ספוילר "הוויקינגים" עונה 2 פרק 4

לא דמיינתי שראגנר יחזור כל כך מהר אל ביתו. אולי כי לא ציפיתי שמישהו יצליח להגיע בדיוק עד אליו לממלכת ווסקס בכדי לבשר לו על מעשיו של בורג. הפינה נסגרה בעזרת שליח של המלך הוריק שהגיע לבשר לראגנר על בורג שכבש את אדמותיו, ועל אסלוג ויתר משפחתו שברחו להרים. זה היה רגע קצת תמוה בעיניי, אבל הלחץ שאליו נכנס ראגנר השכיח את זה ממני.

המלך הוריק ולוחמיו העדיפו להישאר בממלכת ווסקס מאשר לחזור עם ראגנר להלחם ביורג בורג וזקן הקוקיות שלו. אטלסטן נשאר איתם לטענתו כדי לעזור להוריק עם שפתם של האנגלים, ובכך אכזב את ראגנר שהקדיש לו מבט נוקב וממושך ברגע שעזב את אנגליה. הליין של אטלסטן כדמות הפכפכה ממשיך ואף מסיים את הפרק הנוכחי. חמדנותו של הוריק עלתה לו בדם – לוחמיו נפלו כליל למתקפת פתע של חצים באמצע היער כשניסו לצוד אוכל. כולם נפלו אך אין לדעת אם היו אלה כל לוחמיו של המלך הוריק ואם המלך נפגע גם הוא. אטלסטן נלקח בשבי וכשהאנגלים גילו כי הוא נוצרי שהמיר את דת האלוהים בעבודת האלילים, החליטו לצלוב אותו. רק אכברג המלך בכבודו ובעצמו הבין כי אולי יוכל למצוא תועלת באטלסטן, וברגע האחרון, בזמן שאטלסטן ממלמל מזמורי תפילה נוצרית, מורה לנתיניו להוריד אותו. ישנה תחושה שאטלסטן יהיה משמעותי מאוד בהמשך העונה – אך האם לטובתו של המלך אכברג או לטובתו של הרוזן ראגנר?

כמו שראגנר חזר במהירות כך גם לגרטה וביורן, שהפתיעו מאוד ברצון לעזור לראש משפחתם לשעבר. אחרי הפיצוצים והמכות שהייתה מכניסה לראגנר בעונה הקודמת, אני תוהה למה לא עשתה את זה עד עכשיו לבעלה החדש. בסצנת ניסיון האונס באמת שרציתי לראות את ביורן נכנס לחדר עם החרב ומשפד את אביו החדש. אבל אם נחסך מאיתנו לראות את ביורן נוקם על הפגיעה באמו, וזאת על מנת לעזור לראגנר בקרב מול בורג – אז אני בעד.

המפגש המשפחתי המחודש היה רגע מרגש למרות שעברו רק שלושה פרקים מאז עזבה לגרטה את ראגנר ואסלוג ולקחה איתה את ביורן. אני שוב חייב לשבח את המשחק של ראגנר, אני תמיד אוהב את הניואנסים הקטנים שלו, הם אלו שעושים אותו שחקן גדול בעיניי. ברגע המפגש עם משפחתו לשעבר, אחרי שהוא מחבק את לגרטה הוא פונה לביורן ואומר לו "ואתה מי?", וביורן המבולבל לא יודע מה לענות. ראגנר יודע בדיוק מי הוא ומחבק אותו בחוזקה. זהו רגע מאוד יפה שמוכיח כי המשפחה היא עקב האכילס של ראגנר. למרות היותו דמות בעייתית ולא צפויה – משפחתו, או יותר נכון בניו – הם הדבר החשוב ביותר מבחינתו. גם בעת המחשבה על כיבוש אדמות אנגליה, כשהוא מבין כי החקלאות על האדמות האלו תהיה הרבה יותר פשוטה מאשר במיקומו הנוכחי, מעדיף ראגנר את השיקול החקלאי על הכלכלי לאור ההבנה שבאנגליה יוכל להאכיל יותר אנשים ולפתח את אוכלוסייתו ומשפחתו שם. כמו שציינתי בפרק הראשון – בזמן שחבריו אונסים ורוצחים את כולם בכנסייה שבפאתי ווסקס – ראגנר מביט בפליאה ועונג בזרעי התבואה שבמטבח.