Category Archives: כתבות

"בנות" עונה 4 פרק 9

עם טלטלת הבחירות של השבוע שעבר, טוב שהיה לנו משהו אחד שיכלנו להסתמך עליו, משהו יציב ואמין שלא יפתיע אותנו כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה הולך לקרות. ואכן, עוד שבוע, עוד פרק סביר מינוס של "בנות". ובשלב זה אני יודעת שהתחלתי להישמע כמו תקליט שבור לפני משהו כמו חצי עונה, אבל bear with me כי הפעם זה באמת פרק אחד לפני סיום העונה, כך שלאף אחד מאיתנו לא נשאר הרבה ממה לסבול. ועם הקדמה אופטימית זו, בואו נדבר קצת על מה קרה בחייהן של הבנות והבנים השבוע.

לאחר התגלית המרעישה (פחות) אודות נטיותיו המיניות של אביה של האנה, טד מגיע לבקר את בתו בעיר הגדולה על מנת לשוחח איתה על השינוי שחל ו/או יחול בחייהם וכנראה גם לקנות ג'ינסים צמודים עם אלייז'ה, לפחות כך נראה שהוא בילה את רוב הפרק. בניגוד לתגובותיה של האנה לרוב הדברים שקורים לה בחיים, הפעם דווקא התגובה שלה לכל העניין לדעתי הייתה ממש בסדר. כן, היא קצת עשתה סצנות, אבל לא ברמה שלה ציפיתי. הפעם האנה הגיעה בצורה לגיטימית – לשם שינוי, היא הייתה המבוגר האחראי בכל הסיטואציה. היא העמידה על מקומם את אלייז'ה ואביה על כך שדיברו איתה על דברים שלא היו צריכים לעלות בשיחה בין אב ובתו.

באופן מעניין, אני חושבת שהיה זה תיאור די נאמן של מה שקורה לילדים מתבגרים או מבוגרים של הורים גרושים, למשל. הרבה פעמים ההורים הופכים לאחר המשבר למעין טינאייג'רים בעצמם, ולפתע הילד מוצא את עצמו בסיטואציה שבה אולי הוא מרגיש כמו ההורה האחראי, או חבר קרוב שחולקים איתו הכל – לא משנה איזה מהם, לא בדיוק המצב שהייתם רוצים למצוא את עצמכם בו אפילו אם אתם מסתדרים עם ההורים שלכם. באופן זה, התגובה של האנה לסיטואציה הייתה ממש במקום, ויחידה מזה זמן מה שגרמה לי לתהות אם בעצם היא אכן בשנות ה-20 לחייה ולא ילדה בת 14 הכלואה בגוף של אישה.

ואם כבר מדברים על להיות כלואים, גבירותיי ורבותיי, האם צפינו השבוע בפרק הראשון שבו סצינה שכללה את אדם וג'סה (ומימי רוז) הייתה מהנה? מי היה מאמין? כמובן שבשביל להגיע אליה נאלצנו לחזות בג'סה ואייס במצב שהיינו לגמרי בסדר עם לא לראות, אבל ניחא, זה לא בדיוק חדש. מה שהכי הפתיע אותי בכל קו העלילה הזה הוא העובדה שלראשונה מזה הרבה מאוד זמן חיבבתי את ג'סה. קצת שכחנו מפני שהיא הייתה בן אדם כל כך נוראי במשך כל כך הרבה זמן, אבל למעשה ג'סה היא ה"בת" היחידה שלא לוקחת בולשיט מאף אחד.

סיפור אישי אמיתי – פעם, לפני שנים רבות, הסכמתי ללכת עם בן זוגי דאז לארוחת ערב עם חבריו הרבים דקה אחרי שהוא זרק אותי (לא אכנס לפרטים למה כי הסיפור כבר עלוב מספיק). ועכשיו אני רק חושבת לעצמי, מה היה קורה אילו ג'סה הייתה קיימת אז בשביל לתת לי השראה? מה שאני בעצם מנסה להגיד הוא שלמרות שהיא לרוב מזעזעת, לפעמים ג'סה היא זו מבין הבנות שממנה אנחנו צריכות/ים לקבל עצות זוגיות.

