לירן אהרוני – קפה+טלוויזיה

ספוילר "עמק הסיליקון" עונה 1 פרק 5

העובדה שמדובר בסדרה קומית מבית HBO מיד שולחת אותי בגעגועים ל"הפמליה" החסרה כל כך. אבל אחרי חמישה פרקים אני חושב שאפשר כבר לפרגן על הקומדיה החדשה. את האמת? כבר בפרק הראשון עברה לי בראש המחשבה, איך לא עשו את זה קודם? עיסוק בנושא מאוד עכשווי שפונה להמון מאיתנו החולמים להצליח בגדול, זה כמעט ללכת על בטוח היום מבחינת הצלחה טלוויזיונית. הביקורות מסביב די אוהבות וכל הזמן נשמעים קולות על כך שיוצר הסדרה מייק ג'אדג', החתום על "ביוויס ובאטהד" ו"המלך היל", מציג מציאות מאוד רלוונטית שמאפיינת את הנפשות הפועלות בעמק הסיליקון שבסן פרנסיסקו.

בכל פרק עברנו עם החבורה מעין צעדים בסיסיים להקמת חברת סטארט-אפ צעירה. החל מהוויכוח על שם החברה, דרך סיפור החזון שלה ועד ללוגו שמאפיין אותה. הסיפור, מעין שילוב תסריטים הזוי של "הפמליה" ו"המפץ הגדול", עוקב אחר ריצ'רד (הוא תומאס מידלדיץ' הפחות מוכר), בחור מוכשר מאוד אך חסר ביטחון באותה המידה, שעובד כמפתח ב"הולי" – תאגיד יזמות ענק ומסחרי. ריצ'רד מצליח לפתח אלגוריתם המאפשר להגיע לרמת דחיסה עצומה של קבצי מוזיקה מבלי לאבד איכות – סטארט אפ שבמקום כמו עמק הסיליקון אמור להפוך כמה חברות גדולות על פיהן. למעשה, אם הרעיון של ריצ'רד היה מציאותי, האופן שבו אנחנו רגילים היום להעביר קבצים היה משתנה דראסטית. תעצרו רגע ותחשבו על הודעות ה-"60 שניות נותרו" כשאנחנו מעבירים קבצים לכוננים ניידים או מורידים סרטים באיכויות גבוהות.

הקאסט של הסדרה ממש נחמד. ה"קלף הפרוע" של הסדרה הוא ארליך – הסטלן רודף הבצע ו"בעל 10% מחברת פייד פייפר", כמו שהוא דואג להזכיר לכולם. בפרק הראשון חששתי שייפול לקלישאות ה"סטלן", אבל אחרי הפרק השלישי בסיקוונס הקורע בו הוא מחליט לקחת על עצמו את מציאת השם החדש ל"פייד פייפר" בעזרת התבודדות במדבר ופטריות הזיה, אני נותן לו את ברכת הדרך. גם הצמד הפקיסטני-קנדי, דינש וגילפוילד, שמזכירים מאוד את ראג' והאוורד מ"המפץ הגדול", נותנים עבודה. ב"המשרד" האמריקאי פחות אהבתי את זאק וודס שמשחק את ג'ארד, הבחור שהחליט לעזוב את תאגיד "הולי" כדי לעזור לריצ'רד בהקמת החברה הצעירה. כאן המשחק שלו הרבה יותר משוחרר, למרות שאיפיון הדמויות שלו בשתי הסדרות דומה מאוד. נקודה מעניינת הייתה בפרק הראשון בו ציין ג'ארד שבעבר היו מכנים אותו "רוח רפאים" – אלמנט שהופיע במשרד כמה פעמים בהקשר של אותה הדמות.

Continue reading →