בקצרה, ספוילר "נקמה" 2.14
Monthly Archives: פברואר 2013
החץ 1.14: האודיסיאה
ספוילר "החץ" 1.14
המשרד 9.16: ממשיכים הלאה
מראה שחורה 2.01: תכף אשוב
המתים המהלכים 3.09: המלך המתאבד
העולם של האנה, אנחנו רק חיים בו
המשרד 9.15: הנחה לזוגות
איך פגשתי את אמא 8.16: מטורפת במובן הרע
קלפים על השולחן
כששאלתי את יאדו איך זה שאף אחד לא כתב עדיין כלום על "בית הקלפים", הוא אמר שלו אישית ממש לא דחוף לראות עוד דרמה פוליטית עכשיו (איזה שיר עברי הסתתר בקטע שלפניכם?). האמת – הוא קצת צודק. הפוליטיקה האמריקנית מתקיפה אותנו מכל הכיוונים בשנה-שנתיים האחרונות, אם כעלילת משנה ב"האישה הטובה" וב"ההריגה", אם בסרטי טלויזיה ("חוקי המשחק") ואם בסיטקומים טובים יותר ("ויפ" הנפלאה) ופחות ("1600 פן" האיומה). וכמובן, במלכה-האם של הסדרות הפוליטיות של זמננו – "בוס".
גם מי שלא השתגע על "בוס" (אותי אישית העונה השניה שלה די עצבנה, אבל איכשהו שרדתי עד הסוף) יודה ודאי שאיכשהו, נראה שכל סדרה פוליטית רצינית שתבוא אחריה תיראה קצת מיותרת. בחזקת שם-היינו-וכך-עשינו. אבל במפתיע, "בית הקלפים", שהופקה על ידי דיוויד פינצ'ר, ושכל 13 פרקי העונה הראשונה שלה עלו בשבוע שעבר ב'נטפליקס', מצליחה לייצר משהו חדש. יהיה קצת מוגזם להגיד שיש בה חידוש תוכני גדול, כזה שיצדיק את (או לפחות ייַשר קו עם) החידוש הגדול שבדרך ההפצה שלה, כי בכל זאת מדובר בדרמה די נוסחתית ביחס לז'אנר, ויתרה מכך, ברימייק לסדרה בריטית בת יותר מ-20 שנה (מי מבינינו שגדל על ערוץ 1 בתחילת שנות ה-90 יזכור ודאי את פניו השובבות של איאן ריצ'רדסון בתפקיד הראשי). אבל היא לגמרי עושה את העבודה.
בקצרה (אבל ממש בקצרה): קווין ספייסי הוא חבר קונגרס בכיר המקורב מאוד לנשיא החדש, ואף סייע רבות לבחירתו, ולכן הוא מצפה לקבל דיבידנד פוליטי בדמות מינוי לתפקיד מזכיר המדינה. Continue reading
כשהסכר נפרץ
רבים מחבריי אמרו לי שוב ושוב שכדאי לי להמשיך לצפות ב"טרמיי" – זלגתי החוצה רגע לפני הפינאלה של העונה הראשונה, האורך תמיד גרם לי לדחות אותו עד שכבר היה מאוחר מדי – אבל אף אחד מהממליצים, לפחות לא ככל שאני זוכר, טרח לומר לי עד כמה העונה השנייה טובה עשרות מונים מקודמתה. היא לקחה את המבט הרחב על ניו אורלינס של אחרי הסופה, זה שבעונה הראשונה היה כה מענג בעיקר, שלא לומר רק, בזכות הפן המוזיקלי שלו, והפכה אותו למשהו גדול בהרבה. המבט הרחב התרחב עוד יותר, כמו שדיוויד סיימון אוהב, ולקלחת נוספו גורמים עירוניים קריטיים כמו יזמי נדל"ן, חברי מועצה, והמשמעותי מכל – המשטרה.
בעונה הראשונה (שצפיתי בה שוב לפני שהמשכתי לשנייה) הומחש שהסופה ניקתה גם את הפשע מהעיר, אבל כבר במהלכה חזרו העבריינים, יריות נורו במהלך מצעד וכיו"ב. בעונה השנייה, שמתחילה 14 חודשים אחרי הסופה, הסיפור כבר היה שונה בתכלית וחזק בהרבה. הפשע היה על כל שעל, ולאורך העונה הוא השפיע באופן הכי מהותי והכי עמוק על הדמויות שטרחנו להכיר עד כה. במקביל נחשפו בהדרגה עוולות משטרתיות מטורפות, שבסדרה עמדו בצל אירוע ירי אמיתי של שוטרים בחפים מפשע על גשר דנזיגר חודשיים אחרי הסופה, ובצלם של מקרי פשע מחרידים שאירעו באמת, בראשם הרצח של הלן היל (אותו אחד שבסדרה המשטרה בחרה להאשים את הבעל, שנורה בעצמו מספר פעמים בזמן שגונן על ילדם בן השנתיים) – ניצול בלתי נסבל של האנדרלמוסיה ששרתה בכל כדי להפר באופן שיטתי זכויות אדם ולנהוג כעבריינים בחסות החוק.