Tag Archives: הנותרים

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 8, האחרון לסדרה

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 5

כשהחל הפרק, עם השם (המשעשע) המגלה מיהו הגיבור הראשי, מיד חשבתי: הו, לא. לא שוב הפרק-העונתי-והגרוע-בכל-עונה נוסף אודות הכומר. האם לא קיבלנו חנינה ממנו הפעם, בזכות קווין האב על תקן איוב המודרני ושליח האל מטעם עצמו להצלת האנושות דרך מסע רצוף מכשולים וסטירות לחי, שאינו לומד לקח? כשהוא הסתיים, שנייה-שתיים לתוך מנגינת הסיום, בהיתי בכותרות ואמרתי לעצמי בקול: וואט דה…? מה?

זה היה אולי הפרק ההזוי ביותר ב"הנותרים". ואנחנו מדברים על סדרה שבה אדם שנורה למוות מתעורר במלון הזוי היישר לערב הקריוקי, שבה 2% מאוכלוסיית העולם נעלמת בלי הסבר כהנחת המוצא ושבה ליב טיילר היא שחקנית. הנה שלושה דברים בשליפה שלעולם לא הייתם מנחשים שיקרו בעוד פרק מעלילותיו של הכומר:
1) תנוחת יוגה בעירום גברי מלא כדי להגיע לכפתור האדום של פצצת האטום.
2) יותר עירום וסקס (על יאכטה!) מפרק ממוצע של משחקי הכס.
3) שהתירוץ לכך יהיה קשור באריה זקן מקרקס במקסיקו.

בצפייה הראשונה הביזאריות הכללית סביב בה נטוע הפרק היתה בעיניי בעוכרו, אבל גם אם הייתם אמביוולנטיים לגביו שווה לצפות בו שוב תוך ניפוי התפאורה בדמות כת האריה שנולד עם ויאגרה ביד: יש בו כמה סצנות מופלאות, חומר למחשבה, הומור משונה, משחק מצוין ושבירה של התבנית הקבועה של הפרקים סביב הכומר מאט: זה היה אגרוף אחד יותר מדי מאלוהים, יהווה, הקול של המשחקים האולימפיים, או איך שלא תקראו לו.

זהו הפרק שבעצם מסמן את הסדרה כאגנוסטיקנית (כנראה), אולי לפרקים אפילו מעט פוזלת לכיוון האתאיזם שם מרחוק, כי בניגוד לפרק הקודם היא מציגה את חוסר התוחלת באמונה, את הצורך להיאחז בנראטיב שאדם ממציא לעצמו ובאותות שהוא מדמיין משמיים, לא דרך אדם עם עבר של שפיות מעורערת ושמיעת קולות תוך סגידה לספר הקדוש "נשיונל גיאוגרפיק מאי 1972", אלא דרך הכומר הטוב, נציג הדת הנוצרית הממוסדת. שימו לב, אגב – אולי שמתם לב, ולא כמוני הכופרת שגילתה את זה רק בחיפוש הפסקול בגוגל – לבחירה המעניינת לפתוח את הפרק במין קטע מוזר של מלמול, שהוא בעצם תפילה יהודית (אשרי יושבי ביתך), וגם מה שהיה נדמה לי כשירת כנסיות נוצרית במהלך הפרק היו כולן תפילות יהודית (אבינו מלכנו, למשל) דווקא. האם לא רצו להרגיז את הציבור הנוצרי עם שימוש בתפילותיו כפסקול לאורגיה המשונה, או שמה רצו להכות שתי דתות ממוסדות בפרק אחד?

It's a mad mad mad world סביב מאט מאט מאט, וכרגיל, שום דבר לא הולך לו. המשיח נעלם לאוסטרליה, צרפתי משונה ועירום מפוצץ אי נידח (בסצנה מוצלחת שעונה על השאלות מסוף הפרק הקודם) ומשבית לו את הטיסות, הטיסה שהשיג לא נוחתת בשדה התעופה הנכון, והוא היה מעדיף מחלת ים קשה על פני הפרטנרים שאיתם הוא חולק את ההפלגה. מילא אנשי כת הפסיכים, אבל הוא בנה על "משלחת שלושה חכמים", וקיבל 3 חכמים ולורי. "אני לא מאמינה שהאיש הזה (קווין) הוא הביאה השנייה של ישו", היא אומרת, וסוף המשפט הזה מלווה ברעמו של כיס אוויר בטיסה. המבט של מאט זורח. הוא משלב ידיו בחיוך קטן אך יודע כל: אלוהים הראה למחללת הקודש את כוחו.

