Category Archives: סיכומי פרקים

פורסם לראשונה בוואלה

"האמריקנים" היא סדרה לדוגמה בכל הנוגע לאופן שבו מתנהלות סדרות כבלים. שתי עונותיה עד כה התאפיינו בהכשרת היסודות, בנייה איטית שתופסת תאוצה לקראת סוף העונה ועד לפינאלה המתגמלת. הגדרה של אורך רוח שבימינו מוצאים בעיקר במחוזות הנישתיים יותר של הטלוויזיה האמריקאית. ואכן, "האמריקנים" היא נישה. סדרת הריגול של רשת הכבלים FX אולי התחילה השבוע עונה שלישית, אבל זה קורה עם רייטינג נמוך מאוד ביחס לשאר עמיתותיה לערוץ – דוגמת "אימה אמריקאית", "פארגו" או "ילדי האנרכיה" שנגמרה לאחרונה – אך הרשת משאירה אותה בחיים בשביל היוקרה, שנובעת בעיקר מהביקורות המהללות ולא מטקסי פרסים.

סוף העונה השנייה נגמר בכך שפיליפ ואליזבת' גילו שהילדים שלהם אינם רק שלהם: קלודיה המפעילה שלהם הודיעה להם שהמרכז רוצה להכניס גם את בתם בת העשרה פייג' לפעילות. בשעתו האינסטינקט המיידי של פיליפ ואליזבת' היה מיד להציב גבולות, ראש בראש מול המרכז. הקונפליקט הגדול הזה שלהם, ובעיקר של פיליפ שהתחבט לגבי זהותו כבר מתחילת הסדרה, הפך להיות עצום בהרבה. אבל בפתח העונה השלישית, מספר חודשים אחרי כן, אנחנו מגלים כי ייתכן שאליזבת' נמצאת במקום אחר.

הפרק נפתח ונסגר בסצנות אקשן מסעירות למדי – בראשיתו אליזבת' הייתה קרובה מאי פעם להיתפס, אפילו יותר מאשר כשנורתה בסוף העונה הראשונה, ובאחריתו המעולה אנליס חשפה בפני יוסף מה שלא הייתה צריכה לחשוף, ופיליפ מיד נכנס לחדר ולמצב גיוס כדי להעביר לשורותיו את הרוצח. אבל נדמה שדווקא יתר הפרק, הרגוע יותר לכאורה, היה גם מהותי יותר.

העמדת הפנים העומדת בבסיס חייהם של פיליפ ואליזבת' משטה בנו הצופים לעתים, לא תמיד אנחנו יודעים מה באמת מנחה אותם. לפעמים ספק אם הם עצמם יודעים. והנה מגיעה סצינה שבה אליזבת' מתארת בפרוטרוט חשוד בפני המפעיל החדש שלהם גבריאל (פרנק לנג'לה הוותיק והמצוין), את הצעדים שהם נוקטים בהם כדי להכניס את פייג' אל המערכת. כאשר פיליפ מתעמת איתה בחוץ לגבי הדברים שאמרה לגבריאל, הסותרים לחלוטין את ההסכמה ביניהם להרחיק את פייג' מהפעילות, אליזבת' טוענת שרק אמרה לו את מה שהוא רוצה לשמוע. אז מהי העמדת הפנים ומהי האמת?

פרק הפתיחה הכיל מספר רגעים המייצגים את "האמריקנים" בכללותה, וזה היה אחד מהם. ואם סצנות המין בפתח העונה השנייה קיפלו בתוכם את הסיפור כולו – פייג' הנכנסת ללא התראה לחדר הוריה ותופסת אותם בתנוחת 69 – נדמה שכך קורה גם הפעם: פיליפ שוכב עם אנליס ברכב ועם מרתה עם שלל תנוחות קאמה סוטרה, אבל לא עם רעייתו האמיתית.

רגע מייצג נוסף היה ממש בדקות הראשונות, כאשר בפלאשבק מן העבר ראינו את פייג' הפעוטה מפחדת להיכנס לבריכה ואת אמה זורקת אותה פנימה על כורחה, מה שרומז לנו בכל זאת היכן נמצא לבה של אליזבת'. המתח בינה ובין פיליפ מזכיר מאוד את זה שראינו אצל השניים בראשיתה של הסדרה, כאשר היו מרוחקים והוא היה הרבה יותר משוחרר בנאמנותו לרוסיה, ואף סבר שבארה"ב יש כמה דברים טובים.

