מד מן 7.08: פיצויים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

מה חשבתם על "מד מן" עונה 7 פרק 8, פתיחת החלק השני לעונה?

Mad Men - 07x08 - Severance 06

פורסם לראשונה בוואלה

סוף סוף הגיע הפרק הפותח את חלקה האחרון של "מד מן" והוא כה יפה, מרגש, מפתיע, דחוס ומעורר מחשבה. פעמיים נזעקתי מול המסך – פעם אחת לנוכח השפם המגוחך של רוג'ר ופעם נוספת – כולל הפטרת "יש!" – כאשר רייצ'ל מנקן הגיחה, אחת ממשאלותיי לקראת העונה החדשה. יותר מאשר בחלק הראשון של העונה ניכרת בו תחילתה של סגירת מעגלים: סופה של "מד מן" מתכתב עם תחילתה, ועברן של הדמויות מקבל הד בדברים שקורים כעת, לפעמים תוך הדגשת כברת הדרך ולפעמים בהבהרה שכלום לא השתנה. מיולי 1969, הנחיתה על הירח, מזנק הפרק השמיני של העונה לאביב 1970 – הנאום של ניקסון בטלוויזיה התרחש ב-20 באפריל של אותה שנה. עשור חדש לגמרי, אבל כזה שמוצא בו את דון במקום דומה לכפי שהיה 15 שנה לפני כן – במחיצת מעילי פרווה.

החיים שלא חייתי

רוג'ר: מה עוד יש?
דון: לא יודע. לחיות את החיים? אני רוצה להפסיק לדבר על זה ולחזור לעשות את זה.
(1960, "מד מן" עונה 1 פרק 9)

הסופר ג'ון דוס פסוס היה שופרם של האנשים הקטנים הנרמסים תחת גלגלי הקפיטליזם, והיצירה הגדולה ביותר שלו היתה טרילוגיית ארה"ב שאת הספר הראשון מתוכה קוראת המלצרית בדיינר המיושן בין לקוח ללקוח. אלא שמאז היצירה הזו משנות השלושים שינה דוס פסוס את עמדתו והתקרב יותר אל השמרנים, כולל תמיכה בנשיא ארה"ב ב-1970, ריצ'רד ניקסון. נדמה שבדיי המלצרית התגלמו הזמנים וההתפתחויות האלה, מן הנאיביות ועד לפיכחון.

דון נמשך שוב אל האולד פאשנד, כשם שעשה פעמים רבות בעבר, כשם המשקה החביב עליו. המפגש שלו בדיינר היה אניגמטי וחלומי והזכיר קצת את זה שהיה לו עם בת דמותה של נב קמפבל בפרק הראשון לעונה, אלמנה שסיפרה לו כיצד בעלה מת וכיצד אמר לה הרופא שכולם ימותו.

"אני מכיר אותך?" שאל עכשיו דון את המלצרית (אליזבת' ריזר, מהשחקניות השנואות עלי, שבאמת מוכרת מהמון מקומות), ממש כשם שעשה בפרק המקביל בעונה הקודמת. כל המשרד התמסטל אז כדי לעבוד בעוצמה על המצגת של שברולט. דון ירד במדרגות במשרד וראה את מוירה, המזכירה של טד. מבעד לטשטוש שלו הוא שאל אותה: "אנחנו מכירים זה את זה?". בכך מוירה היתה הטריגר לפלאשבקים של דון לאישה מעברו. קן קוסגרוב רקד אז סטפס במשרד ודון שאל אותו איפה הוא למד לעשות את זה. "אמא שלי", ענה קן, ואז תיקן: "לא, החברה הראשונה שלי" – אמירה שפענחה אז את הלך רוחו של דון.

Mad Men - 07x08 - Severance 11

גם הפעם היתה אישה מהעבר וגם הפעם קן הוא המפתח. שם הפרק אז היה "ההתרסקות" – בפשט הוא קרוי כך בגלל תאונת הדרכים שעבר קני באשמת אנשי שברולט. כעת הפרק נקרא "פיצויים" – בפשט בגלל הכסף שהובטח לקני כדי לשכך את חוסר הנאמנות המשווע כלפיו, בדרש כדי להדגיש את התהייה שהפרק שב ומעלה: "האם זה כל מה שיש?" והניסיונות של הדמויות לפצות את עצמן. דון וקן זכו שניהם לנבואה – האחד חלם על רייצ'ל שבוע אחרי שמתה והאחר חישב להתפטר יום לפני שפוטר. "זה לא צירוף מקרים", אמר קן, "זה סימן לחיים שלא חייתי".

אכן, החיים שלא חיו היו עיקר הפרק. במראה המיושן והתפאורה העתיקה של הדיינר, המלצרית דַיי (כמו 'מותי'. או אם להפריז: שמה המלא, דיאנה, נשמע כמו 'מותי אנה'), הזכירה לדון את רייצ'ל מנקן, המאהבת שלו בדיוק עשור קודם לכן. בחלומו נכנסת רייצ'ל כדוגמנית לפרסומת עטויה במעיל פרווה, ממש כשם שבטי נכנסה לחייו אי אז באמצע שנות החמישים. "זו בחורה אחרת", כך מציג טד בחלום את רייצ'ל, הדרך שלא נלקחה, החיים שדון לא חי. "אני אמורה להגיד לך שפספסת את הטיסה שלך", היא אומרת לו בחלומו, מבהירה שפעם זה היה אפשרי אבל עכשיו כבר לא.

Mad Men - 07x08 - Severance 07

כמובן, ב-1960 דון עדיין היה נשוי לבטי, והכי קרוב שהוא הגיע לחיים משותפים עם רייצ'ל היה כאשר הציע לה בהיסטריה לנטוש הכל ולעזוב איתו, חרד מהאפשרות שזהותו עומדת להיחשף. היא סירבה ובכך הסתיימו היחסים ביניהם. אבל הפרק הזה הציג מה היה קורה לו דון היה חובר בעבר אל רייצ'ל החזקה והנבונה והאסרטיבית. "היא חיה את החיים שרצתה לחיות", אמרה ברברה, אחותה של רייצ'ל, שגם אותה ראינו בעבר. "היה לה הכל". אולי דון יכול היה להיות חלק מזה.

לא סביר. הגיוני יותר שגם עם רייצ'ל דון היה עושה את כל השגיאות האפשריות. ברור, עכשיו הוא כבר מספר כלאחר יד ולכל מי שירצה לשמוע על ילדותו הענייה ועל אביגיל והדוד מאק, אבל רייצ'ל מנקן היתה שם בתקופה שאפילו אחיו של דון הושב על ידו ריקם. אז הוא היה עושה איתה שני ילדים, בוגד בה עד מהרה, מאבד ב-1965 את אנה ואז ב-1970 את רייצ'ל, שתיהן למחלת הסרטן? אלה הם החיים שנמנעו ממנו?