A post shared by Damon (@damonlindelof) on May 14, 2017 at 8:01pm PDT

הבחירה למקם את פרק הכומר אחרי הפרק על קווין האב, מראה על הדמיון ביניהם: מאט כה חדור משימה אלוהית שהמציא לעצמו שהוא אינו רואה דבר סביבו. הוא מופתע כשלורי תוהה למה הוא לא ניסה להתקשר לנורה כאילו שכח מי זו (אגב, באופן שמזכיר את נורה עצמה, שהיתה כה חדורת משימה להגיע לאוסטרליה שלא עלה בדעתה המובן מאליו – לחלק את הכסף בינה לבין בן זוגה כדי למנוע בעיות בשדה). הוא לא קולט בכלל שאין סיכוי לחזור עם קווין בזמן למירקל ולהשלים את המשימה. הוא תקוע באותו נראטיב שהמציא: "זה ריפא את אשתי, זה העניק לי את בני" – בלי לקלוט שאותה דבקות שלא רואה מה קורה מצדדיה היא גם זו שגרמה לו להפסיד את שניהם במו ידיו.

"העזיבה של מרי היתה מבחן", הוא אומר לג'ון. כבן דמותו של איוב ביקום של הנותרים, מאט למוד מבחנים, עוד מילדותו בצל מחלה קשה והתייתמות מהוריו בשריפה. אבל עכשיו, מששבה המחלה שבגללה החלה אמונתו להמריא (בגלל המחשבה שאלוהים שעה לתפילותיו כילד ובא להצילו), העובדה שאפילו המתחזה לאלוהים מתעלם ממנו היא מבחן אחד יותר מדי.

כמו אחותו, שנתלית בתפקיד מומצא של חושפת הונאות כדי לתרץ את רצונה לשוב אל ילדיה ולקבל תשובות, מאט מתקשה להסביר לחכמים (ולורי) את האובססיה סביב ברטון: הוא נתלה בהתחלה בעובדה שהוא מתחזה, אחר כך ברצח, אבל בסופו של דבר הוא כועס, הוא כועס על התעלמותו של אלוהים, וכרגע הוא יסתפק לפחות בשטיחת טענותיו מול הטוען הכי קרוב לכתר.

אלוהים, הידוע גם לשעבר בשם דייויד ברטון.

קל לפספס את זה (אני מאשימה את הזקן), אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים או שומעים על דיוויד ברטון. הבחור על הגשר בפרק המלון הראשון בעונה הקודמת, שתופס את קווין בצווארו ומזהיר אותו שאם יהרוג את פאטי הוא לעולם לא יהיה אותו הדבר. הוא גם האדם שאומר לקווין לשיר בקריוקי בתום העונה. למעשה אנחנו שומעים עליו עוד קודם – בפתיחת העונה השנייה "אלוהים" שעל העמוד שולח דרך מייקל מכתב הממוען לדייויד ברטון. שני פרקים אחר כך הידיעה על שובו לחיים נשמעת ברקע בטלוויזיה כולל המשפט המעניין: "הוא אמר שהוא כרגע חזר ממלון".

הסצנה הטובה ביותר בפרק היא סצנת העימות האחרון בין מאט לברטון. משחק מעולה של שני הצדדים, ודיאלוג שמלא בהומור ("אתה כופר באבהות?", "זו מילה של מריה מול שלי") מחד אבל מרגש מאידך, בתהליך שעובר מאט במהלכו ממאשים אדם מטורף בהתחזות לרצח למאמין, שבעבור סוף סוף קבלת תשובות מאלוהים מוכן לראות אותו בזוכה מדליית הארד בקרב רב, רק כדי לשאול: "למה? כי חייבת להיות סיבה".
"כי חשבת שאני צופה, כי חשבת שאני שופט", אומר לו ברטון, עשית את זה בשביל עצמך. נבואתו מתחילת הדיאלוג מגשימה את עצמה: מאט משחרר אותו כשהשיג את שרצה, את תשומת לבו של אלוהים.

