Category Archives: סיכומי פרקים

הפוסט מפורסם כשמקדימות אותו עשר תגובות.

ביחס לשתי הסדרות הקודמות של מייק שור, זו שהיה בה רק כותב ("המשרד") וזו שהיה בה יוצר-שותף ("מחלקת גנים ונוף"), ההתחלה של "ברוקלין תשע תשע" היא מצד אחד יותר מוצלחת לטעמי, אבל מצד שני גם הרבה פחות ניואנסית. נדמה שרוב הבדיחות והדמויות [1] בה עוצבו כדי להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר. הכוונון המדויק של כולן בוודאי יגיע בהמשך, כשם שקורה תמיד, ואני גם מתקשה להאמין שמייק שור ודן גור היוצרים יוותרו על ההומור שלהם שהכרנו ב"גנים ונוף" כדי לנסות חזק מדי ובוטה מדי לקלוע לטעם ההמונים. בסופו של דבר אני תמיד צופה ב"גנים ונוף" ומשתאה לנוכח העובדה שהיא לא להיט ענק, כי כל הנתונים קיימים אצלה. אולי "ברוקלין תשע תשע" תצליח להפוך לכזה בלי להתפשר על הדרך היצירתית שלה.

סביר להניח שכפי שכתבו אחרים כאן בתגובות, גם אני הייתי נהנה מהפיילוט יותר אילולא ראיתי את הטריילרים הפרטניים, ועל כן מעניין אותי מאוד מה יהיה בפרק הבא. מעניין אותי אפילו יותר מה יהיה ככל שהסדרה תימשך, כי הקונספט הזה של סדרת משטרה קומית מוזר בעיניי. לא מדובר כאן ב"רינו 911" או ב-"Police Squad!" (הסדרה שהקדימה את סרטי "האקדח מת מצחוק"), בהן הצחוקים נבעו מהומור אבסורדי ומהיותם של השוטרים טיפשים חסרי יכולת, אלא ביקום שאמור להיות אמין יחסית. מאוד יחסית, כי נוכחותו של אנדרה בראוור מזכירה באופן בלתי נמנע את היצירה הקודמת שבה הוא גילם שוטר, "רצח מאדום לשחור", ומשרה מוזרות נוספת על כל העסק. בנוסף, אנדי סאמברג והיוצרים מכנים את דמותו של ג'ייק פרלטה "מקנולטי של הקומדיה". רוחו של דיוויד סיימון מנשבת בעדינות בין השורות וקשה להימנע מהמחשבה שסביבת העבודה התובענית-מבחינה-רגשית הזו היא לא בדיוק המקום הפורה ביותר לצחוקים.

מצד שני, זה כבר נעשה בסדרה קודמת, "בארני מילר" שהייתה הצלחה גדולה ורצה בארה"ב במשך שמונה עונות החל מ-1975. מעודי לא ראיתי אותה, אבל על סמך הלקט (המבדר) הזה נדמה ש"ברוקלין תשע תשע" מאוד מושפעת ממנה. שוטרים אמיתיים אהבו את "בארני מילר". אחד כזה כתב ב-2005 מאמר דעה בניו יורק טיימס בשבחה של האמינות של הסדרה "NYPD", שב-22 בחודש יצוינו 20 שנה לשידורה לראשונה, וציין כך: "שוטרים רבים עדיין סבורים שסדרת המשטרה הכי אמינה בהיסטוריה של הטלוויזיה הייתה הסיטקום 'בארני מילר'… האקשן היה רוב הזמן מחוץ למסך, חדר היחידה היה רק סט, והבחורים היו חבורה מגוונת של שחקני דמויות שלא הייתה סכנה שילוהקו ללוח השנה הסקסי של משטרת ניו יורק. אבל הם עבדו קשה, סיפרו בדיחות, נפגעו וסיפקו תשובות למפקד הסטרייט-מן שלהם [2]. עבור בלשים אמיתיים, רוב האקשן התרחש מחוץ למסך, והעברנו המון זמן בחדר היחידה בכתיבת דוחות עליו. כמו היחידה של בארני מילר, ירדנו אחד על השני, על מקרי הפשע שנכנסו, ועל החשוד המשוגע שמוחזק בתא מעצר במרחק שני מטר מהשולחן של הבחור החדש. החיים הם באמת יותר 'בארני מילר' מאשר 'NYPD', אבל הבדיחות שלנו לא מתקרבות להיות מצחיקות כמו שלהם".

במילים אחרות, שלושים ואחת שנים אחרי ש"בארני מילר" הסתיימה, ל"ברוקלין תשע תשע" יש סיכוי לא רע לעשות את מה שהיא עשתה. היא בהחלט נמצאת בידיים הנכונות.

[1] בטיזרים החמודים של צילומי התגיות, הבלשית רוזה דיאז הפגינה חיוך שנראה הרבה יותר כמו פרצוף קשוח וחמור סבר, אבל בפרק היא דווקא חייכה פעמים רבות.
[2] ספוילר לפרק בלבן: אירוניה נחמדה ובוודאי מכוונת ב"ברוקלין תשע תשע" היא שהמפקד הסטרייט-מן הוא גיי.