"אולי חלמת עליה כל הזמן", אמרה דיי לדון, מחשבה כה יפה וכה מתקבלת על הדעת. רייצ'ל הכירה לו את הקונספט של ציוֹן, המקום ההכרחי עבור אותם תלושים ואבודים, ובדעתו היא לנצח נקשרה בכך. אנחנו לא יודעים עד כמה מדויק התמצות הזה של ברברה באשר לחיי אחותה – למעשה סביר להניח שעצם העובדה שהיא זוכרת את דון אחרי כל הזמן הזה נובעת מכך שזכרו עלה מדי פעם – אבל דבריה מצטרפים לציר הקבוע שקיים ב"מד מן" מאז ראשית ימיה בין "יש לי הכל" ו"אין לי כלום". נדמה שדון נמצא דווקא במקום יחסית מפוכח יותר על הסקאלה הזו, אבל האובססיה כלפי המלצרית, האמירות מבשרות הרע ("כשאנשים מתים הכל מתבלבל") והעובדה שבכיס המקטורן שלו ישנו בקבוק שתייה, משאירות כמה תהיות על כנן.

"יש שלוש נשים בחייו של כל גבר", שלף טד את הסלוגן, אלמנט אניגמטי מעניין נוסף. האם מדובר בדמות אם, בת זוג וידידה וכל אלה התגלמו במלצרית בכל אחת מהפגישות? או שמא זו נבואה נוספת ודון יהיה נשוי שוב עד שתסתיים הסדרה?

Mad Men - 01x03 - Marriage of Figaro 01

אם זה כל מה שיש

"חשבתי שאני באמת משנה את חיי כשעזבתי לקליפורניה. כמובן, עכשיו זה מרגיש קצת כמו חלום".
(פיט)

סינת'יה: תוכל לכתוב את הספר שלך.
קן: איזה ספר?
סינת'יה: משהו עצוב ומתוק. עבור כל האנשים שאין להם אומץ לחיות את החלום שלהם.

שלוש פעמים בפרק מושמע השיר של פגי לי, "Is That All There Is", להיט שלה שיצא בספטמבר 1969 ושמילותיו התבססו על הסיפור הקצר "Enttäuschung" ("התפכחות") של תומאס מאן מ-1896 ותיארו היעדר תחושה והתרגשות. המוטיב החזק של "האם זה כל מה שיש" מזכיר מאוד את מייגן בעונה החמישית. דווקא אחרי ההצלחה העצומה שלה בקופרייטינג עם הקמפיין שהגתה לשעועית היינץ, קלטה שהיא אינה שמחה או מסופקת ופרשה כדי לרדוף אחרי החלום האמיתי שלה. המעשה שלה הדהד לניסיונות שונים לשנות גישה בקרב עמיתיה לשעבר ב'סטרלינג קופר', לפעמים תוך כישלון חרוץ. קן עצמו החמיץ את הלב ואת האפשרות לפרוש מהעבודה שאינו אוהב ולממש את החלום שלו. הוא לא מצליח לעמוד בפני ההזדמנות להכניס לרוג'ר שפיטר אותו ולפיט שהתנשא מעליו, עד כדי כך שלקח את המשרה הבכירה הזו בחברה שמפיצה נשק ורעל.

ואפרופו חברות שמפיצות רעל – 'מקאן-אריקסון' היתה כזו מאז הפעם הראשונה שנחשפנו אליה, עת ג'ים הוברט שכר את בטי כדוגמנית כדי שיוכל לפתות את דון לעבוד אצלו, ואז זרק אותה אחרי שדון סירב. "אני לא יכול להגיד שזה היה מעשה של ליגה גדולה", אמר לו אז דון. אותה נאלחות נוכחת במלוא עוזה גם עשור אחרי כן – מנהל בדרג ביניים דורש לפטר את קן מתוך עלבון ישן, ושורת גברים עולבת בג'ואן במסגרת פגישה מכאיבה למראה – כמעט כל משפט שלהם היה משפיל ממש.

לאחר מכן השיחה המביכה לא פחות של פגי וג'ואן במעלית היתה דומה מאוד לשיחה שכבר ניהלו בעבר, חמש שנים קודם לכן, במעלית אחרת – פגי בישרה לג'ואן שפיטרה את המאייר שצייר ציור גס וסקסיסטי בכיכובה, אבל ג'ואן לא התרשמה מהמחווה. "אני מניחה שעכשיו כולם במשרד ידעו שפתרת את הבעיה שלי, ושאת כנראה ממש חשובה", היא אמרה לפגי ואחרי חילופי דברים נוספים ביניהן סיכמה: "לא משנה כמה חזקות אנו נעשות פה, הם עדיין יכולים לצייר קריקטורה. כל מה שבעצם עשית זה להוכיח להם שאני מזכירה חסרת חשיבות, ואת עוד כלבה נטולת חוש הומור".

את החוזק העכשווי שלה הפגינה ג'ואן בעזרת שופינג יקר, היא כבר לא צריכה לחכות יותר לגבר שיקנה לה מעיל פרווה. "את עשירה להחליא", כהטעמתה המעודנת של פגי, "את לא חייבת לעשות שום דבר שאת לא רוצה". ואכן ג'ואן בחרה לא לקבל את השיחה של האידיוט ממקאן או את ההערה המגעילה של פגי על הלבוש שלה, ותחת זה החליטה לפנק את עצמה דווקא באותן שמלות שהניבו את כל זה. היא עשתה זאת כנראה באותה חנות שבה עבדה פעם, אחרי שעזבה את 'סטרלינג קופר' כשהתחתנה ב-1963. גלגול אחר. "את מתבלבלת ביני לבין מישהי אחרת", אמרה למוכרת שזיהתה אותה (כי באמת אי אפשר לשכוח מישהי כמוה).

ואילו פגי התעשתה אחרי השיחה עם ג'ואן וביקשה ממאתיס בכל זאת לשדך בינה לבין גיסו סטיבי. הדייט איתו היה הד נוסף לסצנה מהעבר, הפעם 1960, כאשר היתה שמנמונת ונפגשה עם נהג משאית שנעלב לנוכח התגובה שלה. "את יכולה לשחק אותה כאילו את ממנהטן, אבל את לא נראית כמו אחת כזו", אמר לה. והיא השיבה: "אני מרחמת עליך. האנשים האלה ממנהטן? הם טובים יותר מאיתנו משום שהם רוצים דברים שהם עדיין לא ראו". והנה עשור אחרי כן, פגי טובה יותר מעצמה. היא מצהירה שעזבה את העבודה ב'סטרלינג קופר' כי רצתה לטוס לפריז – זה קרה ב-1966 אחרי שהגתה פרסומת ל'שאטו שבאל בלאן', לקוח בטיפולו של מייקל גינזברג.

פגי וכל הדייט הזה היו מקסימים לחלוטין, מהרגע שבו גילתה שמאתיס סבור שהיא מצחיקה וחסרת פחד ועד לחיוך המתמוגג שלא מש מפניה בסוף הערב. היא עשתה שם צעדים שלא ניסתה בעבר ונראתה כפי שלא ראינו אותה שנים. היא רצתה לצאת לחופשה כפי שמעולם לא עשתה, ומנוסה בניו פאשנד היא בחרה הפעם אחרת. בבוקר שאחרי כן בהיעדר השפעת היין היא היתה פחות מוקסמת – האם זה כל מה שיש או מותר לקוות שיתפתח מזה משהו טוב?

למעלה הדייט ב-1960, למטה הדייט ב-1970

 

מאש באת ואל אש תשוב

אזכורי השריפה של העונה ממשיכים גם בפרק החדש. הבית הראשון של "Is That All There Is", שכתבו מייק סטולר וג'רי לייבר, ממחיש כיצד אפילו שריפת ביתה בילדותה הותירה אותה אדישה: "אני זוכרת כשהייתי ילדה קטנה מאוד, אש אחזה בבית שלנו. לעולם לא אשכח את המבט על פניו של אבי בעודו אוסף אותי אל זרועותיו ורץ מבעד לבניין הבוער אל המדרכה. ועמדתי שם רועדת בפיג'מה שלי וצפיתי בכל העולם עולה בלהבות, וכשכל זה נגמר אמרתי לעצמי – 'האם זה כל מה שיש בשריפה?'".

כמובן שהמוטיב המרכזי לפרק הזה הוא השאלה ששבה וחוזרת בשיר, "האם זה כל מה שיש?", אבל אי אפשר שלא לתייק אותו כאזכור שריפה נוסף שמצטרף לרבים שהקדימו אותו בעונה הזו. האם הם מכשירים את הקרקע לשריפה אמיתית נוספת שתתכתב איתה? בספטמבר 1970 היתה שריפה עצומה בגבעות אוקלנד – אותה עיר שסטפני, אחייניתה של אנה דרייפר, שמה אליה את פעמיה כאשר היתה בהיריון בפרק החמישי לעונה. בעקבות הצתה השתוללה אש שהפיקה חום כה רב עד שבתים התפוצצו עוד בטרם הגיעה אליהם האש.

מצד שני, כשחושבים על זה, דמותו של דון נולדה באש. בפלאשבק שראינו בפרק "ניקסון נגד קנדי" מהעונה הראשונה, אחרי הפגזה מהצד הקוריאני שמט דיק וויטמן את המצית שלו, גרם להתלקחות שהובילה לפיצוץ ולבסוף הרגה את מפקדו, דון דרייפר. ייתכן מאוד שמדובר בקריאה אל העבר – אולי השריפה שהתחילה את הכל, כלומר גניבת הזהות של דון על ידי דיק, תתגלה ותתפוצץ לו בפנים.

Mad Men - 07x08 - Severance 08

קטנות

* את הדייט החביב של פגי גילם דיבון גאמרסול, בראיין השכן מ"אלה הם חיי". הוא השני מהסדרה הזו שמתארח ב"מד מן" – קדמה לו בס ארמסטרונג, אמה של אנג'לה צ'ייס, שבעונה החמישית היתה המארחת של רוג'ר וג'יין ויתר החברים כאשר כולם התמסטלו על אסיד ב"מקומות רחוקים".

* לו כבר איננו למרות החוזה, מה שאומר שהם כנראה ממשיכים לשלם לו. גם קאטלר לא בנמצא, לפחות בפרק הזה. הארי קריין יושב במה שנראה כמו המשרד של ברט קופר המנוח – שם נערכה הפגישה עם אנשי 'טופז'.

* טד מציע לדון לבוא לשתות קוקטיילים בטרם ימשיכו למסיבה של ווג, ואין לו שום טבעת על ידיו. גם הוא כבר לא נשוי.

* מה קורה עם הסניף בקליפורניה? הוא עדיין קיים?

* מותה של רייצ'ל מזכיר את החשש שעלה בעונה החמישית שלבטי יש מחלה קשה, ושילדיהם ייוותרו יתומים מאם.

* את העגיל שמצא דון מתחת למיטה חיפשה מייגן בביקור האחרון שלה שם ללא הועיל.

תוספות מעניינות מהתגובות

* במבט ראשוני המלצרית הזכירה לי את מידג'. אבל כל המהות שלה – אשה מבוגרת ("היא לא נראית מהמחזור האחרון באוניברסיטה"), לאה, קשת יום, חמורת סבר, טכנית. עושה את המוטל עליה. זה הזכיר לי יותר מכולן את אביגיל. לא בכדי, הרי דון דיבר עליה באותו הדיינר, על האדישות שלה כלפי "השריפה" בדוד מאק עת התחשמל מהטוסטר. אולי אין יותר מדי סנטימנטים מצדו של דון כלפי האמא שהוא מדגיש שוב שהיתה "חורגת", אבל זו עדיין דמות אם שכן דאגה לו בזמן אמת ואולי עכשיו, למראה המלצרית שגם מזכירה אותה חיצונית, הוא גם לומד להעריך את זה. זאת ועוד – הספר שהיא קוראת מדבר על 30 השנים הראשונות של המאה ה-20, ויצא ב-1930 כשדון / דיק עצמו היה בן 4. זמנים אחרים, שעולם האידאלים של אפלטון היה עוד משהו שאהבו להתרפק ולשאוף אליו. זמנים בהם לארצ'יבלד וחבריו היה קואופרטיב, שאמך החורגת מאמינה שצריך להכניס קבצן הביתה ולשלם לו תמורת עבודה מתוך הוגנות בסיסית, מהעת שדיק הקטן חלם שהוא מלאך והוא מושלם. סצינת הסיום מתרחשת כאשר דון מגיע לדיינר ודיאנה פוצחת במונולוג מפכח – "אני לא מי שאתה חושב שאני" (או משהו בסגנון), אך דון רק רוצה להמשיך לשבת שם, כמו ילד שרוצה להישאר קרוב לאמא או מישהו שרוצה להיות חלק משולחן אוכל משפחתי כלשהו.

* שלוש נשים בחייו של גבר: זה מעניין, כי אליבא דמד מן יש שתי נשים – מרלין מונרו וג'קי אונסיס. אמא-מאהבת-חברה: יכול מאד להיות. ויכול להיות שזו בדיוק אותה אוטופיה שדון מחפש – מישהי שתגלם את כל שלוש הדמויות האלה. וכמו אוטופיה, המצב הזה הוא בלתי אפשרי במציאות ואולי זה מה שדון צריך להתפכח ממנו, לחדול כבר מחיפוש דמות האם בנשים שאתו.

* כל הזמן חשבתי על כך שדון היה ועודנו מוקף תמידית במוות, וכמעט בכל הזמן הוא נאלץ להתמודד עם זה לגמרי לבד. ופה, המנהג היהודי של להתאבל ביחד, לעכל את המוות, לצקת לתוכו איזה היגיון (בניגוד למה שהמלצרית אמרה) – זה משהו שהוא מעולם לא חווה (אולי פרט למוות של אביה של בטי, אבל הוא לא היה באמת קרוב אליו).

תוספות מאוחרות

* מסתבר שהדוגמנית שפותחת את הפרק היא בתה של השחקנית אנדי מקדאוול, וגם אחותה של ג'יל מ"הנותרים" (הן באמת מאוד דומות) – וכך אני למד שג'יל מ"הנותרים" היא הבת של אנדי מקדאוול.

