ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 11, ספוילר
—
"אתם מוכנים? כי אני רוצה שתקדישו תשומת לב. זוהי התחלה של משהו"
(פרדי רמסן, תחילת העונה השביעית, פיץ' של שעון אקיוטרון)
חלקה השני של העונה האחרונה עד כה קרץ לרגעים וזכרונות רבים מעברה של הסדרה, אבל אף פעם לא באופן כה מאסיבי כפי שעשה הפרק הנוכחי. מעולם ההיסטוריה לא קשרה בין אנשים – המשפט שמלמל לעצמו דון שוב ושוב כשהיה תחת השפעת סמים יחד עם שאר המשרד בעונה השישית – כשם שעשתה הפעם. בשעה ש'סטרלינג קופר' נאלצת להיפרד מבניין Time-Life, הזמן והחיים הצטברו לכדי שכבות על גבי שכבות של אירועים מוכרים שחזרו שוב רק כדי להתהפך על פיהם. התרחשויות אחרות היוו אירוניה עצובה לעבר, ובמקרים מסוימים נסגרו מעגלים אקוטיים בחייה של "מד מן" ולו רק כי נאמרו בקול רם. עם הקרקע הנשמטת מתחת לרגלי הדמויות, מתחת לרגליו של דון, קשה היה לא להעלות על הדעת את הרגע הזה בפתיח שבו הצללית שלו עומדת במשרד בזמן שהכל זולג וקורס במהירות.
"אני מקווה שהיא יודעת שאתה אוהב רק התחלות של דברים"
(פיי מילר לדון דרייפר, סוף העונה הרביעית)
"חכו. זו ההתחלה של משהו. לא הסוף"
(דון דרייפר, שלושה פרקים לפני הסוף)
את תהיי המומה לגלות עד כמה זה לא קרה
דון שאל פעם את פגי אם היא חושבת לפעמים על בנה שמסרה לאימוץ. "אני מנסה שלא", היא ענתה בדומה למה שאמרה עכשיו לסטן, "אבל אז זה צץ משום מקום. גני משחקים".
מעין גן משחקים הוא מה שהגיע אל פתחה הפעם, חבורת ילדים שבאה להתנסות בצעצועים והוציאה את הנוקשות של פגי בחברת האנשים הזעירים האלה, ואת זכרון בנה שאינו רחוק מגילם – הכאב מהפצע הישן שלה. עשר שנים פגי לא ממש דיברה על זה, מלבד השיחה הקטנה הזו עם דון או כאשר בערלות לב הטיחה את האמת בפיט בסוף העונה השנייה ("יכולתי לבייש אותך כדי שתהיה איתי"). היו מאז אזכורים ללא מילים, כמו כאשר החזיקה במשרד את התינוק של ג'ואן בידיה כאילו היא מחזיקה פוטבול, ואז פיט נכנס ושאל "מה זה". או מאוחר יותר כאשר אמו הדמנטית של פיט טעתה לחשוב שפגי היא טרודי ואמרה לה, "אני שמחה ששניכם בלעתם את גאוותכם, אם לא בשביל משהו אז לטובת הילד שעשיתם ביחד".
הפעם שוב ראה פיט את פגי עם ילדה דבוקה אליה, וההיסטוריה קשרה ביניהם. סודם המשותף הביא את פיט לגלות לה מיד את הידיעה שאך זה גילה בעצמו. נתיב הפוך מכפי שהיה בין פגי לסטן, ידידה הטוב ואיש סודה משכבר – קודם היא סיפרה לו על 'מקאן', אחרי כן על התינוק. היא לא יכלה לסכור עוד את פיה מפאת דברי אמה של הילדה-השחקנית, והיא עצמה יזמה את השיחה עם סטן. במהלך הסצנה המשמעותית הזו ביניהם התנגנה הנעימה "Stranger on the Shore", קטע אינסטרומנטלי של אקר בילק שכבר נשמע פעמיים בסדרה: בסוף העונה השנייה – הפרק שבו פגי מספרת לפיט שהרתה לו וילדה בן; ובפרק ה-11 של העונה השישית – הפרק שבו אמו של פיט טועה לחשוב שפגי היא טרודי. לא מקרי, סביר להניח.
