Category Archives: סיכומי פרקים

מה חשבתם על "האישה הטובה" עונה 6 פרק 2?

יש כל כך הרבה דברים טובים לראות בטלוויזיה. באמת, שפע בלתי נתפש, לא משנה מה הטעם שלך. בעברית, באנגלית אמריקאית, באנגלית בריטית, בגרמנית, בשבדית או בדנית. מעט מדי זמן ויותר מדי תוכן מעולה שלעולם לא נספיק לצרוך את כולו. אי אפשר לנתק את "הירושה" מהיקום הזה. בהיותה דנית היא לכאורה תופסת איזו נישה זרה ואיכותית ומן הראוי שאחוז מסוים מסדר יומנו יוקדש לה – משהו כמו חמישים אחוז איכות, שלושים אחוז ריאליטי וסבון, עשרה אחוז חדשות, עשרה אחוז גיא פינס. בפועל זה לא ממש כך. "הירושה" בהחלט זרה ואכן איכותית, אבל היא מתחרה באותה קטגוריה כמו כל היתר. קטגוריית 'האם יש לי כוח אליה'. התשובה: לא יודע.

"הירושה" היא נצר לז'אנר שמה כבר יש לחדש בו: דרמה משפחתית. היא מגוללת את סיפורם של ארבעה אחים ואחיות ממחוזות הבלונד-אפרוח של דנמרק, שנאלצים להתמודד עם מותה המפתיע של אמם. האם היא ורוניקה גראונגרוד, אמנית מפורסמת אקסצנטרית שילדה ארבעה ילדים משלושה גברים שונים. ומעולם לא תפקדה כאם השנה עבור אף אחד מהם. היא מתגוררת באחוזה שאמורה להפוך למוזיאון עם סדנאות אמנות, אבל כאשר היא מתה מתברר שבעצם הורישה את המקום לתכלית אחרת.

בפרק השני של "הירושה" זועם האח הגדול פרדריק כאשר הוא רואה שדיוקן סבו התלוי באחוזה עבר עיבוד חדש ומלעיג. הודבקו לו עיניים קומיות וצוירו עליו תוספות כאילו ילד השתעשע לו עם טוש. זו המהות של "הירושה" על רגל אחת: דיוקן משפחתי שעבר עיצוב מחדש. הגם שהיא מתחילה משעמם – אפשר אפילו לומר שפתיחת פרק הבכורה מרדימה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון – היא במהרה תופסת תאוצה ונעשית מעניינת עוד ועוד ככל שהפרק מתקדם. במחשבה שנייה, 'תאוצה' היא לא בדיוק המילה המתאימה, "הירושה" מאופקת ובהחלט לוקחת את הזמן שלה, אולי מתוך ניסיון להימנע ממשוכות סבוניות. בשני הפרקים הראשונים האחים עדיין לא מגלים את האמת על מה שמתנוסס כשם הסדרה, כלומר שאמם שינתה את צוואתה ושהם עלולים להיות הנפגעים העיקריים.

כמו "עמוק באדמה", כמו "אחים ואחיות", כמו אלף ואחת דרמות משפחתיות אחרות – מותו של אחד ההורים בתחילת היצירה מותירה את הילדים להתחיל להתמודד עם מה שנשאר מאחוריו, עם הסודות שנחשפים ועם המשקעים שצפים. אפילו לא צריך שהורה ימות, לפעמים הוא סתם יכול להטיל פצצה שכעת ילדיו הבוגרים צריכים לעכל ולחיות עמה. זה מה שקורה בסדרה החדשה והמדוברת "Transparent" בכיכובו של ג'פרי טמבור, שבה חושף האב בפני ילדיו כי הגיע להשלמה עם זהותו המינית שלא ידעו עליה כלל. כל עשרת פרקיה עלו לשירות הסטרימינג של אמזון יומיים לפני ש"הירושה" משודרת כאן, והמבקרים בארה"ב הספיקו להלל ולהכתיר אותה כסדרה החדשה הטובה ביותר.

למעשה אין צורך להרחיק דווקא אל ארה"ב, הרי לנורדים כידוע יש מסורת ותיקה של דרמות משפחתיות עתירות מצוקה וריקבון. בסרט הדני "החגיגה" של תומס ויטנברג מנצלים הילדים את מסיבת יום ההולדת ה-60 של אביהם כדי להתעמת עמו על כך שאנס אותם בילדותם. טרין דירהולם, שגילמה את אחד התפקידים המרכזיים ב"החגיגה", היא כעת האחות הבכורה ב"הירושה". במילים אחרות, הדרמה המשפחתית היא זירה צפופה שקשה מאוד לחדש בה, לא כל שכן להתעלות על יצירות קודמות. זה לא ש"הירושה" צריכה להתבייש במשהו. היא מהוקצעת, מצולמת, כתובה ומשוחקת טוב. נינה פרסון, סולנית הקרדיגנס מהמדינה השכנה, שרה בפתיח היפה שלה. אבל על סמך צמד פרקיה הראשונים, הסדרה לא מביאה דבר חדש אל השולחן המשפחתי.