* בצפייה נוספת הבלונדה שדון הזמין לביתו ושפכה את היין הייתה מוכרת לי מהסדרה, וימדו"ב זריז העלה שהיא אכן שיחקה בה לא מזמן באותו תפקיד – הדיילת טרישה מהפרק "טיול לשטח". דון הוזעק ללוס אנג'לס על ידי הסוכן של מייגן אחרי שזו ביזתה את עצמה בפני במאי ידוע, ועל המטוס טרישה קיבלה את פניו והופתעה שהוא טס באמצע שבוע. "אני הולך להפתיע את אשתי", הוא אמר, והיא ענתה בחיוך: "כבר אמרתי בעבר – אני שונאת אותה". לבסוף הוא ביקש ממנה מיץ עגבניות.

Mad Men Stewardess

למעלה טרישה בפרק החדש, למטה בפרק השלישי לעונה

 

תגיות:
  • סתם, אחד

    ספויילר

    ספויילר

    ספויילר

    Go Kenny!!!!!!!!
    ללא ספק דמות עוף החול האולטימטיבית של הסדרה – בזמן שכל האחרים מתסובבים בלרדוף אחר זנבם.
    (מצד שני הוא בחר בסופו של דבר בעמדה בכירה בתאגיד שנוא נפשו [ולא רק כנותן שירותים לתאגיד] רק על מנת להציב אצבע משולשת בפניהם של אנשי מקאן ורוג'ר).

    אחחח…. ריצ'ל מנקן – מי יגלה עפר מעל עינייך..

    התחלנו עם הפתיחה המיזוגנית הקלאסית של ווינר, דרך הפגישה מהגהנום של ג'ואן ופגי עם אנשי מקאן וכלה בשיחה בין המלצרית לדון בבית הקפה, גם שנות השבעים הולכות להיות קשות למעמד האשה.

    ניו-יורק- כל הפרק התרחש בעיר, עם אזכורים ללוס-אנג'לס ופריז (ובוסטון ודי.סי ע"י הדייט של פגי). כולל האמירה של דון ב'שבעה'- גרתי מספיק זמן בניו-יורק.

    עד כאן התרשמות ראשונית.

  • SHULA

    ספוילר
    הקטע עם קן בסוף הפרק היה פשוט מעולה.
    אחת הדמויות הטובות מראה לחברים הנאמנים מאיפה משתין הדג….מגיע להם.
    הקטע עם המלצרים טרם הובן לי…..האם היא מזכירה לו נשכחות?

    • aviad

      אני חושב שהכוונה הייתה שהיא נראית קצת כמו רייצ'ל. לא יותר מדי בכדי שזה יהיה ברור לדון אבל מספיק כדי שזה ידגדג לו בתת מודע.

  • Tally S

    מעולה כתמיד!!

  • Michael Ginzburg

    כהרגלך, ביקורת מצוינת שמתעלה על פרק בינוני מינוס. אוי מד מד מד מן, מדוע את כה לא מאוזנת? יכולת להיות אחת הסדרות הגדולות בכל הזמנים. חבל.

  • Chen Honig

    קודם כל, כמו החזרה המבורכת של מד מן לסלוני, ככה אני חוגגת גם את חזרתם של הפוסטים האלה. תודה רבה! נשארו עוד ביקורות מרתקות ספורות לפנינו (סעמק)!

    רק אני חושבת שקני עשה טעות? אשתו נתנה לו דרך החוצה מעולם הפרסום, הזמינה אותו להגשים חלום אחר שלו, משהו שהוא מאוד מוכשר בו והוא ויתר על כל זה בשביל נקמה? לפי הסצנה בה דון תפס אותו בתוך תא הטלפון, זה היה ברור שהוא יצליח לצאת מבין הדלתות השקופות אבל ימצא דרך עקיפה להגיע בחזרה למשרד, ואני קיוויתי שהוא באמת יקנה את החווה שדיברה עליה אישתו (שכחתי איך קוראים לה, עמה הסליחה) ויכתוב נובלה שתביא לו כמה ג'ובות והרבה סיפוק. הייתה לו הזדמנות לאנטי-"האם זה כל מה שיש?", אבל הוא בחר להישאר עם השאלה הזו.

    הדייט של פגי היה נקודת אור גדולה בפרק הזה, אני ממש מקווה שייצא מזה משהו טוב, שלפחות נוכל עוד מהחיוכים שלה.

    ראיתי הקבלה בין פגי לג'ואן בפרק הזה – שתיהן נשים שצוברות כוח עם השנים. פגי בנתה לה מוניטין בעולם הפרסום, היא יודעת יותר מה היא רוצה, לא רוצה להתפשר, היא משחקת את המשחק הסקסיסטי עם הגברים כל עוד זה יביא לתוצאה שהיא רוצה. ג'ואן היא גם אישה חזקה, אבל היא לא תסבול הערות כאלה, היא תשב עם גב זקוף לא משנה אילו בדיחות לא מצחיקות יטיחו עליה, על כל התנשאות כמו זו של פגי עליה במעלית היא תגן על עצמה במתקפה, והיא תהנה מכמה זמן של סיפוק בשופינג במקום שבו עבדה וממנו עלתה לגדולות בעבודה. אך עם כל הכוח הזה – הן נראות אולי גדולות על המסך, אבל באותו עולם הן נחשבות בורג קטן במערכת.

    לא שמתי לב בכלל כמה המשפט של טד צ'ו חשוב עד שקראתי אותו בביקורת, "שלוש נשים" – שילוש קדוש? האם, הבת והרוח? דודה של דון, פגי ואנה? אפשר לקחת את זה לכל כך הרבה כיוונים.

    בקיצור, פרק טוב, שימשיכו ככה ושכל המשופמים יסתכלו טוב טוב במראה ויחשבו על איך הם נפטרים ממנו.

    • לא רק את, גם אני ציינתי שזו החמצה (:

      בכך ששכחת את שם אשתו של קן הצטרפת אל מייגן ודון ששכחו אותו בפרק "סיגנל 30" בעונה החמישית, ואז כששמה נאמר במהלך הארוחה מייגן זעקה בלי קשר, "סינת'יה!".

      • Chen Honig

        סינת'יה!!!

    • SHULA

      נראה לי שקן נהנה יותר מהרעיון של לנקום בהם יותר מהכל….
      לגבי שלושת הנשים אני חשבתי:רייצל, בטי ומייגן

      • Chen Honig

        ההנאה מנקמה קצרה יותר מזו של סיפוק מלא מלעשות את מה שאתה אוהב וטוב בו, ככה אני חושבת, בגלל זה אני לא מסכימה עם הדרך של קן.

        צד חיובי – יש מצב לראות את פרצוף הילד העצבני של פיט כשקני יעשה לו חיים קשים.

