בלש אמיתי 1.08: צורה וחלל

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/03/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "בלש אמיתי" עונה 1 פרק 8, סיום העונה הראשונה

True Detective - 01x08 - Form And Void

"כל מה שהשארתי שם מאחור, אני לא צריך"
(ראסט קול)

כבר בפרק הקודם ידענו מי הם האחראים, ידענו מהי הקנוניה, ידענו מיהו האיש עם הצלקת. הקלפים כבר נחשפו בפנינו, כעת היה עליהם להיחשף בפני יתר העולם, והפרק האחרון אמור היה פשוט להיות הישורת האחרונה בסיפור הזה, לא בהכרח מפתיעה אלא כזו שקושרת את הקצוות. בכל זאת, הפרק האחרון סיפק הפתעות דווקא כי סירב לספק "הפתעות". ראסט מאיים על סטיב ג'רייסי שיש צלף העוקב אחריו, מה שנשמע כמו איום בולשיט (ומזכיר כמובן סצינה בפינאלה של סדרה אחרת שהסתיימה לא מזמן), אבל פתאום מטח של יריות שרק סביבו. על סמך הסימנים מבשרי הרעות בפרק הקודם ציפינו שראסט או מרטי או שניהם ימותו אחרי שנכנסו מבעד לפתח אל ארץ הבלהות, ושניהם באמת היו כה קרובים לכך – אבל לא, שניהם שרדו. וגם המשפט של ראסט שחתם את הפרק היווה הפתעה.

ניק פיצולטו פיתח את "בלש אמיתי" סביב הגיגים פילוסופיים שכתב לעצמו עד שלבסוף יצרו את דמותו של ראסט קול, ומשם נולד הסיפור האחד הזה, העתיק מכולם, מלחמת האור בחושך. בסופו של דבר לא מדובר ביצירה מושלמת. לא כשהיא כוללת בה רגעים כמו קולו של ארול צ'ילדרס המלווה את ראסט בשעה שחיפש אותו באקדח שלוף, מכוון אותו כאילו מערכת צינורות המים שם (אני חושב שזה מה שזה היה) המבצר הזה [1] מרושת במצלמות ורמקולי כריזה. או הסתירה בין דבריו של סטיב ג'רייסי בפרק הזה על מעורבותו התמימה במקרה של מארי פונטנוט, לעומת הרמזים העבים בפרק הקודם על הדברים שהוא יודע ("אל תשאל אותי שוב"), שבדיעבד נדמים כדרמה לשם דרמה.

[1] עדכון: וולצ'ר שאלו את מעצב התפאורה של הסדרה על מבוך האבן, והוא ענה להם בהרחבה. מסתבר שמדובר במבצר ישן, והם בחרו בו אחרי שבתחילה תכננו לעשות זאת בשדה תירס ומאוחר יותר בסביבה ביצתית. אלמנט מעניין נוסף שהוא מדבר עליו: פיצולטו תכנן שיהיו רשתות שטן ענקיות במקום ושראסט יעבור לידן, מה שאכן היה, אבל הסט כולו עוצב כמו פנים של רשת שטן כזו – גישה למוחו המעוות של ארול צ'ילדרס.

אבל עצם העובדה שאני לא מצליח להיזכר במקרים דומים בפרקים הקודמים למרות שאני יודע שהיו, מעידה על "בלש אמיתי" כמכלול. טלוויזיה מרתקת ומעוררת מחשבה שהחדירה הגות וליריות בנדיבות ובריכוז שאינם אופיניים למדיום, אפילו ביחס לסדרות שכבר עשו זאת קודם כ"דדווד" או "מד מן". בתפישת העולם של ראסט היה משהו שהוא גם קמאי וגם עתידני, דיבורים הן על מקור האדם ותבונתו והן על ממד רביעי ותפישת הזמן, וכל השרעפים הללו שירתו היטב את מלחמת האור בחושך, אבל בעיקר סיפרו את סיפוריהם של ראסט ומרטי עצמם.

כי למרות הסיפור המטורף של חבורת גברים אכזריים שלאורך עשרות שנים התעללו והעלימו נשים וילדים במסגרת כת חולת נפש, בסופו של דבר הדברים שהכי הסעירו וריגשו אותי בפרק הסיום היו הרגעים האנושיים של מרטי וראסט. השיחה ביניהם במהלך הנסיעה, כמו מימים ימימה, כולל הטעם של אפר ואלומיניום בלשונו של ראסט, אבל עם מרטי שונה שכבר מכיר את עמיתו ומגיב לו אחרת. מרטי במיטת בית החולים מכנה את ראסט "החבר שלי", ורגע אחרי כן בנותיו וגרושתו עומדות לצדו למרות שלא ציפה לראות אותן, והוא אומר להן שהוא בסדר, שיהיה בסדר, ופורץ בבכי כל כך מובן. ראסט מספר מה חווה כאשר היה בתרדמת ומה איבד כאשר התעורר ("באפי" עלתה בדעתי ברגע הזה). תחת האפלה הוא חש שהגדרותיו דועכות, אחז במשהו שאפילו לא ניתן לקרוא לו מודעות, ומתחת לאפלה הייתה אחת נוספת, חמה, עמוקה ובעלת משמעות, אפלה בוהקת ומתמשכת. והוא חש באהבה של בתו ושל אביו המנוחים, ולא היה דבר מלבד שלושתם ומלבד האהבה.

