personal statement editing
הבלוג שאליו מופנים כל הרהיטים

קפה+טלוויזיה

Tag Archives: האמריקנים

האמריקנים 2.13: אקו

Posted on by Posted in כתבות, סיכומי פרקים 18 Comments

"האמריקנים" עונה 2 פרק 13, סוף העונה השנייה

The Americans - 02x13 - Echo

נדרש לי קצת זמן להגיע לזה, אבל אי אפשר באמת לוותר על ביקורת לפרק האחרון לעונה השנייה והמצוינת של "האמריקנים". אם העונה הראשונה הייתה לא מאוד אחידה ברמתה, הגיעה השנייה והציגה רצף עלילתי הדוק ומרשים, גם מבחינת הסיפור אבל בעיקר מבחינה רגשית. מן הפרק הראשון בה, עם הרצח המזוויע של עמיתיהם של הג'נינגסים ובתם, העונה הזו שיחקה חזק על היעדר השליטה של ההורים על הדור הבא ככל שהוא מתבגר. אלמנט נכון תמיד במקרה של בני נוער, ומועצם פי כמה במקרה של אנשים שתחום העיסוק שלהם כרוך ברציחות אקראיות, חיים כפולים וריגול אצל מדינת אויב.

פייג' הייתה כמובן המייצגת הגדולה לכך, ההתקרבות היחסית-תמימה שלה לדת הפכה למשבר של ממש אצל הוריה, ובעיקר אמה, אבל גם אחיה הקטן הוכיח שלא תמיד ניתן לשלוט בו – הוא התגנב אל בית השכנים כאשר לא היו שם ושיחק במשחקי וידאו. אבל אז הגיעה הפינאלה והגדילה פי כמה את קנה המידה: Continue reading →

מועמדויות לפרסי בחירת המבקרים 2014

Posted on by Posted in כתבות 10 Comments

SOA Walton Goggins

כאילו לא חסרים מספיק טקסי פרסים בשואוביזנס, ב-2011 הגיח עוד אחד לאוויר העולם – Critics' Choice Awards של איגוד עיתונאי טלוויזיית הברודקאסט (לא להתבלבל חלילה עם פרסי איגוד מבקרי הטלוויזיה). העניין הוא שבניגוד ליתר הגופים והפרסים, שתמיד נראים מאובנים במידה כזו או אחרת, המבקרים על גופיהם השונים באמת עושים עבודה טובה ומכוונים את האהבה שלהם להרבה אנשים ותוכניות שראויים לה. למשל אדם סקוט על "מחלקת גנים ונוף", או איימי שומר האדירה על התוכנית שלה בקומדי סנטרל, או טטיאנה מסלאני שבמו ידיה משלשת ומחמשת את איכות "אורפן בלאק", או וונדי מקלנדון-קאבי המעולה ב"הגולדברגים", או ליפ ופיונה מ"חסרי בושה", או מת'יו ריס מ"האמריקנים" (בקטגוריה הכי קשה כאן ללא ספק), או וולטון גוגינס ב"צדק פרטי", או וולטון גוגינס ב"ילדי האנרכיה", או אליסון ג'אני על "הסקס של מאסטרס". מי שבולטת בהיעדרה היא "מד מן". האהבה כלפיה אזלה, כפי הנראה. היעדרות מעניינת נוספת: מלבד מועמדות למתיו מקונהי, "בלש אמיתי" לא נמצאת כאן.

הפעם, לראשונה בתולדותיו הקצרות של הפרס, הטקס שלו אף ישודר בטלוויזיה בארה"ב (ב-VH1 ב-CW) במהלך חודש יוני. אלה המועמדויות המעניינות לשנת 2014.

הסדרה הקומית הטובה ביותר
המפץ הגדול
Broad City (של קומדי סנטרל)
לואי
כתום זה השחור החדש
עמק הסיליקון
Veep

השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית
לואי סי קיי, "לואי"
כריס מסינה, "מינדי"
תומאס מידלדיץ', "עמק הסיליקון"
ג'ים פרסונס, "המפץ הגדול"
אדם סקוט, "מחלקת גנים ונוף"
רובין וויליאמס, "המטורפים"

Amy Schumer - Photo Credit Peter Yangהשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית
אילנה גלייזר, "Broad City"
ג'וליה לואי דרייפוס, "Veep"
וונדי מקלנדון-קאבי, "הגולדברגים"
איימי שומר, "Inside Amy Schumer"
איימי פוהלר, "מחלקת גנים ונוף"
אמי רוסום, "חסרי בושה"

שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קומית
אנדרה ברואר, "Brooklyn Nine-Nine"
קית' דיוויד, "מגויסים" (המפקד קודי)
טוני הייל, "Veep"
אלברט צאי, "אישה לראווה" (הילד המעצבן ברט)
כריסטופר אבן וולץ' ז"ל, "עמק הסיליקון"
ג'רמי אלן ווייט, "חסרי בושה" (ליפ)

שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית
מים ביאליק, "המפץ הגדול"
לאברן קוקס, "כתום זה השחור החדש" (סופיה בורסט)
קיילי קוקו, "המפץ הגדול"
אליסון ג'אני, "Mom"
קייט מאלגרו, "כתום זה השחור החדש" ("רד" רזניקוב)
מריט וובר, "האחות ג'קי"

האורח/ת הטוב/ה ביותר בסדרה קומית
אוזו אדובה, "כתום זה השחור החדש" (קרייזי אייז)
שרה בייקר, "לואי" (ונסה)
ג'יימס ארל ג'ונס, "המפץ הגדול"
מימי קנדי, "Mom"
אנדרו ראנלס, "בנות" (אלייז'ה)
לואן ווידמן, "Looking" (דוריס)

סדרת הדרמה הטובה ביותר
האמריקנים
שובר שורות
משחקי הכס
האישה הטובה
הסקס של מאסטרס
בלש אמיתי

השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה
בראיין קרנסטון, "שובר שורות"
יו דנסי, "חניבעל"
פרדי היימור, "בייטס מוטל"
מתיו מקונהי, "בלש אמיתי"
מתיו ריס, "האמריקנים"
מייקל שין, "הסקס של מאסטרס"

השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה
ליזי קפלן, "הסקס של מאסטרס" (פחחחח)
וירה פרמיגה, "בייטס מוטל"
ג'וליאנה מרגוליס, "האישה הטובה"
טטיאנה מלסאני, "אורפן בלאק"
קרי ראסל, "האמריקנים"
רובין רייט, "בית הקלפים"

שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה
ג'וש צ'ארלס, "האישה הטובה"
וולטון גוגינס, "צדק פרטי"
ארון פול, "שובר שורות"
פיטר סרסגארד, "The Killing"
ג'ון ווייט, "ריי דונובן"
ג'פרי רייט, "אימפריית הטיילת" (ד"ר נרסיס)

שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת דרמה
כריסטין ברנסקי, "האישה הטובה"
אנה גאן, "שובר שורות"
אנט מהנדרו, "האמריקנים" (נינה)
מליסה מקברייד, "המתים המהלכים" (קרול)
מגי סיף, "ילדי האנרכיה"
בלאמי יאנג, "סקנדל"

האורח/ת הטוב/ה ביותר בסדרת דרמה
בו ברידג'ס, "הסקס של מאסטרס"
וולטון גוגינס, "ילדי האנרכיה"
Adventure Timeאליסון ג'אני, "הסקס של מאסטרס"
ג'ו מורטון, "סקנדל"
קארי פרסטון, "האישה הטובה" (אלזבת טסיוני)
דיאנה ריג, "משחקי הכס" (ליידי אולינה טיירל)

המיני סדרה הטובה ביותר
אימה אמריקאית: הכישוף
בוני וקלייד
לרקוד על הקצה
פארגו
The Hollow Crown
לות'ר

הטוק שואו הטוב ביותר
ג'ימי קימל
הטונייט שואו עם ג'ימי פאלון
התוכנית של אלן דג'נרס
הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט
הקולבר ריפור
קונאן

סדרת האנימציה הטובה ביותר
ארצ'ר
Bob’s Burgers
משפחת סימפסון
איש משפחה
פיניאס ופרב
הרפתקאות פין וג'ייק (Adventure Time)

הנה יתר המועמדויות, כולל תוכניות הריאליטי בשתי קטגוריות – תחרות ורגילה – וגם הסרט, השחקנים במיני סדרה ודרמה (מרטין פרימן מועמד גם על "פארגו" וגם על "שרלוק", ומלבדו על "פארגו" כל השחקנים המרכזיים. בנדיקט קאמברבאץ' מועמד אף הוא על "שרלוק", כמובן) ועוד.

עדכוני חג האביב

Posted on by Posted in וידאו, חדשות 1 Comment

Simpsons Letterman

חידושי אמריקאים, משחקי הכס, פילדפיה ובייטס, חדר המאכלות, קורס מד מן, סוף אלטרנטיבי לאיך פגשתי את אמא ועוד חדשות וקטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג).

TV

חם רכשה את "אורפן בלאק" (והיא קוראת לה "יתומה שחורה" ומשדרת אותה בימים א'-ה' באזור חם), וגם את "המלכה הלבנה" ו-Peaky Blinders, שתיקרא "כנופיית ברמינגהם".