בינתיים, בזוגיותם של אנשים אחרים, בואו נדבר לרגע על המשולש של ריי-מארני-דזי. אני רוצה להתעלם מהתנהלותה המביכה של מארני במסיבה של ריי – כולנו ציפינו לכך שהיא תצא בסופו של דבר הדושבג הגדול מכולם. מה שאני כן רוצה להגיד זה שאני מתגעגעת למארני של פעם, שהייתה באה לריי עם מגש של פיצה ופשוט אוכלת אותה מולו בלי לחשוב. ולכן אני לא שואלת את עצמי, מה בעצם ריי מוצא בה מעבר להיותה לכאורה בחורה ממש שווה? כי כששאלתי זאת את עצמי נזכרתי שמארני עם ריי היא בן אדם אחר. לפחות פעם, לפני שהם שכבו לראשונה, היא הייתה. היא הייתה אפילו בן אדם די סבבה. והייתי רוצה לראות עוד מהבן אדם הזה. ריי, כמובן, היה הדבר הכי מקסים בעולם, אבל כבר אמרנו שאני תקליט שבור, אז נמשיך הלאה.

דבר אחרון שרציתי לציין – זו רק אני או שספציפית הפרק הרגיש ממש, אבל ממש בנוי כהלכה? אני לא לגמרי בטוחה איך זה בא לידי ביטוי במהלך הפרק, אבל בסופו, החלק שבו האנה וריי יושבים ומתלוננים (כנראה עשר השניות הטובות ביותר בפרק) מרגיש כאילו זה עתה אספתם את כל הצעצועים שלכם (או של הכלב, או של הילד) מהרצפה ושמתם אותם בקופסה שלהם ועכשיו אתם יכולים לראות את הסלון. בהודאת השניים ששניהם אומללים היה משהו שגרם לכל חלקי הפרק ליפול במקומם בצורה מושלמת. הכל לפתע הרגיש נכון.

ובאשר לפרק האחרון – אין לי הרבה ציפיות ופעמים רבות כבר חשבתי שבעונה הבאה אפרוש מהצפייה לחלוטין. וגם – זה עבר מהר, אתם לא חושבים? ועם זאת שום דבר מעניין… לא באמת קרה…? ולמרות הכל, "בנות" זה "בנות" ואני מניחה שבקרוב נגלה אם הסדרה שבה התאהבתי בעונתה הראשונה בכל זאת עדיין שם בפנים, איפשהו. להתראות בפרק סיום העונה!

פורסם לראשונה בוואלה

רשת CBS היא הדוגמה האולטימטיבית לבנאליות ולדשדוש של הרשתות הגדולות בארה"ב. מלבד "האישה הטובה" רוב רובו של הלוח שלה מורכב מסדרות שבלוניות שאילולא הנושאים העכשוויים והמחשוב ההייטקי בהן, קל היה לטעות ולחשוב שנעשו לפני עשרים, שלושים ואף ארבעים שנה. רוב הזמן נראה כי יצירתיות היא הדבר האחרון שמנחה את הרשת, לפחות בכל הנוגע לדרמות ולקומדיות שלה.

בשנת 2002 רשת CBS פיתחה את "באטל קריק", תסריט לסדרה חדשה שיצר וינס גיליגן, כותב עולה שהקרדיטים המשמעותיים היחידים שלו היה היותו חלק מצוות ההפקה של "תיקים באפלה" לאורך שנות התשעים ואחד מיוצרי הספין אוף הכושל שלה, "The Lone Gunmen", ב-2001. בסופו של דבר דחתה אז הרשת את הסדרה, אלא ש-12 שנה אחרי כן החליטה בכל זאת להפיק אותה. הסיבה היא כמובן שמאז יצר וינס גיליגן סדרה קטנה בשם "שובר שורות".

אם גיליגן אינו מספיק, הרי שמדובר בשיתוף פעולה שלו עם דיוויד שור, יוצר "האוס" שמנהל את הסדרה בפועל. כמיטב המסורת של CBS, גם הפעם מדובר בסדרה על אוכפי חוק, במקרה הזה בכיכובם של דין ווינטרס ("אוז", "רוק 30") וג'וש דוהמל ("הרובוטריקים"). האחד הוא ראס, בלש מחוספס של משטרת באטל קריק הענייה במישיגן, והשני הוא מילטון, סוכן FBI שוחר טוב ותמים הפותח במקום שלוחה קטנה מאובזרת להפליא וחובר אל ראס, למגינת לבו של האחרון.