דווקא הדיאלוג המוזר והמטורף הזה משחרר סוף סוף את מאט. הלא אם קצין משטרה יכול לקום מהחיים ולהפוך לישו, אין שום סיבה ששדרן ספורט שהתארח עמו באותו המלון לא יוכל להיות אלוהים, ועוד כזה שספר הבשורה שלו מתומצת באופן קריא ונוח על כרטיס עם למינציה (אגב, את הכרטיס המלא אפשר לקרוא למעלה. החלק האהוב עליי: "הביצה והתרנגולת הגיעו סימולטנית"). למעשה, באיזשהו אופן, בעוד אחד מכפלי המשמעות הרבים בפרק, דייויד ברטון אכן ריפא אותו. טה-דההה!

הוא מושך את ידיו מהחיפוש אחרי קווין. הוא משלים עם מותו הקרב. הוא מסתכל שליו על האופק.
ואז מגיע אריה וטורף את אלוהים.

זו הסצנה השנייה הטובה ביותר בפרק. בסופה מאט מסתובב אל החכמים (ולורי) ובעיקר ישירות אל הצופים בבית, וכמו פאנץ' ליין של בדיחה בשבירת הקיר הרביעי, בלי שנדע אם הוא מדבר על אלוהים או על דייויד ברטון, הוא אומר: "That's the guy I was telling you about".

"הנותרים" עונה 3 פרק 7, אחד לפני סוף הסדרה, ספוילר

"המשפחה זה הכל", אומרת מג לטום בפרק סיום העונה הקודמת. אנשים נעלמו, האנושות מתחרפנת, כתות מוזרות נוצרות, פצצה גרעינית מופעלת על ידי איש עירום, וכל העולם מחכה לאפוקליפסה, יושב על הגג, מחכה לסוף העולם שלא בא, כמו אותה אישה ג'ינג'ית בסצנה הראשונה של העונה. ובכל זה, מה שבאמת חשוב, מה שבאמת הוא סוף העולם יותר מכל, קורה בתוך הלב. האובדן האישי, של אדם שלא מת, לא נעלם, רק מערכת היחסים היא זו שנגמרה, תום המשפחה/זוגיות שיצרת איתו – יותר חזק ויותר כואב מכל סוף האנושות (שלפחות היה מביא סוף סוף קץ לכאביך), והעולם, באופן מרגיז ובלתי מתחשב, ממשיך לנוע. אתה בכל זאת קם לאכזבתך בבוקר וצריך להמשיך לחיות, להמשיך לחיות עם הכאב. לשאול "מה הלאה".

נחזור אחורה. הפתיחה כבר מסמנת לנו מה העיקר פה, עם סצנה מהימים הטובים של נורה וקווין. נינוחים, חייכנים, אוהבים. אם כי כמובן נוכח הפרק הקודם המחשבה של נורה על שריפת גופתה מקבלת גוון פחות קליל ויותר טעון. אחר כך מגיע הפתיח עם המוזיקה הנהדרת של העונה הראשונה – איזה כיף! אני יודעת שהיו פה דעות נגד האלמנטים הדתיים הרבים בפתיח של עונת הבכורה, אבל בעיניי הוא היה מעולה: מאוד מכניס לאווירה, דרמטי, מקורי, מוזיקה נהדרת, וביטוי לניסיונו של האדם לקשור אמונות ו"רציונליות" דתית/משיחית לאסון לא מוסבר, להכפיף אותו לאל שבו אתה מאמין כך או אחרת.

אני שואלת את עצמי לא מעט בעונה הזו מהי נקודת ההסתכלות של היוצרים. כלומר, הסדרה, במיוחד בעונתה זו, עוסקת מאוד באלמנטים דתיים, בדת, באמונה, באמונות שווא, בחיפוש אחר תשובות שלא יינתנו (הו, האירוניה שזהו הנושא בו עוסק יוצר "אבודים" לשעבר!). אך האם יוצריה מגיעים מתוך אמונה בסיסית בנצרות או שהסדרה אתאיסטית או אגנוסטיקנית או על התפר ביניהם (קרי, "אם מישהו יצר את כל זה הוא כנראה לא מעוניין שנדע מהו וניחושי הדתות הממוסדות לא קולעות למטרה, אז למה לנסות?")? מה דעתכם?

