ספוילר "קומיוניטי" 3.22
טוב, ניכר שסוף העונה נועד לשמש גם כסוף סדרה במקרה הצורך, אפילו שם הפרק נרתם לעניין, והאמת היא שזו הייתה חרב פיפיות. מצד אחד היא איפשרה לעולם החיצון לתת את אותותיו על הבועה הגרינדיילית, במיוחד הודות לסיפור של ג'ף – אלמנט טוב כי הוא מתחיל לסמן את סוף ארבע השנים שבהן החברים אמורים להיות שם. מנגד, למרבה הצער, היא סיפקה סוף מושלם מדי באופן חפוז מדי.
זה מוזר, כי אחרי כל התהליך שג'ף עבר שוב ושוב ושוב, נאום הסגירה שלו נשמע כשורה תחתונה פשטנית ובוטה – "זה כזה פשוט. אתה פשוט מפסיק לחשוב על מה שטוב לך ומתחיל לחשוב על מה שטוב למישהו אחר" – וכמו כדי להדגיש את הנמהרות של ההתרחשות, השטות הזו משפיעה עמוקות על הנוכחים: פירס מוותר על התביעה ועאבד הטוב משתלט על עאבד המרושע. עאבד המרושע עצמו היווה עדות נוספת למהירות היתרה של פרק הסיום. אלמנט נוסף שטופל שוב ושוב לאורך העונה, אבל בסופו של דבר קיבל סיומת פזיזה, שחוקה ולא מצחיקה.
זה נראה כמו פינאלה כללית של סדרה שקיבלה בהתראה קצרה מדי את הידיעה שזהו הפרק האחרון, והיא יוצאת מגדרה כדי לקשור את הקצוות במהירות האפשרית בתוך פרק אחד. אבל זהו לא המקרה כאן. אף אחד לא אמר ל"קומיוניטי" שזוהי העונה האחרונה שלה. אולי דן הרמון, שהחוזה שלו הסתיים ועדיין לא ברור אם ישוב להוביל את העונה הרביעית, רצה לספק את הסוף המתוק שלו לסדרה, אבל זה עדיין לא מסביר את החופזה. כל הפרקים צולמו עוד לפני שהם חזרו מהפגרה, כך שהיה מספיק זמן להתכונן מראש ולהכין יופי של תשתית.
זה עבד רק בחלק קטן מהמקרים; מיצוי עלילת טרוי ובית הספר למזגנים היה נהדר, לא בגלל העלילה ההזויה-במובן-הרע, זו שקומיוניטי טורחת להפגין מדי פעם בפעם, אלא כי הוא היה שם מאז ההתחלה, טופטף בהדרגה לאורך העונה ואז הגיע לשיא בפרק הקודם, עת נאלץ טרוי למכור את עצמו למזגנות כדי להציל את עצמו ואת חבריו. אגב, מותו של סגן הדיקן היה המוות השני בעונה הזו של דמות בסדרה, אפרופו קו זמן אפל. טוב שהראו לנו שסטאר-ברנז בעצם חי.
גם הסיפור עם בריטה והפסיכולוגיה הגיע לאיזו נחלה, בעיקר לאור הניתוח שסיפק לה עאבד, שנשמע כאילו הכותבים מסבירים את השיפטינג שנעשה לדמותה מתחילת הסדרה. "את יודעת איזה מין אדם הופך לפסיכולוג, בריטה? אדם שמייחל, עמוק בתוכו, שכל מי שמיוחד יותר ממנו יהיה חולה. כי 'בריא' נשמע הרבה יותר מרגש מאשר 'משעמם'". ובהיותה מוקפת בדמויות אקסצנטריות הרבה יותר ממנה, ברור מדוע בחרה בפסיכולוגיה כמפלטה, כלומר מדוע עשו זאת הכותבים.
אבל זה בערך כל מה שהיה טוב בפרק, שגם כשל מלספק יותר מדי צחוקים. לא שלא אהבתי את תחושת הסיום, המונטאז' עם מוזיקת הפתיחה, המקומות שהדמויות הגיעו אליהן – היה בזה קסם רב. חבל שהביצוע לא היה טוב יותר.
שתי קטנות:
1) לא ברור לאן תלך העונה הבאה מכאן, ובמיוחד לא ברור מה יהיה עם צ'אנג אחרי ההרס שזרע בגרינדייל וכליאת הדיקן לאורך פאקינג חודשיים. לכן אהבתי את הרגע שבו ראינו אותו מציץ מפתח האוורור במשרדו של הדיקן במכללה המתחרה. אולי משם יצמח קו עלילה מעניין בעונה הבאה, בתקווה שלא ימחזרו את עצמם.
2) Damn those Facebook privacy settings!