חלקה הראשון לעונה השביעית של "מד מן" אולי נגמר בשבוע שעבר, אבל בפועל הצילומים ממשיכים כרגיל, כתיבת הפינאלה הושלמה בשבוע שעבר ובקרוב תצולם. מסיבותיה הטכניות הקרות של רשת AMC אנחנו צפויים לראות אותה, יחד עם ששת הפרקים המקדימים אותה, רק בשנה הבאה. בינתיים אפשר לסכם את מה שהיה לנו עד כה: חצי העונה הזה היה מעט לא אחיד ברמתו, קצת בדומה לשתי העונות שקדמו לו, אבל גם הצליח להשתחרר מהן מעט. שלוש העונות האחרונות סובלות מחוסר איזון מופגן בין מה שמוצג על המסך לבין מה שנעדר ממנו – מצד אחד אפשר היה בקלות לוותר על חלק ניכר מהעלילות, בעיקר זמן המסך הרב של מייגן וסילביה, ומצד שני הולכים ומצטברים יותר מדי דברים שלא זוכים לנימוק כדי הצורך. דמות מרתקת כמו מייקל גינזברג שנדחקת לשוליים, או עלילות שלמות המתרחשות בלי שנראה אותן כמו של טד צ'ואו בלוס אנג'לס, או שימוש בדמויות חלולות במידה כזו או אחרת רק כדי שיהיו כלי עלילתי. לו אייברי הוא הדוגמה המובהקת לכך, אבל גם ג'ים קאטלר מאוד חד ממדי.
המקרה החורק ביותר שייך לדמות שבאופן עקבי הפעולות שלה תמוהות – ג'ואן. ליתר דיוק, מעשיה אמנם זוכים להסברים, אבל כאלה שרחוקים מלהניח את הדעת. בראיונות מהשבוע האחרון נשאל מתיו וויינר לגביה, ונדמה שקרבתו הגדולה אל הנושא מקשה עליו לראות את הכשלים בה. בראיון לוולצ'ר הוא אמר, "כמישהו שחי את המציאות של הסדרה ושל המעריצים הדורשים שתישאר עקבית, אני המום שאנשים הופתעו מזה. אני מניח שהם אוהבים את דון כל כך והם אוהבים את דון וג'ואן כל כך, אבל אני תמיד מסתכל על זה ושואל, 'האם אתה נשאר חבר של האדם שאיבד את כרטיס הלוטו בסך מיליון דולר?' זה היה עניין גדול בעונה שש. היא הייתה שם כאשר הם הוציאו אותו לחופשה, והיא הייתה די איתנה בדעתה בנוגע לכך. ההתעלמות האלכוהולית של דון מהרווחה שלה – אלה היו מיליון דולר כאשר יצאו להנפקה, היא שכבה עם האיש הזה כדי שזה יקרה, ודון פשוט מתוך דחף איחד את הסוכנויות, פיטר את האיש ועלה לה מיליון דולר במונחים של 1968".
ההסבר הזה בעיניי משטיח את דמותה של ג'ואן ואת הסדרה כולה. אפשר לחשוב שההנפקה הזו הגיעה יש מאין רק מפני ש"סטרלינג קופר דרייפר פרייס" עבדו עם יגואר, כאילו לא עבודה קשה של דון עצמו, בין היתר, הביאה אותם לשם. ג'ואן עצמה הספיקה להשתכר יפה ולהתקדם היטב מאז, ומאז הגיעו די והותר הזדמנויות להנפיק שוב את הסוכנות בבורסה. יתר על כן, המניעים של דון לפעולות שוויינר מתאר הושפעו בחלקם הגדול מהעובדה שהאיש הדוחה של יגואר "אילץ" את ג'ואן לשכב איתו. "אתה אחד הטובים", היא אמרה לדון כאשר בא אליה ואמר לה שאינה צריכה לעשות את זה (בשלב שבדיעבד היה מאוחר מדי).
