ספוילר "החץ" עונה 3 פרק 22

ספוילר "סוכני שילד" עונה 2 פרק 20 ו"הנוקמים: עידן אולטרון"
אם אתם מתכננים לצפות ב"עידן אולטרון", מומלץ כי תעשו זאת טרם הצפייה בפרק, שכן הוא מספיילר בחופשיות את אירועי הסרט.

גילוי אולי דורש ניסויים, אבל מתח דורש התרחשויות. אם נאמר לנו שיש משהו על הספינה של גונזלס, זה יסקרן בתחילה, אך האפקט יתעמעם עם הזמן אם לא יקרה משהו שקשור לזה. מתח גם דורש איזושהיא מידה של חיבור לדמויות: המניעים הסודיים של וורד פחות מעניינים כי הוא פסיכופט. הדבר נכון גם לעלילה של האיניומנס, שלא הכילה יותר מדי התרחשויות מעניינות או דמויות להתחבר אליהן, עד הפרק הנוכחי. הפרק הנוכחי הוא בקלות הפרק הטוב בסדרה עד עתה, ומצליח בו בעת להפיח עניין בכל קווי העלילה של הסדרה ובחלק ניכר מדמויותיה, וגם להיות עמוס בהתרחשויות שבונות את המתח של הצופה כל הדרך אל הטוויסטים המפתיעים שבסופו.
הפרק מתחיל עם חוב לצופי הסרט והפרק הקודם: מעט לפני אירועי תחילת העונה, סם קניג מתעורר לקראת פגישה עם קולסון, בסצינה שכל כולה ריקוד סביב החשד כי הוא למעשה רובוט (אם כי, ככל הנראה, יש לו ולבילי אחות). סם מציג לקולסון את פרוטוקול תטא, שמתברר כהליקרייר מהסרט (בניגוד לניחוש שלי). בזמן ההווה, קולסון חושף להנהגה של גונזלס-שילד את הפרוטוקול, ומציע להם להמשיך לתפקד כמועצה תחתיו. נראה כי ההצעה מתקבלת, מה שלא עוצר את גונזלס מלקדם את האג'נדה של מציאת ונטרול האיניומנס. סימונס מאשרת לקארה שאין זכר לשטיפת המח שעברה, שרק מאושרת מכך שבאקשי כבר אינו בין החיים (כי צריך להזכיר את זה לסימונס בכל סצינה עכשיו). לינקולן מתעורר ולחרדתו הרבה מגלה שהוא בשבי של שילד, שלטענתו לא יעצרו כעת עד שימצאו את הכפר. בכפר, ראינה ספק אימצה את כוחותיה, ספק מתמרנת את אנשי הכפר, ומספרת לגורדון על חיזיון על אבן ענקית עם חורים בתוכה. ג'יינג מספרת להם שזוהי אבן שנוצרה על ידי הקרי ונועדה להשמיד את האיניומנס, ונענית לבקשתם של גורדון וראינה ללכת ולמצוא אותה. גורדון משגר אותם קרוב ככל הניתן לאבן, שהיא, כמסתבר, החפץ שהיה מוסתר על הספינה של גונזלס. הם מצליחים לחמוק ממאי ובובי, אבל מאותרים על ידי האנטר (מעניין מה הוא עשה שם). לבסוף הם מצליחים למצוא את האבן ובורחים חזרה לכפר. בזמן היעדרותם, ג'יינג מתחקרת את קאל לגבי ראינה, אותה הוא מתאר כתאבת כוח.
בשילד, החתול יצא מהשק – כולם יודעים כעת שהאבן קיימת, אבל לאף אחד אין מושג מה היא עושה, ולמה האיניומנס מעוניינים בה (למעט, אולי, לינקולן, שלא מסגיר זאת). קולסון ומיי מתעמתים עם סקאיי לגבי החדירה של גורדון וראינה לספינה, והיא מטיחה בפניה את התקרית בבחריין, ומיידעת אותה שהילדה שמיי הרגה ואמה היו איניומנס – תוך שהיא משתמשת לראשונה באופן פורמלי בשם הזה. המועצה מתכנסת על הספינה לאחר שהצליחו להתחקות אחר התנועות של גורדון ולמצוא את הכפר. עם המידע הזה, הם פונים לקולסון ומציעים לתקוף. קולסון מציע פגישה עם המנהיגה של הכפר, ובובי מציעה שאת הגישור תבצע סקאיי – שקולסון טוען שהיא עדיין סוכנת שילד, אבל מיי אינה כה בטוחה בכך. בכפר, קאל מתעמת עם ראינה לגבי כוחותיה, שלטענתו היא מנצלת על מנת לשלוט באיניומנס, במטרה ליצור תוהו ובוהו, אבל ג'יינג מרגיעה את הרוחות. (אגב – ייתכן מאוד שהאבן אינה משהו שראינה ראתה בחיזיון, אלא מידע שהיה לה לפני כן, והיא פשוט חיברה את הנקודות. זה מתחבר לאמירה לפיה הידרה חיפשה אחרי האבן בעבר)
קולסון מתעמת עם סקאיי לגבי אופן הפעולה בנוגע לכפר – לדבריו יש לתייג את אנשי הכפר באינדקס. סקאיי, שאכן לא בטוחה אם היא סוכנת שילד יותר, מציעה שהיא ולינקולן יגיעו ראשונים, וחושפת בפני קולסון את העובדה שג'יינג היא אמה. בובי מתפלאת על כך שקארה נשלחת למעצר, ונראה שמיי אחראית על כך. בובי ומאק מדברים על החלטה של מאק שנראה שבובי לא תצליח לשכנע אותו לשנות, ועל כך שהאנטר עוד לא סלח לה. קולסון מגיע להתנצל בפני מיי על שהסתיר ממנה את פרוטוקול תטא (ואולי להתנצל בפני הצופים על הדברים האיומים שהתחוללו על האוטובוס), אבל מה שמטריד את מיי הוא משהו אחר: היא רואה בטרנספורמציה של סקאיי כהוכחה לאובדן השליטה של קולסון, ובסיוע שלה לקולסון בזמן החריטה, במקום לעצור אותו, כטעות נגררת שלה. הכל מתחבר לתקרית בבחריין, שממנה עד החריטה מיי החליטה שלא לתת לאנשים לחדור לשיריון שלה יותר. הכח של הסצינה הזו הוא לא רק ביכולת שלה לתאר את מיי כדמות מורכבת ומשתנה, אלא גם בכך שהוא מסביר את הבחירה הנוכחית שלה להצטרף למועצה, והחלטות שקולסון ומיי לוקחים בהמשך הפרק.
