על הנייר לא הרבה פעל לטובתה של "איפה אתה חי" – עוד קומדיה עדתית העוסקת בצעיר שרוצה להתחבר אל העולם בזמן שהמשפחה הסופר-מסורתית שלו מהווה אבן ריחיים על צווארו, ועוד עם שם שנשמע כשעשועון טריוויה גיאוגרפי. אבל שתי דקות אל תוך פרק הבכורה עם שני רגעים שנונים ומצוינים, צילום מהוקצע ועריכה מהודקת שמחדדת היטב את הבדיחות, וכבר ברור שמדובר כאן במוצר רציני. למעשה, מהרגע שבו חי שם טוב, הדמות הראשית, נכנס לאולם האירועים ומגלה כי ציפתה לו מסיבת הפתעה, החיוך לא נמחה מהפרצוף לאורך כמעט כל הפרק ומופרע רק על ידי צחוקים רמים.
הדקות ההתחלתיות האלה הן בעצם תצוגת תכלית חכמה של מה שבא אחריהן. הן מזגזגות בין מסיבת ההפתעה הבוכרית-מסורתית-מיושנת שערכה משפחתו המורחבת של חי, לבין אודישן לסטודיו למשחק שהוא איחר להגיע אליו בגלל החגיגה הזו – האיזון העדין בין המסורת והמשפחה הכובלות לבין הצורך לפרוץ גבולות ולתקוע יתד בעולם האמיתי שבחוץ. הן באירוע וגם באודישן חי מבצע את אותו קטע, מערכון "משה והאורנג'דה" של דודו טופז, ובכל אחד מהמקרים התגובה כמובן שונה בתכלית. בקרב המשפחה מדובר בהומור משובח, כולל הלצות על כאפות לנשים, ואצל הנבחנים בסטודיו עצם הרעיון של אודישן עם המערכון הזה הוא מקור לצחוק לעגני.
אכן, הסטריאוטיפים לא מאוד מעודנים ב"איפה אתה חי", אבל ניכר שיוצריה, האחים (הדומים) חי ורונן דוידוב שמגלמים את האחים גם בסדרה, מכירים את מה שהם מדברים עליו ויודעים להפיק מכך את המיטב, באהבה ובביקורת הכרוכות זו בזו. השניים ממחישים במהירות שיש להם כישרון רב הן מאחורי הקלעים כתסריטאי "איפה אתה חי" (בעזרת צפריר קוחונובסקי שיצר עמם את הסדרה וגיא סידיס התסריטאי הראשי) והן לפניהם, וברור לגמרי כיצד פיתו אליהם לקאסט קליברים כרבקה מיכאלי וטוביה צפיר.
בעלילה, שמבוססת על סיפורם האמיתי של האחים, חי מבקש לפרוץ במעט את הנוקשות המסורתית, לעזוב את עסק צילום האירועים המשפחתי לטובת לימודי משחק, ובתוך כך להדוף את כפיית הזיווגים עליו, כולן כמובן בנות העדה. הבדלנות והסקסיזם המובנים של משפחת שם טוב הופכים בידי הדוידובים למקור בלתי נדלה של קומדיה מוצלחת. "נשמעת אשכנזיה", אומרת לו אמו של חי (מיכאלי) כשהיא שומעת מישהי ברקע בזמן שיחתם הטלפונית, ומתעקשת למצוא לו זיווג בוכרי בלבד ובמהירות. "שתזכי לבן זכר", אומרת מישהי לחברתה בהיריון המתקדם. "ילדה מדברת פעם בחצי שנה, זוכרת?", אומר חי בבוכרית לאחותו הקטנה והחביבה, שנעדרת כמעט לחלוטין מהתמונות המשפחתיות.
אם אלה לא מספיקים, לכך מתווספים צבעים שאין ביניהם קשר עדתי מובהק, כמו שתיית תותית (אח, תותית, משקה נהדר) או הרדיו הפיראטי דובר הבוכרית שהסבתא המעולה (חפציגול שמואלוב אושורוב, סבתם האמיתית של האחים דוידוב) משדרת באמצעותו לשכנים מסלון ביתה ואף עצה להם עצות בטלפון – כולם יוצרים עולם שלם, מצחיק ונהדר. לפעמים יש גלישה לגסות יתר; התהייה למה תלויה על קיר חדרו של חי תמונה של היטלר, הוא צ'פלין כמובן, הייתה צעד קלולסי אחד יותר מדי, אבל היא שולית ונסלחת. מה גם שהפסקול של אלדד ציטרין, פריטת פסנתר אלגנטית, מצליח לעדן גם רגעים קומיים שאחרת אולי היו מסורבלים מדי.
על פניו "איפה אתה חי" מצטרפת לטרנד המשפחה המזרחית הטלוויזיונית שניתן למצוא בשנים האחרונות בסדרות כמו "זגורי אימפריה", "הבורר" ו"להיות איתה", אבל יותר מכל היא מעלה על הדעת את "בת ים ניו יורק", אחת הסדרות המופלאות שידע המסך העברי. זה קורה בעיקר במיקרו, ברמות הטכניות – העסק המשפחתי כאן הוא צילום אירועים ואילו ב"בת ים ניו יורק" מצלמות וידאו היוו אביזר מרכזי במרקם, הבן רוצה להיות סוג של ארטיסט קולנועי בשתי הסדרות, וכמו בדרמה הקומית של דוד אופק ויוסי מדמוני גם כאן ישנו שימוש בבני העדה שאינם בהכרח שחקנים מקצועיים.
אבל זה נכון גם במאקרו. "איפה אתה חי" אמנם פחות מעודנת מ"בת ים ניו יורק", פחות נוגעת ללב ומדגישה דווקא את ההיבטים העדתיים הפחות קסומים, לפחות בפרק הראשון שלה – אבל נראה שזו כוונתה. כמו "בת ים" גם היא מסתמכת לא מעט על ניואנסים ונשענת על פולקלור ועל פער הדורות, אלא שבניגוד לה היא מתעלת את אלה לטובת קומדיה מובהקת, וככזו היא פשוט מוצלחת. איך אומרים "סחתיין" בבוכרית?