ספוילר "סוכני שילד" עונה 2 פרק 2

אם הפרק הראשון של העונה נהנה מקפיצת הזמן מהעונה הקודמת (כולל עצירה ב 1945 בדרך) ובכך יצר עניין בהיכרות מחדש עם הדמויות, הפרק הנוכחי ממשיך ישירות מהמקום שבו הפרק הקודם עצר, וצריך להתעסק באיפיון הדמויות, ותפוחי אדמה קטנים כאלה. העלילה של הפרק עדיין מעניינת – והיו לא מעט התרחשויות, אבל הדיאלוגים מתחילים להראות סימנים מטרידים של הבעיות שאיפיינו את הסדרה בעונתה הקודמת.

במוקד הפרק הזה נמצא לאנס האנטר, הסוכן-להשכרה שאיבד את שני חבריו בפרק הקודם במשימה לניטרול קארל קריל (או בבריחה מהמשימה ההיא, תלוי את מי שואלים ומתי). לאנס מנווט בין הצדדים על מנת להשיג את מטרתו, שמתבררת בוודאות לקראת סוף הפרק: לחסל את קריל כנקמה על הרצח של הארטלי, שבה היה מאוהב. מהצד השני נמצא קריל, שמוצא את עצמו לכוד עם כח על בעייתי מבחינה בריאותית, ובין מספר צדדים המעוניינים בו ובאובליסק שברשותו.
החלק הזה של העלילה מצליח לעניין, והמחוייבות המסוייגת של האנטר לצוות ולרעיון של שילד הופכת אותו לדמות עם הרבה פוטנציאל – מהסוג שהסדרה בזבזה בעונה שעברה עם סקאיי, אבל אולי הפעם זה יילך להם. הבחירה של קולסון להשאיר אותו בצוות היא עדיין חסרת כל היגיון, ומנקודה מסויימת זה כבר לא עוזר שהסדרה מצביעה בעצמה על ההחלטות הטיפשיות של קולסון.

סקאיי מקבלת הפרק את התפקיד של מיי מהעונה הקודמת, בתור המוטרדת-באופן-פולני ממצבו הבריאותי והנפשי של קולסון. זה לא שמיי עזבה את התפקיד הזה אי פעם, והגילוי שקולסון לוקה בהתקפי ציור (בדומה לזה שצייר בעונה הקודמת) מעט מאכזב, גם אם יש עניין מסויים בנטייה שלו שלא להתמודד עם הבעיות שלו.

פיץ ממשיך לעבוד בסיוע ההזיה-של-סימונס, אבל עד סוף הפרק נראה שהיא מוחלפת בעדינות עם ידידות עם מאק. אהבתי את ההתאהבות של סימונס-ההזייתית במאק – הרעיון של דמות דימיונית עם מחשבות ודעה עצמאיים יחסית הזכיר לי קצת את הארווי מ"פארסקייפ". אבל מעבר לכך, ההצגה של הטירוף של פיץ ושפת הקודים שלו עדיין לא מספיק מעניינת כדי לעורר איזושהיא הזדהות עם הדמות.

השבוע מסמל את חזרתה הפרחונית-כתמיד של ראינה, שעובדת כעת בשיתוף עם אביה של סקאיי (קייל מקלכלן, "טווין פיקס"), ומשיגה עבורו את האובליסק – שמסתבר ש"נותן" לה לגעת בו מבלי להיהפך לסלע. המעורבות-לרגע שלה – ושל טאלבוט – יוצרת עניין באירועים של הפרק. נותר לראות האם משהו מזה יתפתח לאיזושהו איום אמיתי, כאשר מה שמטריד את קולסון בגילוי הבסיס שלהם הוא שהם בדיוק ריצפו את השירותים.

בגזרת ה"מפריע לי אבל עדיף לא לחשוב על זה יותר מדי", ההחלטה של קולסון להתערב במשימה היא בגדר דאוס אקס-מכינה (שכן נוצר הרושם שהוא כלל לא באזור).