ספוילר "מד מן" 6.04

בעת פרסום הביקורת מקדימות אותה שלוש תגובות

—

הבעיה העיקרית שלי עם העונה החמישית של "מד מן" נבעה לא רק מהעובדה שהייתה כה בוטה בסמליה, אלא כי היא ניזונה מסנסציות. המאורעות הגדולים שהתרחשו בה עלו על כל העונות שקדמו לה גם יחד (לא באמת ספרתי, אבל זאת התחושה): ג'ואן התגרשה, רוג'ר התגרש (ולקח LSD), דון ומייגן רבו מספר פעמים בדרמטיות, סאלי תפסה את מארי מוצצת לרוג'ר, הסוכנות סרסרה בג'ואן והיא הסכימה, פגי עזבה וכמובן – ליין תלה את עצמו. ניתן כמובן לשייך את זה לקיצוניות של הזמנים, אבל זה באמת תירוץ קלוש שמכסה על דרך קלוקלת לספר את הסיפור.

לא הבנתי עד כמה העונה החמישית פגמה בהנאה שלי עד שהגיעה העונה הזו. כלומר, נהניתי משלושת הפרקים הראשונים עד כה, ואהבתי את העובדה שחתכו מאותם חסרונות שפרחו בקודמתה, אבל אני מוצא את עצמי קצת חסר סבלנות כלפי הסדרה. כן, זוהי רק תחילת העונה. כן, הפתיחות של שלוש העונות הראשונות – שהעונה הנוכחית עד כה מאוד מזכירה אותן – גם כן לא היו מאוד מסעירות ובכל זאת מתגמלות בהמשכן. אבל העובדה היא שישבתי עכשיו חסר חשק מול הדף הריק, ובמהלך הצפייה בפרק חשתי שאני רואה דברים שברובם כבר ראיתי. על כן, יותר מאשר בדרך כלל, הביקורת הזו חלקית במכוון ומתמקדת רק במה שבא לי להתמקד בו.

הפרק נפתח עם הפגישה של פיט ודון עם היינץ קטשופ, שנערכה בדירת הבגידות של פיט. שוב אלמנט הבגידות והנאמנות, שוב גניבת דעת מאחורי הגב של מישהו אחר, האירוניה של נדרי הנישואין שגלומה בשם הפרק (ובשם הסבוניה של מייגן) To Have and to Hold, הנכונה גם לאהבה וגם לעסקים. המוטיבים מתחילים לעייף אותי, ונותר רק לברך על כך שהדמויות, לפחות באופן חלקי, שמרו על עניין.

למשל ג'ואן, שאולי התקדמה רבות מאז 1962, אבל כשהיא מפטרת את סקארלט היא זוכה כמעט לשידור חוזר לפיטוריה של ג'יין – המזכירה הסוררת ניצלת על ידי אחד הגברים. אם בפעם שעברה הגבר היה אחד משני השותפים, הפעם מדובר במישהו שאמור להיות מתחתיה בדרגות, כשהיא עצמה שותפה. והארי, שהוא אולי דושבאג, אבל גם לגמרי צודק בכל מה שאמר, מן התרומה שלו לחברה ועד לעלבון שהטיח בג'ואן בישיבת השותפים, "אני מצטער שההישגים שלי קרו לאור יום". אאוץ'. אני שמח שהעלו את זה על פני השטח, זה לא מסוג הדברים שעמיתים לעבודה אמורים לעבור עליהם בשתיקה.

כמו במקרה של ג'ואן, גם דון בוודאי ראה פלאשבקים מהעבר, במקרה שלו הפסד מוהוק איירליינס לטובת ניסיון כושל להשיג את אמריקן איירליינס. זוהי פעם נוספת שבה חוסר הנאמנות של החברה משאיר את הסוכנות קירחת מכאן ומכאן, והפעם דון היה שותף מלא לכך. אגב כך, בקטע נפלא בעיניי, לראשונה דון ניצב חזיתית מול פגי בתחרות. זה היה כה מרגש, לא רק כי זוהי הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותם שוב באותו חלל מאז הפגישה בקולנוע בסוף העונה הקודמת, אלא כי למראה שלה המבט על פניו של דון היה… מה בדיוק? לא יודע. נבגד? חושש? הוא הצמיד את אוזנו לדלת כדי להקשיב למצגת שלה, זה בוודאי לא היה מסקרנות בלבד. ושם, כמובן, שמע שלוחה של עצמו: "אני תמיד אומרת – אם אתם לא אוהבים את מה שאומרים עליכם, שנו את נושא השיחה".

מאוחר יותר, כאשר כולם ישבו בפאב, מבטה של פגי כשהבחינה בהם נדמָה כאילו היא חושבת שמאוחר מכדי לסגת. ישבה שם שורה של גברים עם סכינים בגבם: פיט, שלקח את העניין פחות קשה, דון ובעיקר סטן, שדאג להבהיר לה היטב את תחושתו בזמן שעל פניה חיוך מאולץ ונבוך. אני כותב שהוא כזה, אבל לא באמת יודע אם זה נכון, או השלכה מהאופן שבו אני הייתי חש בסיטואציה כזו. בכל מקרה, לא סביר שמדובר בחיוך ניצחון, לאור העובדה שכולם הפסידו.

וגם קן היה שם, נכנס בזעם כדי לוודא שעיניו של ריימונד אכן לא שיטו בו. לא יכולתי שלא להבחין בכך שהוא מתעלם כליל מפגי, אפילו לא מתייחס לקיומה. היא הייתה כל כך גועלית אליו רגע לפני שעזבה את "סטרלינג קופר דרייפר פרייס", כאשר ניסה להציע לה נחמה אחרי הפעם האחרונה שדון התנהג אליה כמו זבל. אבל מה אנחנו יודעים, אולי הוא היה נסער מכדי לשים לב שהיא שם.

בסופו של דבר, במערכה הזו של היינץ קטשופ, פגי, השלוחה של דון, הובסה בדיוק באותו אופן שבו הוא הובס – לא זכתה בלקוח ואגב כך איבדה בן ברית.