אחת משתי יוצרות הסדרה היא השחקנית השבדית הוותיקה פרנילה אוגוסט. סרט הבכורה שלה כבמאית מ-2011 היה "מעבר לכאב" בכיכובה של נומי ראפאס, שנשא אף הוא מאפיינים משפחתיים המזכירים את "הירושה" – דרמה המגוללת את סיפורה של בת בוגרת שהוריה האלכוהוליסטים התעללו בה בילדותה וכעת מגלה כי אמה גוססת. הרבה לפני "מעבר לכאב" כיכבה אוגוסט ברבים מסרטיו של אינגמר ברגמן, המאסטר השבדי של הדרמות המשפחתיות ("פאני ואלכסנדר", "כוונות טובות" "וידויים אישיים" האוטוביוגרפי). "הירושה" היא חוליה נוספת במסורת הנורדית הזו – או ירושה שלה, אם תרצו – וצאצאי גראונגרוד הם בסך הכל משפחה נוספת האומללה בדרכה שלה.

—

פורסם לראשונה בוואלה

מה חשבתם על פרק פתיחת העונה ה-26 של "משפחת סימפסון" ופרק פתיחת העונה ה-13 של "איש משפחה"?
ספוילרים חופשי.

רוצים לדעת מיהו הקרבן בפתיחת העונה של "הסימפסונס"? כתבתי על זה כאן בוואלה עוד לפני שהזדמן לי לצפות (ועכשיו אני תוהה אם בכלל יש טעם), וגם על מחווה מקסימה שהפרק כלל.

ושני דברים נוספים: ראשית, את בדיחת הספה של פתיחת העונה יצר האנימטור דון הרצפלד, והיא סופר-ביזארית. אבל סופר.

שנית, "אבא אמריקאי" התקנאו בקרוס-אובר בין "הסימפסונס" ל"איש משפחה" ויצרו אחד משל עצמם:

גם השנה יוקדש פוסט אחד לעונה שלמה של "SNL" (או יותר במקרה שהדיון יתארך). זוהי השנה הארבעים של התוכנית, מה שבוודאי מבטיח כל מיני הפתעות ואזכורים מהעבר, וגם ספיישל פריים טיים בן שלוש שעות (כולל פרסומות, כלומר קצת יותר משעתיים נטו) ב-15 בפברואר שיכלול את כוכבי התוכנית מכל הזמנים ושאר סלבס. גם בהזדמנות זו אמליץ על ערוץ הווידאו של התוכנית ביוטיוב, שכולל אלפי מערכונים מכל הזמנים ומתעדכן כל הזמן.

מאז שהסתיימה העונה הקודמת נפרדה "SNL" מכמה מהשחקנים שלה: נאסים פדרר תככב בסיטקום "מלייני" בכיכובו של ג'ון מלייני, אחד מכותבי "SNL", וגם החדשים ברוקס ווילן, נואל וולס וג'ון מילהייזר. במקום הארבעה האלה מגיע רק שחקן חדש אחד: סטנדאפיסט בשם פיט דיווידסון, שמהקטעים שלו ביוטיוב מסתמן כממש אחלה. הקריין המיתולוגי של התוכנית, דון פארדו, הלך לעולמו הקיץ בגיל 96. ותיק התוכנית דריל האמונד, שבעבר החליף את פארדו כקריין של "SNL" כאשר היה חולה, ישוב ויעשה זאת באופן קבוע בעונה החדשה. שינוי גדול נוסף: ססילי סטרונג מופרשת מתפקידה בוויקנד אפדייט. במקומה מגיע שחקן חיזוק חדש מ"הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט" – מייקל צ'ה. אל אגף הכותבים מגיע ניק ראד'רפורד, החבר הרביעי ב"גוד נייבורז", ההרכב שממנו נשלפו קייל מוני, בק בנט ומפיק הקטעים דייב מק'קרי אל "SNL". יופי, כי היה לא נעים.

מנחי התוכניות הראשונות לעונה לפי הסדר הם כריס פראט, שרה סילברמן וביל היידר, ובהמשך צפוי גם להגיע ג'ים קארי. מתחילים עם שורת הטריילרים הראשונה לעונה, כריס קאנט, כלומר פראט, חובר אל קייט מקינון המעט-מוגזמת-כאן.