במהלך סיכומי שנת 2013, כמדומני, כתבתי שאני מתכנן פוסט סיכום על "טרמיי". סדרה כה נפלאה שראויה לכתבה גדולה ומקיפה, או לכל הפחות לסיכום שיעביר עד כמה היא נפלאה (עשיתי כזה אחרי העונה השנייה), או כזה שיתייחס למצער לפינאלה. לא הספקתי להגיע לזה, וכמו שקורה בדרך כלל, ככל שמתרחקים ממועד שידורה כך שוכחים מה רצינו לומר. אבל למזלי, ארז סובל לא שכח. הוא פירסם לא מזמן משהו אצלו בפייסבוק והסכים לבקשתי לפרסם את זה גם כאן. ביקשתי ממנו כי מה שהוא כתב מנסח בדיוק ובאופן קולע רבים מהדברים שרציתי לומר, וגם את הסיבה שבסופו של דבר לא אמרתי אותם.
הנה מילותיו של ארז:
עברו כבר כשבועיים מאז סיימתי לראות את העונה האחרונה של "טרמיי" ואני ממש מאוכזב מעצמי שלא הצלחתי עד עכשיו לנסח ולפרסם משהו אודות הסדרה. אולי זה אי היכולת להתנסח על אודותיה בשל היותה הסדרה הכי טובה שראיתי בשנים האחרונות ושהכי אהבתי והתחברתי. אולי מפני שסדרה כל כך טובה שכה אהבתי הסתיימה לה, אולי כי הסדרה הסתיימה כל כך יפה. אולי כי היא הסתיימה בחצי עונה במקום עונה שלמה, ולמרות ההרגשה כי תם ונשלם בצורה נאותה בהחלט, שלושה או חמישה פרקים נוספים היו יכולים לתרום מאוד, לתת מספיק בשר והרגשה מלאה יותר כפי שהייתה בסדרה בכל שלוש העונות שקדמו לאחרונה. ואולי פשוט כי אני באמת מרגיש שכל מה שאכתוב לא ישתווה ליצירה המרשימה, חכמה, מרגשת, כנה ואמיתית הזו, הכל יתגמד לנוכח קיומה של הסדרה ושום דבר לא יצליח להקיף את ההיקף הדי לא יאומן שמהווה את הסדרה. ואולי כי אין לי מושג מתי בפעם הבאה אני אראה את השם David Simon מתנוסס שוב בפתיח של סדרה כלשהי שלא ראיתי בעבר ואין לי באמת מושג אם בכלל אראה שוב.
מה שאני כן יכול לכתוב בבטחה ובהרגשה שלמה הוא שאין עוד יצירה טלוויזיונית כזו כרגע. זו לא אמירה נוסטלגית על לאן הטלוויזיה הידרדרה. "טרמיי" היא עשייה ייחודית שהדברים היחידים שהיו דומים לה יצאו גם הם תחת ידיו של דיוויד סיימון, ולפני שהוא הגיע לטלוויזיה לא נעשו סדרות כאלו, כך שזו אמירה אובייקטיבית לחלוטין. אין עוד סדרה כזו עכשיו, וזו כואב לי. "הסמויה" לא הייתה להיט בזמן אמת, אבל צברה המון הערכה והכרה בפוסט-מורטם שלה. היה אפשר להניח כי ייווצר פה אימפקט כלשהו, הרי לא חסרים צופי טלוויזיה ויוצרים טלוויזיוניים שיצהירו עלייה בקלות כסדרה הטובה ביותר שנוצרה בהיסטוריה של המדיום. ועדיין עוד לא נוצרה אף סדרה שלקחה ממנה משהו, אף יצירה בעלת שאפתנות דומה אפילו במקצת לא נוצרה מאז ש"הסמויה" הסתיימה. רק "טרמיי", וזו לצערי נעלמה קצת בצלה של "הסמויה". רבים שזרקו שבחים על "הסמויה" נפנפו כלאחר יד את "טרמיי" כשלא התחברו אליה אחרי חצי עונה ראשונה, כאילו אף פעם לא התקיימה חצי העונה הראשונה של "הסמויה" שגם הייתה קשה מאוד להתחברות.
