ספוילר "כתום זה השחור החדש" עונה 2 פרק 1
(לדיון על כל העונה)
הידד, עונה חדשה! Continue reading
Author Archives: יערה
40 ימים של חסד
אוקיי, אני חושבת שכבר צפיתי במספיק תוכניות של Tonight Show ו-Late Night כדי לגבש דעה. ג'ימי פאלון החליף את ג'יי לנו בהנחיית התוכנית לפני כחודש וחצי, בתוכנית בומבסטית ומלאה בכוכבים והופעות אורח מרשימות. אחד הרגעים היותר זכורים היה מונולוג הפתיחה שלו בו הוא הציג את עצמו ואת החזון שלו לתוכנית – פשוט לגרום לצופים להרגיש טוב וללכת לישון עם חיוך על השפתיים. סת' מאיירס החליף את פאלון לפני כחודש, היה חסר כל ניסיון בהנחיית תוכנית, והיה אפשר לראות את זה. מונולוג הפתיחה שלו היה מקרטע ולא זורם, והוא עצמו נראה די לחוץ בתפקידו החדש למשך כמה תוכניות.
חודש אחרי המעבר לתוכנית החדשה פאלון עדיין מקיים את הבטחתו – התוכנית שלו היא פשוט Feel Good טהור, עם קצת עקיצות נדרשות במונולוג הפתיחה. זה נפלא לראות מנחה שבמודע מתרחק מגישה צינית ואדישה בהנחייה שלו. הבעיה שלי עם פאלון היא שבשלב די מוקדם בתוכנית זה פשוט מרגיש מזויף – כל אורח הוא האדם הכי מוכשר שקיים עלי אדמות, כל זמרת היא הזמרת הכי טובה אי פעם בהיסטוריה של המוזיקה, כל סרט שצריך לקדם הוא הסרט הכי מדהים שפאלון ראה מימיו. הוא מרגיש פחות מדי כמו בנאדם ויותר מדי דמות של ליצן שצריך לבדר ולשמח ויהי מה.
סת' מאיירס, לעומתו, הרבה יותר מעניין אותי בשלב זה. הוא נראה נינוח בהרבה בהגשה שלו, ההנחייה שלו סרקסטית כמו בימי SNL, אבל לא צינית, והמנהג שלו לספר על אנקדוטות מחייו הפרטיים עליו ועל משפחתו גורמות לי, כצופה, להתחבר אליו הרבה יותר. בנוסף נהנה מאיירס משעת השידור המאוחרת של התוכנית, שמאפשרת לו להציג קטעים שיכולים להיות קצת מחורפנים והזויים מדי בשביל הצופה הממוצע – כמו סת' מאיירס עתידי שבא להזהיר אותו במשך 10 דקות שלא לאכול קאפקייק שנפלה על הרצפה, או קטע קבוע בו הוא מאשים את פרד ארמיסן בזה שהוא שקרן פתולוגי ואז מתחקר אותו על השקר הנוכחי.
הנקודה החשובה ביותר עבורי – בעוד ג'ימי פאלון גורם לי לחייך, מאיירס מצחיק אותי, ממש, ומסיבה זו אני אוותר על הצפייה בפאלון ואמשיך עם הלייט שואו.
האישה הטובה 5.11: גוליית ודוד
סליפי הולו 1.01: פיילוט
כן, ראיתי את הפיילוט. אני מאוד מחבבת את הסרט, ההוא מ-99' עם ג'וני דפ, בתקופה שבה הבחירה שלו לשחק דמות מוזרה, נוירוטית ומאוד חיוורת בסרטים של טים ברטון עוד לא היתה דבר כזה שחוק.
