ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 4

כבר משם הפרק ניתן להבין שהפרק הזה הוא שאוט-אאוט לפרק הבקבוק המושלם מהעונה השנייה, "קליגרפיה שיתופית", שגם הוא התרחש רק בחדר הלימוד (אם כי הפעם הייתה סצינה אחרונה שחתמה את הפרק וחרגה משם) וגם הוא שיסה את חברי הקבוצה זה בזה. בשעתו זה היה בגלל העט הנעלם של אנני, הפעם זה היה בגלל שפירס כמו פירס החליט לעשות נזק אחד אחרון אחרי מותו. ובין הקליגרפיה השיתופית לפוליגרפיה השיתופית היו די והותר פרקים דומים שהושיבו את כל החברים יחדיו והקימו אותם האחד נגד השני – בראש ובראשונה עולים בדעתי "פרדיגמות של זיכרון אנושי" מאותה עונה שנייה, הידוע גם כפרק הקליפים (הראשון והגאוני), ו"מבוא לפונדקאות לבד" משלטונם של מחליפי דן הרמון (אם עד עכשיו אני לא זוכר את שמם, בשלב הזה כבר אין לכך חשיבות), הידוע גם כפרק החבובות הסופר-מפוספס.

פרק החבובות היה האסוציאציה החזקה ביותר שלי בפרק הנוכחי, מפני שגם אז – משום מה – הם חשפו את סודותיהם. חלק גדול מהפספוס של הפרק ההוא נבע מסשן הסודות התלוש הזה, שאפילו לא היה בהם שום קשר ליתר החברים. כלומר, אם בעבר שירלי חשפה שהיא שכחה את הילדים שלה בסופר בזמן שעקבה אחרי דמוי-אנדרה כי חשבה שהוא בוגד בה, הפעם גילינו שהיא מחליפה את הטופו שבריטה אוכלת בבשר אמיתי (סוג של). ואם בפרק ההוא ג'ף סיפר שהפסיק רומן עם אישה בגלל שהיה לה ילד ובכך הפך לדמוי אביו, הפעם התברר שהוא שומר מזכרות של נשים ששכב איתן, כולל את תחתוני בריטה. במילים אחרות, אם בעבר החברים יכלו רק להנהנן באמפתיה, במקרה הזה הייתה להם מעורבות אישית שהפכה את הפרק ליצרי יותר.

למרבה הצער, זה לא מאוד עזר לו. אמנם ישנו היגיון עלילתי רב בכך שכאקט אחד אחרון פירס שולח יד כדי לזרוע הרס, אבל בכל זאת לאורך 80 אחוז מהפרק הייתה תחושה קשה שבסרט הזה כבר היינו, בעיקר כי אכן היינו בסרט הזה. הבדיחות שבו לא היו מספיק מוצלחות כדי להצדיק את כל הסשן, ועם כל אהבתי לוולטון גוגינס, גם לא הוא. המצער הוא שעצם קיומה של הישיבה הזו חתר תחת איזושהי התקדמות שהדמויות הללו עשו לאורך חמש השנים שהן שם, כולל בתקופתו של הרמון עצמו, לא רק מפני שהציג לנו שוב את אותם דפוסים (נושא שמוצה בשלמות ב"פרדיגמות") אלא כי טען זאת בפירוש.

"מוזר שאחרי כל השנים האלה מסתבר שהסתרנו כל כך הרבה אחד מהשני", אנני אמרה, "אפשר היה לצפות שבשלב הזה היינו לומדים ללמוד אנשים טובים יותר". ג'ף, אותו אחד שמתחילת הסדרה עבר תהליך שבמהלכו שוב ושוב חזר על מעשיו עד שלבסוף השלים אותו בסוף העונה השלישית, ענה לה: "אני חושב שנכנסנו לתוך הבלגן הזה כי חשבנו שיש דבר כזה 'אנשים טובים יותר'". אני לא מבין את הטעם לכל זה. אז מה בעצם הפרמיס פה? זה נראה כאישוש מבאס נוסף לכך שהעונה החמישית מאפסת את הדמויות, ומילא אם היה לה משהו חדש לומר, אבל אין.

הטעם היחיד בפרק הגיע בישורת האחרונה שלו, שהציג את תחילת סוף דרכו של טרוי בסדרה. זה נעשה יפה ובאופן בלתי צפוי, מבחינתי לפחות, ואני אוהב מאוד את העובדה שעזיבתו כרוכה במותו של פירס. יש בכך משהו מאוד אורגני שמנוגד ליתר הפרק ולשאר הטרוניות שלי כלפיו. אבל מעבר לזה, הרגעים האלה נגעו ללבי, וכמובן הגיעו לשיא ב"קול קול קול" הלגמרי לא קול של עאבד, שנייה אחת שהצדיקה את כל רעיון הפוליגרף.

כמה רפרנסים מהעבר שבלטו לי לעין:
1. מיכל האנרג'ון המטופש של פירס הופיע כבר בעבר אחרי שאמו מתה והוא היה משוכנע שהיא מאוכסנת באחד דומה.
2. על שלו נכתב "פירס אנסטסיה הות'ורן", אבל אני זוכר מאוד בפירוש שהשם שאבא שלו קרא לו כאשר הפציע פעם פתאום היה פירס אניטה הות'ורן. לא אבדוק את זה כי אין לי כוח.
3. והמגניב ביותר: