הנה הדיון שהיה לנו בפורום באג'נדה על פרק סיום העונה השנייה של "מד מן"
מד מן עונה 2 פרק 13 – Meditations in an Emergency
מאת איימס
בתאריך 25/4/2011
מה הייתם עושים בסוף העולם? מנסים למנוע אותו? מנסים למצוא תיקון לכל מה ששברתם? מתעלמים מכך בכל מחיר?
בטי בהריון, וזה סוף העולם הפרטי שלה. היא חשבה שתוכל להשתחרר מדון, והילדים כבר גדולים מספיק שהיא יכולה לעשות את מה שהיא אוהבת (לרכוב), אבל העמדת הפנים בחדר השינה הישן שלה מאלצת אותה לחזור אחורה. היא לא משלימה עם החורבן הזה, והיא עושה מה שהיא יכולה כדי למנוע אותו. הרופא רוצה לבדוק אותה ואומר לה להפסיק לרכוב, אז היא חומקת מהמרפאה לפני הבדיקה והולכת לרכוב כל בוקר. נדמה שאפילו הניאוף שלה בבר היה מתוך ייחול שהחטא יגרום לה לאבד את התינוק וישחרר אותה מדון. ויכול להיות שבאותה השעה היא, כמו רוב חבריה, קיבלה את סוף העולם הקרב, והלכה לשעשוע אחרון, לפני שהכל יקרוס סביבה.
פיט, מרוכז בעצמו כתמיד, מוסיף להתעלם מכל מה שקורה סביבו: המיזוג, הפיטורין האפשריים, אשתו האומללה, וממשיך להתרכז בצערו הגדול. כבר לא ברור על מה הוא מצטער. דאק רוצה לקדם אותו, אבל הוא הולך לדון ומספר לו על כך (במה שנראה כמו הרס עצמי. אני לא חושבת שדון היה עושה את שעשה באולם הישיבות אם לא הייתה לו התראה מוקדמת על ההודעה של דאק). אשתו רוצה שהוא יצטרף אליה, אולי סוף סוף יצטרף למשפחה שלה ויזניח את המשפחה שלו (שהיא הגורם העיקרי שמונע מטרודי להיות מאושרת), אבל הוא נשאר מאחור, לא יודע אפילו למה. את השיחה שלו עם פגי הם היו יכולים לעשות בכל יום אחר, לא נראה שסוף העולם משפיע עליו בכלל. הוא עצוב על העבר, אבל לא בגלל שאין עתיד, אלא בגלל שעתידו נדמה לו עגום.
ופגי, היחידה שמתעמתת עם סוף העולם ממש. כשהאב גיל אומר לה שכל יום יכול להיות יומה האחרון, נראה שהיא מודעת לכך, שזו מחשבה שמלווה אותה כל יום מזה כשנתיים, כל יום מאז שהיא ילדה ועולמה התהפך. גיל מנסה לשכנע אותה להתוודות, להגיע לשלום עם עצמה ועם האל, להבטיח את מקומה בגן עדן (ולהבטיח ישועה מהגיהנום). הוא מערער אותה, אבל כנראה שזו הפעם הראשונה שהיא מבינה שמה שמעכב אותה ומדכא אותה ומסב לה כל כך הרבה צער הוא לא החטא (שהיה ועבר, ובלאו הכי לא היה גדול כל כך), אלא הסוד, שמכביד על לבה כל כך. היא לא מתוודה בפני גיל, כי זה לא רלוונטי (והוא גם ככה כבר יודע), אלא בפני פיט. עכשיו כשפיט יודע זה כבר לא סוד, סתם רכילות.
[רק עכשיו שמתי לב שהדברים הכי נוראיים שקורים לנשים במד מן, והסודות הכי גדולים שלהן, הם כניסה להריון. מעניין]
מעניין לחזות באירועים ההיסטוריים כפי שהם משתקפים בחייהן של הדמויות. כל מעשיהן נעשים בחסות העובדה שאולי המחר שלהן אינו מובטח. במקרה כזה יש מינימום הרהורים ומקסימום פעולות. אכלי, שתי וזייני את קפטן Awesome בבר כי מחר נמות (לאו דווקא בסדר הזה – קודם היא שתתה, אחר כך זיינה ולבסוף הלכה הביתה ואכלה עוף ישר מהמקרר). לא תמיד זה כה בוטה, כמובן, אבל החרב המונפת ללא ספק רושמת את השפעתה העמוקה על הדמויות.