למרבה הצער, הכשרונות לפני ומאחורי הקלעים לא מושיעים את "באטל קריק". היצירה הזו נראית כפארודיה על סדרות שבלונה שהם לחם חוקה של הרשת, דוגמת "NCIS", "זירת הפשע", "מחשבות פליליות" – פארודיה מהסוג שבאמת רואים מדי פעם בסרטים כדי להמחיש שלא-בצדק את נחיתותה ועליבותה של הטלוויזיה. "ידיי כבולות", אומרת הבוס לבלש הסורר אחרי שהיא משעה אותו, זו הרי הוראה שמגיעה מלמעלה. "איכפת לה מאוד מהאמת, אבל יותר איכפת לה מצדק", מליץ הבלש על יושרה של המפקדת. ועוד ועוד משפטים, סיסמאות, אירועים והתרחשויות מטופשים, נבובים וצפויים – חמש דקות אל תוך הפרק השני וכבר ניחשתי את סופו – מהסוג הזה.

"באטל קריק" היא עלבון. היא לוקחת את הרע מכל העולמות – הקושי של וינס גיליגן לכתוב לאנסמבל באופן שאינו פלקטי והנטייה של דיוויד שור לסחיטת מיץ מכל נוסחה – ולא מציעה דבר בתמורה. ל"האוס" אמנם נדרשו כמה פרקים לפני שהפכה להיות הבידור הכיפי שהייתה לאורך ארבע עונות (מתוך השמונה שלה), אבל היא הייתה מהנה כבר מתחילתה והציגה משהו חדש ושונה. "שובר שורות" בזבזה המוני דקות יקרות מחייה על יומרה, וזו נעדרת לחלוטין מ"באטל קריק" שנסמכת על השחוק והנדוש. במקביל גיליגן אחראי על אחת הסדרות הנפלאות והמרתקות כרגע בטלוויזיה, "סמוך על סול", ואילו "באטל קריק" היא הנגטיב המוחלט שלה.

לנוכח שני הפרקים הראשונים של "באטל קריק" אין מנוס מלהכיר בכך ששיקול הדעת המקורי של CBS היה נכון, כל כך נכון. הסדרה הזו לא הייתה צריכה לראות אור יום. מדובר ביצירה חסרת ייחוד, שלא לדבר על שאר רוח, והרייטינג המחפיר שלה מבטיח שהיא ככל הנראה לא תזכה לחיים מעבר ל-13 פרקים שהרשת התחייבה להם. טוב שכך.

פורסם לראשונה בוואלה

על הנייר לא הרבה פעל לטובתה של "איפה אתה חי" – עוד קומדיה עדתית העוסקת בצעיר שרוצה להתחבר אל העולם בזמן שהמשפחה הסופר-מסורתית שלו מהווה אבן ריחיים על צווארו, ועוד עם שם שנשמע כשעשועון טריוויה גיאוגרפי. אבל שתי דקות אל תוך פרק הבכורה עם שני רגעים שנונים ומצוינים, צילום מהוקצע ועריכה מהודקת שמחדדת היטב את הבדיחות, וכבר ברור שמדובר כאן במוצר רציני. למעשה, מהרגע שבו חי שם טוב, הדמות הראשית, נכנס לאולם האירועים ומגלה כי ציפתה לו מסיבת הפתעה, החיוך לא נמחה מהפרצוף לאורך כמעט כל הפרק ומופרע רק על ידי צחוקים רמים.

הדקות ההתחלתיות האלה הן בעצם תצוגת תכלית חכמה של מה שבא אחריהן. הן מזגזגות בין מסיבת ההפתעה הבוכרית-מסורתית-מיושנת שערכה משפחתו המורחבת של חי, לבין אודישן לסטודיו למשחק שהוא איחר להגיע אליו בגלל החגיגה הזו – האיזון העדין בין המסורת והמשפחה הכובלות לבין הצורך לפרוץ גבולות ולתקוע יתד בעולם האמיתי שבחוץ. הן באירוע וגם באודישן חי מבצע את אותו קטע, מערכון "משה והאורנג'דה" של דודו טופז, ובכל אחד מהמקרים התגובה כמובן שונה בתכלית. בקרב המשפחה מדובר בהומור משובח, כולל הלצות על כאפות לנשים, ואצל הנבחנים בסטודיו עצם הרעיון של אודישן עם המערכון הזה הוא מקור לצחוק לעגני.

אכן, הסטריאוטיפים לא מאוד מעודנים ב"איפה אתה חי", אבל ניכר שיוצריה, האחים (הדומים) חי ורונן דוידוב שמגלמים את האחים גם בסדרה, מכירים את מה שהם מדברים עליו ויודעים להפיק מכך את המיטב, באהבה ובביקורת הכרוכות זו בזו. השניים ממחישים במהירות שיש להם כישרון רב הן מאחורי הקלעים כתסריטאי "איפה אתה חי" (בעזרת צפריר קוחונובסקי שיצר עמם את הסדרה וגיא סידיס התסריטאי הראשי) והן לפניהם, וברור לגמרי כיצד פיתו אליהם לקאסט קליברים כרבקה מיכאלי וטוביה צפיר.