  • ocean at work

    ספוילר

    פרק נהדר וביקורת נהדרת (הלאה האוביקטיביות), אם כי מלבד תמת המלצרית לא היה בו יותר מדי מה לנתח לדעתי. כמה דברים:

    * לוח הזמנים: נכון שמיקמו את הפרק ב-30 באפריל 1970 בזכות אותו נאום של ניקסון. יחד עם זאת ג'ואן קונה בחנות שמלת קטיפה, שיפון, מגפיים… לא מאד בגדים שמתאימים לאביב, כי אם לחורף. מאחר ומד מן מאד מקפידה על ענייני אופנה שכאלה, לא נותר לי אלא לתהות שמה סדר הדברים בפרק הוצג לנו במכוון עם משחק בלוח הזמנים.
    פגי לא מודעת לכפל המשמעות, אבל באומרה "את מסריחה מכסף, את לא חייבת יותר לעשות משהו שאת לא רוצה" היא פגעה בנקודה הכי כואבת של ג'ואן, שעשתה בעבר המון דברים שלא רצתה לעשות (בשיאם – לשכב עם הרב מיגואר) רק כדי לשרוד או להבטיח את העתיד של המשפחה שלה. וכעת כשם שיאדו ציין – היא לא צריכה לחכות לאף גבר שיקנה לה מעיל פרווה, לא צריכה לחפש שום הנחות ולא צריכה לעשות שום ויתורים. יחד עם זאת אם יש משהו שמד מן הציגה לנו שוב ושוב במהלכה, זה שגם אם את עושה שמיניות באוויר כדי להותיר את דמותך הישנה מאחור, זה לא ממש עוזר.

    * פגי מוצאת את הדרכון שלה במגירה במשרד, להראות שזה בעצם הבית שלה. זו אגב אותה המגירה בה היא שומרת את חבילת הסוכריות למזל-טוב שדון נתן לה, הסוכריות שאביו נהג לאכול בילדותו. לגבי המשפט שאמרה לג'ואן – כל מילה נוספת מיותרת. ההשוואה לסצינת המעלית הקודמת היתה נהדרת, כאילו רוצה לומר שהשתיים עברו המון מאד, אבל הרבה ביניהן לא ממש השתנה. זאת ועוד: אולי פגי היא ניו-פאשנד בהרבה תחומים, אבל לחשוב על מישהי שהערות כאלה מגיעות לה כי היא מתלבשת בבגדים מחמיאים, זו לגמרי חשיבה (גברית) אולד-פאשנד.

    * המלצרית: חשבתי על כך. במבט ראשוני היא הזכירה לי את מידג'. אבל כל המהות שלה – אשה מבוגרת ("היא לא נראית מהמחזור האחרון באוניברסיטה"), לאה, קשת יום, חמורת סבר, טכנית. עושה את המוטל עליה. זה הזכיר לי יותר מכולן את אביגיל. לא בכדי, הרי דון דיבר עליה באותו הדיינר, על האדישות שלה כלפי "השריפה" בדוד מאק עת התחשמל מהטוסטר. אולי אין יותר מדי סנטימנטים מצדו של דון כלפי האמא שהוא מדגיש שוב שהיתה "חורגת", אבל זו עדיין דמות אם שכן דאגה לו בזמן אמת ואולי עכשיו, למראה המלצרית שגם מזכירה אותה חיצונית, הוא גם לומד להעריך את זה. זאת ועוד – הספר שהיא קוראת מדבר על 30 השנים הראשונות של המאה ה-20, ויצא ב-1930 כשדון / דיק עצמו היה בן 4. זמנים אחרים, שעולם האידאלים של אפלטון היה עוד משהו שאהבו להתרפק ולשאוף אליו. זמנים בהם לארצ'יבלד וחבריו היה קואופרטיב, שאמך החורגת מאמינה שצריך להכניס קבצן הביתה ולשלם לו תמורת עבודה מתוך הוגנות בסיסית, מהעת שדיק הקטן חלם שהוא מלאך והוא מושלם. סצינת הסיום מתרחשת כאשר דון מגיע לדיינר ודיאנה פוצחת במונולוג מפכח – "אני לא מי שאתה חושב שאני" (או משהו בסגנון), אך דון רק רוצה להמשיך לשבת שם, כמו ילד שרוצה להישאר קרוב לאמא או מישהו שרוצה להיות חלק משולחן אוכל משפחתי כלשהו.

    * שלוש נשים בחייו של גבר: זה מעניין, כי אליבא דמד מן יש שתי נשים – מרלין מונרו וג'קי אונסיס. אמא-מאהבת-חברה: יכול מאד להיות. ויכול להיות שזו בדיוק אותה אוטופיה שדון מחפש – מישהי שתגלם את כל שלוש הדמויות האלה. וכמו אוטופיה, המצב הזה הוא בלתי אפשרי במציאות ואולי זה מה שדון צריך להתפכח ממנו, לחדול כבר מחיפוש דמות האם בנשים שאתו.
    ועוד משהו אנקדוטלי: בדיינר דון ישב עם שלוש נשים.

    * האם זה כל מה שיש בשריפה? אני דווקא לקחתי את זה לכיוון אחר. ראשית כשם שחן הזכירה מעלי, היו עוד אזכורי שריפה – ג'ואן רצתה לשרוף את הבניין לאחר ההתעמרות בה, והטוסטר הנשרף של אביגיל. שנית, השיר הזה הזכיר לי שורה משיר אחר שאני מאד אוהבת: "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק. השיר מסתיים כמדומני בשורה "ואני על הבעירה אשלם". שם היתה לכך משמעות אחרת – אמן שמשלם על מחיר החשיפה שלו. אני חושבת שבמקרה של דון האדישות מהשריפה עשויה להיות רמז מטרים לכך שחשיפתו שלו לא באמת תזיק לו עד כדי כך כשם שחשב, לפחות לא חברתית. חוקית, אין לי מושג האם יש התיישנות על עריקות ואיך ניתן להתחמק מעניין כזה פרט אולי לטעון שזכרונך אבד באותו פיצוץ שנולדת.

    * פילמור: יאדו איזכר שהיו המון דברים מהעבר שחזרו לביקור. פילמור-חלפים
    היתה אחד כזה. באגביות היא אוזכרה על ידי פיט כ"משהו שאין לנו יותר". אין
    לנו רגשות, אין סנטימטים, אין יותר התרפקות על אידאלים כמו נאמנות.

    * קני: חושבת שהרעיון של קני לנקום צץ רק לאחר הפגישה עם פיט במהלכה העביר לו את החשבונות שלו, או ליתר דיוק – לאחר שפיט הבטיח לתת לו המלצות חמות. טון התשובה של קני היה רווי בטינה, כאיש שזוכר היטב את מעלליו של פיט בנושא ג'ואן ועוד מרעין בישין. עוד בנוגע לזה: רוג'ר בשעתו איים על קני שיפסיק לכתוב, כי הם משלמים לו מספיק. הוא אף הוסיף שהמשרד הזה הוא כמו משפחה. ובכן, עם משפחה כזו מי צריך אויבים. כולם מדברים על ההחמצה של קני, אבל אני לא רואה מדוע הוא לא ישוב לכתוב תחת תפקידו כאיש הפרסום של דאו-כימיקלס (ועוד כשיש לו עכשיו חומר לכתוב עליו, כלשונו של קני). שם הוא יהיה הבוס, ואיש לא יעיר לחתנו של אד באקסטר על כך שהוא מוציא ספרים תחת שם עט.