כל הרגעים האלה התנקזו אל הפרק הנוכחי בכלל ואל הסצנה הזו בפרט. לא רק את האמת חשפה פגי בפני סטן אלא את ההשלכות שלה, כאלה שממצות על רגל אחת את הסיפור של פגי, זו ששאלה פעם את דון המזכירה אם היא חושבת שהיא מתנהגת כמו גבר. "אף אחת לא צריכה לטעות כמו שגבר עושה בלי יכולת להמשיך הלאה", אמרה פגי לסטן. "חייבת להיות לה האפשרות לחיות את המשך חייה בדיוק כמו שגבר עושה". והחשוב מכל: "אני לא יודעת לא כי לא איכפת לי. אני לא יודעת כי לא אמורים לדעת, אחרת אי אפשר להמשיך עם החיים".
מה יש בשם?
הדברים האלה של פגי מקבלים משנה תוקף עם ג'ואן, שאמנם קורצה מחומר שונה בתכלית, אבל גם לא יכולה לטוס לפירמידות עם ריצ'רד או כל דבר גרנדיוזי אחר. היא כבולה לבן שלה, שהוא גם בנו של רוג'ר, כך שהסצנה המגיעה מיד אחרי השיחה בין פגי לסטן נדמית אירונית במכוון: רוג'ר אומר לדון שאין יותר סטרלינגים, שמרגרט היתה הבת היחידה של בן יחיד של בן יחיד. אלא שיש לרוג'ר בן. ממזר אמנם, נושא שם משפחה אחר אמנם, אבל יש.
שם הוא דבר חשוב, כך גילו רומיאו וג'ולייט וכך גם יודע היטב דון דרייפר, או בשמו המקורי דיק וויטמן. כך מקונן רוג'ר, שכבר לא יוכל לצעוק על מישהו "זה השם שלי על הדלת!" כדי להזכיר את מעמדו. "נתנו לך הכל", אמר פעם אביו של פיט לבנו, "הבאנו לך את שמך".
כעת שמו של פיט נהפך לו לרועץ. ההיסטוריה קשרה הפעם סבך בינו לבין האדם שהוא צריך בשביל בתו, טבח גלנקו, איבה (אמיתית!) בת 300 שנה חוזרת להוות לו מכשול (ראו פירוט על כך בקטנות למטה). אבל יש לפיט היסטוריה גם עם טרודי, וגם עם אביה והעסקים שלו, ואפילו אחרי כל הדברים הרעים שעברו ביניהם, הם שם ברגע האמת כדי לספק לו תמיכה.
אתה בסדר
אחד הפרטים הכי מקסימים בטריפ LSD של רוג'ר בעונה החמישית, היה כאשר פתאום ברגע של חשש הופיע בפניו דון, חברו הטוב. "תסתכל עלי", אמרה לו דמותו, שבפועל לא היתה שם, "הכל בסדר. אתה בסדר". מעבר ליופי בכך שרוג'ר נתלה ברעו בעת מצוקה, מדובר בציטוט ישיר מהפרק הראשון של הסדרה, סצנה מתוכו שהגדירה את כל מהותה של "מד מן". במהלך מצגת עם 'לאקי סטרייק' הסביר להם דון: "פרסום מתבסס על דבר אחד – אושר. ואתם יודעים מה זה אושר? אושר הוא הריח של מכונית חדשה. זה החופש מפחד. זה שלט חוצות בצד הדרך שצורח בביטחון שמה שאתה עושה – זה בסדר. אתה בסדר".