סימונס ופיץ מביאים לסקאיי את הבובה מהאוטובוס (שכזכור הייתה גם לקאל במשרד), וקולסון משלח אותה ואת לינקולן לדרכם. ראינה מבשרת לגורדון על חיזיון לפיו שילד הולכים לתקוף את הכפר, ואומרת שפגישה של ג'יינג עם שילד תגרום לכך. במקום זאת, היא מציעה שהיא עצמה תהיה זו שתדבר עם שילד. ג'יינג מדברת עם מישהי בכפר שאורזת מה שנראה כגבישי טריגן, ומרגיעה אותה שמדובר באמצעי זהירות בלבד. גורדון מביא את סקאיי ולינקולן חזרה, וסקאיי דוחקת בג'יינג לדבר עם קולסון. בגיבוש התכנית של ההגעה לכפר, גונזלס טוען שקולסון לא צריך להיות זה שידבר עם האיניומנס: הקשר האישי שלו עם סקאיי, שקולסון תופס כחוזקה, הוא בעיניו סיכון. ברגע מצויין של המשכיות לסרט, גונזלס מקביל את הסיטואציה הנוכחית לזו שבמסגרתה אי פיקוח על טוני סטארק בשל עיוורון של חבריו איפשר לו ליצור את אולטרון, ומיי מציעה שגונזלס יהיה זה שיגיע לכפר. קולסון מסכים, בהקבלה עלילתית נהדרת להחלטה של גונזלס לשלוח אותו לבסיס של הידרה בפרק הקודם.
לפני המשימה, נסגרים עוד כמה קצוות: בשיחה בין פיץ וסימונס, מתגלה התהום שעוד פעורה בינהם: פיץ מתנגד אידיאולוגית להכנסת האיניומנס לאינדקס, אבל מעבר לכך, הוא רואה באי ההריגה של וורד כמה שמבדיל בינם לבין וורד, בעוד סימונס רואה בכך כישלון. מאק מתפטר מסיבות גזעניות (ראו תגובתה של פשוט יעל בנושא). ג'יינג מתלבטת עם קאל לגבי המפגש עם שילד, ויכולתה להוביל את האיניומנס למלחמה בהם. קאל מבקר את שילד אבל מודה כי לקולסון איכפת מסקאיי, ולבסוף מציע להסגיר את עצמו לשילד כדי להוכיח את הכוונות הטובות שלה. מיי ובובי לוקחות קווין-ג'ט לצורך סיור מקדים. במשרד של קולסון, האנטר ופיץ מבקרים את החלטתו לתת לגונזלס לצאת, בסצינה קומית מוצלחת.
חלקו האחרון של הפרק מלא בסודות ותהפוכות: גורדון ניגש לג'יינג במה שנראה כמו תחילתה של הפיכה, ווויבר מעניקה לגונזלס קופסה שהיא "פוליסת הביטוח" שלהם. או-אז נחשף שמיי מטיסה את הקווין-ג'ט של גונזלס, מה שאומר שזו אינה מיי עם בובי, אלא קארה – שזוכרת את מה שבובי עשתה לה. בובי מביסה את קארה, אבל עם נחיתת הקווין ג'ט, וורד יורה בה עם האקדח המרדים. ג'יינג כולאת את ראינה לאחר שגורדון סיפר לה על ניסיון ההפיכה שלה. היא מוסרת את קאל לשילד בליווי סקאיי, שמותירים אותה ואת גונזלס לבד. גונזלס מדבר על הצלקות המשותפות שהותירו הידרה בו ובג'יינג, ומציע לה את הקופסא. מיי מסבירה לסקאיי שקולסון וגם היא עצמה לא בפגישה בשל חוסר אובייקטיביות, ושגונזלס הוא איש יותר טוב ממה שהיא חושבת (באמירה שמהדהדת את זו של קארה על וורד). לגבי ג'יינג, ניכר כי מיי פחות בטוחה. בקופסה יש תליון שנלקח מהמשרד של ווייטהול, שהיה שייך לג'יינג. גונזלס מתאר את המניע של שילד בביקור ומטרתם: לסמן את האנשים בעלי הכוחות על מנת שיהיה ניתן לעצור אותם במידה והם גורמים לרע. ג'יינג משיבה שראתה בעבר אנשים מסומנים בשל ההבדלים בינהם, מתוך פחד (אולי התייחסות למקורותיה הנאציים של הידרה). קאל מועלה לקווין-ג'ט, אבל עליו נמצאות מבחנות עם החומר שנותן לו את כוחו. ג'יינג מציעה לגונזלס מתנה משלה: גביש טריגן. היא מסבירה שהם התחילו לגדל את הגבישים על מנת שלא לאבד את היכולת של הטריג'נסיס. עם זאת, הם לא הצליחו להפריד את המתכת של הדיויינר החוצה, שהיא קטלנית לבני אדם רגילים. היא שוברת את הגביש, והורגת את גונזלס, תוך שהיא מפלילה אותו בניסיון להרוג אותה.
רצף פיתולי העלילה שהוביל לנקודה הזו הוא לא רק מותח, הוא גם אלגנטי ומסתמך על בניית דמויות מוצלחת: בניגוד לציפייה שנבנתה אצל הצופים. לגונזלס וראינה היו כוונות טובות. ובכל זאת, הם נפלו קורבן לחולשות שלהם: המגלומניה של ראינה, והצורך של גונזלס לשאת אקדח במשא ומתן על שלום. לגבי ג'יינג, הטוויסט כנראה מוצלח בין היתר בשל השלווה שאיפיינה את הסצינות בכפר עד הפרק הנוכחי, גם אם הוא לא מכפר על חוסר העניין שיצרו בזמן אמת. הטוויסט של וורד וקארה הוא מעט פחות אלגנטי: קצת קשה להאמין שקארה הצליחה להרים קווין-ג'ט מבלי שאף אחד ישים לב, ובדיעבד הסצינה שבה היא מובלת לכליאה הייתה הטעיה שלא נבנתה מספיק טוב לפני כן.
בטיזר הסיום, וורד מבטיח לקארה סגירות, אבל זו תדרוש מעט עבודה לפני שהם יהרגו את בובי.
הולי שיט, "12 גברים זועמים בתוך איימי שומר" היה נהדר.
בתור מישהו שלא עוקב אחרי מעללי איימי שומר, הפרק הזה הוא בהחלט דרך טובה לשכנע מישהו שיש משהו בסדרה הזאת או לפחות לשים לב קרוב לסדרה הזאת.
הפרק מתחיל (וממשיך) כפארודיה מדויקת של אחד מהסרטים הכי טובים בכל הזמנים – "12 המושבעים" של סידני לומט. הצילום, הדמויות, הכל משוחזר ברמת דקדוק ראויה לציון כאשר הפרק משתמש בפארודיה לא בשביל לצחוק על הסרט אלא בתור כלי לצחוק על השאלה הכי גדולה שמקיפה את איימי שומר "האם היא מספיק מושכת כדי להופיע בטלוויזיה?".
