ספוילר "המשרד" 9.15
Author Archives: מעיין זילברשץ
אני, הטלוויזיה שלי ונישואיי עם נשואים פלוס
בשביל לתאר מה המשמעות של "נשואים פלוס" עבורי, אני חייבת קודם לדבר קצת על המשפחה שלי. אני בת זקונים להורים אשכנזים, חנונים וזקנים. האחים שלי גדולים ממני בפער ניכר (הפרש של 12 ו-14 שנים, מיינד יו). אחד הערכים הכי בולטים במשפחה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי היה הבידוד. לא במובן הרשע, פשוט כי זה מה שידעו. אולי לפני שנולדתי זה היה פחות קיצוני, לא יודעת, לאחים שלי יש 10+ שנים של חיים במשפחה הזאת לפני שאני הגעתי, ולפי סיפורים מדי פעם היה נראה שזה היה קצת אחרת לפני, אולי לא באופן קיצוני אבל בכל זאת.
אני משערת שמגוון של נסיבות הביאו למצב שבו המשפחה שלי הייתה שרויה בו בערך ב-10 השנים הראשונות לחיי. הסיבה הראשונה הייתה, אני משערת, התזמון. כשהייתי בת 3 הפכה טלוויזיה הפכה למצרך נפוץ בכל בית, ובדיוק הגיעה בקול תרועה מערכת הכבלים הישראלית לראשונה. המשפחה שלי, כאחת כזאת שמאמצת כל פיתוח טכנולוגי בראשיתו, קפצה על המציאה וכמובן קנתה טלוויזיה ווידאו לכל חדר, ומינוי ביתי לכבלים. עבור האחים שלי שהיו בגיל הנעורים זה היה משהו חדש, אבל עבורי הטלוויזיה הייתה קיימת שם, מגיל 3, עם שלל ערוצים לבחירתי בנוסף לארון ענק עם קלטות וידאו. לא הכרתי עולם ללא טלוויזיה בחדר. היא הייתה הדבר הראשון שהדלקתי כשנכנסתי לחדר והדבר האחרון שכיביתי לפני שהלכתי לישון. היא הייתה שם דלוקה כשעשיתי שיעורים, כשהזמנתי חברים, בזמנים הטובים ובזמנים הרעים. היא הייתה לי להורה, למורה ולחברה.