    * רוג'ר: השפם הזה כל כך כעור! וכמובן שרק הוא וטד שתמיד היו הרפתקנים ומאמצים ראשונים של שינויים שכאלה, יתהדרו באופנה החדשה והדוחה של הסבנטיז. מתי מגיע הקטע של סלסול השיער? בררר.

    * סצינת היין שנשפך והעגיל שנמצא תחת המיטה משום מה הזכירו לי יותר את הסצינה בה דון רוצח בחלומו את "המכשפה מהמערב". אז הוא ניסה לטשטש את מעשיו באמצעות דחיפת גופתה הדמיונית תחת המיטה + נעל אדומה, פה הוא מכסה בנון-שלנט את היין שנראה כמו דם על השטיח באמצעות שמיכה, ומעיף את הסממן הנוסף של אשתו – העגיל (שהרי השטיח הלבן זו בחירה של מייגן).

    * ראיתי את זה איפשהו ברשת: האם הרגל של דוגמנית הפרווה על הכסא = מחווה לסצינת הפיתוי ב"גברת רובינסון" של הבמאי לו הוקדש הפרק?

  • meiravre

    תמיד החלקים היהודיים במד מן הם אלה שהכי ריגשו אותי, ואחרי שהוזכרו פה בפוסטים לקראת העונה רייצ'ל מנקן ו"בבל", ופעתה, ויותר מזה השבעה שלה, היו ממש הלם. כמובן גם ההצעה של פגי לדייט שלה לברוח לפריז כאן ועכשיו מזכירה את ההצעה ההיא של דון לרייצ'ל, שהוכיחה את אי-ההיתכנות של הקשר שלהם.
    לאור זה השאר היה קצת משעמם, פתיחת עונה שנראית קצת כמו אוסף סצנות גנרי מהסדרה, למרות סגירות המעגלים שצוינו בביקורת. אני אגב חשבתי שהמלצרית מזכירה דווקא את מידג', שכבר פגשנו שנית באחת העונות הקודמות.

    [בסוגריים, הספר "הבית אשר נחרב" שזכה לאחרונה בפרס ספיר הוא מין גרסה יהודית-מודרנית של דון דרייפר. ההקבלות מרשימות מאוד והספר מצוין, כדאי לחובבים].

    • ocean at work

      ספוילר

      המבט של דון במניין המתגבש מתפללים בשבעה – זה אכן מבט כמעט זהה לזה שהוא הביע בסוף הפרק של "בבל". אני כל הזמן חשבתי על כך שדון היה ועודנו מוקף תמידית במוות, וכמעט בכל הזמן הוא נאלץ להתמודד עם זה לגמרי לבד. ופה, המנהג היהודי של להתאבל ביחד, לעכל את המוות, לצקת לתוכו איזה היגיון (בניגוד למה שהמלצרית אמרה) – זה משהו שהוא מעולם לא חווה (אולי פרט למוות של אביה של בטי, אבל הוא לא היה באמת קרוב אליו).

      • meiravre

        יפה, לא חשבתי על הבדידות שלו עם המוות.

  • רציתי לכתוב את זה בטקסט אבל ויתרתי מפאת נישתיות – היציאה של ג'ואן לשופינג הייתה לגמרי Treat Yo Self 1970.

    • Chen Honig

      ותודה לך על התמונה של ג'ואן אומרת "Treat Yo Self" דונה-סטייל

      • לכן אני כאן.

  • meiravre

    אה, ואם כבר רפרנסים עבריים, "זזה כל מה שיש" גרסת עלי מוהר/יוני רכטר מאוד מתאימה פה. אפילו אש יש בשיר. https://www.youtube.com/watch?v=1fOAtvO2RIU

  • נמרוד

    פרט קטן שהוזכר בביקורת אחרת שקראתי ופספסתי בצפייה ראשונה – שמתם לב לכך שטד ופיט מתחלפים במהלך החלום עם רייצ'ל? אפשר לנסות לנתח את הסיבה, אבל למען האמת שזה מסוג הדברים שקורים הרבה בחלומות (ובשלב הזה כבר היה די ברור שמדובר בחלום).

    • ocean at work

      אני תפסתי את זה כך: טד = דיק, כלומר, ילד שגדל בצל אב מכה והתייתם ממנו, והוא היה זה שפתח לה את הדלת. פיט = דון, והוא זה שסגר את הדלת.

      • ואני חשבתי שזה סתם כדי להמחיש שמדובר בחלום. אלה אנשי המשרד שישבו איתו בזמן האודישנים.

  • ההרצליינית

    לא קראתי עדיין את הביקורת של יאדו, אבל כן צפיתי בפרק. אז בקצרה:

    – הפרק התאפיין בסצנות שוביניסטיות על גבול המיזוגניות: הסצנות שבהן הבחורות הנבחנות באודישנים לפרסומת לפרוות, מדגמנות אותה בחושניות מול מבטיהן הפעורים של עובדי המשרד, משל היו אובייקט מיני, והסצנה בה 3 המנהלים ממקאן זורקים לג'ואן הערות סקסיסטיות. כן, שנות ה-70 כבר כאן, אבל היחס המשפיל לנשים נשאר.

    – דון הוזה/חולם על רייצ'ל. בהזייתו/בחלומו היא אחת הנשים שבאו להיבחן באודישנים לפרסומת לפרוות. הוא לא יודע, וגם אנחנו הצופים לא יודעים, שמדובר בחלום/הזיה, וחושבים שזאצ באמת היא (אני אישית חשבתי שרייצ"ל עזבה את עסקי הכלבו, ועשתה הסבה לדוגמנות). אח"כ הוא ואנחנו מגלים שהיא כבר לא בין החיים ונכנסים להלם מוחלט, וכולנו מבינים שהוא בסה"כ הזה/חלם אותה. שהרוח שלה באה "לבקר" אותו בהזיותיו/חלומותיו, כמו שהרוחות של אנה, אדם ויטמן, החייל מויאנטנם וקופר באו "לבקר" אותו בהזיותיו/חלומותיו.

    – אחותה של רייצ'ל המנוחה, עונה בתגובה לשאלתו של דון ("אלו חיים היא חייתה?"), שרייצ'ל "חייתה את החיים שרצתה לחיות אותם". זאת היתה מן קונטרה לתוכניות תיכנן עבורו ועבור רייצ'ל בעונה הראשונה.

    – ווינר היהודי לא מוותר על הכנסת אלמנטים יהודיים לסידרה. בפרק שפותח את החלק ה-2 של העונה ה-7, זה היה השבעה היהודית.