כל זה נשכח כאשר דון נפטר מהחשבון, מעשה שהקטין את הקרבן של ג'ואן וללא ספק נבע גם מאגו, אבל מקורותיו היו נטועים ממש ב"כפייה" הזו שנפלה אל פתחה שנה ומשהו קודם לכן. מבחינתי זהו המשך קלוקל ישיר לעלילה שבעצמה נולדה בחטא בשעתו, כל העניין הזה של ג'ואן והעובדה שבכלל הסכימה לכך הגיעו בלי יסודות בפרק "האישה האחרת" מהעונה החמישית. ברור שהיא מנסה להבטיח את עתיד ילדה, מובן שהנושא שלה עם דון מורכב, אבל כנראה שהמורכבות מובנת רק לנו. עבור וויינר וג'ואן זה מאוד שחור ולבן. אני תוהה מה יקרה ביניהם, עכשיו כשהיא סוף סוף הצליחה להתעשר בזכות המכירה למקאן.
הכל נשאר במשפחה
יש משהו מעט מדאיג במחשבה שרק חצי עונה עברה, כי רצף הפרקים שקיבלנו עד כה הציג כיוון מעורר תקווה שעוד עלולה לדעוך בחלק השני. כבר מסוף העונה השישית דון מתעורר ומתפכח, תרתי משמע. ישנה תחושה של דקות נוקפות מן הרגע הראשון עם הפיץ' של פרדי לשעוני אקיוטרון, דרך המוני התייחסויות פרוזאיות יותר או פחות לזמן האוזל ולמגבלותיו. במקביל עלתה ביתר שאת הטכנולוגיה, מוטיב שהיה שם מאז יומה הראשון של הסדרה ותמיד היה כרוך בפן האנושי שבה. בהפצה של חידושים כיאה לסוכנות פרסום, באופן שבו האנשים עצמם משתנים או מתקבעים, ובעיקר בעובדה שגם בעתיד הרחוק, כשהאנושות תאכלס כוכבי לכת אחרים, הטכנולוגיה תהיה כלי נוסף שיפריד וייקשור בין אנשים. העניין הזה מתקשר הדוקות למוטיב הבולט האחרון של חצי-העונה: המשפחה על שלל האפשרויות הטמונות בקונספט שלה. "המקום הזה הוא כמו משפחה", אמר פעם רוג'ר, "האמן לי, אני זוכר". כעת הוא יוצא מגדרו כדי להושיע את הסוכנות ואת האנשים היקרים לו בה, זו המשפחה שלו.
דון עצמו הבין לאחרונה כמה דברים על אמיתות החיים ומאז יחסיו עם בתו שקופים ויפים, הוא התפייס עם בת-טיפוחיו, מעביר אליה את הלפיד באופן מאוד מובהק ושוב חוזר אל עמדת המפתח שלו. אמנם כן, הוא ומייגן נפרדו, אבל הרוח הנושבת מרמזת לנו שהוא עשוי להיות בסדר. כבר בשלב המוקדם הזה אלה אלמנטים של סוף סדרה, כזה שמעניק לנו רגעי סיום ובמקביל מסמן עבורנו את הדרך שהגיבור הולך בה בסיכומו של דבר. אבל זהו הרי לא הסוף, בכל זאת נשארו שבעה פרקים תמימים שבהם לא סביר שייפרמו שוב אותם קצוות שכבר נקשרו, אלא יהיה עיסוק באחרים. האם למשל הרשויות יגלו שדיק וויטמן עודנו חי ועריק?
לנוכח המצב המעודד העכשווי, בראיון ל-HitFix בשבוע שעבר נשאל מתיו וויינר עד כמה עלינו להיות מודאגים מההמשך. "אני מקווה שאנשים יקשיבו למילות השיר 'My Way', ברמה מסוימת", ענה וויינר, "וידעו שיש משהו מריר-מתוק בהצלחה חומרית. אלה לא באמת החיים. אף אחד לא יכול להיות הבעלים שלה. האם אני רוצה שאנשים ירגישו שמשהו מה הולך לקרות? כן, אנחנו תמיד משחקים על זה. יש עוד סיפור לספר, אני מקווה שהקהל צופה את זה. הכל יסתיים. אנחנו רק יכולים להתמקד כאן במה שלדעתנו חשוב".