עדכון: הנה עוד כמה פארודיות ומחוות. הראשונה היא הצצה של ג'ימי קימל וסת' רוגן לצמד שיככב בעונה השנייה – לא מדהים אבל חביב. השנייה היא מאש-אפ מתבקש: ראסט מראה למרטי את החתונה האדומה (ספוילר גם ל"בלש אמיתי" וגם ל"משחקי הכס"). השלישית, שאישית לא נפלתי ממנה, היא פארודיה של קולג' הומור, וידאו בטיחות לילדים על פי ראסט קול. כמו כן, לפארודיה המעולה של ג'ון רודינצקי נוסף וידאו של קטעים שירדו בעריכה, וגם בהם יש כמה דברים מצוינים.
כאחד שלא התעלף מהסדרה, לא החלטתי בינתיים אם בא לי לצפות בסרט של "ורוניקה מארס", אבל מה אתם חשבתם עליו?
לא מזמן צפיתי שוב ב"וונדרפולז" הנפלאה וקצרת הימים, ששודרה בדיוק לפני עשור (עלתה ב-12 במרץ 2004) ברשת פוקס ובוטלה במהירות שוברת לב. החיסול המהיר הזה גזר עליה להישאר כסדרת פולחן, במידה מסוימת, ולמרבה המזל הגיע מספיק מוקדם כדי שהיוצרים יספיקו ליצור סוף סגור כלשהו לקראת הוצאת 13 הפרקים שלה בדיוידי. במהלך הצפייה בה בקיץ האחרון, לראשונה מזה שמונה שנים, נאלצתי להתמודד עם הכתרים שקשרתי לה ולהגיע למסקנות חדשות. אם בשעתו לא הבנתי איך לעזאזל הקהל האמריקני דחה על הסף סדרה כה כיפית וייחודית (מן הסתם גם הודות להתעמרות של פוקס), הרי שכעת אני מבין שהיא הייתה קדחתנית ורועשת באופן שעשוי ליצור טרדה כרונית כלשהי (כשם שהייתה לורליי גילמור עבורי ב"בנות גילמור"). שלא יהיו אי הבנות, "וונדרפולז" עדיין נהדרת בעיניי, מצוינת וסופר-כיפית. הפיילוט שלה הוא עדיין אחד האהובים עלי אי פעם, השחקנים כולם אוחזים בחן עצום (אף פעם לא היללתי כיאות את משחקה של דיאנה סקארוויד, שגילמה בקוליות מושלמת את אם המשפחה) אבל במקום הציון המושלם 10 שהענקתי לה בכללותה, כיום אסתפק ב-8.5-9.
למי שלא מכיר את הסדרה, כתבתי עליה באריכות בשעתו.
"כפי שאתם יודעים, ירשנו משבצת שידור מאוד מסובכת שלא מותירה יותר מדי סיכוי לתשומת לב על ידי קהל רחב. עם זאת, דומה שצופינו הנאמנים מאוהבים, כמוני, ב'וונדרפולז', ומבינים עד כמה שנונים, שונים, אינטליגנטיים, כיפיים ואבסורדיים החיים של הדמויות, הודות לכותבים המבריקים שלנו".
קשה להכריע מהו הביטול של FOX שהסב לי הכי הרבה כאב לב. ברשת שהזניקה וביטלה במהירות סדרות כמו "פיירפליי", "אנדי ריכטר", "גרג הארנב" ו"עצמאי בשטח", הבחירה קשה, מעציבה ולעתים מעלה פלאשבקים לתחושות הראשוניות שעלו למשמע הביטול, כמו לחזור לשדה הקרב. מבין הרשתות הגדולות, פוקס היא החדשנית ביותר, אבל ידה קלה מדי על ההדק. הביטול המכאיב האחרון שלה התרחש באפריל 2004, עת בוטלה "וונדרפולז" ("Wonderfalls"), ולא הבנתי את גודל ההפסד עד שבתחילת 2005 יצא מארז ה-DVD של הסדרה וצפיתי בשאר הפרקים.
מעשה בג'יי טיילר (קרוליין דאברנה הכובשת), בחורה חמודת-מראה בת 24, מיזנתרופית למדי, עובדת בחנות מזכרות בשם "וונדרפולז" ליד מפלי הניאגרה וגרה באתר קרוואנים. היא בחורה שנונה וחכמה, למדה פילוסופיה, ובכל זאת תקועה בחנות הזו ואפילו חוזה בעמיתה הדביל הופך לעוזר הנהלה לפניה. יום אחד היא רואה בחנות אריה צעצוע פצפון ודפקטי מדבר אליה, ולא סתם, אלא נותן לה הוראות. כעבור דין, דברים ומחאות היא נעתרת לו, אבל זה רחוק מלהסתיים בזאת, כי במהרה חיות צעצוע נוספות נותנות לה הוראות תמוהות שבדיעבד משיקות אירועים המהווים מין מכה קטנה עם האצבע על יריעת הגורל, כזו המחוללת גלים שמפילים דברים למקומם. משהו יפה.