(הקטע האהוב עליי: הצורה הנונשלנטית בה פאטי אומרת: "May God have mercy on your soul if there is a god", אתנחתא, "which there is not")

בחזרה לפרק: אני אוהבת את זה שהסדרה מפתיעה אותך בכל פרק בעונה הזו. כלומר, אם את הטוויסטים של "ווסטוורלד" רבים ראו מרחוק, האם יכול להיות אדם שהעלה בדעתו פרק על הכומר שכולל כת של סקס הסוגדת לאריה?… ידענו שהפרק יהיה על… "המלון", נקרא לזה. המעבר בין החיים למוות, או הגהינום, או מציאות אחרת, או אולי הסמטוחה החבויה בתת מודע של מוחו של קווין בלבד, מה שזה לא יהיה. אבל במקום מלון קיבלנו התרחשות שונה לגמרי, הזויה, בו האמבטיה היא אוקיינוס, המתנקש והמטרה הם אותו אדם, ה-GR השתלטו על העולם במטרה למנוע את הדיכאון של "היום שאחרי" מהמחכים על הגגות לארמגדון, וטכנולוגיות הזיהוי הביולוגיות פחות סומכות על טביעת האצבע ורשתית העין ומכוונות יותר למטה.

במקום הזה קווין פוגש את המתים: את פאטי ומג, את רוצח הכלבים, את קווין השריף האוסטרלי שהוא מאבטח הנשיא, ואפילו את אלוהים עצמו, דייויד ברטון, שנותן לו הוראות באוזניה ושוב טוען לאלוהותו. ה"משימות" שבשמן נשלח מתגלות כעקרות מתוכן: מבחינתה של איווי היא הניצולה היחידה ולא הקורבן והיא אינה מאמינה למסר של קווין, עבור הילדים אין שום חשיבות לאותו פרט שבעטיו גרייס נכנסה לדיבוק שלם של איתור נעליים לצדקה כמחפשת בהן סימן, וכריסטופר סאנדיי ממילא כבר אמר לקווין האב את מה שלא רצה לשמוע: אין דבר כזה שיר שמפסיק את הגשם. הוא גם אומר לקווין את הברור מאליו: אתה לא מאמין בכל זה, למה אתה פה?

כפי שאמר ללורי בפרק הקודם, העולם השני היה המקום בו הרגיש בבית, בו הכל היה נכון, בו חווה רגש אמיתי. אבל זה כמו למצוא את איווי המתה בפרצופה של אישה אחרת: לראות מה שרוצים לראות. קווין לא בחר בפעם הקודמת להגיע למלון, הוא נורה. כל שהותו בו היתה חדורת מטרה לחזור הביתה, אל העולם האמיתי. בסופו של דבר, הוא לא רוצה להיות במלון – הוא רוצה את אותו רגע של צלילות בו הוא מבין מה חשוב, בו הוא מזקק את הרגש הכי טוב בו מבעד לשיגעון ולפחד, והכי חשוב, הוא רוצה להתעורר ממנו ולגלות את נורה חוזרת, מחייכת, אומרת: "שבת הביתה". הוא רוצה סוף טוב, את הפתרון להכל שאולי חבוי שם, במימד האחר, לצרות הפרטיות של לבו במציאות. הוא שוב בורח, בתקווה ששם מצוי השביל חזרה שהוא לא הצליח למצוא בחיים האמיתיים.

כשהוא מבין את זה, הוא יודע שהדרך היחידה להפסיק לברוח, להפסיק להחביא את רגשותיו מעצמו ולהתמודד היא לסגור את הפרק על נדודיו בעולם האחר. לומר שלום לספר של קווין. לחפור בלבו, מילולית, ולמצוא את מתג הכיבוי של היקום האלטרנטיבי, שוב באופן הכי מילולי שיש, ולסיים בסצנה יפהפייה שבו הוא יד ביד עם הדיבוק והשיגעון והקול שבראש ששמו פאטי, לבוש לבן, צופה במופע הזיקוקים של האפוקליפסה הגדולה שלם עם החלטתו לחזור ולחיות, ומתעורר בספינת נוח שמעולם לא הפליגה לצד שני בני דמותם של השליחים שנרדמו ופספסו את חזרתו לחיים של ישו, מתיישב על הגג בעוד יום בחיים, סתם יום, ומסתכל על האופק. מה הלאה?