הסדרה עוסקת בפרש-ללא-ראש עם טוויסט מודרני, זו דרמת-אקשן-פנטזיה שלא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית (משהו בסגנון "על טבעי"), ובאתי לפרק הראשון עם ציפיות בהתאם. לא התאכזבתי. כן, היו כמה חורים בעלילה שקצת חירפנו אותי, אבל חוץ מהם – השחקן שמשחק את איכבוד קריין, טום מייסון, מאוד מבדר ויש לו כימיה מצוינת עם הדמות הראשית הנוספת, ניקול בהארי. כל סצינה משותפת שלהם הייתה מהנה ומעניינת. הכתיבה לדמויות נעשתה בצורה אמינה ומשעשעת וכנ"ל המשחק. קשה לי לראות איך הם מושכים את הסיפור על פני עונה שלמה, שלא לדבר על יותר מאחת, אבל לפי סדרות אחרות בז'אנר אני בהחלט יכולה לשער איך אפשר למלא עונה שלמה. אפילו הכותבים בעצמם רומזים במהלך הפרק שיש להם תוכניות ארוכות טווח לסדרה.
אם זה ז'אנר שאתם אוהבים הייתי ממליצה לתת לפרק הראשון צ'אנס. אני בהחלט אצפה בפרק הבא ואני מקווה שהוא יהיה באותה הרמה (או ברמה גבוהה יותר, אני לא אתלונן).
הגשר: יומן צפייה
26 באוגוסט 2013: ראיתי פרק ראשון. היה מעניין, אם כי בינתיים לא משהו יוצא דופן מהרבה סדרות משטרה. בהתחלה מאוד צרם לי שהמקסיקנים דיברו בינם לבין עצמם באנגלית, אבל שמחתי לראות שבהמשך זה עבר להם והם עברו לספרדית. הצגת הדמויות נעשתה קצת ברישול ובוטות, במיוחד בהצגת הכתב מהעיתון. ההודעה בסיום הפרק היתה שמאלצית למדי ונוסחה בצדקנות מעצבנת, אבל העיסוק בנושא באמת מעניין.
סימן השאלה הגדול שלי כרגע הוא דיאן קרוגר. אני מאוד מחבבת את השחקנית, אבל נכון לפרק הראשון זה נראה כאילו מישהו לקח את הדמות הראשית ב'בונז' והעלה לה את עוצמת האספרגר. אני לא מחבבת את הדמות הראשית ב'בונז'. מישהי עם אספרגר שנמצאת ברמת תפקוד גבוהה, בוודאי חוקרת במשטרה עם ניסיון, כבר אמורה לדעת כיצד לתפקד במצבים רבים בהם היא היתה הפרק, אך היא התנהגה כאילו היא נמצאת בסיטואציות האלו בפעם הראשונה בחייה. היא סובלת מבעיות בתקשורת חברתית, לא מפיגור שכלי. אני מקווה שזה היה רק חלק מהיכולת הלא מוצלחת של הכותבים להציג את הדמויות ושנראה שיפור בהמשך. בינתיים הפרק בהחלט השאיר בי רצון לראות לאן הסדרה ממשיכה.
29 באוגוסט 2013: טוב, אני עכשיו בקצב של ארה"ב (8 פרקים) ואני חייבת להמליץ על הסדרה הזו, כי היא פשוט מעולה. דמויות מעניינות, משחק מעולה, עלילה עם טוויסטים על ימין ועל שמאל, אבל כאלו שנעשים בצורה עדינה, מחוכמת ולא צפויה (לי, לפחות).
מתוך סקרנות צפיתי בשני הפרקים הראשונים של סדרת המקור, הדנית/שוודית, וממש לא התחברתי אליה. הסיבה העיקרית היא שמצאתי את השחקנית הראשית שם בלתי נסבלת למדי, לעומת דיאן קרוגר שעושה עבודה נפלאה. בנוסף, מעצם היותי צרכנית כבדה של סדרות מארה"ב, הרבה יותר מעניין אותי העיסוק של הרימייק בנושאים החברתיים והבירורקרטיים בין מקסיקו לארה"ב על פני אלו בין דנמרק ולשבדיה. אם אני לא טועה נשארו עוד שני פרקים לעונה. אני באמת ממליצה על הסדרה בחום, כבר הרבה זמן לא ראיתי סדרת דרמה שנהניתי ממנה כל כך.