TV

חידושים וביטולים: איזו הפתעה, "משחקי הכס" חודשה לשתי עונות נוספות (יומיים אחרי שפרק בכורת העונה הרביעית היה המשדר הכי נצפה ב-HBO מאז הפינאלה של "הסופרנוס") | גם BBC מחדשת לשתי עונות נוספות, במקרה שלה את "במילוי תפקידם", וגם את The Wrong Mans, אבל לעונה אחת בינתיים | FX מחדשת את "פילדלפיה זורחת" לשתי עונות נוספות | A&E חידשה את "בייטס מוטל" לעונה שלישית | "ברוך הבא לשבדיה" של האחים פוהלר חודשה לעונה שנייה | "האמריקנים" חודשה לעונה שלישית.

TV

תודה לגיתית, שכותבת: תרגיל שיווקי נחמד, לשדר ל"איך פגשתי את אמא" סוף שכולם ישנאו ואז לשים את ה"סוף הטוב" במארז DVD.

TV

תודה לתומר: מד מן – המשחק.

TV

תודה לתומר, שכותב: רשת הכבלים WGN מפתחת עיבוד לסדרת הקומיקס Scalped, על צעיר שחוזר לשמורת האינדיאנים הענייה ורוויית הפשע אותה עזב בנעוריו. יפיק ויכתוב דאג ג'אנג ("אהבה גדולה", "באנשי").

TV

תודה לשי גרינברג, שכותב: הפרק האחרון של After Hours מאיר סטריאוטיפ מאוד ספציפי ב"מד מן" לקראת הסוף. כרגיל, ספויילרים לכמות בלתי סבירה של סרטים ישנים בדרך.

TV

תודה לארז: מדריך כוכבי הניינטיז שמשתתפים ב"מד מן". אפילו לא קלטתי שזו הייתה אמא של אנג'לה צ'ייס.

TV

תודה לחן, שכותבת: יש קורס במכללת וויטמן בוושינגטון שכולו מבוסס על 'מד מן'. המרצה כותבת פה על מטרת הקורס, השיעורים, איך הסילבוס מנוהל (אפילו יש לינק אליו!) ועם מה הסטודנטים יוצאים בסופו של הסמסטר. אני בעיקר הזלתי ריר תוך כדי קריאה, ויש פה רק תמונה אחת של דון, האקדמיה יפה ל'מד מן' ו'מד מן' יפה לאקדמיה.

TV

סבב וידאו: ג'וש צ'ארלס, שעבד עם ארון סורקין באחד מתפקידיו הזכורים, חוזר עכשיו בפארודיה קורעת עליו אצל איימי שומר | אני לא בטוח אם זה קאוץ'-גג סימפסוני שכבר שודר בעבר ורק הועלה עכשיו לכבוד הודעת הפרישה של לטרמן, אבל הנה זה | ג'ון האם התארח אצל קרייג פרגוסון לראיון מצוין כתמיד, כולל התייחסות לווידאו הנושן ההוא מתוכנית ההיכרויות. קיפצו ל-18:31 | גרסת היאכט-רוק לפתיח של "פיירפליי" גורמת לי להרגיש מחולל | טריילר חדש וארוך למיני סדרה של "24". וואלה, עושה קצת חשק | תודה לשי גרינברג, שכותב: ראיתי רק פרק אחד של "בלש אמיתי", אבל זה הספיק כדי להיות משועשע מדברים כאלה | ג'ימי פאלון וכל הצוות שלו חוגגים שלושה מיליון מנויים ליוטיוב שלהם, והם עושים זאת באופן כיפי במיוחד | טריילר ראשון לעונה השנייה של "כתום זה השחור החדש" | פספוסי העונה השלישית של "סקנדל", במסגרת הספיישל עבורה אצל קימל אתמול | טקס פרסי הקולנוע של MTV בהנחיית קונאן אובראיין בשבוע שעבר נפתח עם הקטע המאוד חמוד הזה.

עוד אמי מוצדק לבראיין קרנסטון.

סיכום 2013: אז מה חדש?

Posted on by Posted in כתבות 31 Comments
Orange is The New Black 2
הסדרה החדשה הכי טובה?

בשנים קודמות לא הרגשתי צורך לערוך סיכומי שנה, פשוט כי חודש דצמבר מגיע שלושה חודשים אחרי שגם ככה סיכמנו שנה במסגרת פרסי המיקי. השנה לא היה מיקי, כך שמדגדג לי באצבעות לערוך איזו רטרוספקטיבה ולראות מה היה לנו ב-2013. זו הייתה שנה עם המון פינאלות גדולות, כולל של "שובר שורות", "רוק 30" ו"המשרד". שנה עם דרמות חדשות מדוברות כמו "התיקון", "הסקס של מאסטרס" ו"כתום זה השחור החדש". שנה שפלטפורמות אינטרנט עלו במלוא הכוח עם תכנים מקוריים (שהבולטים שבהם כולם שייכים לנטפליקס – "בית הקלפים", "ארסטד דיבלופמנט" ו"כתום זה השחור החדש") וערוצים נוספים הצטרפו עם תכנים מקוריים, כמו סאנדנס עם "התיקון" ו"קצה האגם". שנה שבה ערוצי הכבלים שוב ושוב עקפו את ערוצי הברודקאסט ברייטינג, בעיקר הודות למפלצות כמו "המתים המהלכים" ו"דאק דיינסטי".