בעלילה, שמבוססת על סיפורם האמיתי של האחים, חי מבקש לפרוץ במעט את הנוקשות המסורתית, לעזוב את עסק צילום האירועים המשפחתי לטובת לימודי משחק, ובתוך כך להדוף את כפיית הזיווגים עליו, כולן כמובן בנות העדה. הבדלנות והסקסיזם המובנים של משפחת שם טוב הופכים בידי הדוידובים למקור בלתי נדלה של קומדיה מוצלחת. "נשמעת אשכנזיה", אומרת לו אמו של חי (מיכאלי) כשהיא שומעת מישהי ברקע בזמן שיחתם הטלפונית, ומתעקשת למצוא לו זיווג בוכרי בלבד ובמהירות. "שתזכי לבן זכר", אומרת מישהי לחברתה בהיריון המתקדם. "ילדה מדברת פעם בחצי שנה, זוכרת?", אומר חי בבוכרית לאחותו הקטנה והחביבה, שנעדרת כמעט לחלוטין מהתמונות המשפחתיות.

אם אלה לא מספיקים, לכך מתווספים צבעים שאין ביניהם קשר עדתי מובהק, כמו שתיית תותית (אח, תותית, משקה נהדר) או הרדיו הפיראטי דובר הבוכרית שהסבתא המעולה (חפציגול שמואלוב אושורוב, סבתם האמיתית של האחים דוידוב) משדרת באמצעותו לשכנים מסלון ביתה ואף עצה להם עצות בטלפון – כולם יוצרים עולם שלם, מצחיק ונהדר. לפעמים יש גלישה לגסות יתר; התהייה למה תלויה על קיר חדרו של חי תמונה של היטלר, הוא צ'פלין כמובן, הייתה צעד קלולסי אחד יותר מדי, אבל היא שולית ונסלחת. מה גם שהפסקול של אלדד ציטרין, פריטת פסנתר אלגנטית, מצליח לעדן גם רגעים קומיים שאחרת אולי היו מסורבלים מדי.

על פניו "איפה אתה חי" מצטרפת לטרנד המשפחה המזרחית הטלוויזיונית שניתן למצוא בשנים האחרונות בסדרות כמו "זגורי אימפריה", "הבורר" ו"להיות איתה", אבל יותר מכל היא מעלה על הדעת את "בת ים ניו יורק", אחת הסדרות המופלאות שידע המסך העברי. זה קורה בעיקר במיקרו, ברמות הטכניות – העסק המשפחתי כאן הוא צילום אירועים ואילו ב"בת ים ניו יורק" מצלמות וידאו היוו אביזר מרכזי במרקם, הבן רוצה להיות סוג של ארטיסט קולנועי בשתי הסדרות, וכמו בדרמה הקומית של דוד אופק ויוסי מדמוני גם כאן ישנו שימוש בבני העדה שאינם בהכרח שחקנים מקצועיים.

אבל זה נכון גם במאקרו. "איפה אתה חי" אמנם פחות מעודנת מ"בת ים ניו יורק", פחות נוגעת ללב ומדגישה דווקא את ההיבטים העדתיים הפחות קסומים, לפחות בפרק הראשון שלה – אבל נראה שזו כוונתה. כמו "בת ים" גם היא מסתמכת לא מעט על ניואנסים ונשענת על פולקלור ועל פער הדורות, אלא שבניגוד לה היא מתעלת את אלה לטובת קומדיה מובהקת, וככזו היא פשוט מוצלחת. איך אומרים "סחתיין" בבוכרית?

צפו בפרק הראשון במלואו

"בנות" עונה 4 פרק 8

אוטוטו נגמרת העונה, ויוצרי "בנות" החליטו להפנות את תשומת לבם של הצופים לכיוון מעט שונה הפעם ולהתחיל את הפרק עם הוריה של האנה. ואיזו פתיחה זו הייתה. תחילה אינכם מבינים למה לפתע ההורים מקבלים את כל זמן המסך הזה, ואז נופל האסימון, בדיוק ברגע שאביה של האנה אומר לאמה "אני צריך להגיד משהו".