    – קן יצא מלך עם המהלך המבריק שלו לאחר פיטוריו הלא-מוצדקים- להתמנות למנהל הפרסום בחברה שהיתה של חמיו, כך שהקולגות שלו לשעבר יצטרכו מעתה לשרת אותו :-).
    נ.ב. 1: המראה של העין שלו בלי הרטייה היה ממש מזעזע…
    נ.ב. 2: רק אני חושבת שאיבוד העין והרטייה של קן, הם בסה"כ מחווה למשה דיין, שהיה בארה"ב של אותן שנים, דמות מאוד מפורסמת ונערצת?

    – גם ג'ואן יצאה מלכה, בכך שסיננה טלפונית את המנהל "חובב הג'ינג'יות" ממקאן, שבוודאי תיכנן לנצל אותה מינית, ממש כמו השמוק מיגואר…

    – הרבה אזכורים מרומזים לעברן של הדמויות ולעונות קודמות בסידרה- לעברו של דון כמוכר פרוות ולסיפור שלו עם רייצ'ל, לתקופה בה ג'ואן עבדה כמוכרת בכלבו יוקרתי, לתקופה בה קן כתב סיפורים.

    – הדייט של פגי והעו"ד היה מאוד חמוד. נקווה שיהיה לזה המשך ושסופסוף "יצליח לה" לפגי.

    – המלצרית הזכירה לי את מידג'. וגם את הבחורה שאותה דון פגש במטוס, בחלק ה-1 של העטנה ה-7.

    – גם רוג'ר וטד אימצו את המראה המחריד של התקופה. רק דון מתעקש לא לאמץ אותו. על כך, מגיע לדון צל"ש!

    • Chen Honig

      ההערה שלך לגבי התספורות המשופמות החדשות בסדרה גרמה לי להבין שדון הוא היחיד שלא שינה את הסגנון שלו במהלך הסדרה. הוא נשאר אותו הדבר בעוד הדמויות האחרות חופשיות להיות מושפעות מהתקופה שבהם הם חיים.

      גם הקטע עם הרוחות (של רייצ'ל כביכול בפרק הזה, אנה דרייפר, אדם וויטמן ונוספים שציינת) מוסיפים לעובדה שהוא חי בזמן שהוא לא זמן.

      • דון הוא על זמני.

      • ocean

        רק חסר שבסוף כל מד מן תתברר כחלום או הזיה שלו.

        • miss bojarsky

          באמת חסר למת'יו ווינר אם זה יקרה!

  • ההרצליינית

    ודבר נוסף ששכחתי לציין אותו מקודם: טד העיר הערה שהערתי אותה בלב בתחילת הפרק (וגם הערתי אותה בתחילת החלק הראשון של העונה הנוכחית): שהחצאיות (של הנשים) מתקצרות.

  • miss bojarsky

    מאז יום חמישי שעבר אני מחכה לניתוח שלך ובהחלט היה שווה לחכות, מופלא כתמיד.

    בעיניי זה היה פרק נהדר, אהבתי את העמימות וחוסר הבהירות שלו. אני סבורה שייתכן וכל הסצינות עם המלצרית הן בכלל חלום. לחלופין חשבתי גם אולי שהיא בעצם מזכירה לו את עצמו, את החיים שהיו יכולים להיות לדיק אם הוא לא היה מאמץ לעצמו את הזהות של דון דרייפר. החיים שהוא לא חי.
    בצפייה החוזרת אתמול גם חשבתי על זה שדיי זה גם מוות. אהבתי את ההפרדה בין דיי ואנה שלך, יפה. עדיין מסקרן אותי לדעת למה הם בכלל ישבו בדיינר הזה ואיפה הם היו קודם (אם זה לא היה חלום).

    אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שאתה ואחרים כבר כתבתם. גם לי חבל שקני לא ניצל את ההזדמנות לחיות את חיי הפנטזיה שלו, אבל אני בהחלט מצפה לצפות בו מתעמר בפיט ורוג'ר. יהיה משעשע. אני גם עדיין תוהה אם אישתו של פיט עמדה מאחורי מהלך הפיטורים הזה שלו, מתוך נסיון להכריח אותו לאמץ את ההמלצה שלה.

    השמלה שג'ואן מדדה הייתה מהממת.

    אני כה מקווה שפגי תסע עם הבחור לפריז ותעשה חיים משוגעים, מגיע לה.

    בצפייה החוזרת שמתי לב גם שממשיכה המגמה מחציה הראשון של העונה להדגיש את הזמן ואת העובדה שהוא הולך ואוזל. רייצ'ל שאומרת לדון שהוא פספס את הטיסה שלו (גם נזכרתי בנב קמפבל פה), המזכירה של דון שנוזפת בו שהוא איחר, קאסטינג תמיד מתחיל בזמן, פגי שרוצה לנסוע לפריז עכשיו עכשיו. נשארו לנו עוד שישה פרקים ושישה ניתוחים שלך.

  • ocean at work

    כמה תהיות:

    1. מהרשת עולה שג'ואן עלעלה במגזין כלשהו, גיליון חודש מאי. אלא שהנאום של ניקסון הגיע בשלב מאוחר יותר בפרק, והוא, כאמור, שודר ב-30 באפריל.

    2. ג'ואן דיברה על רדיקלים שמפציצים חנויות. חפרתי, וראיתי דיווחים מיוני לכל המוקדם של אותה שנה.

    לא מתאים למד מן לפשל ככה. אם להוסיף לזה את השמלות החורפיות שג'ואן קנתה לכל המוקדם ב-30 באפריל… נו, יש פה משהו מוזר.

    http://gothamist.com/2015/04/06/mad_men_notes.php

    • 1. מגזינים בארה"ב מתוארכים בחודש העוקב. למשל, גיליון מאי 2015 של קוסמופוליטן יגיע לחנויות ב-14 באפריל (לא קורא, רק חיפשתי דוגמה טרייה…)
      http://hollywoodlife.com/2015/04/06/madonna-cosmopolitan-cover-50-anniversary-pics-may-2015/

      2. לא יודע אם זה קשור, אבל באותה תקופה פעלה "מחתרת מזג האוויר" במישיגן, ובהמשך בסן-פרנסיסקו וניו-יורק. האירוע הכי מוקדם שמצאתי בנ"י היה בפברואר 70'. לא רואה איזכורים להצתותהפצצות חנויות כלבו, אלא בתים ונקודות עניין פוליטיות, כך שלא בטוח אם אכן מדובר באותם גורמים.
      http://en.wikipedia.org/wiki/Weather_Underground#New_York_City_arson_attacks

    • לגבי הנאום של ניקסון – העובדה שהוא מופיע בטלויזיה לא בהכרח מעידה על כך שזה השידור הראשון שלו. נאומים מהסוג הזה מופיעים שוב ושוב בכתבות follow-up. מצד שני, כיוון שזה העוגן המדוייק היחיד בפרק, קשה להאמין שהכניסו אותו בתור הטעייה מכוונת. יש תמיד את הסיכוי שווינר ושות' הם בני אדם והאינטרנט מעמיד אותם בסטנדרטים של דיוק שאף סדרה לפניהם לא הייתה צריכה לעמוד בהם.

