הנה הביקורת שלי על הפרק האחרון אי פעם של "משחקי הכס"

הביקורת שלי על "משחקי הכס" עונה 8 פרק 5, אחד לפני הסוף
הנה הביקורת שלי על "משחקי הכס" עונה 8 פרק 2. בתגובות הקפידו בבקשה לתת אזהרת ספוילר לפני שאר הטקסט שלכם, כי אפשר לראות את ההתחלה גם בעמודים אחרים בבלוג.
הנה הביקורת שלי על פרק פתיחת העונה השמינית. בתגובות הקפידו בבקשה לתת אזהרת ספוילר לפני שאר הטקסט שלכם, כי אפשר לראות את ההתחלה גם בעמודים אחרים בבלוג.
סיום העונה השלישית גרם להרבה אנשים להרים גבה ולהגיד "רגע, זה הכל?", אבל בשבילי זה היה בדיוק מה שאני צריך: שילוב של טירוף, רעיונות מד"ב, הומור, דיאלוגים מצחיקים והתפתחות דמויות הגיונית שלא חוזרת על הנקודה שריק הוא גאון על שיואו וואו. נקודות בונוס: אין, כפי שציפו שיהיה, את מורטי הרשע. נהדר.
עלילת הפרק גם לא מתהדרת באיזה משחק מוח-טוויסט-אנאערף כזה או אחר ומציגה עלילה פשוטה לחלוטין: ריק ומורטי מדרדרים את מערכת היחסים שלהם מול נשיא ארה"ב לאט לאט עד שהם מגיעים לפתרון המתבקש ואז לפתע, עלילה צדדית (שמוכיחה את נחיצות הפרק הקודם, גם אם לא את זה שהוא היה טוב במיוחד או משהו) שסוחפת את הכל לכיוונה, ומחזירה את הסדרה, בכלליות, לכיוון נכון.
העיסוק של העונה הנוכחית ב"כמה ריק מדהים" עם פרקים שמנכיחים אותו על חשבון שאר הדמויות עשה, בסופו של דבר, יותר רע מטוב לסדרה. המסע של מורטי וסאמר להתמודד עם גירושי הוריהם די נזנח, ואפילו ההתמודדות של ההורים עצמם לא ממש הצליחה להמריא, כך שעיקר העונה התמקד ב"מלפפון-חמוץ-ריק" ושלל הרפתקאות כאלה ואחרות. לחזור חזרה למקום ששם אותו לא במקום שלא נוח לו ושאולי נותן דגש לדמויות האחרות, עשוי להיות הרענון שהסדרה הזאת צריכה.
האנטי-קליימקס הזה, חוץ מהתאמה כללית לאווירה של הסדרה, גם משחרר את הסדרה מלנסות להתעלות על עצמה ועל כל מה שעשתה. גם אם הפרק השלישי ניטרל את הרעיון שמשהו רע אי פעם יכול לקרות לריק מבחינה הגיונית כי, נו באמת, הוא היה מלפפון חמוץ וביצע רצח המוני, הרי שהאווירה הפתוחה הזאת לא מונעת מכך שבעונה הבאה אולי ייתנו לו יריב שיהווה לו משקל נגד, למרות כל ההכרזות הדוקטור הו-יות שלו.
בגדול, אפשר לומר שהאיזון בין ריק ומורטי הוא שריק הוא המתוחכם ומורטי הוא הלב (אפשר גם לא לומר את זה. זה לא תמיד עובד, אבל, לעזאזל, תנו לי שנייה עם המטאפורה הזאת). ובכן, בעונה הזאת המתוחכם ניצח את הלב – עוד פרק ועוד פרק ניסו להיות מתוחכמים וזה בהחלט עבד בחלק מהמקרים, אבל המאיס את עצמו באחרים. ולכן לא מפתיע שבפרק כזה מצחיק, אולי הרגעים הכי מצחיקים הם לא הפאנצ'ליינים של ריק אלא התגובות של מורטי. ריק והנשיא נמצאים כל כך במסלול התנגשות ידוע מראש, עד שהדמות היחידה החופשיה מהתנהגות הרסנית, מורטי, היא זאת המעניינת ביותר והלא צפויה ביותר.
בכל מקרה, זהו זה. עד עונה ארבע, כמו שמר פופי-באט-הול אמר, אולי יהיו לו נכדים. היי, אולי גם לי! למרות שכרמל, אם את קוראת את זה, אל תעשי ילדים, מה נסגר איתך, את תינוק. בהנחה שאת קוראת את זה כשאת לא תינוקת ובגיל מתאים לעשיית ילדים, עדיין הייתי שמח להתייעצות מראש. כמו כן, הייתי שמח אם העונה הרביעית של "ריק ומורטי" יצאה עד אז.
אז, מה, שמעתם שליקום אין משמעות? כן, מסתבר, ולא שמענו את זה אף פעם, שליקום אין משמעות ולכן.. ובכן.. אה.. משהו.