האם יש מישהו מהצופים האדוקים של הסדרה שלא הרגיש בדיוק מה הולך להיות המשפט הבא? ואכן, זה נאמר. אביה של האנה יצא מהארון. מי שצפה באדיקות בעונה הראשונה (פעם, פעמיים או שלוש, אני הפסקתי לספור ועל כן אני לא שופטת) לא הופתע מההצהרה הפתאומית שלו. רובנו זוכרים את הסצנה הראשונה של אלייז'ה בסדרה, שבה אלייז'ה מספר להאנה שהוא גיי ומתווכח איתה על נטיותיו המיניות של אביה, בטענתו שגם הוא נוטה יותר לכיוון הפחות סטרייטי. כולנו זוכרים שם שבסוף, האנה חוזרת הביתה ומספרת הכל למארני, ושתיהן רוקדות לצלילי "Dancing On My Own" של רובין (וכן, זה היה תירוץ לשים את השיר האדיר הזה בפוסט).

מעבר לעובדה שלכולנו היה ברור מאוד מה הולך לקרות בין ההורים ברגע שהכדור התחיל להתגלגל, ממש נהניתי מהסטוריליין הזה, למרות שיש שיגידו שהכותבים של הסדרה מתחילים להגזים ושאולי מתחיל לשעמם להם בחיים. אבל לדעתי כל מה שקרה עם אבא של האנה ממש מתאים לסדרה, ומתאים לדמות. יצא שטד ולורין הם שתיים מהדמויות הכי נורמליות וחמודות בסדרה, ודווקא היה מעניין אותי לראות לאן זה יתפתח מעבר לאיך שזה ישפיע על האנה. קרוב לוודאי שלא באמת נראה, אבל אני מניחה שנקבל הצצות פה ושם בעתיד. אגב, הסצנה האחרונה שבה טד אומר ללורין שהוא יספר להאנה בעצמו, ובסוף היא שזו שמספרת לה בטלפון – האם זו הייתה קריצה לסיפורה של לינה דנהאם מספרה על כך שהיא זו שהוציאה את אחותה מהארון להוריה אחרי שזו ביקשה שלא תגלה להם כלום? Curious. Very curious.

אבל חוץ מכל זה, קרו עוד הרבה דברים בפרק. כמו למשל זה שהאנה הוכיחה לכולנו שצריך להוציא נגדה צו הרחקה לכל מתבגר שעלול להימצא בקרבתה, כי זה בטח לא יסתיים בטוב. הפעם האנה החליטה שזה רעיון טוב, מתוקף היותה מחנכת ואחראית לשלומם של יצורים חיים, ללכת עם תלמידה שלה לעשות פירסינג. ואנחנו זכינו לצפות באחת הסצנות הכי קשות לצפיה ב"בנות". או למעשה בכלל, כי היא הייתה ממש נוראית. וארוכה. כה ארוכה. למה? למה עשיתם לנו את זה?

בפרק זה גם התברכנו בשובו של פראן החמוד, שאיתו האנה יצאה לדייט בפרק שעבר. הוא התגלה כאחד האנשים החכמים ביותר שהיו בסדרה עד כה, בהחלטתו לנתק קשר עם האנה פשוט כי הוא לא רוצה דרמה בחיים שלו. ותכלס, אילו יותר אנשים בני 20+ בעולם האמיתי היו אומרים את זה אחד לשני, הו, כמה יפה יותר היה העולם.

ועוד בעולם יפה פחות – שושנה יוצאת עם ג'ייסון ריטר ובהמלצתה של ג'סה (כמובן, אם כי לקח לי כמה רגעים להבין למה היא עושה את זה) מתחילה באמצע הדייט להגיד דברים שגרמו לי לרצות לעצור את הפרק, לצאת מהחדר ולעשות סיבוב בשכונה עד שהמבוכה תדעך. למען האמת, אני לא ממש אבין אם הם ימשיכו לצאת, אלא אם כן הוא יגרום לה להירגע קצת ולא לנסות כל כך להרשים אותו. פשוט להיות עצמה כמו שהייתה בפגישתם הראשונה. נקווה שהיא מסוגלת, כי זה אומר שנזכה לראות את זיו פניו של ג'ייסון ריטר שוב.

ואחרונה חביבה – מארני. הוא מארני, מטומטמת שכמותך. בשלב זה, קשה לי לרחם על מארני יותר. רגע אחד את רבה עם החבר האידיוט המוחלט שלך ואחרי חצי שעה את מסכימה להינשא לו? באיזה יקום זה רעיון טוב? למה? לא החלטנו בשבוע שעבר שלא טוב לך? כעת אני קרועה בין חלומותיי שבסוף מארני תהיה עם ריי, כי הם כל כך מקסימים ביחד, לבין רצון עז ומרושע שהטיפשה הזו באמת תתחתן עם מחלת המין המהלכת ששמה דזי. אולי ככה היא תיעלם מחיינו לעד.