שתי סדרות עשויות לעלות לראש למשמע התיאור הזה: "ג'ואן מארקדיה" ו"מתים במשרה חלקית". הראשונה אף שודרה ב-CBS באותה עונה של "וונדרפולז", במשבצת שלפניה, כדי שצופיה יעשו מעבר חלק לכאורה מהסדרה המצליחה (בשעתה) על הנערה שאלוהים מדבר אליה בעל כורחה, אל הסדרה על הבחורה שחיות צעצוע מדברות אליה בעל כורחה. אבל אם "ג'ואן" היתה סדרה צדקנית, מתחסדת ומוסרנית עד כדי קבס, הרי ש"וונדרפולז" רחוקה מכך כמרחק מפלי הניאגרה מארקדיה, קליפורניה. באשר ל"מתים במשרה חלקית" – בראיין פולר, אחד מיוצרי "וונדרפולז", הוא גם יוצר "מתים", ואכן יש אלמנטים מאוד דומים השייכים לשתי הסדרות: שתיהן דרמדיות שבחזיתן ניצבת בחורה צעירה, חכמה, שנונה ומצחיקה, הנזרקת שלא מרצונה אל עולם פנטסטי שלא הכירה קודם לכן. אלא שב"וונדרפולז" זה עובד לטעמי טוב בהרבה מאשר ב"מתים במשרה חלקית".
גם אם יש שיאמרו שהתוצר פה קולני או קשקשני מדי, ולא אחת במהלך הצפייה ניתן יהיה להבין אותם, בסופו של דבר מדובר בפנטזיה פרועה, מצחיקה בטירוף לפרקים ומענגת בשאר, ובניגוד ל"מתים", אין פה תלישות מהמציאות ברמה המאלצת המצאת יקום חלופי, ועל כן גם אין אקספוזיציה של כמעט עונה שלמה. הפיילוט מבסס את כל מה שצריך לבסס, ועקרונית אפשר להתחיל בהרפתקאות, מה שאכן קורה.
"הביקורות היו באמת מדהימות, וזה בכנות לא משהו שראיתי לפני כן, אבל הבנתי שהרייטינג לא כזה נפלא".
מטבע הדברים, יש כמה נושאים שקוצר היריעה הכפוי של "וונדרפולז" השאיר אותם בלתי גמורים, כמו למשל ניסיונות ההסתרה של ג'יי את דבר התחרפנותה מסובביה, שלא בהכרח עולים יפה, וכן התהייה של מיהו זה ששולח לה את מסריו באמצעות החיות הללו. מה שכן מטופל ומתקדם נאה הוא יחסיה של ג'יי עם משפחתה המצליחנית. השמות של אביה, אמה, אחיה ואחותה, בהתאמה, הם דרין, קארן, אהרון ושרון, מה שנשמע הרבה הרבה יותר טוב במבטא אמריקני, ובת הזקונים היא ג'יי. סמל? יש מצב. כמו כן יש את אריק הברמן, שבעיות אישיות הביאו אותו לקבוע את מושבו במקום. היחסים ההססניים בינו לבין ג'יי הם הדבר היחיד עליו אפשר לומר שסיפורו נפרש בהצלחה בתוך 13 הפרקים, וגם זה, אני מנחש, כדי לאפשר לרוכשי הדיוידי נחמה פורתא.
ומה קורה בסוף? בסוף, אחרי שלושה פרקים בערבי שישי שהביאו רייטינג עצוב, החליטה FOX לשנות משבצת ליום חמישי בשעה 21:00, בערך הסלוט הכי קשה בטלוויזיה, מול ההצלחות "זירת הפשע" של CBS ו"המתמחה" של NBC, ועוד אחרי "מירוץ לאתמול", שבעצמה לא גרפה מספרים מרשימים. הא לכם הדרך הבטוחה והמהירה להיכנס לסטטיסטיקת קורבנות הרשתות ע"ש אנג'לה צ'ייס. פרק אחד ביום חמישי הספיק לפוקס, ובתחילת אפריל 2004 "וונדרפולז" בוטלה. החישוב שלכם נכון, ארבעה פרקים בלבד שודרו.
