופר דרייפר פרייס" עבדו עם יגואר, כאילו לא עבודה קשה של דון עצמו, בין היתר, הביאה אותם לשם. ג'ואן עצמה הספיקה להשתכר יפה ולהתקדם היטב מאז, ומאז הגיעו די והותר הזדמנויות להנפיק שוב את הסוכנות בבורסה. יתר על כן, המניעים של דון לפעולות שוויינר מתאר הושפעו בחלקם הגדול מהעובדה שהאיש הדוחה של יגואר "אילץ" את ג'ואן לשכב איתו. "אתה אחד הטובים", היא אמרה לדון כאשר בא אליה ואמר לה שאינה צריכה לעשות את זה (בשלב שבדיעבד היה מאוחר מדי).
כל זה נשכח כאשר דון נפטר מהחשבון, מעשה שהקטין את הקרבן של ג'ואן וללא ספק נבע גם מאגו, אבל מקורותיו היו נטועים ממש ב"כפייה" הזו שנפלה אל פתחה שנה ומשהו קודם לכן. מבחינתי זהו המשך קלוקל ישיר לעלילה שבעצמה נולדה בחטא בשעתו, כל העניין הזה של ג'ואן והעובדה שבכלל הסכימה לכך הגיעו בלי יסודות בפרק "האישה האחרת" מהעונה החמישית. ברור שהיא מנסה להבטיח את עתיד ילדה, מובן שהנושא שלה עם דון מורכב, אבל כנראה שהמורכבות מובנת רק לנו. עבור וויינר וג'ואן זה מאוד שחור ולבן. אני תוהה מה יקרה ביניהם, עכשיו כשהיא סוף סוף הצליחה להתעשר בזכות המכירה למקאן.
הכל נשאר במשפחה
יש משהו מעט מדאיג במחשבה שרק חצי עונה עברה, כי רצף הפרקים שקיבלנו עד כה הציג כיוון מעורר תקווה שעוד עלולה לדעוך בחלק השני. כבר מסוף העונה השישית דון מתעורר ומתפכח, תרתי משמע. ישנה תחושה של דקות נוקפות מן הרגע הראשון עם הפיץ' של פרדי לשעוני אקיוטרון, דרך המוני התייחסויות פרוזאיות יותר או פחות לזמן האוזל ולמגבלותיו. במקביל עלתה ביתר שאת הטכנולוגיה, מוטיב שהיה שם מאז יומה הראשון של הסדרה ותמיד היה כרוך בפן האנושי שבה. בהפצה של חידושים כיאה לסוכנות פרסום, באופן שבו האנשים עצמם משתנים או מתקבעים, ובעיקר בעובדה שגם בעתיד הרחוק, כשהאנושות תאכלס כוכבי לכת אחרים, הטכנולוגיה תהיה כלי נוסף שיפריד וייקשור בין אנשים. העניין הזה מתקשר הדוקות למוטיב הבולט האחרון של חצי-העונה: המשפחה על שלל האפשרויות הטמונות בקונספט שלה. "המקום הזה הוא כמו משפחה", אמר פעם רוג'ר, "האמן לי, אני זוכר". כעת הוא יוצא מגדרו כדי להושיע את הסוכנות ואת האנשים היקרים לו בה, זו המשפחה שלו.
דון עצמו הבין לאחרונה כמה דברים על אמיתות החיים ומאז יחסיו עם בתו שקופים ויפים, הוא התפייס עם בת-טיפוחיו, מעביר אליה את הלפיד באופן מאוד מובהק ושוב חוזר אל עמדת המפתח שלו. אמנם כן, הוא ומייגן נפרדו, אבל הרוח הנושבת מרמזת לנו שהוא עשוי להיות בסדר. כבר בשלב המוקדם הזה אלה אלמנטים של סוף סדרה, כזה שמעניק לנו רגעי סיום ובמקביל מסמן עבורנו את הדרך שהגיבור הולך בה בסיכומו של דבר. אבל זהו הרי לא הסוף, בכל זאת נשארו שבעה פרקים תמימים שבהם לא סביר שייפרמו שוב אותם קצוות שכבר נקשרו, אלא יהיה עיסוק באחרים. האם למשל הרשויות יגלו שדיק וויטמן עודנו חי ועריק?
לנוכח המצב המעודד העכשווי, בראיון ל-HitFix בשבוע שעבר נשאל מתיו וויינר עד כמה עלינו להיות מודאגים מההמשך. "אני מקווה שאנשים יקשיבו למילות השיר 'My Way', ברמה מסוימת", ענה וויינר, "וידעו שיש משהו מריר-מתוק בהצלחה חומרית. אלה לא באמת החיים. אף אחד לא יכול להיות הבעלים שלה. האם אני רוצה שאנשים ירגישו שמשהו מה הולך לקרות? כן, אנחנו תמיד משחקים על זה. יש עוד סיפור לספר, אני מקווה שהקהל צופה את זה. הכל יסתיים. אנחנו רק יכולים להתמקד כאן במה שלדעתנו חשוב".
"משחקי הכס" עונה 4 פרק 8, כולל ספוילרים לחמשת ספרי "שיר של אש וקרח".
אם אתם מחפשים את הדיון בלי ספוילרים לספרים, הנה הוא כאן.

"מד מן" עונה 7 פרק 7

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה ארבע תגובות
פורסם לראשונה בוואלה
—
לקראת תחילת העונה נשאל מתיו וויינר רבות על ההחלטה של AMC לפצל אותה לשניים. הוא ענה שבתחילה הוא לא היה מוטרד כלל, כי לאורך כל חייה "מד מן" חילקה את העונות שלה והציבה תפניות בנקודת האמצע. אלא שבשלב מסוים, כך מספר וויינר, הוא והכותבים קלטו שעליהם לספק שתי פרמיירות ושתי פינאלות, מה שהפך את החלוקה הזו לאתגר נוסף עבורם. לנוכח הפרק שחותם את חלקה הראשון של העונה, אפשר להכתיר את התוצר שלהם כהצלחה מסחררת. אחת הפינאלות היפות והמסעירות בתולדות הסדרה, שלמעשה מרפררת די בפירוש לשתיים מהעבר: Continue reading →