
ABC שיחררה השבוע שלושה פיילוטים באתר שלה (הם לא זמינים לצפייה בישראל, אבל אפשר להוריד אותם): Trophy Wife, Back in The Game ו-The Goldbergs. הציפיות הכי גבוהות שלי היו מ"אשת קשט", שגם זכתה לאהדת המבקרים, והיא אכן חביבה ומשעשעת מאוד, אבל ההפתעה הגדולה ביותר מבחינתי הגיעה מחזית הגולדברגים. מעתיק מעצמי: כבר הייתה פעם סדרה בשם הזה, קומדיית מצבים חלוצית שהחלה את דרכה ברדיו האמריקני ב-1929 ועברה למדיום החדש, הטלוויזיה, ב-1949. מי שעמדה מאחוריה – כתבה, ביימה ושיחקה, הייתה גרטרוד ברג (המדיום הזה איפשר כבר אז לנשים לבלוט ולצמוח, לפחות במידת מה). גם הפעם מדובר מטבע הדברים בסיטקום משפחתי, והוא מספק ממד נוסטלגי נוסף כי הוא מתרחש בשנות השמונים בפרברי ארה"ב, אבל הסיבה לשם היא שהסדרה מבוססת על ילדותו של היוצר שלה, אדם פ. גולדברג ("Breaking In"). העלילה מתוארת ברובה מבעד למצלמת הווידאו של הילד הקטן, שעוקב אחרי משפחתו באמצעות מצלמת וידאו – האב חסר הסבלנות, האם המגוננת, האח והאחות בני העשרה והוא עצמו. את הפיילוט ביים סת' גורדון ("פיינאפל אקספרס").
הטריילר של הסדרה נראה בנאלי וסתמי, לכל היותר חביב, וברור שהמשען המרכזי שלה בדברי ימי הימים של הטלוויזיה הוא "שנות הקסם", שכמותה הייתה דרמת התבגרות משפחתית מעיניו של הנער הצעיר ותיארה התרחשויות שאירעו עשרים שנה קודם לכן. לא יודע אם יהיה מדויק לקרוא ל"שנות הקסם" אילן גבוה, אבל היא ללא ספק הייתה נאמנה לשמה וסיפקה במהלכה רגעי קסם לא מעטים, ותחת המטרייה הזו "משפחת גולדברג" פועלת בהצלחה יתרה. גם באלמנטים השטחיים ביותר הדמיון מאוד ניכר: שתיהן מתרחשות בפרברים, המשפחה הגרעינית של "משפחת גולדברג" זהה לזו של "שנות הקסם" – אמא (בלונדינית), אבא, אחות גדולה, אח גדול והילד הצעיר שמבעד לעיניו מסופר הסיפור. כך שהציפיה הייתה מובנית, והטריילר אפילו שחק ממנה. לכן הופתעתי שהיא סיפקה מעבר לכך כאשר מצאתי את עצמי צוחק בקול רם כמה וכמה פעמים. למעשה, אפילו היו לה כמה הברקות שהזכירו לי את "מלקולם באמצע" הגאונית, אפרופו אילנות גבוהים. בראשן – ספוילר קל לפרק – כאשר אב המשפחה מלמד את בנו בארי בן ה-16 לנהוג, וצועק עליו, "אל תכה את הילד במושב האחורי, זה הרבה יותר מדי מתקדם".
במילים אחרות, למרות שבסופו של דבר היא לא תיארה משהו שלא ראינו בטלוויזיה בעבר, הכתיבה הפתיעה לטובה. יחד איתה, לצד השחזור התקופתי המוצלח (בניגוד למשל ל"האמריקאים" המתרחשת באותו עשור) וליהוק מדויק של שחקנים קומיים מצוינים, השלם בפיילוט עולה על סך חלקיו. יכולותיו של ג'ף גרלין כאב המשפחה מוכרות מ"תרגיע". אני אישית לא מת עליו, והאמת היא שבפרק הבכורה הוא לא בדיוק מצליח להתעלות אל מעבר לשבלונות, אבל הוא בכל זאת מצליח לעבור כאדם אמיתי, אולי כי הוא אכן מבוסס על אדם אמיתי. וונדי מקלנדון קאבי ("רינו 911") תמיד אדירה והיא אכן אינה מאכזבת כאם המשפחה שאינה בדיוק מאמינה בגבולות אישיים ואוהבת לפרוט על מצפון ילדיה. אבל ההפתעה היא בילדים. הילד הקטן, שמגלם את יוצר הסדרה אדם גולדברג, לא נראה מלאכותי כלל בניגוד למשל לנער הצעיר ב-Trophy Wife, וגולת הכותרת בפרק הבכורה – שעסק בעיקר בו – הייתה טרוי ג'נטייל המצוין (אירוני לנוכח שמו שהוא מגלם יהודי) בתפקיד בארי, האח האמצעי. הבחור, שהיה ילד שחקן שנים לא מעטות, גילם בשני סרטים שונים את ג'ק בלאק הצעיר, את דן פוגלר הצעיר (שהוא מעין ג'ק בלאק לעניים), ואיכשהו גם את קרייג פרגוסון הצעיר. במילים אחרות, נראה שיכולותיו הקומיות שויפו היטב לאורך השנים, וכעת זה ניכר.
דווקא סוף הפרק היה חותמת מאוד מעקמת-אף למה שקדם לו בהיותו צפוי בטירוף, אבל מיד אחרי כן קיבלנו תיקון: כמו בסרטים האלה שמבוססים על סיפור אמיתי ומראים לצד הדמויות את התמונות האמיתיות, כך נעשה גם הפעם, וממש באמצעות צילומי הווידאו האמיתיים של אדם הקטן. הטאץ' הקטן הזה הקנה לפרק כולו ממד חד משמעי ונפלא של, ובכן, קסם.