ת.נ.צ.ב.ה.
"ובכן, הללויה! מה אתם יודעים, אני מניחה שהתפילות שלנו נענו! ערבי חמישי! עכשיו, אני יודעת שזה ערב בנות בהרבה ברים, לפחות במונטריאול, עיר מולדתי, אבל בנות! אחרו באופנתיות!!! ואל תהססו להשתמש בשורת הפתיחה המפורסמת מהפיילוט: 'התחת שלך מצלצל'.
"כל אהבתי,
קרוליין דאברנה XXX"
(מתוך מכתב של דאברנה למעריצים, 30 במרץ 2004, רגע לפני הביטול).
העובדה ש"וונדרפולז" הפכה בסופו של דבר למעין מיני-סדרה, הכניסה לתוכה אלמנטים שללא ספק היו נדחים לעונות מאוחרות יותר לו הייתה מצליחה ומאריכה ימים. הרומן בין ג'יי לאריק [1] היה ודאי נבנה במתכונת הוויל-ד'יי-וונט-ד'יי המוכרת, וסביר להניח שאחיה של ג'יי (לי פייס החמוד, שלימים כיכב ב"פושינג דייזיס" של אותו בראיין פולר) היה מגלה את מה שעובר עליה בשלב הרבה יותר מאוחר. חשבתי על זה במהלך הצפייה, כיצד הדחיסה הזו של סדרה שלמה, או חלק ניכר ממנה, אל תוך 13 פרקים הצליח ליצור משהו שוודאי היה הדוק ומושלם יותר מכפי שעשוי היה להיות, אבל מנגד גם כירסם בכוחה. היא הייתה כל כך מקורית עד שרציתי לראות אילו עוד רעיונות יגיעו בהמשך, רציתי שיהיה לה את הנפח והמשקל של סדרה שמאריכה ימים, שמדי פעם אפשר להעלות אותה על הדעת ולהגיד, "היי זוכרים את הפרק ההוא מהעונה השלישית?". קצת מוזר, נכון, אבל זה מה שהצפייה החדשה בה עוררה בי. לבסוף צפיתי רק ב-12 פרקים בסבב הזה. את הפרק האחרון השארתי לי לשלב מאוחר יותר כדי שלא תיגמר לי שוב, והשלב המאוחר הזה טרם הגיע למרות שעברה כבר חצי שנה. זה עוד יקרה.
[1] תהיתי לאן נעלם טיירון לייטסו מאז "וונדרפולז", ובדיקה בימד"ב מגלה שהוא עבד בהפקות במכורתו קנדה, אבל לא יותר מדי. צופי "להיות אריקה", שאני לא נמנה ביניהם, אולי יכירו אותו כאית'ן ווייקפילד.
מה לא נאמר על "משחקי הכס"? הסדרה הכי יקרה בהיסטוריה, סדרת הכבלים-פרימיום הכי נצפית בארצה (בהיסטוריה של HBO היא שנייה רק ל"הסופרנוס"), המבוססת על ספרי ג'ורג' מרטין, "שיר של אש ושל קרח"? סדרת פנטזיה שמושכת אליה גם אנשים שמעולם לא התעניינו בז'אנר הזה, המתרחשת בעולם דמיוני בממלכת ווסטרוז, וכל העלילה וההתרחשויות הן פרי יצירתו של הסופר. נכון? אז זהו, שלא בדיוק. בתור החנון שאני, הייתי חייב לחקור על הסדרה ממש לעומק ומתברר שהרבה מהדמויות, המקומות וההתרחשויות בספרים ובסדרה היו קיימים במציאות (בערך) והיוו השראה לג'ורג' מרטין. הכתבה מכילה ספוילרים לסדרת הטלוויזיה, ככה שאם עוד לא צפיתם, אל תמשיכו לקרוא.
מלחמות השושנים ומלחמת מאה השנים
בימי הביניים היו שתי מלחמות גדולות שעיצבו את העולם שלנו כיום. מלחמת מאה השנים, מלחמה שבה אנגליה וצרפת נלחמו ביניהן; ומלחמות השושנים באנגליה שבסופן קם בית טיודור והחל את תהליך התעצמותה של אנגליה. בניגוד למלחמת מאה השנים, שהסדרה מושפעת ממנה במעט, מלחמות השושנים מהוות השראה ישירה לעלילה המרכזית. במלחמה הזו שנמשכה 30 שנה, בין 1455-1485, נלחמו בית לנקסטר ויורק (זה לא מזכיר בצליל את בית לאניסטר וסטארק?) על השליטה בכס המלכות.