יש סיכוי סביר שהשנה הזו תירשם כנקודת מפנה בדברי ימי המדיום, אבל בסיכומו של דבר, מבחינה טלוויזיונית נראה לי ש-2013 הייתה שנה טובה באופן שאינו יוצא דופן. בימים הקרובים ועד סוף השנה נערוך כאן סיכומים על התכנים עצמם, את הסיכומים השנתיים אחלק לכמה קטגוריות נפרדות שיפורסמו בימים הבאים, נתחיל עם הסדרה החדשה הטובה ביותר, נסיים עם הפינאלה המוצלחת ביותר (ברור מי הולכת לככב שם) והמעפנה ביותר (ברור מי הולכת לככב שם), ובתווך נדבר על הדרמות, הקומדיות, האקשן, מפחי הנפש, הרגעים המופלאים, הסדרות מבריטניה ומיתר העולם (כולל ישראל) ועוד. כל הסיכומים יכללו סקרים ובכולם כמובן דעתכם חיונית, ממש כמו במיקי. במקביל יהיו סיכומים של ממתקי השנה, קטעים ויראליים בולטים מ-2013, ומאחר שהיו המון כאלה, הפעם חילקתי אותם לחמישה חלקים תמימים.

אז הנה מתחילים עם הסדרה החדשה הטובה ביותר, בחירה שמקיפה את כלל הקטגוריות הצפויות גם בהמשך ובלבד שמדובר בסדרה שהחלה השנה. ניתן לבחור יותר מאופציה אחת.

הסדרה החדשה | מסביב לעולם ובחזרה | ריאליטי, סבון ועוד | באסה | צחוקים | דראמההההה! | הפינאלות | ממתקי 2013: ג'ימי פאלון | ממתקי 2013: שאר תוכניות האירוח | ממתקי 2013: הסימפסונס | ממתקי 2013: אנימציה | ממתקי 2013: בשר ודם | הרגעים הגדולים

[polldaddy poll=7672688]

 

מתוך כלל הרשימה הזו ראיתי 13 סדרות [1], אבל יש שתיים שבהן לא צפיתי והיו בין המדוברות ביותר השנה. ההחלטה לא לצפות בהן הייתה מודעת ומכוונת: ב"בית הקלפים" בגלל שאין לי כוח לעוד דרמה פוליטית, וב"כתום זה השחור החדש" כי אין לי כוח לעוד סדרה של ג'נג'י כהן אחרי "העשב של השכן". כמותה אף היא התחילה מאוד חזק, אהבתי אותה מאוד עד שהתחילה לנדנד בעונה השנייה ואז להיות בלתי נסבלת ודוחה בעונה השלישית. אחרי כן פרשתי ממנה בשאט נפש. מאחר שאינני סומך על טעמה של הגברת כהן, הפעם אני נמנע מראש, וזו כנראה ההחלטה הכי משמעותית שלי השנה בכל הנוגע לסדרת טלוויזיה, כי "כתום" סופגת תשבחות מקיר לקיר. בסקר שערך HitFix בקרב מלא מבקרי טלוויזיה אמריקניים הם הכתירו אותה לסדרה החדשה הטובה ביותר, ובסיכום הכללי שלהם היא הייתה שנייה רק ל"שובר שורות". גם כאן בבלוג יש תעופה כללית עליה, ובכל זאת דבר מזה אינו מדרבן אותי לצפות בה. אני מחכה לתגובות על העונה השנייה לפני שבכלל אשקול זאת. קשה עורף.

[1] ממש בזמן הכנת הרשומה הזאת התחלתי לצפות ב"קמים לתחייה". הפיילוט שלה מדהים, וחשבתי בעטיו שאצטרך לחשב הכל מחדש, אבל עשו לי תיאום ציפיות לגבי המשך העונה. מקסימום אחזור לכאן ואכה על חטא.