——–

סתם לידע כללי: "נוהל פישר" שהוזכר בפרק מבוסס על הצעה של רוג'ר פישר מ-1981, שהקוד להפעלת הנשק האטומי יותקן בלבו של מתנדב, חברו הטוב של הנשיא. אם הנשיא האמריקאי ירצה להשתמש בנשק, עליו יהיה לרצוח את חברו במו ידיו בסכין קצבים, כדי להפנים את ההשלכות של החלטתו להרוג חפים מפשע בפצצה אטומית, על ידי המחשה פיזית הקרובה אליו ואל לבו. או במילותיו שלו: Blood on the White House carpet. It’s reality brought home.

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 3

ובתפקיד הכומר שהוא מעין איוב מודרני בפרק העונתי של "הנותרים" על הכומר: קווין גארבי האב.

אל שובו של האב נחשפנו בסוף הפרק הקודם, ואכן נדמה שלכל פרק בעונה יש סיום מפתיע שגם מציג את הכוכב המרכזי של הפרק שאחריו: הפרק הראשון הסתיים בשניות ספורות של פניה של נורה – הפרק אחריו היה כולו מופע יחיד של נורה, ובתומו אורח מפתיע למשפט אחד, שימלא בפרק האחריו את משבצת הכוכב המרכזי, ובסופו שם, שהוא התמה של הפרק הבא.

הפרק הזה מחובר לקודמו לא רק בסצנת הסיום של פרק 2, אלא גם בכך שקווין האב (להלן קג"ה) הוא בדיוק ההיפך המוחלט מנורה ההגיונית, האתאיסטית, המתייחסת בציניות לאמונות ולכתות הטוענות להיותן האמת אחרי האסון, וזו שבחרה בקריירה שתכליתה לחשוף את השקר. כשהיא נוהה לפתע אחר ההצעה המוזרה שקיבלה, מהרהרת באפשרות שמוצגת בפניה להישרף כדי להתעלות למפגש עם יקיריה האבודים ובכך שתלאותיה עם מכשירים חשמליים הם לא יד המקרה אלא קללה על ראשה, היא חשה שהיא יוצאת מדעתה – בדל האמונה שעבר בראשה הוא השיגעון עבורה, ההתערערות של ההיגיון. ואילו קג"ה הוא תמונת ראי של נורה –משיח שהמליך את עצמו, מאמין בלהט, כל צירוף מקרים או ציפור מנקרת או סלוגן פרסומת או שיר ילדים הוא מסר נבואי, לכל דבר סיבה ותכלית משמיים, וכשהמציאות טופחת על פניו ואינה מתיישבת עם הנרטיב שיצר הוא מתערער – עד שמוצג בפניו, כך הוא מאמין, קצה חוט לסיפור חדש אודות משימתו האלוהית. הוא האישה הג'ינג'ית על הגג.

"השיר נועד להביא את הגשם", אומר לו האבוריג'ני החכם, לא ההיפך. וקג"ה שניכס לעצמו תרבות ומנהגים ואמונות ושירים שלא לו, ולא לגמרי מובנים לו, מבטל את דבריו. הוא הכוכב הראשי של הספר הזה, כך יאמר למאט.

הפרק נקרא Crazy Whitefella Thinking – בעברית תירגמו אותו ל"מחשבותיו של איש לבן מטורף", בזכר, והפרק ברובו תומך בכך, עד שגרייס פותחת את פיה, ואנו מבינים שקג"ה אינו היחיד שהכותרת מסכמת את עלילותיו: גרייס, שכה מצאה נחמה מיידית ברעיון שילדיה הם נבחרי האל שהיא כלל לא חשבה או רצתה לחפש אחריהם וגזרה עליהם את מותם בשממה האוסטרלית, מוות נורא ואטי שאין בו שום "גרייס", חסד. גרייס, שהרגה זה הרגע אדם בגלל כמה משפטים כתובים על נייר ששימש כעטיפה לשטרות, שמחזיקה אלבום תמונות בין השניצלים הקפואים. עכשיו שני בני אנוש מטורפים חושבים ביחד, מוצאים את הסימן שחיפשו זה באי שפיותו של זה, מחזקים האחד את טירופו של השני. זה לא ייגמר טוב.

עוד 5 פרקים בלבד נותרו, וחייבים להצדיע לסדרה שהיא לוקחת את הזמן, מפתחת את הסיפור בקצב שלו, לאט אך אפקטיבי. כי היא לא באמת עוסקת – כפי שיש לקוות שכולם הבינו מזמן – בשאלת האסון ולאן נעלמו האנשים. גם לא בשאלת מה יקרה אחר כך, אם מבול נורא, אפוקליפסה עכשיו, חזון אחרית הימים אחר כך, תה בשעה חמש. היא עוסקת בהתמודדות בהווה, באיך אסון גדול הוא כר פורה להתעצמות דתות, כתות ושאר משוגעי העולם, אם זה הדת הנוצרית הממוסדת שמקרבה בונה מאט את הישו החדש, ואם כת פסיכית כמו הניצולים האשמים, או טירוף של יחידים. אחד נוהר אחרי הברית הישנה או החדשה, אחד אחרי נשיונל ג'יאוגרפיק, אחר כותב המשכון. כולם מחפשים סיבה, תכלית, תשובה, בעולם שלא ייתן להם אותן, ואם אין כאלו – נמציא.

די היה לראות את קשת הרגשות של קג"ה בעודו מאזין לאותה "קלטת גורלית" המסמנת את "הכיוון הנכון", בעוד על פני הצופים מבט של WTF כשזו מתגלה כילד ואב שרים את "איטסי ביטסי ספיידר", בעוד פרק של משובת הילדות החיננית "קווין גארבי הבן מדווח". בערך כמו הרגע בעונה הראשונה שהאובססיה של קג"ה מתגלה כמרדף אחר… גיליון ישן של נשיונל ג'יאוגרפיק (שאגב, הכיל כתבה על עכבישים).

הכומר כמעט שאינו נוכח ב"פרק הכומר" של העונה השלישית, אבל הדקות הספורות שלו מהוות זרז חשוב בעלילה: על אף שתפקידו מסתיים בכעס ומפח נפש על שספרו הושמד כליל, הוא למעשה זה שמפיץ את הבשורה על פי קווין אל מעבר לאוקיינוס. בעולם אפוקליפטי, לא היה צורך ביותר מדף-שניים כדי להוות דלק לטירוף במפגש עם חומר הבעירה הנכון.

קג"ה לא מתרשם מהבשורה – אני לא כוכב המשנה, הוא אומר למאט, זה הכל עליי, אני מרכז העולם, אני המשיח, אני המציל, קווין הוא רק כוכב משנה בספר שלי, אני לא רוצה אותו באוסטרליה כי זו התפאורה לעלילה שלי. אבל נדמה שמאט נוטע בו רעיון נוסף שמבשיל בסוף הפרק, כשהוא מציין עובדה מפתיעה (שאודה, הפתיעה גם אותי): יצחק היה בן 36 בסיפור העקידה המפורסם, לא ילד, כמו התמונה שהציגו בפנינו באיורים של ספר התורה בכיתה ב'. האם גם המאייר טעה? האם פשוט קפצנו כולנו למסקנות כי היחס אל יצחק תמיד היה כאל ילד – דעתו לא נחשבת או מוצגת, אין לו קול, הוא מובא, הוא נעקד, הוא לא שחקן פעיל בסיפור?

והנה בסוף הפרק שני לבנים מטורפים שלרגע אמונתם נשמטה מהם, שוב (כמו בפרקי "הכומר" – הרע קורה שוב ושוב ומאט ממשיך במלוא המרץ לדהור קדימה בכוח האמונה), מוצאים את התשובה, שוב, זה בזה: מה אם כל מה שקרה בעצם היה לצורך מציאת הקווין הנכון? וכך קג"ה יכול לכתוב נראטיב חדש שמשלב את הבשורה על קווין ועדיין מציב אותו ככוכב הראשי של העלילה על פני בנו: הוא-הוא קווין גארבי האב, הוא אברהם.