פירוט על מלחמת השושנים, הקרויה כך על שם דגל השושנה הלבנה של בית יורק ודגל השושנה האדומה של בית לנקסטר, ישאיר אותנו כאן לשעות נוספות, אבל הנה מה שהלך שם על קצה המזלג: מלך חוקי מת, בנו מודח במרד, ואחרי כמה שנים צאצא בעל זכות על הכתר מורד בבית השולט במלכות; וכל זה בזמן שמלך בעל מחלה נפשית יושב על הכס ומהווה בעצם בובה בידי הבתים שנלחמים. יש שם את כל המאפיינים שאתם אוהבים ב"משחקי הכס": קרבות אפיים, בגידות, תככים, רציחות, נישואי מעמד וירושה, ועוד. לא ידוע על דרקונים.
דמויות ממלחמת השושנים
מלבד מהלך העלילה שמושפע ישירות ממלחמת השושנים, ג'ורג' מרטין שאב השראה מדמויות שונות שפעלו באותה מלחמה. לורד פריי, לדוגמה, אחת הדמויות השנואות בסדרה, מזכיר באופיו שני אישים שפעלו באותה תקופה: ראלף נוויל, אציל מבית נמוך ושאפתן שהביא לעולם 23 צאצאים ולא בחל ברמאויות ושבירת שבועות קדושות; ותומאס סטנלי, שכמו לורד פריי היה תמיד "מאחר" לקרבות שלו. או רוברט באראתיאון, שמבוסס קצת על הנרי השמיני, חובב הטורנירים השמן שהשאיר את ניהול הממלכה לאחרים, ועל אדוארד הרביעי השתיין והצייד שהיה מבלה את זמנו אצל זונות.
כידוע, ג'ורג' מרטין אוהב לכתוב דמויות נשיות חזקות, וההיסטוריה בעולם שלנו, למרבה הצער, נוטה לשכוח מהנשים שפעלו בתקופות קדומות. לכן חשוב לציין את סרסיי לאניסטר, אשתו של רוברט בסדרה, ואת מרגרט מאנז'ו, אשתו של הנרי השישי, אמו של אדוארד מווסטמיניסטר ואחת הנשים החזקות שפעלו באותה תקופה. אומנם גם סרסיי וגם מרגרט לא מצטיירות כדמויות חיוביות, בעיקר בגלל יחסן כלפי פשוטי העם, אבל ההיסטוריונים מסכימים שמדובר היה באישה מבריקה שניסתה סך הכל להגן על בנה ועל זכותו לכתר. גם על מרגרט היו שמועות שבנה נולד מנישואין בלתי חוקיים (שמועות שהיסטוריונים מחשיבים כשקריות) ונישואין בלי יחסי אישות.
חומת אדריאנוס
החומה בסדרת הספרים והטלוויזיה היא פלא עולם. אף אחד לא יודע כיצד הצליחו לבנות כזה דבר ענק על מנת להגן על ממלכת ווסטרוז מהפראים בצפון ויצורים אחרים. הרבה יחשבו שחומת סין היא הדבר שהכי דומה לחומה בסדרה, ומבחינת הישג אנושי זה נכון, אבל חומת אדריאנוס בצפון אנגליה היא שנתנה לג'ורג' מרטין את הרעיון הזה. חומת אדריאנוס, שאומנם לא הייתה כל כך עצומה במציאות, חצתה את אנגליה ממזרח למערב בצפון, ובעצם הגנה על אנגליה מפני "הפראים" הסקוטים. היסטוריונים לא מאמינים שהיו מתים מהלכים בעבר, למרות שהיום המתים המהלכים מסכנים את הממלכה מבחינת רייטינג.
גילויי עריות ונישואין בתוך המשפחה
חשבתם שג'ורג' מרטין חולה והוא המציא את הדבר הזה? טעיתם! בספרים מתארים כיצד בית טאראגריין השיא אחים ואחיות על מנת לשמור על טוהר הדם של שושלת המלכות, וסרסיי לאניסטר ואחיה הולידו שלושה ילדים לעולם. כשקראתם או ראיתם את זה ודאי עיקמתם את האף, אבל בתי מלוכה שונים בהיסטוריה אכן היו נישאים בינם לבין עצמם בדיוק מאותן הסיבות.