ישנן סדרות אחרות ברשימה שצפיתי בהן ופרשתי כעבור מספר פרקים. "סליפי הולו" התחילה טוב, ואני מבין שהיא גם משתפרת, אבל נכון לעכשיו יצא שפרשתי כי אין לי חשק. אולי אדגום שוב כשתגיע אל 'כן'. גם מ"סוכני שילד" פרשתי – היא פשוט משעממת. מ"הוויקינגים" פרשתי מאותה סיבה אחרי שני פרקים, ו"אישה לראווה" חרף כל הקאסט המעולה שלה עושה דברים שכבר ראינו בעבר בסיטקומים שמוצלחים ממנה עשרות מונים.

בסדר עולה, זה הדירוג של יתר הסדרות החדשות שראיתי השנה.

10. The Fall
אני עדיין לא מבין למה לא תירגמו את שמה לעברית. ממש מסובך. צפיתי בה ממש לאחרונה, סדרה מתח פסיכולוגית בריטית בכיכובה של ג'יליאן אנדרסון האהובה (גם ארצ'י פנג'בי, קלינדה מ"האישה הטובה", מאוזכרת תמידית בהקשר של הסדרה, אבל זמן המסך שלה זעום במקרה הטוב) שעוקבת אחריה בעודה מנסה ללכוד רוצח סדרתי. במקביל הסדרה מתלווה גם אל הרוצח עצמו, אל מעשיו וחייו בקרב משפחתו – אישה ושני ילדים קטנים, הילדה שבהם הורסת ומהווה נדבך מעניין בעלילה. בסך הכל חמישה פרקים יש לעונה הראשונה, ומשום מה הייתי תחת הרושם שנקבל בסופה סיומת לסיפור, בין אם הרוצח חומק ובין אם לאו, אבל לא. ומה שמעצבן הוא שזה נגמר בקליף האנגר שהוא לא באמת קליף האנגר, וחמש דקות נוספות היו מספקות את הקלוז'ר הזה לכאן או לכאן. האכזבה הזו גדולה שבעתיים כשמתחשבים בעובדה שלא היה לי פשוט לצפות בזה. מעשיו של הרוצח, כל ההתנהלות שלו למעשה, העכירו את נפשי. למרות שהסדרה עשויה מצוין, היא פשוט לא בשבילי ואני לא מאמין שאחזור בעונה הבאה. מה שכן, המשחק מעולה.

The Fall Series One

9. בייטס מוטל
אותם דברים שהטרידו אותי ב-The Fall קיימים גם כאן, מטבע הדברים בסדרה העוסקת בבגרותו של מי שאנחנו יודעים כי הוא עתיד להפוך לרוצח פסיכופת, ולכך נוסף ממד מכביד נוסף המתגלם ביחסיו עם אמו, שבעצמה מספקת כמה וכמה רגעים לא נעימים במיוחד. וכמו The Fall גם היא עשויה היטב אבל פשוט לא נועדה עבורי. סיימתי את העונה הראשונה על 13 עשרת פרקיה, אבל לא סביר שאשוב לשנייה.

6-bates-motel-hires

8. באנשי
לא יצירה גדולה, רחוק מכך, ולמעשה רובה נשכח ממני אחרי שסיימתי לצפות בעונה, אבל כסדרת אקשן היא עושה עבודה מעולה, וההתמקדות שלה בבני האמיש מפנה זרקור מעניין אל אורח חיים שלא רואים הרבה בסדרות מתוסרטות.

7. Orphan Black
סדרה עם פוטנציאל עצום אבל לא נראה שהיא מצויה בידיים הנכונות, הקנדיות שלה נובעת מכל נקבובית ואני לא מאמין שהיא תוכל אי פעם להיות גדולה. בכל זאת, התוצר הסופי מאוד חמוד וחינני, ויש דבר אחד שמשדרג אותה פי כמה וכמה מכפי שהיא: טטיאנה מסלאני בתפקיד הראשי. היא הגיחה משום מקום ופשוט נושאת על כתפיה את הסדרה באמצעות גילומן של לא פחות מעשרה שיבוטים, כל אחת מהבנות הללו שונה מרעותה באופייה ואת כולן מסלאני עושה ללא רבב. מושלמת.

Orphan Black

6. התיקון
אהבתי את הסדרה כל כך כשהחלה, אבל עד סוף העונה (שמנתה בסך הכל ששה פרקים), היא התחילה לייגע אותי. היא נורא לירית ואיטית, אני אוהב דברים כאלה, אני צריך דברים כאלה בטלוויזיה, אבל עדיין יש לי את זה ב"מד מן", ובסופו של דבר "התיקון" לא מתקרבת אליה אפילו קצת. היא השיגה מעט מאוד בששת הפרקים של עונתה הראשונה, וככל שהתרחקתי ממנה אחרי שסיימתי לצפות בה, כך אני פחות קשור אליה. ובכל זאת, מדובר ביצירה יפה ומסקרנת, ואילולא הפרק האחרון המאוד-בינוני, היא הייתה מקבלת אצלי מיקום גבוה יותר.

