ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 10
בעת פרסום הביקורת מקדימה אותה תגובה אחת
כבר למראה שם הפרק, כשנתקלתי בו מספר ימים לפני ששודר, חששתי משידור חוזר. לא של הפרק "מבוכים ודרקונים" המקורי , אלא של "פוליגרפיה שיתופית" הכה-פושר מהעונה הנוכחית, שהיווה אף הוא מעין המשך לפרק מופלא מהעונה השנייה. היה לי ברור שזה חלק ממרכיביה הבסיסיים של "קומיוניטי", בהיותה סדרה שמפרקת לגורמים את תרבות הפופ; מן הסתם גם נושא הסיקוולים יקבל טיפול, ולו ברובד משני, אבל על הנייר זה נראה כמו ניסיון לחזור לימי תהילה כלשהם בפעם השנייה בתוך זמן קצר.
על המסך זה כבר נראה אחרת. מיד עם תחילת הפרק, איך לא, קיבלו נושא הסיקוול והסכנות שבחובו התייחסות ישירה באמצעות עאבד. מעט אחרי כן, מטרת המשחק, ניל השמן החדש (דיוויד קרוס, huzzah!), טרף את כל הקלפים. הן פשוטו כמשמעו, כי ערבב את כל הזהויות וחילק אותן אקראית, והן כי איכשהו דמותו מילאה את הפונקציות שמילאו ניל ופירס בפעם הקודמת – גם הגורם החיצוני לחבורה וגם זה שמתעקש לחתור תחת המשחק, לפחות עד שלב מסוים. התכליתיות של אביו היקי מידיעותיו בעולם האמיתי הייתה נהדרת לשימוש בעולם הפנטסטי, בעיקר כמובן כשקלט שההובגובלינים יודעים לדבר. מלבדם הצטרפו אל המשחק הנוכחי הדקאן האליל, וגם צ'אנג שנשאר לזמן ממושך יותר מאשר בפעם שעברה, שאז פשוט התחפש לאלף ונעלם תוך דקות ספורות מתחילת המשחק.
הכל נראה כעליית מדרגה ביחס לפרק הקודם, אבל לא בראוותנות אלא מאוד באלגנטיות, והבימוי היה מושלם. כאילו היה קצת יותר תקציב, ממש קצת, והשתמשו בו בחכמה. האש המשתקפת במשקפיים, תנועת המצלמה לכיוון הרצפה כאשר כולם נפלו מהגשר, קולות הנהר השוצף ("FATHERRR!"ׂׂ), אלומת האור משפשוף הכלי של ג'ף – אלוהים, הדקאן/ג'ים ראש עשה את הפרק הזה, והתחרות הייתה קשה מאי פעם, במיוחד עם דני פודי וצמד ההובגובלינים בחקירה, מופת של כתיבה וביצוע, וגם צ'אנג היה מעולה ("טיימס סקוור?").
זה היה אחלה פרק, שעשה עבודה טובה עם הניסיון להשתמש שוב בתבנית מוכרת, אבל בסופו של דבר, כמו ברוב המקרים שאינם "צעצוע של סיפור 2" או "הסנדק 2", לתחושתי ההמשך נופל מקודמו. חרף הביצוע המצוין והבדיחות המעולות, קשה עד בלתי אפשרי לשחזר את הרעננות שנבעה מעצם הרעיון המקורי. יתר על כן, פרק כמו זה המהווה תזכורת מכוונת וברורה לדברים שהיו בעבר, מדגיש לי ביתר שאת את החלל שהותיר אחריו טרוי, ואפילו את זה של פירס (ההרים בעולם שיצר עאבד נקראו 'הרי הות'ורן'), כאילו במידה מסוימת באו לפצות על משהו שכבר איננו, ביותר ממובן אחד. גם כשהפרקים מעולים, אני לא רוצה שכל מה ש"קומיוניטי" תהיה זה ניסיונות להחזיר את העטרה ליושנה.