ההבדל הוא שעכשיו אנחנו כבר מכירים אותם טוב בהרבה, היינו עדים למטענים ביניהם לאורך הדרך. על פי הפרק הראשון ייתכן שהדרמה הרגשית המרכזית בעונה הזו תגיע מעימות ביניהם, ובמקביל אליזבת' כמעט נלכדה ומרת'ה לומדת לירות במטווח באופן, כך שאולי אפשר לסמוך על אירועים חיצוניים שבכל זאת ידחקו אותם זה לזה.

יחסית לשני פרקי הפתיחה הקודמים של הסדרה הנוכחי היה מתון יחסית, אבל כמו קודמיו גם הוא עשה עבודה דרמטית שזרעה יפה את הסקרנות מפני מה שהולך להגיע. וכמו בעונות הקודמות, ניתן לצפות שהפרקים הבאים יביאו עמם את הרגעים הגדולים באמת.

ספוילר "בנות" עונה 4 פרק 3

שבוע נוסף חלף לו והתקווה שהייתה לי שבוע שעבר לכך שהאנה תיקח את עצמה בידיים פוחתת לה במהירות שיא ובטח תתרסק לקרקע בפרק הבא או מקסימום זה שאחריו. עם זאת, השבוע אני רוצה להתחיל דווקא מסקירה של מעלליהן של הבנות (והבנים) שנותרו בניו יורק, שכן למרות שמצבה של האנה הולך ומתדרדר, גם שאר הדמויות סיפקו לנו כמה רגעים מייאשים השבוע.

הגם שנראה כי מארני נמצאת בהתדרדרות מתמדת בערך מתחילת הסדרה, לפעמים יש לה רגעים של עלייה קלה עד שהיא חוזרת להיות לוזרית עלובה. הפעם מצאנו אותה מקבלת עצות (ועוד) מריי, שאגב, לא המשיך להראות סימנים של השלמה עם היקום כמו שחשבתי בפרק הראשון, אבל אכן עדיין המבוגר האחראי והדמות הכי נורמלית בסדרה. הסצנה בין מארני וריי הייתה כמו לחזור כמה שנים אחורה בזמן לאותם יומיים גורליים שבהם קראתי את "הוא פשוט לא בקטע שלך" וחיי השתנו לגמרי. הנאום של ריי היה בערך הדבר היחידי שכל בחורה בשנות ה-20 שלה חייבת לשמוע ולהפנים. ומארני, אחרי הכרת תודה שלא באה לי בטוב כי (אני לא מאמינה שאני אומרת את זה) לריי מגיע יותר, החליטה לקחת את עצמה בידיים. או לפחות לנסות.

אחרי פגישה עסקית די מביכה עם חברת תקליטים שבה דזי הוכיח שבכל פעם ופעם שהוא מופיע על המסך הוא יכול להשניא את עצמו עלינו עוד יותר (מי היה מאמין שזה אפשרי), מארני מתעמתת איתו ומתעקשת שהם צריכים להיות ביחד. בזמן שישנם חלקים בסדרה שאיתם פחות קל להזדהות, אני מאמינה שרבות מאיתנו היו בסיטואציה דומה לשל מארני, ובדיעבד זוכרות כמה עלוב כל העניין היה ולא מצליחות להבין איך הן נתנו לעצמן להיות במצב הזה כל כך הרבה זמן. העניין הזה של לעזוב מישהו שמשחק איתך הוא כנראה משהו שנלמד עם הזמן (אומרת אני ממרום שנותיי), ומכיוון שהצפייה בסצנות הללו בין מארני ודזי מרגישה כאילו שאנחנו שוב חלק ממערכת היחסים שלהם, אני רק מתפללת בכל פעם שזה ייגמר כבר, בפיצוץ עצום שלא ישאיר מקום לחזור אליו.

במקום אחר, שושנה עוברת את ראיון העבודה הראשון שלה. רבים אמרו את זה ודי בצדק – לא ברור מתי זה קרה, אבל מתישהו שוש הפכה לסוג של דמות מילוי ללא עלילה משלה. ולא סתם דמות מילוי, אלא מוקצנת ומציקה. לא מצחיקה. לא מתוחכמת. למה היא שם בכלל? מתי היא איבדה את טיפת האמינות שהייתה לה איפשהו שם בעונה הראשונה? הפעם היא לקחה את זה עוד יותר רחוק עם להיות jackass גמורה בראיון עבודה ב"אן טיילור", שהלך ממש טוב אגב, פריבילגיה נדירה שאותה היא זרקה לפח מהסיבה היחידה שהיא פשוט מטומטמת. בשלב זה, שושנה הופכת לסיבה ממש ממש טובה להפסיק לצפות בסדרה כולה.