Rectify - 01x01 - Always There

5. האמריקנים
דרמת הריגול הזו הושוותה מיד בתחילתה אל "הומלנד", ולא בכדי – היא עוסקת בריגול של נתינים זרים על אדמת ארה"ב, משחקת על הנאמנות הדיכוטומית המובנית שלהם ומגוללת סיפור אהבה/לא-אהבה – אבל במבחן העונה הראשונה מבחינתי "האמריקנים" מנצחת בענק. לא שהעונה הייתה מושלמת, בדומה ל"הומלנד" גם היא התחילה מעולה ואז החלה לקרטע, אבל אם "הומלנד" מבחינתי חתרה תחת יסודותיה כאשר גילינו מה מנחה את ברודי, אצל "האמריקנים" היסודות הללו רק מעמיקים את חוזקה של הסדרה. כאשר הדברים שמפריעים לי בה הם ענייני פאות ולמה מישהי הלכה לשם ולא למקום אחר, הרי שהמהות הבסיסית והחשובה נותרת איתנה. וזה נכון, הדבר הכי מעניין הוא עולמם הרגשי הבלתי אפשרי של פיליפ ואליזבת', שני זרים שמנותקים ממשפחותיהם באמא רוסיה, שהתחתנו והקימו משפחות רק ככיסוי לפעולותיהם וכיו"ב. העושר הזה מספק דרמה מרתקת שקשה למצוא בסדרות אחרות. בנוסף, הפיילוט שלה מושלם.

fx_the_americans_2_keri_matthew_hallway_0867_r

4. ברוקלין תשע-תשע
ניכר שזו עדיין סדרה בהרצה, אבל גם ככזו היא מלאת חן ומזכירה כל הזמן את "מחלקת גנים ונוף" של אותם יוצרים. היא רחוקה משיאיה של "גנים", אבל מצד שני, גם "גנים" רחוקה משיאיה, ואני מרגיש של"ברוקלין תשע-תשע" יש לאן לצמוח בהינתן לה ההזדמנות. בינתיים היא מצחיקה ומענגת יותר ויותר עם כל פרק שעובר.

Brooklyn Nine-Nine

3. משפחת גולדברג
ועדיין, הסיטקום החדש האהוב עלי הוא זה, לפחות בשלב המוקדם הזה בחיי שניהם. למרבה הצער הוא לפעמים סיטקומי מדי, במובן שהוא צפוי יתר על המידה, אבל זה קורה נקודתית ובסופו של דבר זו סדרה כה מלבבת ומבדרת שאני מאוד מחבב. מה שכתבתי על הפיילוט נכון גם לפרקים שהגיעו אחריו.

the-goldbergs

2. ברודצ'רץ'
ילד מת בעיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, שני בלשים – האחת אישה והאחר גבר – חוקרים את המקרה שבו כולם חשודים, החקירה מעלה עוד ועוד סודות מחייהם הפרטיים שכולם. לא פלא ש"ברודצ'רץ'" מהווה עבורי תיקון ל"ההרג" המחורבנת. בניגוד למקבילתה הסיאטלית, וגם בניגוד ל-The Fall הנ"ל, העונה הראשונה של "ברודצ'רץ'" מספקת תשובות ולא מבזבזת את זמנה ואת זמננו ברצף בלתי כלה של הסחות דעת. לאורך כל החקירה המשחק נהדר, הדיוויד טננט מצוין, הצילום מושלם והמוזיקה יפהפיה. זו לא יצירת מופת, אבל היא מעולה.

Broadchurch

1. הסקס של מאסטרס
בהתאם למוטיב החוזר כאן, גם העונה הראשונה של "הסקס של מאסטרס" לא הייתה מושלמת, אבל היא סיפקה השנה כמה מהרגעים הנוגעים ביותר ללב, והפגנות משחק די עותקות נשימה, בראשן של מייקל שין ובעיקר אליסון ג'אני, שנוכחות שניהם הצליחה לכפר תדיר על הליהוק האומלל של ליזי קפלן. כבר ציינתי שהיא מזכירה לי את "מד מן", בעיקר באסתטיקה (מה שהגיוני) ובעדינות שלה, אבל היא מצליחה להביא משהו חדש ורענן מאוד מצד עצמה. היא מתארת באופן יפה ומחושב את צעדיו הראשונים של נושא מרתק שכיום נראה לנו מובן מאליו, ונעזרת בדמויות שלה כדי להמחיש עד כמה חשוב ורלוונטי המחקר הזה לתחושות האנושיות הכי בסיסיות – לא רק סקס אלא אושר, או משהו בכיוון שלו.