במצרים העתיקה, בית תלמי ששלט במשך 300 שנה, השיא אחים ואחיות. קליאופטרה, אותה פרעונית ידועה, הייתה נשואה לאחיה תלמי ה-13 למשל. לנסות להסביר את שושלת תלמי זה מסובך מדי, כי אחים התחתנו עם אחיות ואז עם אחיות אחרות ולהיפך, אבות נישאו לנכדות ואחייניות, ועוד כאלה. יותר קרוב לתקופתנו יש את בית הבסבורג ששלט באזורים גדולים באירופה מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19, ונהג להתחתן בתוך המשפחה. המשפחה סבלה ממום בלסת בעקבות גילויי העריות, עד כדי כך שנסיך ספרד צ'ארלס השני בקושי יכול היה ללעוס את האוכל שלו.
בתי מלוכה אחרים באירופה נהגו להינשא לבני דודים, כמו המלכה אליזבת' השנייה (כן, הזאת) והנסיך פיליפ בעלה, ששניהם צאצאים של המלכה ויקטוריה (קרובים רחוקים). את אן בוליין, אשתו של הנרי השמיני, הוציאו להורג באשמת ניאוף וגם בגלל שהיו שמועות כי שכבה עם אחיה, ג'ורג' (היסטוריונים מסכימים כי זו הייתה שמועה בלבד).
הכנסות אורחים עגומות
אם תעשו חיפוש קצר ביוטיוב לתגובות לחתונה האדומה בסדרת הטלוויזיה, תוכלו לראות סרטונים מצחיקים של אנשים פעורי פה, בוכים, מתעצבנים. עד היום אנחנו מודעים לחשיבות הכנסת האורחים, ובימי הביניים אלה היו חוקים אוניברסליים ונוקשים, לכן כשהטבח מתחיל בחתונה, הצופים מצד אחד מופתעים ומהצד השני בזים לבגידה הזו. מתברר שבהיסטוריה שלנו יש לפחות שני אירועים שמאוד מזכירים את הטבח הידוע לשמצה ההוא. הראשון התרחש במאה ה-15, כאשר בסקוטלנד שלט בפועל ארצ'יבולד דאגלס במקום המלך ג'יימס השני בן ה-6. כאשר ארצ'יבולד נפטר ממגפה, אצילים סקוטים חמדו את הכוח הרב שהיה לו, אך חששו מבנו הצעיר וויליאם שהיה ידוע בתור לוחם עז. האצילים קריצ'טון ולווינגסטון הזמינו את המלך ואת בית דאגלס לסעודה, כאשר הם מרימים כוסית לחיי בית דאגלס בכל כמה דקות. לפתע השומרים נעלו את הדלתות והביאו אל השולחן מגש ועליו ראש של שור, שמסמל בסקוטלנד את המוות. המלך הצעיר, שהיה חבר קרוב של וויליאם דאגלס, התחנן שיפסיקו, אבל האצילים התעלמו ולקחו אותם אל הגרדום. וויליאם ביקש מהאצילים שיוציאו להורג את אחיו הצעיר ראשון כדי שלא יצטרך לצפות באחיו הגדול נרצח. האירוע הטרגי הזה ידוע בשם "הסעודה השחורה".
האירוע השני, המוכר בשם טבח גלנקו, התרחש גם הוא בסקוטלנד בשנים יותר מאוחרות (1692). שבט מקדונלד איחר להישבע אמונים למלך אנגליה בגלל בעיות לוגיסטיות וחוסר רצון לאיחוד. שבט קמפבל שרצה איחוד עם אנגליה וראה את דרך החיים של שבט מקדונלד כנחותה, מצא תירוץ להילחם בהם. 120 חיילים מבית קמפבל הגיעו להתארח אצל השבט היריב במשך שלושה ימים, ובלילה השלישי הם טבחו באנשים וברוזנים בשנתם ושרפו את בתיהם. 39 אנשים נהרגו בטבח, וכ-40 נהרגו בגלל הקור העז והעובדה שלא היה להם מחסה.
היסטוריה זוכה שלא בצדק בתדמית משעממת, אבל ג'ורג' מרטין בעצמו אמר, "לא משנה כמה אני ממציא, יש דברים בהיסטוריה שגרועים באותה מידה, או יותר". "שיר של אש ושל קרח" (ו"משחקי הכס") היא סדרה נהדרת, עשירה ומופתית, אבל ספרי ההיסטוריה מזכירים לנו שפעמים רבות המציאות עולה על כל דמיון. או לפחות נותנת לו השראה.
***
כל המידע שהובא כאן לקוח מידע אישי, ויקיפדיה, והאתר History Behind Game of Thrones.
מה חשבתם על "המתים המהלכים" עונה 4 פרק 13?
מה חשבתם על "חסרי בושה" עונה 4 פרק 8?
מה חשבתם על "בנות" עונה 3 פרק 10?