וזה בטח המקום הנכון היחיד להצהיר זאת: "טרמיי" בשום אופן פחות טובה או נופלת מ"הסמויה". "הסמויה" היא הסדרה האהובה עליי ועדיין אני שלם עם ההצהרה. ל"טרמיי" חסרה הסקסיות והנגישות היחסית שהייתה בחזית של "הסמויה" כעוסקת בפשע, שוטרים וסוחרי סמים, ברמה הישירה ובשכבה החיצונית שלה. "טרמיי" עסקה בחיים עצמם, רק בלי הסקס אפיל של הפשע. הנקודה הזו יכולה להתפרש גם לחיוב וגם לשלילה, זה תלוי באופן ההסתכלות ובניתוח היצירה והמדיום. בסופו של דבר היא הפחות נגישה מהשתיים אבל כבירה בפני עצמה, בעלת ארסנל דמויות יפהפיות אחת אחת והיא מאוד מתגמלת לאורך זמן למתמידים.
ואני אוסיף: בעיניי היתרון הגדול ב"טרמיי" היא שלצד הרגעים המייאשים שלה כעיר במשבר פוסט-קטרינה ובכלל, רוויית שחיתות וערלות לב שלא תיאמן, תמיד-תמיד הייתה בה התרוממות רוח שנבעה מהתרבות המופלאה של העיר, ותמיד היא הקנתה תחושה של פיסת חיים אמיתיים שהטוב – מוזיקה, אוכל, אנשים שאיכפת להם – שוכן בה לצד הרע; בניגוד לאותה "הסמויה" (שגם עלי היא הסדרה האהובה אי פעם, כידוע), שחלק ניכר מהעוצמה שלה נבע ממידת התקווה הקטנה שהציעה. הפינאלה של "טרמיי" הביאה את התחושה הזו לשיא עם סיום שניתן לכנות אותו 'טוב' לסיפורים שסופרו לאורך עונות שלמות של הסדרה. שוט הסיום היה מושלם: ה"פסל" הארעי שדיוויס בנה לפני שנים, חסר צורה ועשוי מחפצים ששכבו בסביבה, נבנה בתוך בור שנפער בכביש כדי שאף אחד (אחר) לא ייסע לתוכו מבלי משים. הפסל הזה נשאר שם שנים אחרי כן, גלעד הן לאזלת היד של האחראים על העיר והן לאמנות שנוצרת בה. והאמנות שהיא "טרמיי" אולי הייתה יכולה להימשך עוד קצת, והייתי שמח אם זה היה קורה, אבל כפי שהיא כעת היא מושלמת ומרגשת, גלעד הן לאזלת היד של האחראים על העיר והן לאמנות שנוצרת בה.
למרבה הצער, יש סיכוי לא קטן שזו תהיה ההרפתקה האחרונה של דיוויד סיימון בטלוויזיה, לפחות נכון לעכשיו. בראיון מרתק לבולטימור סאן הוא הטיל את הפצצה על המראיין: "בשלב הזה אני תוהה אם אני לא מתאים במיוחד לטלוויזיה. 'הסמויה' הייתה כמו אש בבקבוק, כי אף אחד לא צפה בה כשהיא שודרה. ואף אחד לא צפה ב'דור מזוין' ('Generation Kill') ואף אחד לא צפה ב'טרמיי'. אז במובן מסוים, למרות שבדיעבד יש לי מוניטין טוב מאוד בכתיבה לטלוויזיה, כשהדברים האלה משודרים בפועל הם לא מהווים נכס של ממש לרשת. אני לא יודע לגבי HBO, אולי הם מתמרמרים מהעובדה שאף אחד לא צופה בדברים שלי כשהם משודרים, וזה לא הולך להשתנות, אני לא חושב. יש לי ניסיון ארוך שנים בטלוויזיה והיה לי עונג רב לעשות את מה שלא ממש עובד. אולי הגיע הזמן לעשות משהו אחר, אני לא יודע, או לא. אבל אני סקרן לדעת מה HBO חושבים עד לרמה אקדמית כמעט. אם לא נעשה עוד טלוויזיה, עדיין אהיה אסיר תודה וזו בכל מקרה הייתה שהייה נהדרת".
גם אם HBO יחליטו להיפרד מסיימון, מה שבכלל לא בטוח שיקרה, עם כל הערוצים והפלטפורמות הקיימות היום ושואפות לאיכות – כזכור, 2013 לבדה הניבה את נטפליקס ואת הפקות המקור הראשונות בדרמה של ערוץ סאנדנס ("התיקון", "קצה האגם") – קשה לי להאמין שלא יימצא לו מקום. חשוב שיימצא לו מקום.
***
בואו לבקר בבלוג של ארז, אנטנות השמימה