ובקטנה:
* שימו לב לשיר הפתיחה המשתנה מדי פרק בעונה הזו: והפעם, כראוי – Personal Jesus.
* גם אתם חשבתם, כשקג"ה שואל "אתה יודע מה הרב מכר הגדול של כל הזמנים?", שהוא עלול לענות "גיליון נשיונל ג'יאוגפיק, מאי 1972"?

מספר הערות על "הנותרים" עונה 3 פרק 4, ספוילר

1. השורה הראשונה שנאמרה בפרק הייתה של הפקידה בנמל התעופה לקווין ונורה: "אתם ביחד?". ברגע הזה ידעתי שעד סוף הפרק הם לא יהיו ביחד.

2. זה לא גרע כהוא זה ממצוינותו של הפרק. סיבוביות הגורל הזו שבמסגרתה קווין ראה מישהי בטלוויזיה ואז הלך לשם ואז ראו גם אותו בטלוויזיה, הייתה מבריקה.

3. קווין ובתי מלון, לא ככה?

4. מאחר שאנחנו יודעים שנורה עדיין צפויה לחיות כמה עשרות שנים מעכשיו, הרי ראינו אותה קשישה בסוף הפרק הראשון של העונה, תהיתי איך יתפתח כל הסיפור שלה עם המכשיר שהוזמנה לנסות. האם הוא יופעל עליה ולא יעבוד? יופעל ויעבוד אבל היא תחזור מתישהו אחרי כן (כך שנורה לא תהיה בפרקים הבאים, לא עלינו)? או שמא לא יופעל כלל, מה שאכן היה. אבל האמת היא שהייתי מעדיף לא לדעת שהיא תהיה בהמשך – האופציה שתיעלם לגמרי הייתה הרבה יותר סבירה ועשויה הייתה לטעון את הסצנה אפילו יותר.

5. מסתמן שאין תשובה נכונה לשאלת הריגת התינוק. נורה ענתה שתהרוג אותו ובכל זאת לא קיבלו אותה, ואילו ההוא ששרף את עצמו בפרק הקודם אמר שלא יהרוג תינוק וגם אותו לא קיבלו.

6. אז זהו, אין יותר עותקים של ספר קווין?

שש הערות קטנות על "הנותרים" עונה 3 פרק 2, ספוילר

1. בעונה הראשונה של "הנותרים" צפה אביו של קווין ב"קרובים רחוקים מאוד" בטלוויזיה וסיפר שכל הקאסט של הסדרה נעלם באירוע המרכזי של הסדרה. בעונה שאחרי כן גילינו שלא כולם – מארק לין-בייקר זייף את התפוגגותו וגלה לדרום אמריקה. הפעם, בפרק שעוסק כולו בנורה, הופכת ההלצה השולית הזו למנוע דרמטי נוגע ללב. בדיוק כמו אצל נורה, גם לין-בייקר לא מבין את השרירותיות שבמסגרתה שלושה נעלמו והוא נותר אחריהם.

2. הפרק הזה חידד היטב את מה שנדפק אצל הנשארים מאחור. בניגוד לאשתו של המטורף מהמגדל, לנורה לא התאפשר לקבור את מתיה, להיפרד ולספק לעצמה סגירה כלשהי, עצובה ושוברת לב ככל שתהיה. היא בהחלט לא תאפשר לאלמנה השקרנית, שכן זכתה לקלוז'ר, לטעון שהיא חווה את אותו הדבר כמוה.

3. מכשירים אלקטרוניים, בפרט מסכי מגע, לא אהבו את נורה הפרק. אני תוהה מדוע.

4. גילינו מה עלה בגורלה של לילי, סיפור מאוד אורגני, וגם פגשנו באריקה. סצנת הטרמפולינה לצלילי וו טאנג קלאן הייתה נפלאה.

5. אחרי כל מה שראינו עם נורה בפרק, ההצעה של קווין שיעשו ילד כאילו הייתה חסרה את הסיומת "כדי שתוכלי לאבד גם אותו". ברור שנורה תצחק.

6. טוב, אוסטרליה משתגעת לחלוטין. הישמרו שוטרים בשם קווין.

מה חשבתם על פרק פתיחת העונה השלישית של "הנותרים"?

מה חשבתם על "הנותרים" עונה 2 פרק 9?

מה חשבתם על "הנותרים" עונה 2 פרק 8?