והפארודיה הזאת עובדת בגלל שמעבר לרובד הפארודי הבסיסי היא עובדת גם כמטאפורה. מעבר לכלי שהסרט נותן לה בשביל בדיחות ודיונים חשובים, ההרגשה היא תמיד שהדיונים האלה באמת תמיד נערכים בין 12 גברים זועמים, מבוגרים שדנים על היופי של בחורות בחדר סגור ללא קולות חיצוניים וזועמים על כך שבמרקע שלהם מופיעה מישהי פחות ממושלמת ולכן הבחירה לעשות את הדיון הזה במסגרת הפארודיה היא בחירה מושלמת ולא רק בגלל הכותרת הנהדרת שהיא נותנת לפרק הזה. ולמען הכנות המלאה, אני כמעט אוהב את הפרק הזה יותר במישור הלא מצחיק שלו מאשר המישור המצחיק שלו. אבל קשה להפריד ביניהם, כי הם מזינים אחד את השני.
אני חושב שבשביל ליהנות מהפרק לחלוטין צריך לראות את הסרט (הקצר. והמומלץ מאוד) אבל אולי אני טועה. בתפקיד הנרי פונדה, הפעם ג'ון הוקס מופיע ולפני שהוא מרחיק את איימי שומר מהטלוויזיה (או הורג אותה. הם לא ממש הקשיבו) הוא רק רוצה לשאול "האם היא נותנת לכם זקפה מספקת?" (באנגלית, השפה עם אלפי הכינויים לאיבר המין הגברי זה עובד יותר טוב עם reasonable chub). והשאלה הזאת מעלה ויכוחים לוהטים כאשר בראש המתנגדים עומד פול ג'יאמטי המצוין.
וזה מצחיק. כבר מההתחלה (המופע המשותף של אדם לייב ובלייק שלדון הוא ה-"garbage dick tour"), אבל ככל שהזמן עובר זה נהיה אפילו יותר מצחיק, כאשר אלמנטים ספציפים מהסרט הופכים לדברים אחרים. כאשר הדילדו נשלף זה כבר ברור שיש פה את אחד מהפרקים החשובים והמצחיקים ביותר שהיו בטלוויזיה האמריקאית בעת האחרונה. אז גם אם אין לכם עניין באיימי שומר בכלליות, ואתן רק אוהבות את "12 המושבעים," או רק מחפשים את אחד מההדגמות הטובות ביותר על השיח המחפיץ שיש לגבי קולנוע וטלוויזיה – תנו לפרק הזה צ'אנס.
הבאסה היחידה – הפארודיה נגמרת כמה דקות לפני סוף הפרק והראיונות רחוב ששומר מספקת לסדרה לא ממש מוסיפים הרבה שלא נאמר כבר בפארודיה עצמה. לעומת זאת, הפספוסים כן מצחיקים.
זוכרים את הפרק הראשון של "פאודה"? ההוא עם אחיו החתן של 'הפנתר', החתונה שהשתבשה והמתח העצום? אח, כמה תמימים היינו אז, זבי חוטם וחלב על שפתינו. תריסר פרקים ומניין-גופות דומה אחרי כן, אנחנו כבר יודעים עד כמה גדולות הביצים של "פאודה". ידענו את זה כבר בפרק השביעי המדובר שבו נרצח בועז הי"ד, אבל אם היינו זקוקים לתזכורת – בא הפרק האחרון והזכיר לנו שאף אחד לא מוגן, וטוב שכך. זה מה שהופך טלוויזיה למסעירה (מכאן והלאה ספוילרים לפינאלה).
גם בלי מותו המפתיע של תאופיק אבו אחמד (הישאם סולימאן האדיר) מדובר היה בפרק מחושב ומצוין מתחילתו ועד סופו, שנזהר ממלכודות בלתי אמינות. במקום ליצור קליימקס מופרע במפגש בין דורון קביליו (ליאור רז) לאבו אחמד תוך חשש למופרכות גדולה, המתח נוצר כבר בשלב דרג הביניים. זה קרה מפאת עלילה שהתרחשה במקביל וכמעט במקרה – ארור שירות הביטחון המסכל – אבל כזו שבכל זאת נבנתה מספיק טוב כדי שתתקבל על הדעת. בזה אחר זה גילו אנשי המפתח בגדה על זהותו האמיתית של דורון. ראשית וואליד (שאדי מרעי), שלאחר מכן דאג ליידע את אבו אחמד רגע לפני שירה לו בראש, ואז את שירין, אהבתו הנכזבת (לטיסיה איידו).
בשעה ששאר הצוות רודף לשווא אחרי האיכון, דורון נותר לבדו לספק את אחד משני הרגעים הגדולים של הפרק. עם אקדח לראשו הוא מאולץ להתפלל לאלוהיו לפני מותו. אם מתוך רצון לשמור על הכיסוי שלו ואם מתוך קושי מנטלי להשתחרר ממנו, הוא ממשיך להתפלל בערבית, ולאללה. אבל השובה מאלץ אותו להתפלל אל אלוהיו שלו. הפעם דורון נעתר, ובאקט שהוא גם כניעה וגם התמסרות עובר סוף סוף לעברית: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".
הוא ניצל בזכות חבריו, אבל באותה מידה יכול היה למות. משהו שלמדנו מהוצאתו להורג של אבו אחמד, האויב שלו ולכאורה האיש השקול לו מהצד הנגדי. זה היה הרגע המדהים השני בפרק, סכום תסכוליו של וואליד מתמצה בקליע אחד בודד מהאקדח הצה"לי שניתן לו. תסכולים מדעתו המשובשת של אבו אחמד, מהמניפולציות של אחרים עליו, מדחייתה של שירין ומהסכנה שבה היא נתונה עקב ההחלטה שלה. כנראה יותר מכל דבר אחר זה מה שהניע את וואליד, הצורך להגן על דודניתו – הירייה שלא בוצעה אז הגיעה עכשיו והיתה שומטת לסת. סוף כל סוף מת האיש שנחשב למת (ולמרות זאת כל אדם שני בערך ידע שהוא חי).
הפרק היה אקורד סיום נפלא לעונה לא אחידה ברמתה של "פאודה". למעשה, בשלב מסוים הורגשה ירידה באיכות ועלייה במריחת הזמן, והשלב הזה הוא מותו של בועז. הסדרה איבדה קצת את דרכה אחרי כן, מה שהולם, כי זה בדיוק מה שקרה לגיבור שלה. אחרי הבומים הגדולים היה צורך ברגיעה מסוימת, והפרק השמיני סיפק כאלה בזמן שדורון משוטט בכפר, הולך למסגד, מחפש את עצמו. זה היה יפה ומתבקש, אבל למרבה הצער, חוסר המיקוד ביתר האלמנטים בסדרה הציף אל פני השטח כמה בעיות. כולן נובעות מהדמויות הנשיות, למען האמת.