יתום זה השחור החדש
בינתיים צפיתי בשישה מתוך עשרת הפרקים של Orphan Black (אין ספוילרים, יש חפירות). מה נגיד? רעיון מעניין, ביצוע בעייתי ביותר. קראתי שיחה עם יוצרי הסדרה, בה הבמאי, ג'ון פוסט, אמר שכבר הרבה זמן יש לו קונספט מגניב לסצינת פתיחה של סדרה, ושהוא משאיר את הסיבות להתרחשות שלה לכותב. הכותב, גרים מנסון, אומר שהוא מאוד מתעניין בפן הפסיכולוגי של הקונספט, וכן בפן של nature/nurture. ככה בדיוק הסדרה נראית. קונספט מגניב וניסיון (כושל) להתמקד בפסיכולוגיה ושום ניסיון לבנות בסיס מוצק ולוגי לסדרה כדי שיחבר בין כל המגניבויות הפסיכולוגיות הללו. עד כה לא נצפתה התמקדות מיוחדת במד"ב. זה בסדר מבחינתי. אם לא מעניין אותם הפן המד"בי, בהחלט יש מספיק זוויות אחרות להתמקד בהן.
רק מה? העלילה כל כך מחוררת שזה לא ייאמן. אני באמת לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי תסריט שהיה מלא בכל כך הרבה חורים. נכון שלפעמים ב-SNL צוחקים על חדשות פוקס ובסוף מריצים שורה של תיקונים לעובדות שגויות שנאמרו בתוכנית? אז ככה, רק באמת – דאוס אקס מאכינה נזרק בקצב של אחד לשתי דקות, צירופי מקרים של אחד למיליון מתרחשים על בסיס קבוע, דמויות נחלצות ממצבים בעייתיים על ימין ועל שמאל כי במקרה יש להן את הכישורים הנדרשים לסיטואציה ספציפית, או סתם טונות של מזל.
בהתחלה הפעלתי את האידיוטומט והשלמתי עם זה שצריך לזרום עם כמה הנחות בסיס מפוקפקות כדי להתחיל את הסיפור. בהמשך זה פשוט התחיל להראות כמו עצלות תסריטאית לשמה, ואחרי 4-5 פרקים הסיפור כבר נהיה מביך במופרכות שלו. אגב, בששת הפרקים הללו גם לא שמתי לב לאיזו תיקול פסיכולוגי של נושא הסדרה, או עיסוק בשאלות הרבות והמרתקות שעולות ממנו. מדי פעם נזרקת איזו שאלה מאחת הדמויות, אך אחד לא טורח לענות עליה, ומיד עוברים הלאה. לא הייתה לי בעיה אם זו הייתה סדרה קלילה שלא לוקחת את עצמה ברצינות, אבל נדמה שהיא כן משווקת את עצמה כמעין מד"ב איכותי, ולא ברור למה. יכול להיות שהם באמת שומרים את ההסברים הכבדים לסיום העונה, או אפילו לעונה הבאה, אבל בינתיים הרישול התסריטאי מראה על זלזול בצופים ומאוד מנמיך את הציפיות שלי משאר העונה.
מה כן טוב בסדרה? השחקנית הראשית, טטיאנה מזלאני, עושה עבודה מדהימה ומהפנטת עם הדמות שלה. גם בשאר הקאסט יש כמה פנינים שעושות את המיטב עם החומר שניתן להן. זה מספיק כדי שאני כבר אשאר לצפות בארבעת הפרקים האחרונים לעונה, אבל סביר להניח שלא אצפה בעונה השניה שהוכרזה לא מזמן.
* אני חייבת להודות שחשבתי שאחרי שישה פרקים הסדרה מסתיימת, אחרת לא נראה לי שהייתי ממשיכה לצפות בה אחרי שלושת הפרקים הראשונים.