ימים מאושרים

Posted on by Posted in כתבות 2 Comments
משנות העשרה עד העשרים

יום יבוא בעתיד הרחוק והיסטוריונים שיחקרו את תרבות הפופ האנושית בראשית המאה ה-21, יסיקו שהקהל הטלוויזיוני דאז לא ידע שובע מנבירה בעברה של האנושות. 'איפה הקהל צמא הידע של אז ואיפה הדגנרטים של ימינו', הם בוודאי יאמרו בעודם מלטפים את הכלב-דרואיד שלהם. השגיאה שלהם תהיה מובנת, דומה שלא היה נחשול כה גדול של סדרות תקופתיות כשם שאנחנו חווים בשנים האחרונות, ובמיוחד בימים אלה; בין אם מדובר בלובשי טוויד ולובשות שמלות מלמלה באנגליה של ראשית המאה ה-20 כב"אחוזת דאונטון", במצחצחי חרבות עטויי מכנסוני דפוקותי-כשאתה-מרוח-בשמן במאה שלפני הספירה כמו ב"ספרטקוס", או שמא בבוקרים מסוקסים בארה"ב של המאה ה-19 כדוגמת "גיהנום על גלגלים". עצם העובדה שישנם שני עיבודים נפרדים לעלילות שושלת בורג'ה אמור היה לרמוז לנו שחלה אינפלציה בתחום, והסחף כה חזק עד שאפילו סדרות קיימות רוכבות עליה – העונה השנייה של "אימה אמריקאית" עשתה אחורה פנה מההווה והשתקעה במוסד סגור בשנות השישים.

זה לא עניין חדש, מאז ומתמיד סדרות תקופתיות היוו מרכיב בסיסי בתולדות המדיום. בשנות ה-70 התגעגעו אל הפיפטיז התמימות עם "ימים מאושרים", בשנות ה-80 ייחלו לסיקסטיז עם "שנות הקסם" ובשנות ה-90 ערגו לאותן סבנטיז שערגו לפיפטיז עם "מופע שנות ה-70". ההבדל בינן לבין הגל הנוכחי, מעבר למאסיביות שלו, הוא המבט המפוכח לאחור. היו כאלה בעבר כמובן, והדוגמה המובהקת ביותר היא כנראה "מ.א.ש", אבל לא בסדרי הגודל של ימינו.

מי שפתחה את הצ'אקרות הייתה "מד מן" ב-2007. הנישה שחצבה לעצמה בתרבות הפופ הייתה מהירה וסוחפת. היא העלתה את רשת AMC האלמונית אל המפה, הייתה סדרת הכבלים הבסיסיים הראשונה שזכתה באמי, קולקציות אופנה הושקו בהשראתה וכהנה וכהנה. הנוכחות הגדולה והמהירה שלה גרמה גם לאחרים לרצות נתח. היו ניסיונות רבים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, אבל ציון הדרך המשמעותי הבא הוא ללא ספק "אחוזת דאונטון" הבריטית, שכמו "מד מן" הפכה לתופעת תרבות הגדולה בהרבה מכפי מידותיה (שבינינו, לא חורגות מגבולות ה'מקסים').

דרמת המעמדות הצליחה בענק גם בארה"ב והביאה אחריה גשם של סדרות ומיני סדרות תקופתיות בריטיות, מבין אלה ניתן למנות את "השעה", "הג'נטלמן האחרון", "מר סלפרידג'" (בכיכובו של ג'רמי פיבן מ"הפמליה"), "מרגלי וארשה", "רחוב ריפר", גרסה חדשה של "על אדונים ומשרתים" ועוד ועוד – עד לאחרונה שודרו ארבע מתוכן מדי יום ראשון בבריטניה, קצת מופרע. גם ב-BBC America רכבו על המגמה – הפקת המקור הראשונה בתולדותיה היא Copper, המתרחשת בניו יורק במאה ה-19.

שנות השישים המעושנות

בינתיים ברשת הארצית האמריקנית NBC שלפו את יוצר "אחוזת דאונטון", ג'וליאן פלואוז, כדי שייצור גם עבורם סדרה תקופתית – The Gilded Age – אף היא בניו יורק של המאה ה-19. הפרויקט של NBC מעניין, מאחר שבארה"ב הדרמות התקופתיות הללו לא מצליחות לצאת מתחומי רשתות הכבלים. מאז "מד מן" ועד היום היו שלושה ניסיונות ברשתות הגדולות ליצור דרמות המתרחשות בשנות השישים, וכולם כשלו: "מועדון פלייבוי" ב-NBC, "פן אם" ב-ABC, וכעת "וגאס" של CBS.