מלבד אשתו של אבו אחמד, נאסרין (חנאן חילו), הנשים לקו מאוד בחסר. גלי (נטע גרטי) הייתה מעין קלישאה על רעיית הלוחם. לנורית (רונה לי שמעון) היו פה ושם רגעים טובים – הניסיון שלה לחטט בטלפון של שירין, החצי-קריסה שלה לנוכח עינויי השייח על ידי חבריה – אבל בסופו של דבר נדמה שעיקר תכליתה היה לשמש על תקן האישה שבצוות, מה שבא גם עם המתח המיני המובנה. הסיפור עם שירין היה מוגבל כמו החדר שבו נאלצה להסתגר. הצעת הנישואין הגיעה משום מקום ולא הובהר איך ולמה בדיוק נישואין יגנו עליה אם היא אכן משת"פית – האם זה לא יהרוג ובל יעבור, לא משנה מי את? כולן דמויות עם פוטנציאל מעניין, ויש לקוות שהעונה השנייה תדע לטפל גם בהן כיאות.
למרות החסרונות מדובר באחת הסדרות המעולות ששזפו את המסך הישראלי, ובהישג עצום לדרמה המקומית. מדובר בייצוג כמעט מושלם לפלונטר המטורף של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, דקויות שפשוט לא יהיו מובנות לעיניים נוכריות – כמו למשל הדובי שנאסרין מושיבה בתחנת האוטובוס וגורם לכל הסובבים להתרחק, או דמותו המצוינת של קפטן איוב (איציק כהן) המעורה כל כך בנבכי הפרטים הפלסטינים. תוך שימוש בשתי השפות הרשמיות של ישראל, משחק נהדר של כל המעורבים, כתיבה חכמה ואמינה ותנופה סוחפת שלא נחזתה לפניה בטלוויזיה הישראלית – "פאודה" רתמה את העולם המורכב והסבוך הזה כדי ליצור מותחן אקשן מהשורה הראשונה.
ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 12
כאשר דון טס לבקר את מייגן בתחילת העונה הנוכחית, הוא נשאר ער לילה אחד וצפה בתחילתו של הסרט "האופק האבוד" של פרנק קפרה. "האם לא חלמתם מעודכם על מקום שבו ישנו שלום וביטחון, היכן שהחיים אינם מאבק אלא עונג מתמשך?", נפתח הסרט בכיתוב. "מובן שחלמתם. כך חלם כל אדם מאז ראשית הזמן. תמיד אותו חלום. לפעמים הוא נקרא 'אוטופיה', לפעמים 'מעיין הנעורים', לפעמים פשוט 'חוות התרנגולות הקטנה הזו'". במהלך הסרט עצמו מגיעים הגיבורים אל שנגרילה, עיר אוטופית בדיונית בינות להרי ההימלאיה שבה התושבים חיים מאות שנים ועדיין נראים צעירים, מחלות נעלמות וההרמוניה שורה בכל.
אבל אין שנגרילה ב"מד מן", אנחנו כבר יודעים מזמן שאוטופיה היא המקום שאינו יכול להיות, כך ששם הפרק מהווה הטעיה. האופק האבוד הוא בדיוק זה – אופק שאין דרך להגיע אליו. הרי בסופו של דבר היכן שלא תימצא, תמיד יהיה אופק.
הכוכבים נראים מאוד שונים היום
משהו מאוד מרגש פעפע מתחת לפרק היפהפה הזה כמעט בכל רגע בו, רחשים סוריאליסטיים שנבעו מהאורגן מבשר הרעות של רוג'ר, מברט המפציע לצד דון, מכל כך הרבה מחוזות חדשים שהוצגו לנו בבת אחת. החשש שהמעבר לתאגיד החדש ועצום הממדים יפיץ את אנשי 'סטרלינג קופר ושות' כה וכה – התממש. המשרד של דון נמצא בקומה ה-19, רוג'ר בקומה ה-26, הארי בקומה ה-24, סטן בקומה ה-14 וכן הלאה וכן הלאה. מחמיץ לב לראות כיצד כולם מתפזרים איש איש לפינה שלו.
ג'ואן היא הנפגעת העיקרית מהמעבר. פיט אמר לה בפרק הקודם שב'מקאן' לא יודעים עם מה הם מתמודדים, דון אמר לה הפעם שהוא בטוח שתצליח לפתור את הבעיה – שניהם טעו. ג'ואן היא דג קטן וחסר חשיבות בבריכה הענקית של 'מקאן", על פי יחס הגברים כלפיה נראה כאילו לא השתנה דבר מאז הפרק הראשון של "מד מן", והיא נוחלת מפלות בזו אחר זו עד שמגיעה שעתה להכיר באמת ולהתפשר. הסטטוס וההכרה שבנתה לעצמה בדי עמל והקרבה בעשור האחרון פשוט נמוגו ב'מקאן'. היא לא מסכימה להיות קורבן פעם נוספת, כך שהעזיבה שלה, הגם שנעשתה מתוך אילוץ ולא על פי תנאיה, מהווה בכל זאת ניצחון מסוים. אולי 'מקאן' היא דינוזאור מיושן, אבל זוהי ניו יורק, יש מספיק מקומות טובים לעבוד בהם ולא מעט רשתות שג'ואן טוותה לאורך השנים. היא לוקחת איתה את כרטיסיית מספרי הטלפון – אינדיקציה לכך שבכוונתה בהחלט להמשיך לעבוד. אולי ב'אייבון'? הרי חברתה הוותיקה קייט עובדת שם והמשרדים שלהם ממש לא רחוקים.
פגי לעומת זאת תיעלה את ג'ואן. אחרי שפקדה עם רוג'ר את משרדי 'סטרלינג קופר ושות' כמו רוחות רפאים, כולל אורגן, גלגיליות ושיחת רעים מקסימה ומסכמת, פגי מגיעה אל 'מקאן' סוף סוף באיחור של ארבעה ימים. האופן שבו פסעה במשרד בהילוך איטי וברקע מתנגנת המוזיקה הכל כל מזוהה עם ג'ואן, הזכיר מאוד סצנות רבות כאלה בכיכובה של הג'ינג'ית. על פגי לא הסתכלו מאותן סיבות, היא לא מהממת כמו ג'ואן, אבל כמוה פוסעת במסדרון כאילו המקום שייך לה וזוכה למבטים מכל עבר. משקפי השמש על עיניה, סיגריה משתלשלת מצד פיה, הציור היפני המיני-ביזארי מוצג לעין כל. היא לא כאן כדי לגרום לגברים לחוש בנוח.