ההשתלטות של החברה הבריטית על "סטרלינג קופר" מקבילה למשבר הטילים בקובה; הדו-קרב בין שתי המעצמות הגרעיניות מכניס ללחץ ולחוסר ודאות את תושבי ארה"ב, שלא בשונה מחוסר הוודאות והלחץ שנופלים כצל על עובדי "סטרלינג קופר". אני רואה את מעשיו של פיט אחרת לחלוטין ממך, ובעיניי הם היו המעניינים ביותר. אחרי שקיבל מדון מחמאה על תפקודו בלעדיו בקליפורניה, זכה לקידום ולשבחים מפי דאק על תפקודו מול אמריקן איירליינס, הוא הגיע אל המשרד ונקלע לשיחה של עמיתיו על המיזוג ועל עתידם המעורפל. צריך להשיל את הנאמנויות, זוהי המסקנה שלהם, כך שלא משנה מי יהיה למעלה בסופו של דבר – אתה תיחשב למי שהיה ניטרלי. ברגע זה ממש הולך פיט משם אל דון כדי לספר לו על המיזוג ועל העובדה שדאק יהיה נשיא, להמחיש לאיש שהוא בעקביות מעריץ את נאמנותו אליו. הוא אפילו לא מספר לו על הקידום שהמיזוג הזה מקנה לו, אלא מספר לו על כך בקורקטיות המירבית.
מאוחר יותר הוא מזמין את פגי למשקה במשרדו. היא עצמה זכתה לנאום אישי מפי הכומר. הדרשה הגדולה שלו לצאן מרעיתו הייתה יפה ומעוררת השראה, אבל מול פגי, בדרשה הפרטנית, הוא אמר לה בלי היסוס ובפה מלא שהיא הולכת לגיהנום ושעליה להתוודות כדי להתפייס עם האל. אז וידוי היא עשתה, אבל לא מול האל אלא מול וידויו של פיט. לנוכח העולם שמגיע אל קצו, למה שלא יתוודו? דון מודה שהוא בגד, בטי מודה שהיא בהיריון במקום ללכת ולהפיל (והיא כמובן כמעט סיפרה לו על הבגידה שלה), פיט מודה שהוא אוהב את פגי ופגי מודה שהיא הרתה לו ומסרה את הילד. הוידוי שלה, האופן המתריס-משהו שבו עשתה זאת, היה נדמה לי מעט מרושע. "יכולת להיות שלי, יכולתי לבייש אותך כדי שתהיה איתי לו רציתי. אבל לא רציתי". כאילו החדשות האלה לא מספיק עצומות על כתפיו, היא גם תוקעת בו חצים.
אני חושב שבפרק הזה פיט הוכיח את עצמו כאדם בוגר ושלם יותר, בניגוד לאינפנטיל שהיה עד עכשיו, תהליך שהוא עבר לאורך כל העונה החל ממותו של אביו, וכלה כעת כשהוא מגלה שהוא עצמו אב לאיזשהו ילד איפשהו בעולם. לא יכולתי שלא לרחם עליו כאשר פגי הטיחה בו את האמת. הווידוי שלו נתקל והתרסק בווידוי שהיא עצמה חשה כורח להוציא אל אוויר העולם, כך שבמקום לדחות אותו בעדינות, וזה קל לאור העובדה שהוא נשוי, היא מבהירה לו ללא רחם שהיא כבר מזמן יכלה להשיג אותו אם רק הייתה רוצה. אבל היא לא רצתה. כאמור, מינימום הרהורים, בלי מחשבות שלפני מעשה. מקסימום מעשים. את ההשלכות שלהם עוד נראה.