במקביל נדמה בימים אלה שהפוקוס על האייטיז הולך וגדל: ב-FX עלתה לאחרונה The Americans המצוינת, שבה קארי ראסל ("פליסיטי") ומתיו ריס ("אחים ואחיות") מגלמים זוג מרגלים סובייטיים בפרבר אמריקני, וב-CW ישנה "יומני קארי", המתארת את חייה כבת-עשרה של קארי בראדשו מ"סקס והעיר הגדולה". מלבדן ב-ABC יוצרים סיטקום משפחתי א-לה "שנות הקסם" בשם How the Hell Am I Normal, שבו השנים הקסומות הן האייטיז, וב-AMC עמלים עכשיו על Halt and Catch Fire, סדרה שמתרחשת על רקע הבום במחשבים האישיים בראשית העשור ההוא.

זו אינה הסדרה התקופתית היחידה המצויה בתהליכי עבודה ב-AMC, שכאמור החלה את הגל עם "מד מן" והמשיכה עם "גיהנום על גלגלים". כיאה לרשת שהווייתה המקורית היא שידורם של סרטים קלאסיים, היא דבקה בז'אנר התקופתי עם שתי סדרות נוספות המתרחשות בשנות ה-70 של המאה ה-18: הדרמה Turn, המגוללת את סיפורה של רשת המרגלים הפרטית של ג'ורג' וושינגטון אחרי הקמת ארה"ב, והקומדיה We Hate Paul Revere, העוקבת אחר שני אחים בבוסטון שאינם מעריצים גדולים של הפעיל והתעשיין המקומי, שלימים הפך לאייקון אמריקני. גם ערוץ ההיסטוריה הוא חשוד מיידי בכל הנוגע לסדרות מהסוג, וההשקה שם בשבוע שעבר של הסדרה "ויקינגים" הניבה לו תשואה נאה בדמות רייטינג מעולה.

יוליוס קיסר. בקרוב הספין-אוף?

אבל נדמה שכל הסדרות הללו הן כאין וכאפס לעומת הפטיש של רשת Starz ליצירות תקופתיות. רשת הכבלים מובילה את המגמה, או לפחות נסחפת איתה לאין שיעור. כבר עכשיו משודרות שם "מג'יק סיטי" ו"ספרטקוס", ובעבר היו "קמלוט" ו"עמודי תבל". מלבדן עמלים שם בימים אלה על "השדים של דה וינצ'י" (המאה ה-15), "מרקו פולו" (המאה ה-13), "Black Sails" (בהפקת מייקל ביי, שמתרחשת 20 שנה לפני אירועי "אי המטמון" של רוברט לואיס סטיבנסון), "המלכה הלבנה" (הפקה משותפת עם VRL הבלגית ועם BBC, המתרחשת במאה ה-15 על רקע מלחמות השושנים ומגוללת את תפקידיהן של שלוש נשים מאחורי הקלעים של המאבק על כס מלכות בריטניה), Turf (המתארת את לידת ההיפ הופ בניו יורק של שנות ה-1970), Crime (שמתרחשת בשנות ה-60 בבריטניה), ובמקביל לכל אלה נבחנת האפשרות ליצור ספין אוף ל"ספרטקוס" בכיכובו של יוליוס קיסר, שדמותו מככבת בעונה החותמת של הסדרה הפופולארית על מנהיג מרד העבדים.

הסיבות לפריחה הגדולה של הז'אנר כרוכות בגורמים רבים, וברור שדין הטראש המשובח של "ספרטקוס" אינו כדין התחכום המרובד של "מד מן". יש צופים שמתפּקדים לשם האסקפיזם של הסטים המושקעים והתלבושות המרהיבות, ואילו אחרים באים בשביל ההתבוננות בתקופה מורכבת מהעבר, לרוב תקופה של שינוי חברתי מהותי, כדי שתאמר באמצעותה משהו על העולם כפי שהוא היום. זה עשוי להתבטא בהיבטים הכי קטנים, כמו העובדה שחצי מהעלילות היו נמחקות לו היו מכשירים סלולריים בתקופות הללו, אבל כמובן גם בדברים יסודיים יותר.

מעניין להיווכח שישנו אלמנט מסוים הנוכח בחלק הארי של הדרמות הללו: מלחמה. קרבות בפועל כמו ב"ספרטקוס", מלחמה קרה כמו ב-The Americans, אבל בעיקר – הצל הכבד של השפעותיה. אנשים שבורים ב"אימפריית הטיילת", כאלה שבעקבותיה חייהם השתנו לבלי היכר ב"גיהנום על גלגלים", כאלה שיקיריהם לוחמים בה כמו ב"אחוזת דאונטון" ועוד ועוד. בסופו של דבר, המבט-לאחור שמציעות הסדרות הללו ממחיש את כברת הדרך שעבר העולם מאז, אך גם את העובדה שלא תמיד התקדמנו.

—

פורסם לראשונה בעכבר העיר אונליין