עבור רוג'ר באותו רגע ב-1966 – וכנראה בכלל – דון היה שלט הפרסום הזה. נוסך הביטחון האישי שלו. עכשיו, כששניהם בגילופין בבר, רוג'ר נושק על לחיו של חברו ומבטיח לו: "אתה בסדר". זה קורה ממש בערב של שקט בין תבוסה אחת למשנתה. מפעל החיים העצום של רוג'ר סטרלינג נמוג והניסיון של דון לבנות משהו נחרב. הוא הקים אותו עם שותפיו ב-1963, חיזק אותו באיחוד עם 'קאטלר גליסון צ'ואו' ב-1968 שזיכה אותם בעסקים של שברולט – שתי תקופות מלהיבות ומעוררות השראה שרוחן כמובן שרתה על הפרק הנוכחי. נמרצים, אופטימיים, מתגייסים לשריין לקוחות, נערכים לתקופה חדשה.
הציניות האכזרית הגלומה במכירת סיגריות כאושר, וכנגזרת ממנה כל אשליית עסקי הפרסום ומכירת השקר תמיד היתה זרם תת קרקעי ב"מד מן", אבל כיאה לפרק שסוגר מעגלים – זו הפעם הראשונה שבה היא חותרת תחת עצמה. בזה אחר זה הוכו חמשת השותפים חרף ניסיונותיהם, כל ההצלחות שלהם התפוגגו. כמעט כל פיץ' שלהם בפרק לא צלח. קן קוסגרוב סירב להצעה שלהם, 'מקאן-אריקסון' הבהירו שמלכתחילה לא היה בכלל על מה לדבר, אפילו עובדי 'סטרלינג קופר' לא מאמינים להם. הגיוני, כמה פעמים הם יכולים להצליח עם אותו דבר (בלי שזה יהפוך לטלוויזיה משעממת)?
כמו ב"הטרילוגיה האמריקנית" שקראה דיאנה בדיינר, כמו ספריה של איאן ראנד שברט קופר דחק בדון לקרוא בעבר – הקפיטליזם בסוף מנצח, החלומות הקטנים נרמסים. 'ברגר שף' והארוחה המשפחתית יישארו מאחור, חבורת "סטרלינג קופר' תיטמע בשקט בתוך 'מקאן', כל אחד יישלח לפינה משלו ובכך זה ייגמר. החיבורים היפים של הפרק הזה – ג'ואן שפורשת את זרועותיה על רוג'ר בזמן הבשורה או מאוחר יותר מחלקת חיבוקים לכל עמיתיה, היכולת לקפוץ אל משרד של אחד הרעים כדי לשאול משהו קטן – כל הדברים המובנים מאליהם האלה לא בהכרח יוכלו להשתמר, ארבעה מתוך חמשת השותפים שעובדים יחד יותר מעשור לא יוכלו להמשיך באותו אופן. השינוי נכפה גם על אנשים שלא משתנים.
מי אם לא דון מהווה את העדות החיה לכך. פרק אחר פרק הוא איבד את אשתו, את הדירה והרהיטים וכעת את הסוכנות שייסד. אי אפשר לעבור את כל זה, לראות כיצד נעלמים כל הדברים שאדם מגדיר את עצמו באמצעותם, בלי לנסות לאחוז בעוגן כלשהו. לכולם יש מישהו להישען עליו. לפגי יש את פיט וסטן. לפיט יש את פגי וטרודי. לג'ואן יש את ריצ'רד שטס במיוחד אליה בן לילה. לטד יש את אהבתו הנושנה מהקולג'. לרוג'ר יש את מארי קאלבה. החיבורים האנושיים האלה, ההיסטוריה שקושרת ביניהם, הניבו כמה מהרגעים הכי יפים בפרק.
בה בעת דון מנסה להיאחז באותם דברים מוכרים. באורח פלא, צוק העתים שוב הופך את קליפורניה לתשובה מבחינתו ואת דיאנה החמקמקה למשהו ששווה לנסות לשמר. אבל אין דיאנה. בדירה ששכרה אותה אישה מיושנת למראה מתגוררים כעת הסמנים לזמנים המשתנים, זוג גייז. דון הופשט מהכל, ועם הניסוח של ג'ים הוברט, "כולכם מתים והולכים לגן העדן של הפרסום", קשה לא להיזכר בפיץ' למלון בהוואי מתחילת העונה השישית, ובאיור של הגבר שהשיל את בגדיו ונעלם בתוך המים. "איך מגיעים לגן עדן?" ניסה דון לשכנע אז את אנשי 'רויאל הוואיין', "משהו נורא צריך לקרות".