באשר לרוג'ר – יש משהו אפלולי בעובדה שהסופרלטיב היחיד ששירלי מוצאת לנכון להעניק לו הוא "מבדר", במוזיקה המורבידית, בהערה על קומת המבוגרים שבה תקעו אותו ובאנקדוטה על כך שהיה צריך שידחפו אותו כדי לקפוץ למים. בניגוד לאופן שבו ויתר בקלילות על 'סטרלינג קופר' המקורית, נדרשים לו הפעם מספר ימים כדי להיפרד מהמקום ומהחפצים, לסתום את הגולל על מפעל חייו האמיתי, זה שבנה במו ידיו ולא קיבל בירושה. כל אלה לא נשמעים כמו הבטחה גדולה עבורו להמשך. מצד שני, הוא כבר היה בשפל גדול מזה בעבר ויצא ממנו, אז מי יודע.
אני מרגיש מאוד שקט, ואני חושב שהחללית שלי יודעת לאן לטוס
"אני אמורה להגיד לך שאיחרת את הטיסה"
(רייצ'ל מנקן בחלומו של דון, הפרק השמיני לעונה)
בדיוק כאשר דון קם ממקומו במהלך הישיבה על בירה מילר, אומר ביל פיליפס, מנהל בכיר ב'מחקר קונוויי', על הצרכן האפשרי: "כדאי שיהיה יותר מזה, או במקרה הזה – פחות". נשמע כמו משפט המיטיב לקלוע למצבו הנוכחי של דון. מדהים להיווכח שהוא עדיין מצוי בשלב ביניים. מתגורר כרגע במלון ומחכה שיסיימו להכין את הרצפה בדירה החדשה שלו. איך לא – אין לדון היכן לעמוד. הוא מצטרף בחדר הישיבות אל עמיתיו, בורג בפס ייצור, אחד מתוך מאה בקופסה המונה "כמה מהדמיונות הטובים ביותר של התעשייה". מול כל אחד מהם ניצבים על השולחן עט של 'מקאן', חוברת נתונים, רוסטביף ופחית קוקה קולה. דון שומע את ביל מדבר על מרכז אמריקה, מסוג המקומות שדון עצמו ודאי הגיע מהם. וויסקונסין היא אחד השמות שמונה ביל, משם הגיעה דיאנה. דון נסוג אל תוך עצמו.
זהו הפרק השלישי מהסוף ומעשיו של דון מהדהדים אל הפרק השלישי מההתחלה, כאשר נטש את מסיבת יום ההולדת השישי של סאלי שהמה משכניו, ישב במכוניתו מול מסילת הברזל ונרדם מול הרכבות החולפות. הפעם במהלך הישיבה דון מסב מבט אל החלון, אל האופק, ומבטו נתקל שוב בכלי תחבורה שיכול לשאת אותו משם, מטוס חופשי, עתיר הבטחה, מעבר לאמפייר סטייט בילידינג. כשם שעזב את הבית במפתיע כך עושה הפעם דון בעבודה (בית הרי אין לו). בורח כמו שהוא יודע לעשות כל כך טוב, יוצא אל הדרכים, נוסע מערבה. על פי הגיחוך הקטן של טד מתחת לשפם כאשר דון פוסע החוצה, נדמה שהוא סבור כי זו הפעם האחרונה שייראה את עמיתו שוב בבניין הזה.
מאחוריו הוא משאיר את המשרדים של 'מקאן', עטויים גווני חום המזכירים מאוד את אלה של 'סטרלינג קופר' של תחילת שנות השישים. במקביל אד, עובד הארט של פגי, מדבר יפנית בטלפון במשרדים השוממים של הסוכנות הישנה, רוג'ר מביא לפגי את הציור שהיה תלוי במשרדו של ברט. רוחו של קופר שרתה על הפרק גם בלי שיבליח במכוניתו של דון. אחרי שבע שעות נסיעה הוא הוזה אותו שוב כשם שעשה מיד אחרי מותו, אבל הפעם באופן אורגני והגיוני בהרבה. השיחה ביניהם היא בעצם שיחה של דון עם עצמו, מה שמספק לנו הצצה נדירה מיד ראשונה אל רחשי לבו. "מה יש ברסין? אולי איזו מלצרית שלא איכפת לה ממך?… אתה אוהב לשחק את הזר", הוא מפגין מודעות עצמית גבוהה, ולבסוף אף קורץ לאלגוריה של "מד מן" כולה בציטוט מתוך "בדרכים": "להיכן נוסעת את, אמריקה, במכוניתך הנוצצת בלילה?".
מפתיע שרק עכשיו מאוזכר "בדרכים", ספרו של ג'ק קרואק מ-1957 החולק מוטיבים משותפים רבים עם "מד מן". בראש ובראשונה החיפוש אחר משהו, חמקמק, בלתי מוגדר, אם זה אושר או חלום אמריקאי או אוטופיה. הפוך מ"מד מן" – דון דרייפר ניסה בכל מאודו להשתלב בחיי התלם, בדיוק מה שבן דמותו של קרואק משיל מעליו לטובת מין, סמים ונדודים – אבל אלה הם אמצעים שונים להשגת אותה מטרה. ב"בדרכים" הדבר הזה אינו מושג, וסביר להניח שכך יהיה גם עם דון ב"מד מן".
כדור הארץ כחול
השילוב בין "Space Oddity" של דיוויד בואי לבין "מד מן" הזכיר לי את בת' (אלכסיס בלדל), אהובתו הדכאונית של פיט מהעונה החמישית. דיוויד בואי אומר בשיר (בתרגום חופשי), "אני פוסע מבעד לדלת / וצף באופן הכי משונה" – בת' אמרה לפיט כי לפעמים הכל כה אפל עבורה עד שהיא מרגישה שנפתחת דלת והיא רוצה לפסוע דרכה. בואי ממשיך: "על כן כאן אני יושב בקופסת פח / הרחק מעל העולם / כדור הארץ כחול ואין דבר שאני יכול לעשות", מה שמזכיר את אמירתה של בת' לפיט על כך שהעיניים שלו נראות כמו צילומי האסטרונאוטים של כדור הארץ מהירח. "לא הפריע לך לראות את כדור הארץ כל כך זעיר ולא מוגן, מוקף אפלה?" היא שאלה.
המקרה של בת' הסתיים עם טיפול חשמלי שמחק את זכר פיט מראשה, ולמעשה כך זה נגמר כל פעם מחדש כי אחרי זמן מה היא חוזרת על אותם דפוסים. בדומה לדון, בדומה לדיאנה. בעלה אמר לו דברים דומים לאלה שנאמרו לפיט: הם אינם הגברים הראשונים שעברו את החוויה הזו עם האישה שנראתה להם כל כך אבודה.
