ספוילר "התיקון" עונה 1 פרק 4

אני חושב שזה הפחות אהוב עלי מבין הפרקים עד כה. היו בו רגעים יפים, ובראשם אחד ממש מצמרר, אבל בכללותו הוא לרוב אורכו מעט משעמם (סופרלטיב השגור על פי מי שלא אוהב את הסדרה), ורק בישורת האחרונה שלו, מאז שדניאל הגיע אל טאוני, פתאום הפך יפה בהרבה. בנוסף, לא מאוד אהבתי את ההתייחסות המפורשת אל "המערה של אפלטון", שמתנוססת בשם הפרק. הייתי מעדיף שהיו נותנים לנו לקשר בין שם הפרק לבין המשמעות שלו בעלילה בלי האזכור המפורש של דניאל בהקשר למשקפיים החדשים שלו (שהיוו סמל בפני עצמו בכל הנוגע למשל), קל וחומר שבלי השיחה שאחרי כן עם אמו.

המשל של אפלטון נועד להמחיש שרוב בני האדם חיים במצב של בורות תמידית. הם בוחרים בבערות, מתנחמים בה ופוחדים לפקוח את עיניהם, מה שמתיישב בו על מצבה של העיירה כמובן, כפי שכבר נאמר בפירוש בפרק הקודם. דניאל הוא המייצג המובהק לאיש שהצליח לצאת ממערת הכלא, פשוטו כמשמעו, שהזינה את הבורות. בניגוד למשל, שם האסורים לא יכלו לראות את האמת, דווקא בכלא דניאל הצליח לרכוש לעצמו כל כך הרבה ידע. ומצד שני, גם בכלא האמיתי של דניאל הגבילו אותם לכמות מוגבלת של ספרים.

הפרק לא הסתפק רק בבערות. הידיעות הנרחבות והפילוסופיות של דניאל הפכו אותו מרתק בעיני טאוני, אבל הצללים הנעים שדניאל ראה שיקפו גם דברים אחרים שהכלא חסר: אינטימיות, חום אנושי. החיבור בין דניאל לטאוני ממשיך להיות מעניין, ואני אוהב לראות איך השמש תמיד מאירה אותה, היו הבלחות של קרניים לאורך כל הטיול שלהם על הדשא. "זה עושה לך משהו, שלא נוגעים בך בשום דרך חיובית במשך כל כך הרבה זמן", משפט פשוט מהמם שדניאל אמר לטאוני, כל כך הגיוני ובכל זאת מעולם לא חשבתי עליו, אפילו לא אחרי צפייה בכל העונות של "אוז". אבל טאוני היא אישה נשואה, ובזמן שהיא עצמה בעליל מרותקת מדניאל ובכל זאת נרתעת ממשהו מעבר לכך, בעלה שלה שומר לה אמונים למרות שהזדמנות נקרתה בדרכו.

תהיתי כבר בפרקים הקודמים כיצד דניאל לא מחפש אינטימיות שכזו, זה מסוג הדברים שתמיד רואים אסירים משוחררים מנסים לעשות כדבר ראשון, והנה זה הגיע. המפגש שלו עם ידידתו משכבר נראה מאוד תלוש פתאום, אבל ככזה הוא היה בכל זאת מתקבל על הדעת, ובדרכו יפה.