אבל עד כמה זה באמת נורא? נדמה שכולם – מקרב הדמויות המרכזיות, על כל פנים – משלימים עם הדין. אף אחד לא באמת רוצה לעבוד ב'מקאן', אבל בסופו של דבר פגי אומרת לסטן שיהיה בסדר, רוג'ר אומר דבר דומה לדון, דון בפרק הקודם אמר שהעתיד צריך להיות טוב יותר, פיט אומר לג'ואן שלראשונה הוא מרגיש שמה שיקרה אמור לקרות ושב'מקאן' לא יודעים עם מי יש להם עסק. אנחנו יודעים שהוא צודק. צודקת גם האקסית שלו, בוני המתווכת שאוזכרה באגביות. "ההצלחות שלנו נמצאות בידיים של אחרים ואנחנו מוכרחים לקחת אותן", היא אמרה פעם. זה עדיין נכון.
קטנות
* מרדית אומרת לדון שבתוך חודש לא יהיה לו משרד ולא תהיה לו דירה, כלומר עברו ימים ספורים מאז אירועי הפרק הקודם.
* האירוע שהמנהל מקדונלד התייחס אליו בשיחה עם פיט וטרודי הוא טבח גלנקו שהתרחש ב-1692, עת הזמינו אנשי שבט קמפבל את יריביהם משבט מקדונלד לצל קורתם ואז טבחו בהם בעשרות. הסיבה לכך היתה חוסר היעתרותם של בני שבט מקדונלד להישבע אמונים למלכים החדשים, וויליאם ומרי, והמלך אכן חתם על הוראה להשמדתם כמו שאמר פיט, אבל עשה זאת בעקבות מאמצי שכנוע של הקמפבלים מאחורי הקלעים. על פי עדותו של ג'ורג' ר. ר. מרטין, טבח גלנקו הוא אחד האירועים שהיוו השראה לחתונה האדומה ב"משחקי הכס".
* את הפרק ביים ג'ארד האריס, הלא הוא ליין פרייס, האיש שהחטיף אגרוף לפיט קמפבל בעונה החמישית. הפעם תחת שרביטו פיט הצליח סוף סוף סוף לחבוט במישהו, וברובד מסוים זו היתה היסטוריה יפה נוספת שבאה על סיפוקה.
* "קחו את שאר היום, תפתחו שמפניה", אומר ג'ים הוברט לשותפים. מיד אחרי כן כולם שותים בירה בכמויות.
* או, סוף סוף רגע חיובי בין ג'ואן לדון! תודה באמת.
* פגי לא רוצה ללהק ילדה עם שפתות. "שפתות זה חמוד", אומר לה סטן. ללא ספק שיחה שנערכה כאשר קירנן שיפקה לוהקה לסדרה אי אז לפני שנים.
* דון עוד עשוי לברך על היום שבו לקח איתו את מרדית החמודה והקלולסית, כך שיהיו לו פנים ידידותיות מדי בוקר בנבכי המכונה התעשייתית.
* נשארו שלושה פרקים, ואנחנו אמורים לראות בהם את דון בדירה חדשה ואת כולם במקום עבודה חדש – כלומר שלל סטים חדשים בשביל שלושה פרקים בלבד. מעניין יהיה לראות אם אכן כך יהיה או שיעקפו את זה ככל יכולתם.
* ג'ואן חיבקה את רוג'ר ואמרה לו שתראה אותו מחר, רוג'ר נישק את דון ואמר לו שהוא יהיה בסדר – לרגעים היה נדמה שהשם סטרלינג הולך למות בו ביום.
* מהאינסטגרם של אליזבת מוס: