ספוילר "התיקון" עונה 2 פרק 8
הפעם הראשונה שבה התוודענו לחיי הדת בבית הכלא הייתה בשיחה של טאוני ודניאל בכנסיה, פרק רביעי, עונה ראשונה ("המערה של אפלטון"). שם דניאל וטאוני דנו בהבדל בין הציפייה למוות לבין הציפייה למה שיבוא אחריו. הולדן טען כי נראה לו צודק יותר להתכונן לאקט עצמו, טאוני הצהירה שאפשר לעשות את שני המעשים בו זמנית: לצפות למוות ולהתפלל לכניסה להיכל התהילה של גן עדן. באותה שיחה טאוני הרגישה נוח להגיד לדניאל שאיכפת לה ממנו, ודרך החמלה האנושית מצא דניאל סוף סוף את מי שהוא מכנה ה"ביאטריס" שלו – המדריכה והגאולה. הוא נותן לה ערך רוחני, היא האור שלו, אך אותו אור נחסך ממנו כאשר טדי מסוים רואה בה יותר כרכוש, כמשהו ששייך לו ואין לקחת אותו ממנו. בשביל טדי, טאוני היא אשת בית, הסצינות ביניהם מתרחשות בין ארבע קירות ומתחת לתקרה הסוגרת על מערכת היחסים שלהם לאט. כשדניאל נכנס לתמונה, סוף סוף רואים את טאוני מחוץ לבית, שמאז בית החולים והמפגש החברתי\נוצרי שלה, לא ספגה שמש.
באותה שיחה מ"המערה של אפלטון" מזכיר דניאל את פלאנרי או'קונור, הסופרת האהודה על הכומר של בית הכלא. כאשר עולה דניאל להתקלח אחרי הערב עם טריי והבוקר עם טאוני, הוא נזכר בסצינה מתוך הכלא, בה הוא קורא מקבץ של סיפורים קצרים של הסופרת בשם "גבר טוב קשה למצוא". בסיפור הנושא את אותו שם, הפגישה הסופרת בין שני קורבנות של עוולות חברתיות: אישה זקנה המפארת את העבר, ורוצח סדרתי המכונה "הלא יוצלח" בעיתונות. האחת מנסה למנוע מהשני מלירות בה דרך הפצרות דתיות: היא מדברת על ישו המושיע, זה שיחזיר את הפושע למוטב, ומנסה להציל את עצמה תוך כדי שימוש באיזכור שלו. בדיאלוג קצר וקולע, מגלה הזקנה כי ישו אינו נושא את אותה תדמית אצל כל אחד, והסיפורים עליו יכולים להילקח לכל מיני כיוונים, הרי אלה טיבם של סיפורים. חוכמתה של טאוני נחה בכך שהיא לא מספרת סיפורים, היא מאמינה בתום לב וגורמת לדניאל לחזור לטיבו תוך כדי שהיא גורמת לו להתחבר לעצמו, לבסיס האמונה שלה שטבע האדם הוא טוב. אך זו לא אותה טאוני פתוחה שפגשנו בעונה הראשונה, היא נסגרת בפני דניאל כשהוא מתחיל לשאול אותה לגבי רגשות, ובכל זאת היא משתדלת לעזור. זהו הכוח האמיתי של הדמות הזאת.
תמוה שדניאל החליט להתקשר דווקא לטאוני שתבוא לקחת אותו הביתה, במיוחד כשהוא מודע לרגישות המצב שלה עם טדי, אך מטעמי דמות אני מעריכה את הסצינות המשותפות של השניים. דניאל גורם לטאוני להיות ספונטנית, ליהנות מהנוף שבין פלורידה לג'ורג'יה ולבסוף מאפשר לה סוף סוף לעשות את מה שהיא טובה בו – להושיע – למשות את דניאל הולדן מהנילוס המלוכלך ולהטיף בו תמימות. גם אחרי שדניאל מנסה לערער לה באמונה ומאשים אותה בנטישה (גם תמוה מאחר והוא היה מודע לכך שהוא עבר כל גבול כשביקש לנשק אותה אחרי ההטבלה שלו), היא נשארת בשלה ומתעקשת בפני דניאל שיש טוב שצריך לצאת ממנו בשביל שהוא יוכל לחיות. פס הקול ממחיש את הרוחניות של טאוני בעזרת מוזיקה שמיימית, והיא ממשיכה להיאבק על טוב ליבו של דניאל, גם כשהוא מנסה להניא אותה מלחשוב כך. טדי הוא הבית הבטוח והעבודה הצפויה, דניאל מצד שני הוא זה שמוציא אותה מהקלישאה ונותן לה משמעות. בפרק הזה טאוני בחרה בטדי, שזה מובן, אפילו דניאל אמר: "זה לא קל לעזוב את הדבר היחיד שהכרת אי פעם".
אחרי פרקים שלמים שבהם טאוני כיכבה בתור שד של שעמום, סוף סוף רואים אותה זוהרת תחת אור האלוהים שלה ומשתמשת בו כדי לגאול אחר מייסוריו. את הפרק היא סיימה סגורה ועטופה בתוך המיטה, בתוך הבית המשותף לה ולטדי, כשהיא מבינה שמדניאל הולדן לא יהיה לה קל כל כך לברוח. אני מקווה לעוד סצינות משותפות של השניים.
באותה סצינה בבית הכלא, וונדל מבהיר לדניאל את הפחד שלו מפני החיים, עניין של כמה טיפות מים הנוטפות מן הברז אל האמבטיה ודניאל מוכן סוף סוף להתמודד עם אותו פחד. הוא יוצא רענן ומלא רצון להחזיר את החיים לא רק לעצמו, אלא גם לאמנת'ה וג'נט, שאת חייהן הקדישו פחות או יותר לו. הוא חוזר למגרש המשחקים של עולם הצדק והמשפט, ומנסה לראות כיצד הוא יוכל לעוות קצת את המערכת כדי לצאת סוף סוף לחופשי. הוא מסכים לתנאים מסויימים ומוסיף תנאים משלו – בלי עוד יום אחד בכלא, הוא יודה באשמת רצח, אפילו ינסה לשחזר את הסצינה כדי לשכנע את עצמו שהוא עשה את זה (או אולי לנסות להיזכר?), הכל כדי לחזור לחיים ולבנות אותם לעצמו, ממש כמו המטבח בבית משפחת הולדן. כשדניאל יפסיק לברוח להרפתקאות ויתחיל להתמודד עם הרצפה והארונות שריסק, הוא יוכל להתחיל לעצב גם מטבח חדש וגם חיים חדשים.
מול דניאל ניצב ג'ארד, השחקן שנאלץ לשבת על הספסל כל זמן שהנפשות במשפחה נאבקות על הפרס הנכסף של סיום הסיפור עם בית המשפט האמריקאי. את רוב שנות חייו בילה דניאל במבט דרך חלון, אחר כך המשיך דרך אנשים ובמהלך העונה הזו גם דרך סמי הזיה. כמוהו, גם ג'ארד נאלץ להביט בהתנהלות המשפחה שלו דרך מחיצות שקופות. הוא רואה את דניאל עומד עם ג'ון בחצר, אך לא מעז להתקרב ובסוף הפרק הוא מביט אל עבר משפחת דין השבורה ומנסה להבין איך זה נראה מהצד שלהם. כמו דניאל, הוא נמצא במרכז של מאבק בין שתי משפחות – אמנת'ה וג'נט רואות בדניאל וג'ארד ילדים קטנים הצריכים הגנה, ואילו שני הטדים, חברי שבט טלבוט, מסתכלים על הכל בעין מפוקפקת. אלה הם שבט טלבוט שמדברים עם ג'ארד על המצב ומנסים להסביר לו את מה שקורה בעוד אמנת'ה וג'נט סוגרות עליו בכנפיים אימהיות. עכשיו כשטאלבוט האב שמע מהסנטור את סיפור הקפה, מעניין אם הוא ימשיך לגונן על דניאל בפני בן הזקונים שלו.
היחיד שעוד איכפת לו מה קרה הוא השריף, רודף האמת והצדק שעדיין מתנודד בין הפקפוק שלו בחפותו של דניאל לבין חוסר הודאות בחקירה שהייתה 20 שנה לפני. אבל נראה כי הצדק נח בשלום יחד עם גופתו של ג'ורג' מלטון, שאלא אם כן ישוב מן המתים, הסיפור של מה שקרה שם אף פעם לא יובהר. אה, אבל פה זה לא "המתים המהלכים", והעלילה מושכת יותר לכיוון של זה לא באמת משנה מה קרה שם. הכל בסופו של דבר הוא משחק אחד גדול. עכשיו יש לנו שני פרקים לדעת מי ייתן את המהלך המכריע וינצח במערכה. לא יודעת מה איתכם, אני רק מקווה שזה לא יהיה הסנטור רודף הכוח והמעמד.