"האמריקנים" עונה 2 פרק 13, סוף העונה השנייה
נדרש לי קצת זמן להגיע לזה, אבל אי אפשר באמת לוותר על ביקורת לפרק האחרון לעונה השנייה והמצוינת של "האמריקנים". אם העונה הראשונה הייתה לא מאוד אחידה ברמתה, הגיעה השנייה והציגה רצף עלילתי הדוק ומרשים, גם מבחינת הסיפור אבל בעיקר מבחינה רגשית. מן הפרק הראשון בה, עם הרצח המזוויע של עמיתיהם של הג'נינגסים ובתם, העונה הזו שיחקה חזק על היעדר השליטה של ההורים על הדור הבא ככל שהוא מתבגר. אלמנט נכון תמיד במקרה של בני נוער, ומועצם פי כמה במקרה של אנשים שתחום העיסוק שלהם כרוך ברציחות אקראיות, חיים כפולים וריגול אצל מדינת אויב.
פייג' הייתה כמובן המייצגת הגדולה לכך, ההתקרבות היחסית-תמימה שלה לדת הפכה למשבר של ממש אצל הוריה, ובעיקר אמה, אבל גם אחיה הקטן הוכיח שלא תמיד ניתן לשלוט בו – הוא התגנב אל בית השכנים כאשר לא היו שם ושיחק במשחקי וידאו. אבל אז הגיעה הפינאלה והגדילה פי כמה את קנה המידה: הילדים האלה הם תוצר נלווה של המטרה, פשוטו כמשמעו, וככאלה המרכז יכול לגייס גם אותם לפעילות ביון. הידיעה הזו הגיעה כחלק מחשיפה עצומה שהרצח הנוראי של בני המשפחה בתחילת העונה נעשה על ידי הבן עצמו, שיחה טעונה שהשתבשה לחלוטין. זו הייתה התגלמות טראגית של שיקול דעת בן עשרה, לא מגובש, נער שנהה אחרי מישהי שהתאהב בה ורצח את הוריו לטובת משהו גדול מהם, כניסוחו. האם שיקול הדעת של פייג' יהיה טוב יותר? ושל הנרי בבוא היום?
נדמה שכל העונה הכשירה אותנו לרגע הזה, לפגישה של פיליפ ואליזבת' עם קלודיה (קלודיה!) והגילוי המחריד על ג'ארד – טוויסט שאהבתי עד מאוד אבל בוצע אולי בצורה הכי מותחן-סוג-ב' שניתן להעלות על הדעת. הנער גוסס מירי, מספיק לספר את כל הסיפור לאליזבת' ופיליפ ואז מת מפצעיו. ברצינות? זה היה מעפן וממש פגם לי באיכות הפינאלה. הייתי מעדיף שהיה מספר לה ואז היה מתרחש כל האקשן עם ביצ'ר (מבחינתי הוא לנצח יהיה ביצ'ר מ"אוז"). זה היה אלמנט נוסף ממוטיב אחר בפרק ובעונה, כזה שהיה שם מאז ראשית ימי הסדרה – הקרבה. פרד מקריב את עצמו בניסיון (שהצליח) לאסוף דגימה על סוליות נעליו, פייג' מדברת על ישו שמת עבור חטאיהם ועל הכומר שלה שנעצר בזמן שעשה משהו שהוא מאמין בו, "וזה מעורר בי השראה", היא אומרת. אליזבת' מנחמת את ג'ארד על הוריו שהאמינו במשהו גדול מהם – אבל עד כמה רחוק פיליפ ואליזבת' מוכנים ללכת, מה הם מוכנים להקריב או להעמיד בסכנה לטובת המטרה הנעלה?
האינסטינקט שלהם הוא מיד להציב גבולות, ראש בראש מול המרכז, מה שיצר לנו חיבור ראשון בין שני עולמות שעד כה רק הקבילו – פיליפ נפגש עם ארקדי. מן הסתם זה לא הולך להסתיים בכך בעונה הבאה, ומרתק לשער מה עשויה להיות התגובה של פייג' לגילוי שהוריה מרגלים רוסים ושגם היא נדרשת. הרי הגיוני מאוד שהיא תסרב ותרגיש נבגדת בעצמה, אבל האם היא באמת יכולה לעשות זאת מבלי שיהיו לכך השלכות? לא סביר. וזו הסיבה שפיליפ ואליזבת' מנסים כבר עכשיו לעצור את זה. הקונפליקט הגדול הזה שלהם, ובעיקר של פיליפ שהתחבט לגבי זהותו כבר מתחילת הסדרה, הפך להיות עכשיו עצום בהרבה. הם מדברים על ההקרבה שאנשים עושים בעולם הזה, אנשים כמו פרד, אבל מה זה מוות לעומת הפקעת כל חייהם לטובת מטרה כלשהי? כל חייהם, כל רגע אמור להיות מוקדש לכך, תחת כסות שאינה אמיתית, שאינה הם. אבל היא כן אמיתית, בסופו של דבר אלה כן הם. יש להם ילדים ביחד וכעת מסתבר שהילדים האלה הם לא רק של ההורים שלהם, אלא גם של אמא רוסיה.