אוף, זה לא הוגן להיטפל לפרק שסוף סוף שם את בת' במרכז שלו, אבל הפרק הזה היה, בעונה מלאת הפתעות, עוד מאותו הדבר: עוד מונולוג ניהיליסטי של ריק לגבי חוסר משמעות הקיום, עוד הרפתקה שמוכיחה שג'רי צריך לעמוד על שלו, עוד ריק מתנהג כמו שמוק – זה לא שהיה חסר לפרק הזה רגעים מצחיקים (היצור הקטן בהצגה קנה את יבי, במיוחד כאשר הוא נדרש ל.. לעזאזל צריך מילה עברית ל "to hump" להמפפ? בוא נגיד ש. במיוחד כאשר הוא נדרש להמפפ את האבן והעץ) אבל היה חסר לפרק הזה את אפקט ה"חרדון קדוש, מה ראיתי עכשיו", שהיה בעונות הקודמות ובלא מעט פרקים של העונה הזאת.
החסרונות של הפרק, להגנתו, נובעים בדיוק ממה שמבקשים ממנו: קו עלילה שמתפתח לאנשהו. אמנם הרפתקאות אקראיות זה מגניב, אבל הצופים רוצים המשכיות כלשהי והתקדמות, ואני מודה שעד עכשיו כמעט כל פעם שהסדרה התנסתה בהמשכיות יצא לה פחות טוב מאשר כאשר סתם השתוללה. כלומר, כן, היחסים עם בת' וריק צריכים להתפתח לאנשהו, אבל אני פשוט לא קונה כל כך את כל סאגת ה"בת' היא פשוט נוראה כמו ריק", כי זה לא ממש משהו שבא לידי ביטוי בשום דבר בחיים שלה, וקצת חבל לי ההכנסה הזאת תחת הצל שלו במקום לתת לה את המקום שלה. בת' אמנם מצליחה להכניס נקודת מבט שונה לנאום שלו בסוף, הפרק אבל הייתה חסרה לה איזה עמידה על הרגליים מול הדברים שהוא אומר, שהיא לא הביאה, ואולי זה הגיוני כי "חוסר התמודדות בריא עם אבא שלה" זה חלק מהדנ"א של בת' ונו, בכל זאת.
באותו הזמן, גם העלילה של ג'רי הייתה פחות ממעוררת השראה, בייחוד עם הסיום שחותך כל ניסיון להעניק לג'רי איזשהו עמוד שדרה ופשוט מזיז את כל הדילמה לצד השני ושורק לעצמו.
אני מודה שמדי פעם קשה לי עם ביקורת על "ריק ומורטי" כי כאילו, ככל הנראה פרק שכזה בסדרה אחרת היה הופך לטוב ביותר בסדרה. אבל פרקים בסדרה שופטים לפי הקשר, לא לפי מה שיש בחוץ. נותר רק לקוות ששני הפרקים האחרונים הם לא סימן לפרק סיום העונה, אחרת מעונה עם כל כך הרבה הברקות יישאר טעם בעיקר של סיום מעט מאכזב.
לא היה מאוד מצחיק, הפרק הזה.
כלומר, "ריק ומורטי" בכלליות לאחרונה מאזנת בין ההומור שלה לדברים אחרים אבל הפרק הזה, הממשיך את המסורת של פרקי לקט עם קטעים שלא שודרו עדיין (מסורת שהתחילה, למיטב ידיעתי, עם הסדרה הקצרצרה והנהדרת של "מוכרים בלבד") אמור להיות כולו הומור פרוע ומטורף – ואיכשהו, זה לא ממש עובד. הרעיון לרענן את הפורמט ולא ליצור שוב פעם גרסה של "לווין בין יקומי" הוא צעד בכיוון הנכון, ובכל זאת קשה לי עכשיו, יומיים אחרי הצפייה, להיזכר במשהו בסרט מבין כל הקטעים שממש נחרט בזיכרון. רק הדיאלוגים לגבי "גברים בשחור 2" הצליח להיתקע שם. בכלליות, הדינימיקה בין ריק ומורטי לאחר זיכרון היא הדבר הכי מעניין שהיה בפרק, אבל גם שם לא נראה שהיה הרבה מה לחקור בנושא.
זה לא אומר שהפרק היה זוועה, או משהו שצריך לגנוז ולשכוח מקיומו – זה פשוט אומר שאחרי הצלחה חד פעמית עם הלווין הבין יקומי הראשון, "ריק ומורטי" כנראה צריכים להפסיק עם הקטע של "הפרק שבו יש דברים לא קשורים". יש בפרק הרבה רעיונות מעניינים שמבליחים לשנייה, והרבה רגעים שאולי בנסיבות אחרות היו יכולים להתפתח למשהו מעניין אבל בהקשר הזה הפרק הרגיש פשוט… בסדר כזה. מכאן לא יגיע הפלמבוס הבא או ה"שני אחים", וכנראה שבכלליות שלמנוע של לקטי רגעים אקראיים נגמר הדלק, אבל זה בהחלט פרק לא מזיק שנחמד לצפות בו, בסדרה ובעונה שרובה פרקי מופת כל אחד.