אבל גם לג'סה יש יד בהפיכת "בנות" לסדרה מתישה הרבה יותר ממה שכדאי לה להיות, אפילו שחלק מהדמויות האחרות גם הן מכירות בעובדה הזו. ממש הפיטר פן של הסדרה (כולל חוסר שליטה ילדותית בהפרשות, מסתבר), ג'סה ממשיכה להיאבק בהתבגרות ובהפיכה מטפיל חברתי לבן אדם. רגעים כמו ההתנהגות שלה בפרק האחרון גורמים לי להיזכר בשיחה שהייתה לה עם דמותה של קתרין האן אי שם בעונה הראשונה, שאמרה לה שהיא דווקא כן יכולה להיות משהו חוץ מבן אדם הרסני, ושאולי היא אפילו תאהב את זה. כמו עצה טובה שאתם נותנים שוב ושוב לאדם אהוב שמוצא דרך לסרב לה, גם דבריה של קתרין ממשיכים להדהד ולהתגרות בנו בכל פעם שג'סה מתעקשת לפשל. ואגב, מה עם החברות המוזרה הזו בין ג'סה ואדם? ואם זה הופך ליותר בעתיד, I'm done.

ואחרונה חביבה, האנה (ואלייז'ה, שעדיין באיווה כי אין לו מחויבויות בחיים כנראה). השבוע היא החליטה לצאת עם כל חבריה לסדנת הכתיבה ולחשוף בפניהם מה היא באמת חושבת. זה לא היה נעים בכלל וגם לא הכרחי, וללא ספק משהו שבני אדם בוגרים היו כנראה מתמודדים איתו אחרת, אבל אולי דווקא זו הסיבה שהיה משהו מאוד מספק בלצפות בה יורדת על כולם בעודם פשוט יושבים שם. בין אם השתיקה הרועמת שהגיעה אחרי המונולוג הייתה כי כולם היו בהלם ובין אם לא היה לאף אחד מה להגיד כי מה שהיא אמרה היה נכון (אני בעד להאמין שאופציה ב'), מכאן די אפשר להבין ששהותה של האנה באיווה לא תימשך הרבה זמן. הרי שאין איך לחזור אחורה ממשהו כל כך מביך.

למרות כל זאת, אני חייבת לציין שהפרק as a whole היה די מהנה (מוזר, איך הדברים האלה עובדים). אין ספק ש"בנות" מעולם לא חזרה להיות אותו משב רוח רענן שהיא הייתה בעונה הראשונה, אבל בואו נודה בעובדה המדכאת שגם אנחנו כבר לא אותם צופים עם עיניים נוצצות, שאי שם ב-2012 חשבו שהחיים הם מסיבה פרועה ואינסופית בבושוויק.

פורסם לראשונה בוואלה

—

הבריטים אוהבים את הנרי השמיני. כ-500 שנה אחרי שחי האיש הוא עדיין רוק סטאר שזוכה לסרטים, ספרים וסדרות המנציחים את חייו הגחמניים – בעשור האחרון לבדו היו בין היתר הסדרה "שושלת טיודור" והסרט "בת בולין האחרת", המבוסס על אחד מספריה הרבים של פיליפה גרגורי שעסקו בנשותיו של המלך.

היצירה הנוכחית שעושה זאת היא "וולף הול", עיבוד טלוויזיוני בן ששה פרקים של ה-BBC לספריה של הילרי מנטל ובברכתה. הם אמנם מתמקדים ביועצו תומס קרומוול, אבל על רקע מעלליו של המלך ההולל – מאבקו לנער מאנגליה את הכנסייה הקתולית, שש נשותיו, מספר פילגשיו הלא נודע, וחיבתו לשלוח מקורבים ומקורבות אל הגרדום. הספרים "וולף הול" (שבארץ יצא בהוצאת בבל בתרגומה של שרון פרמינגר) וההמשך "Bring Up The Bodies", זיכו את מנטל בשני פרסי בוקר – הראשון ב-2009 והשני ב-2012 – ובכך הפכו אותה לאישה הראשונה שעושה זאת, ולראשונה שזוכה בפרס על ספר המשך. הספר השלישי והחותם בטרילוגיה, "The Mirror and the Light", נמצא כעת בשלבי עבודה.

עלילת הספרים והסדרה מתרחשת באנגליה בתחילת המאה ה-16 כאשר הארץ עומדת על סף אסון. אם המלך ימות בלי יורש זכר, הממלכה עלולה להיקרע לגזרים במלחמת אחים. לפיכך רוצה הנרי השמיני (בגילומו של דמיאן לואיס, "הומלנד") לבטל את נישואיו לקתרינה מאראגון שנמשכו עשרים שנה ולהתחתן עם אן בולין למרות התנגדות האפיפיור והתנגדותם של רוב שליטי אירופה. הניסיון להשיג למלך את החירות המבוקשת ממיט חורבן על הקרדינל וולזי, יועצו הבכיר של המלך, ונפילתו מותירה חלל שלטוני. לתוך המבוי הסתום הזה נכנס תומס קרומוול – בנו של נפח אלים שעלה מאשפתות ונהפך לעורך דין, בריון שנון, שופע קסם ופוליטיקאי גאוני, שהתקשח בגלל האובדן הקשה שספג בחייו האישיים.

הפוליטיקה המורכבת של מלכים ומלכות אירופאים אולי לא תדבר אל צופים ישראלים, והעובדה שבערך לכל אדם שני שם קוראים תומאס או סטיבן או אן או שעלינו להבדיל בין הרוזן מסאפולק לרוזן מנורפולק ודאי לא עוזרת, אבל בבריטניה פרק הבכורה ששודר לפני מספר ימים נחל הצלחה מסחררת. פרק שחלקו השני היה חזק בהרבה מהראשון, אבל כל כולו יפה כמו ציור, השחזור בו מרהיב והמוזיקה מהפנטת.

אחד ההישגים הבולטים ביותר בו הוא משחקו של מארק ריילנס בתפקיד הראשי. האיש מגלם את קרומוול בשלמות, בין אם הוא עומד כשווה ואינו נסוג גם בפני שועי עולם שיכולים בקלות להביא לעריפת ראשו, בין אם הוא מקסים עם משפחתו ובין אם הוא מתחכך עם פשוטי העם שמקרבם הגיע. ריילנס, זוכה שלושה פרסי טוני שצפוי לככב בתפקיד הראשי בסרטו הבא של סטיבן ספילברג, "The BFG" (על פי ספרו של רואלד דאל, שתורגם בארץ ל"העי"ג"), מוכר עד כה בעיקר מתפקידו בסרט "אינטימיות" של פטריס שרו, הכולל סצנות מין מפורשות בינו לבין השחקנית קארי פוקס. עיקר תהילתו התקיים בתיאטרון, והגם שהוא נחשב לאחד מהבכירים בשחקני שייקספיר, "וולף הול" ללא ספק חושפת אותו בפני קהל חדש. היא עושה זאת תוך כדי סחיטת אי אילו קריאות "וואו" וקריעות לב.

למעשה ריילנס נאמן לחלוטין לדרכה של מנטל בספרה. קרומוול תמיד נתפס כאיש חורש המדון בצלליו של הנרי השמיני, אבל מנטל התעניינה בו ובאישיותו, ותהתה כיצד בחברה כה מעמדית עלה האיש הזה משוכבו מוכה ומדמם על מרצפות האבן העניות אל תפקידו כיועץ למלך. כמוה מאניש ריילנס את קרומוול ומוסיף עליו כפי שמילים אינן יכולות לאדם אמיתי, ובהתאם הסדרה עושה חסד רב עם ספר שמלכתחילה מעורר התפעלות, הישג מפואר של התסריטאי פיטר סטרוהן ("החפרפרת", "פרנק").

המבקרים בבריטניה פיארו את הסדרה על כל היבטיה, ומבקר הסאנדי מירור אף הגדיל וכינה אותה "יצירת מופת", "קלאסיקה של כל הזמנים" ו"טלוויזיה נוטה לשלמות". הילרי מנטל עצמה הייתה אחת מאוהדות הפרק ואמרה על העיבוד לספרה, "זה שופך אור, מסעיר ובמקביל מסקרן לראות כיצד הדימיון שלי תואם לשלהם". אם ביקורות, פרסים ושבחים הם עניין אחד כשמדובר ביצירות לכאורה גבוהות מצח כמו "וולף הול", אולי מפתיע לגלות שגם המוני הצופים הצביעו בשלט: הפרק הראשון שבר שיא צפייה בן עשור ל-BBC2 עם כארבעה מיליון צופים. כאמור, האומה הזו אוהבת את הנרי השמיני.