דיאנה באואר היתה ונותרה השתקפות של דון. אפלה, תלושה, אנוכית, נודדת כמו נווד ממקום למקום. הפרבר הזה ברסין, וויסקונסין, נראה דומה להפליא לאוסינינג שבו גרה פעם משפחת דרייפר הכאילו-מאושרת, והבית של משפחתה מזכיר מאוד את הבית שהיה גם לדרייפרים. לורה באואר מכניסה את הזר פנימה למרות שבעלה לא בבית, כשם שעשתה בטי דרייפר עם איש המזגנים בעונה הראשונה, למורת רוחו של דון.
עשור אחרי כן הוא ממחיש את הסכנה שעשויה להיות גלומה באנשים זרים המופיעים פתאום על מפתן הדלת. "דון דרייפר, 'מקאן-אריקסון'", עוטה את "ביל פיליפס, מחקר קונוויי" ואז על פי הצורך הופך לגובה חובות. הוא עושה את זה טוב, אבל לא עד כדי כך. אמן ההתחזות התחיל לאבד את זה עוד לפני כן, הרגיש שאין לו כלום ושלא עשה שום דבר, נחשד כלא יותר מפרצוף יפה. כעת הוא גם לא מצליח לשטות בקליף באואר, שמנסה לספק קצת פרספקטיבה עבור דון לנוכח הדברים שעשתה דיאנה, שבעיניו היתה כה אבודה. "ובכן", אמר קליף, "אני איבדתי את הבת שלי לאלוהים ואת אשתי לשטן. איבדתי הכל". נדרש לו זמן לשם כך, אבל הוא הצליח לבנות משהו חדש.
גראונד קונטרול
לא נראה שנקודת המבט המציאותית והחשובה הזו שוקעת אצל דון. הוא ממשיך לנסוע משם, בכיסו מן הסתם המעטפה עם המזומנים, תעודת הביטוח הלאומי שלו והטבעת של אנה. אבל הוא לא פונה בחזרה לניו יורק אלא מערבה. זה משהו שהוא עושה, כפי שאמר רוג'ר לג'ים הוברט. כך עשה דון בעונה השנייה, כאשר במהלך נסיעת עסקים עם פיט לקליפורניה הוא השאיר את חפציו מאחור, הצטרף לחבורה מחוג הסילון ואחרי כן גם נסע לבקר את אנה דרייפר. כל אותו זמן אף אחד ממשפחתו, חבריו ומכריו לא ידע היכן הוא.
"ג'ים הוברט חזר מהחופשה", אמרה לו מרדית החמודה, "לא לנמנם". זהו עידן חדש שבו דון דרייפר כבר לא עובד בלי חוזה במחיצת חברים בסוכנות פרסום קטנה. הוא לא יכול לנמנם במשרדו, ללכת לקולנוע באמצע היום או להיעלם למספר ימים בלי שיהיו לכך השלכות. אם יש משהו שהסאגה הנוכחית עם ג'ואן הבהירה, זה שהוברט לא יהסס להילחם. 'מקאן' היא חדר הבקרה (mission control), כניסוחו של הארי קריין, וכנראה שדברים לא יחמקו מעיניה.
"אני לא יודע אם זו הונאת המאה", אמר הוברט לרוג'ר על הרכישה כולה, אבל בעיקר על דון עצמו, מה שכמובן לוקח אותנו בחדות אל ההונאה בבסיסו של דון – זהותו האמיתית. היכן שהשריפה התחילה. אד צייר יפה אילוסטרציה לכך, החייל, המצית והשריפה. אם נוסיף לכך את השלט שהתנוסס מאחורי ביל פיליפס בחדר הישיבות של 'מקאן', הסלוגן המעוטר (האמיתי) של החברה, ייתכן מאוד ש"מד מן" רומזת לנו כי הסוד הגדול הולך להיחשף.
קטנות
* אם מישהו עדיין מצפה לקפיצה של דון מחלון בניין המשרדים, הוא בוודאי עלץ לנוכח הזגוגית שאינה מחוזקת כדי הצורך – הרוח שורקת מבעד לחריצים. מצד שני, זהו סמל דומה לפעם הקודמת שבה היה אזכור ל"האופק האבוד" – אז דון לא הצליח לסגור את דלת המרפסת שלו והקור חדר פנימה.
* האם המעלית היא הפעם האחרונה שבה דון נפגש עם ג'ואן? האם זו גם היתה הפעם האחרונה שבה נראה את דון ובטי (בירדי) ביחד? כי זו היתה סצנה מקסימה שבהחלט יכולה לשמש כפרידה יפה.
* דון שומע את "Sealed With a Kiss" בתחילת הנסיעה שלו, ואז הקריין בדמותו של ברט קופר אומר שהוא עדיין לא מוכן להיפרד מהקיץ. סביר להניח שכך גם דון, איש הקיץ בעצמו.
* ה. ריצ'רד גרין, שמגלם את ג'ים הוברט, היה מדהים בשיחה הארוכה עם ג'ואן. כיצד לאט לאט הוא מאבד את סבלנותו אבל מבלי להתפרץ או לתת דרור לזעם העצור.
* בלום ושמידט, אלה היו שמותיהן של הקופירייטריות הלבביות שהגיעו אל משרדה של ג'ואן. האם היה שגשוג של נשים יהודיות במשרדי פרסום בשנות השבעים?
תוספות מעניינות מהתגובות
* כשדון מסתכל אל עבר האופק בישיבה עם מילר, השובל שהתיר אחריו המטוס על רקע בניין האמפייר סטייט הזכיר לי צלב.
* לסדרה תמיד היה יחס דואלי כלפי ג'ואן. מצד אחד גברים לא מתייחסים אליה ברצינות בגלל המראה שלה, מצד שני מתי שהיא כן משתמשת במראה ובמיניות שלה זה מוצג באופן שלילי. וג'ואן לגמרי לא תמימה לגבי הנקודה הראשונה, לשרשרת-עט הזאת שהיא הייתה עונדת בעבר היה תפקיד די ברור.
ספוילר "משחקי הכס" עונה 5 פרק 4, בקצרה

אני לא יודע אם זה היה הפרק הכי גרוע של "משחקי הכס" אי פעם, אבל לבטח אחד הגרועים שבהם. אלוקים שישמור, זה היה ממש מביך. אני לא יודע מה היה יותר גרוע: המניפולציה השקופה של מליסנדרה המנסה לפתות את ג'ון סנו ואז זורקת את המשפט של איגריט, או התוכנית המגוחכת של בייליש וסאנסה (כלומר של יוצרי הסדרה ששינו את הסיפור) – סאנסה תישאר עם רמזי בולטון הפסיכופת בזמן שבייליש ינסה להנדס משהו מרחוק, ואם זה לא יעבוד אז היא "תהפוך את רמזי לשלה", כה פשוט.