  • מסתבר שהדוגמנית שפותחת את הפרק היא בתה של השחקנית אנדי מקדאוול, וגם אחותה של ג'יל מ"הנותרים" (הן באמת מאוד דומות) – וכך אני למד שג'יל מ"הנותרים" היא הבת של אנדי מקדאוול.
    http://uproxx.com/tv/2015/04/the-alluring-mystery-model-who-opened-mad-mens-premiere-is-the-daughter-of-another-famous-actress/

  • dor_dugy

    ספויילר!!

    באיחור קל כי לא היה לי זמן לכתוב, ואנשים כבר לקחו לי כמה דברים שרציתי לכתוב עליהם, אבל דבר אחד חשוב: בעיני תמיד, קן היה מן סוג של עמוד שדרה מוסרי בסדרה. בעולם מגה-קפיטליסטי, מלא בניצול נשים, תאגידים רומסים, ובגידות מכל צד – קן הוא לא רק טיפוס חביב – הוא כמעט היחיד שם שלא פוגע באחרים. זה אגב תמיד בלט לי בתפקיד שלו כתקציבאי מול רוג'ר ופיט – האחרונים לא יהססו ללכת עם הלקוחות לבתי זונות ולעשות כל מיני דברים. קן אמנם לא בוחל בחנופה ללקוחות (נראה שזה המהות של להיות תקציבאי, המסתורין הגדול שמד מן הכניסה לחיי זה מה לעזאזל עושה תקציבאי), אבל ליד חבריו הוא אדם נעים הליכות, וזה גם מתקשר לכך שיש לו כנראה נפש של אמן.

    אבל הפרק הזה בעיני, עם כמה שאנחנו נהנים לראות את קן נוקם חזרה בחברה שנטשה אותו, מסמל אולי את נפלית אחרון המוהיקנים, אם נהיה מעט דרמטיים. ברגע האמת שלו, כשהוא יכול, קן בעצם מבין את המשחק האמיתי – או שאתה טורף, או שאתה נטרף. ואם עד עכשיו הוא היה הבחור החביב והאחראי, הגיע הזמן להתלכלך ברצינות – ולייצג (ולא רק לפרסם) את החברה שמפיצה נשק ורעל – ועל הדרך גם לנקום בחברת הפרסום. שניים במחיר אחד, הכל מתפרק, ברוכים הבאים לסבנטיז.

  • בצפייה נוספת הבלונדה שדון הזמין לביתו ושפכה את היין הייתה מוכרת לי מהסדרה, וימדו"ב זריז העלה שהיא אכן שיחקה בה לא מזמן באותו תפקיד – הדיילת טרישה מהפרק "טיול לשטח". דון הוזעק ללוס אנג'לס על ידי הסוכן של מייגן אחרי שזו ביזתה את עצמה בפני במאי ידוע, ועל המטוס טרישה קיבלה את פניו והופתעה שהוא טס באמצע שבוע. "אני הולך להפתיע את אשתי", הוא אמר, והיא ענתה בחיוך: "כבר אמרתי בעבר – אני שונאת אותה". לבסוף הוא ביקש ממנה מיץ עגבניות.

    http://tvyaddo.com/wp-content/uploads/2015/04/Mad-Men-Stewardess.jpg

  • עידו איש קריות

    אינני יודע אם ציינו זאת בתגובות או לא, אבל תמצית הפרק הוגשה לנו על מגש של כסף בדייט של פגי. סטיבי מקבל עגל למרות שביקש לעצמו לזניה, הוא מחליט להתפשר ולדבוק בעגל ופגי מיד שמה לב לכך. הוא מתוודה בפניה שבכל סיטואציה הוא יפסיד ("או שהם יחשבו שאני פרימדונה, או שאני אראה חלש בפניך").

    פגי לבסוף מציעה לו את הקנלוני כי זה דומה ללזניה ("או יותר טוב מעגל, לפחות") והם מבצעים את החילוף, אבל גם מחדדים את ההבדל בינה לבין סטיבי. היא מוכן להתפשר והיא לא. אני לא רואה עתיד שמחכה להם באופק, בניו יורק או בפריז.

    השיר של פגי לי, מתכתב כמובן עם שם הפרק – "פיצויים". בו נראה שהדמויות מתעסקות בפיצויים שהם דורשים או מוצעים להם לאורך הפרק. אצל ג'ואן, פגי וקן זה די ברור. אבל אצל דון יש רובד מעניין עם המלצרית.

    דון של 1970 הוא הולל, עם דוגמניות שעושות אודישנים, בנות קלות דעת בחסות רוג'ר או דיילות שמגיעות אליו הביתה בהינף שיחת טלפון. אחרי חיים ומשפחה שבנה לעצמו בחסות נישואין, דון מתפשר על מה שיש. או יותר נכון, על מה שמזדמן לחיקו.

    רק שאז הוא מאבד את הקנלוני, רייצ'ל מנקן. נכון שהם לא היו ביחד, אבל הוא אהב אותה (או הרגיש כלפיה יותר מסתם מין מזדמן, לפחות) והיא מתה. מנתקת את חבל ההצלה ששמר לעצמו בחלומות. כעת הוא מוצא את עצמו חוזר לדיאנה המלצרית והוא מבולבל. מצד אחד היא שוכבת איתו בחסות הטיפ (עגל) מצד שני היא מזכירה לו את רייצ'ל מנקן (קנלוני) והוא לא יודע איך לגשת אליה, אז הוא מבקש ממנה פשוט לשבת בדיינר. והיא מרשה לו.

    אנקדוטה חמודה ששמתי לב אליה – קן טוען שדאו הם חברה שמייצרת נשק ורעל. ואז הוא מצטרף לחברה כדי שיהיה לו נשק כדי להרעיל את אלה שפגעו בו.

    • ocean

      אבל פגי מחליפה את המנה שהזמינה במנה אחרת (שגם אותה היא אוהבת), כלומר – היא כן התפשרה / ויתרה. לדעתי כל הארוחה הזו היתה בסימן "פגי יוצאת מהקיבעון המחשבתי שלה". יחד עם זאת גם אני חושבת שלמפגש הזה לא יהיה המשך*

      דון מחפש פיצויים כל החיים שלו – פיצוי לילדות המסריחה שלו ("אני לא רוצה שתלכי ללוויות" לסאלי, נותן לגלן לנהוג וכו'), פיצוי לאמא שלא היתה לו (סילביה, אדושם ירחם). גם הנשים האלה בדיינר נראות כמו פיצוי או חיקוי זול לדבר האמיתי שאיבד / שמעולם לא היה לו. הבחורה שלידו הזכירה לי בלבוש את בטי מפרסומת הפרווה. הבחורה ממולה לבשה שמלה דומה להחריד לשמלת הזו-בי-זו של מייגן, רק בצבע אדום. המלצרית הזכירה את רייצ'ל.

      * אם כבר, יתכן שהיא תהיה עם הבחור ההוא שתיקן לה את המיזוג, אחרת בשביל מה וויינר יצר את הסצינה הזו בתחילת העונה?

© עידו ישעיהו