ספוילר "מראה שחורה" 2.01

מאוד שמחתי על חזרתה המהירה של מיני הסדרה הבריטית מאת היוצר צ'רלי ברוקר. החיפוש שלו אחר נפלאות הטכנולוגיה וכיצד הן משפיעות דרסטית על אורח חיינו ממשיך גם בפתיחת העונה החדשה. מבקרים כבר הספיקו לכנות את הפרק כ"עבודה הכי טובה של ברוקר".

ויש דברים בגו: הפעם הבימוי מאוד רגיש ומרגש, מצייר טבע משכר חושים השזור יפה בסבך העלילה הכואבת. והכאבים של הדמות הראשית, היילי אטוול המרשימה, קשים מנשוא. היא מאבדת את בן זוגה לחיים בתאונת דרכים ונשברת כמצופה. חברה קצת מוזרה מציעה לה להצטרף לתכנית המתיימרת לשחזר את המתים. כלומר, קיימת מערכת הבונה מחדש את אישיות יקירינו שהלכו בטרם עת באמצעות כל הנתונים והמידע המקוונים אותו השאירו בכל רחבי הרשת, החל משברי מילים בצ'טים שונים ועד תמונות וקולות. רעיון די מבריק ויחד עם זאת שנוי במחלוקת. ברוקר אוהב להתעסק בנושאים שנויים במחלוקת מבחינה אתית, בוחן את מה שלדעתו יקרה לנו אם נשכח את עצמינו בבליל העצום של ההתקדמות הטכנית בחיינו. וכאן הוא עושה זאת בצורה נוגעת ללב עם סגנון אירופי משהו.

ואם כבר מדברים על סגנון אירופי משהו, קינן בי סוג של חשש מכך שהחלק השני של הפרק עלול לגנוב בחוצפה את העלילה של "רחם", סרט הונגרי מהפנט ושובר לב של בנדק פליאגוף (ביקר בארץ ונמצא בפייסבוק, במאי מצוין ואיש שיחה מרתק). החשש הוסר כלא היה כיוון שהתסריט מפליא להימנע משבירת התבנית האנושית וסטייה לכיוונים של מד"ב, כמו שהיה גם בעונה קודמת, אלא ישנו האלמנט האמין של שכול מול מוסר מול טכנולוגיה. קרב ענקים. מצד אחד, זה יכול להיות מדהים להשיב לחיים בצורה כלשהי את אשר לא ניתן להשיב. מצד שני, המהלך יכול לגבות מחיר כבד של חוסר מוחלט להתמודד עם ההשלכות ולהמשיך הלאה. אי אפשר לקיים מערכת יחסים עם רובוט חקיין. על פי משנתו של ברוקר, טבע האדם הוא מכלול, קוסמוס של רקמות רגש בלתי נגמרות ועלינו להוקיר אותן, לא לתת להן להתמסמס ולהישכח בראי השחור של הטכנולוגיה. צודק.