אבל בעצם אני יודע מה היה הכי גרוע. תמיד כשמישהו נשאל משהו ואז מתחיל לספר סיפור "הסכת וסכת" על המקרה שהוביל אותו אל התשובה הזו שיכולה הייתה להסתפק במשפט אחד, אני יודע שמדובר בכתיבה בינונית במיוחד. ראשית שירין המסכנה שואלת את אבא שלה אם הוא אוהב אותה או מתבייש בה או מה שזה לא יהיה, ובתגובה סטאניס מאריך בדברים ומספר לה את ההיסטוריה במקום לענות בראש ובראשונה את התשובה לשאלתה. הפעם השנייה והמגוחכת בהרבה הגיעה כאשר אמא נחשת החול שאלה את בנותיה אם הן איתה בכל הנוגע בנקמה בלאניסטרים, יהא המחיר אשר יהיה, והאחרונה שבהן (שהייתה הילדה הכוכבת מהסרט "לרכוב על הלוויתן", וכעת מסתבר שהקסם שלה אבד) סיפקה נאום שלם על משהו גנרי ומנדנד שאוברין לימד אותה, בשעה שהיא מהלכת לה בשחץ תיאטרלי לכיוונה של החנית.
כל כך ברור שמכאן והלאה הסדרה הזו הולכת לאשפתות. גם בספרים השיא היה החתונה האדומה, אבל לפחות ג'ורג' ר. ר. מרטין הוא כותב מחונן. לא יודע מיהו הדייב היל הזה שכתב את הפרק הנוכחי, אבל זה הפרק הראשון שהוא כותב בסדרה. מומלץ מאוד שגם יהיה האחרון.
אין להגיב עם ספוילרים לעלילות בהמשך הספרים, אפילו לא עם אזהרת ספוילר.
אם אתם רוצים להגיב עם ספוילרים, אתם מוזמנים לפוסט המיועד לכך.
ספוילר "סוכני שילד" עונה 2 פרק 19 ו"הנוקמים: עידן אולטרון"
בשביל הפוסט נטול הספוילרים ל"הנוקמים 2", לחצו כאן

בישראל קיבלנו את סרט ההמשך של "הנוקמים" שבוע לפני ארה"ב, בעוד האמריקאים מקבלים אותו רק היום, במה שנראה כסדר הכרונולוגי הנכון לצפייה. הפרק האחרון של "סוכני שילד" מתחבר לסרט באופן שהוא מעניין כסיפור רקע לסרט, אבל אולי מאכזב מעט מבחינת הסדרה. בזמנו היה נראה כי הסדרה לא תתחבר לסרט, בשל הנפילה ברייטינג לה זכה הפרק שלאחר "קפטן אמריקה 2" בשנה שעברה, אבל בפועל אכן היה חיבור בפרק המקדים, ואירועי הפרק והסרט רומזים שתהיה גם לסרט השלכה מסויימת על המשך הסדרה, וכך זה גם מוצג בחשבון הטוויטר הרשמי שלה.
ישנן שתי נקודות מרכזיות שבהן הסדרה מתחברת לסרט:
ראשית, השרביט של לוקי, כפי שעדכן קולסון את היל בסוף הפרק, נמצא בידי סטראקר מהידרה. הטיפ הזה שולח את הנוקמים לסוקוביה במשימה שמוצגת בתחילת הסרט, והשרביט עצמו משמש לאחר מכן את אולטרון במאבקו בנוקמים, וכחלק מרכזי בהבאתו לחיים של ויז'ן. יתר על כן – יש להניח שלאבן שבשרביט תהיה משמעות בסרטים הבאים של "הנוקמים". את המידע על השרביט קולסון משיג מבסיס של ד"ר ליסט, אחד מראשי הידרה, שהופיע בסצינה לאחר "קפטן אמריקה 2" ביחד עם סטראקר והתאומים, ומופיע באותו הקשר גם ב"נוקמים 2". הוא גם מאזכר את סטראקר והתאומים בפרק.
קו העלילה שעסק בהידרה לאחר מותו של ווייטהול, וספציפית בד"ר ליסט, היה ככל הנראה מכוון מלכתחילה להשתלב לתוך הסרט (ספויילרים קלים בקישור להמשך הסדרה). יש בכך בעייתיות מסויימת מהבחינה שהעלילה הזו לא הייתה מעניינת מדי עד עתה, ולא ברור אם יהיה לה המשך לאחר מכן. זה אמנם מסביר מדוע הסדרה לא טרחה לבסס את ליסט כנבל משמעותי, אבל לא מתרץ את החוסר בנבל כזה. עם זאת, הטוויסט במסגרתו זו הייתה המטרה המרכזית של קולסון בפלישה לבסיס הוא די מוצלח, בעיקר כיוון שעד עתה היה נראה שהוא בכלל היה מעוניין למצוא את סקאיי, ולאחר מכן את מייק.
שנית, ישנו את עניין "פרוטוקול תטא". ביחד עם העדות לפיה קולסון הוציא כספים משמעותיים של שילד לצורך יישום הפרוטוקול, וההקשר לנוקמים שמוצג בסוף הפרק, נראה ש"תטא" הוא הבסיס החדש של הנוקמים\שילד, המוצג בסוף הסרט. הסרט אכן מציג מצטרפים חדשים לנוקמים המאומנים בבסיס זה, וכן חיילים, אם כי לא צבא של אנשים מתוגברים, כפי שחשד גונזלס. יכולות להיות לכך לא מעט משמעויות לעלילה של הסדרה: יש להניח שהבסיס החדש, היל, ופיורי, יופיעו בסדרה פה ושם. בנוסף, שובו של פיורי הוא בעייתי להנהגתו של גונזלס, כפי שרמז קולסון.
דיון מעניין שמתנהל בקבוצת הפייסבוק "המקומיקס" לאחרונה הוא לגבי מידת ההשפעה שיש לסדרות הטלוויזיה על הסרטים, וזאת בעקבות אמירה של ג'וס ווידון על כך שההפקה הטלוויזיונית נפרדת מההפקה הקולנועית (ספויילר עתידי פוטנציאלי לסרטים בקישור), באופן שעומד בסתירה לאמירות של בכירי מארוול לגבי הקשר בינהן. ווידון, יש לציין, סיים את התקשרותו עם מארוול, לפחות בשלב זה. עד עתה לפחות, ניכר כי ההפקה הטלוויזיונית אכן חיה בעולם המוכתב על ידי הכללים של הסרטים, ולא ההפך – מה שלא אומר שאין לה מקום לספר סיפורים מעניינים משל עצמה.
ספוילר "סוכני שילד" עונה 2 פרק 19

אין להגיב עם ספוילרים לעלילת "הנוקמים: עידן אולטרון" מעבר למה שבוסס בפרק, אפילו לא עם אזהרת ספוילר.
כדי להגיב עם ספוילרים לסרט, גשו אל הפוסט המוקדש לכך.
מספר מעגלים נסגרו בצורה יפה בפרק הזה של סוכני שילד, לפני מה שנראה כרצף עלילה חדש שיחתום את העונה. בנוסף, קיבלנו קדימון מובנה מעניין ומאכזב כאחת ל"הנוקמים: עידן אולטרון", שנותר לראות כמה ממנו יהיה משמעותי בהמשך הסדרה.
בכפר של האיניומנס, ראינה בעלת כוחות-הספויילר מתעוררת מחלום על האירועים הקרבים, וג'יינג מנסה לרדת לעומקו, אך השיחה נקטעת על ידי שובם של גורדון עם סקאיי ו(משום מה) קאל. גורדון מנסה לחזור ולהשיב את לינקולן מידי הידרה, אבל כושל ונפצע במצחו, מה שמהווה אינדיקציה לראינה שחלומותיה נהפכים למציאות. שלא במתכוון, נראה שקאל מסגיר לאנשי הכפר את עובדת היותה ג'יינג אמה של סקאיי.
בחדר האטום של האוטובוס, קולסון משכנע את גונזלס לתת לו לצאת למשימה לחילוץ מייק והשמדת הבסיס של הידרה, בתמורה לפתיחת ארגז הכלים. אבל ההחלטות בגונזלס-שילד מתקבלות בהצבעה, והקול המכריע הוא זה של מיי. מיי נפגעה מכך שקולסון הסתיר ממנה את פרוטוקול תטא, אבל במיוחד מכך שהוא שוחח מאחורי גבה עם בעלה לשעבר אנדרו. קולסון מסרב לתת לה מידע על פרוטוקול תטא, אבל מסביר את המפגש עם אנדרו בצורך האישי שלו שהתעורר בעקבות התקפי החריטה שלו, ומצליח לשכנע אותה לתמוך בו בטיעון שיש לחלץ את מייק ואסירים נוספים שעשויים להיות בידי הידרה.
בקשתה של סקאיי לחלץ את לינקולן מסורבת על ידי ג'יינג וגורדון, עד שראינה מסבירה לסקאיי ולגורדון שהיא ניבאה את הצלחתה של סקאיי במשימה כזו, ומכווינה אותה אל שילד. בשילד, גונזלס מסרב לשלוח את בובי למשימה, ונראה כי אף על פי שהוא מוכן לתת לצוות של קולסון לצאת, הוא לא סומך במיוחד על כך שהם יחזרו משם. מי שדווקא מצטרפת למשימה היא סימונס, בתואנה שהיא רוצה לייצב את מייק כשיימצאו אותו. למעשה, כפי שמתברר משיחה עם פיץ, כוונתה היא להרוג את וורד, מה שמאשר את האמירה של פיץ מלפני כמה פרקים על השינוי שעברה. תככים בצד, זוהי הפעם הראשונה שהצוות המקורי יוצא למשימה ביחד מאז העונה הקודמת, נוסטלגיה שוורד מנסה לתעל לצורך התנצלות, אם כי אין מי שיקנה אותה (למעט, אולי, קארה, אותה הוא מותיר עם שילד, ומנחה אותה להצטרף אליהם שוב). סולחות שהולכות יותר טוב הן בין קאל וג'יינג, שנראה שמוטרדת יותר כעת מהתככנות של ראינה, והאנטר ומאק, שמשלימים, לפחות מעל לפני השטח.
בבסיס של הידרה, באקשי מעריך כי לינקולן ומייק לא יישרדו, מה שמאכזב את ד"ר ליסט, שמאזכר את "התאומים" – שנראו לאחרונה בכתוביות שלאחר "קפטן אמריקה 2", ונמצאים עם סטראקר בסוקוביה.
הצוות של שילד פולש לבסיס של הידרה, באמצעות תכסיס במסגרתו הם מפוצצים את האוטובוס על מנת להגיע לבסיס עם הקווין-ג'ט (פיורי יכעס, 1). בבסיס עצמו, ניכר כי סקאיי שולטת כעת בכוחותיה מספיק על מנת להילחם באמצעותם, ומצילה את מייק ביחד עם וורד וסימונס. את לינקולן, לעומת זאת, היא מצילה לבד לחלוטין, ללא כוחות – בסצינת אקשן עשוייה היטב, ורק לאחר מכן מחיה אותו באמצעות מה שנראה כשילוב הכוחות של שניהם. סימונס מנצלת את ההזדמנות לפעול נגד וורד, אבל הורגת בטעות את באקשי במקום. וורד מחליט להרגיש עליון מוסרית במקום להרוג אותה, ובורח מהמקום. יתר הצוות מצליח לשתק את הגנות האוויר של הבסיס , אם כי נראה כי לקולסון, שהיה עסוק בעבודה על אחד המחשבים, הייתה משימה סודית.
בחזרה בבסיס, בשיחה עם קולסון מובהר כי מה שוורד רצה להשיג כל הזמן הזה היה החזרתה של קארה לשילד, וקולסון מבטיח לבדוק את העניין. מטרתו של גונזלס, לעומת זאת, נחשפת בשיחה עם בובי, והיא להביא "מתוגברים" לבסיס – כלומר סקאיי ולינקולן, אותם הוא מתכוון להחזיק, ככל הנראה במטרה למצוא את הכפר של האיניומנס. קולסון פותח עבורו את ארגז הכלים, ומאחל לו ליהנות ממנו, אבל מודיע לו שפיורי חי, והוא יכעס (2).
בקדימון חסר-בושה לנוקמים בשיחה עם מריה היל, קולסון מוסר את המידע שהשיג מהבסיס של הידרה – הידרה מחזיקים בשרביט של לוקי (בו השתמש לוקי ב"הנוקמים" על מנת להרוג את קולסון, בין היתר) בסוקוביה, שם נמצא גם סטראקר. הוא גם מוסר לה שפרוטוקול תטא מוכן, ושהגיע הזמן לערב את הנוקמים. הקדימון לנוקמים משתלב מעט פחות יפה בעלילה של האיניומנס, כאשר חיזיון על השרביט של לוקי מפריע לשיחה בין ג'יינג לראינה ולמה שנראה כשינוי במאזן הכוחות בכפר. החלק הזה של הקדימון היה די מיותר. לחילופין היה בידי היוצרים התירוץ לשלב עוד תוכן ויזואלי מהסרט כאן, אבל במקום זאת נותרנו עם משחק די נוראי של רות נגה.