בשעה שראסט מתאר כיצד נשלף מקרבתה המנחמת כל כך של האהבה, מרטי מזכיר לו את הסיפורים שרקם כאשר הביט בשמים זרועי הכוכבים של אלסקה. אבל לא מדובר בסיפורים בלשון רבים, ראסט מחדד, אלא סיפור אחד, העתיק מכל. יש רבדים בעניין הזה, כי זהו ראסט כשלוחה של ניק פיצולטו, ממציא סיפורים, ויש בכך כדי לרמז שפיצולטו מודע למה שעשה כאן ב"בלש אמיתי" ולמה שאולי יעשה בעונות נוספות של הסדרה – וריאציה נוספת של אותו מעשה נושן. בהתאם, כל השיחה הזו היא אלגוריה. "אתה תוהה אי פעם אם אתה אדם רע?" שאל מרטי את ראסט לפני 17 שנה. "לא, אני לא תוהה, מרטי", ראסט אמר. "העולם צריך אנשים רעים, אנחנו מרחיקים את האנשים הרעים האחרים ממפתן הדלת". כבר אז האבחנה הזו נשמעה אירונית במקרה הטוב וטיפשית במקרה הגרוע, אבל היא איפשרה לנו להבין את הלכי המחשבה של השניים ואת תפישת עצמם. כעת, אחרי כל זה, הפסימיסט המושבע סבור שהאור מנצח. השמים שמקנים לחושך טריטוריה עצומה בכל זאת מנוקדים במיליארדי נקודות זוהרות. ראסט ומרטי הם שני כוכבים כאלה, אבל הם גם השמים האפלים שטומנים בחובם אור.

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    כתבת יפה.

    פינאלה טובה מאוד, איזנה נהדר בין סנטימנט והומניות לבין מפלצתיות ורשע טהור.

    לרגע חששתי ששניהם הולכים למות בידיו של הפסיכופת ה- unkillable וזה יכול היה להיות רגע אפל מדי.

    יש ציפיות גדולות מהעונה הבאה, מקווה שהטון לא ישתנה.

  • Iter Impius

    אצטרך לעכל שהסדרה נגמרה ואז אוכל לכתוב התייחסות לגבי העונה. למוח שלי לוקח זמן בדברים האלה. בינתיים רק אומר שזה היה סוף מעולה ורואי. הצליח להחזיק אותי במתח ולרגש. המשפט האחרון של ראסט – תענוג. בכל פסימיסט יש אופטימיסט קטן שרוצה לברוח מסורגי הנפש המרה של הראשון.

    התייחסות קטנה שראיתי ב-IGN:
    One of the greatest Bros before Hoes stories ever told.

    וכמובן:

    http://a.disquscdn.com/uploads/mediaembed/images/883/3628/original.jpg

    • Michael Ginzburg

      פירסמתי את התמונה בפייסבוק שלי, תודה!

      • Iter Impius

        בשמחה ☺

  • איפי

    בסך הכל לא היו הרבה הפתעות, פרק הסיום שמר על הרמה הגבוהה של הסדרה.

    המרדף של ראסט אחרי מפלצת הספגטי היה מותח ומלא חלחלה. משום מה חשבתי על מעצבי הסט ואיזו עבודה נפלאה הם עשו עם הבית הנוראי של הזוג הדוחה, ועם מערכת המנהרות/מערות המהדהדות.
    הויזואליות של הסדרה הזאת פשוט חד פעמית.
    אהבתי שבמהלך הפרק היו מן רגעים קלילים כאלה, השיחות של מרטי וראסט. כאילו משהו ביניהם נרגע.
    אפילו השיחה שלהם בסוף הפרק (עם מונולוג אדיר של מקונוהי) לא הייתה כבדה ותהומית כמו ההגיגים בשאר הפרקים.
    היו כמה קווי עלילה שלא נגעו בהם וזה היה לי קצת חסר, אבל החיים לא מושלמים. למשל – המלך הצהוב, הקנוניה שמגיעה עד למעלה – כל זה נעלם ברגע שהמפלצת מתה. קצת חבל כי זה קו שנמתח לאורך העונה.

    סקרנית מאוד לקראת הפרק הבא באנתולוגיה

    • זה לא נעלם, בחדשות נאמר שאנשי המושל טאטל שוללים מכל וכל מעורבות שלו בעניין (בניגוד לטענות שראסט שלח אל כלי התקשורת), ובמיטת חוליו ראסט התייחס לכך שהם לא תפסו את כולם ומרטי ענה לו שהעולם לא פועל כך.

      • Michael Ginzburg

        מרטי גם אמר שהם ניצחו בקרב הפרטי שלהם והעולם יעשה את שלו, אם יצטרך, נגד שאר האשמים.

      • איפי

        נכון, זה לא שלא נגעו בכלל בנושאים האלה ושמתי לב להתייחסויות. אבל לי זה היה נראה מאוד אגבי לעומת המקום שזה תפס בשאר העונה.

        • אז לגמרי החמצת את המהות של הסיפור.

          • איפי

            הבעת דעה = החמצה מוחלטת?
            טוב לדעת

  • Michael Ginzburg

    אז מה אנחנו באמת יודעים על העונה הבאה?
    http://www.thewrap.com/true-detective-know-season-2/

  • miss bojarsky

    סיכום נהדר.
    אמנם לא נפלתי שדודה למרגלות הסדרה כפי שאתה ורבים אחרים נפלתם, אבל זו בהחלט סדרת מתח מצויינת. אני מרוצה במיוחד מכך שהם סיימו אותה בנימה חיובית, זה כבר לא קורה הרבה בימינו וזה מרענן.

  • רוי

    במחשבה ראשונה לא אהבתי את הפרק. הרגשתי כאילו כלום בעצם לא קרה בו, כאילו היה בילד אפ של 7 פרקים לפרק האחרון, והוא לא נתן לנו שום דבר אקסטרה מעבר למה שכבר קיבלנו בפרקים הקודמים.
    חלק קטן שבי כן חיכה להיות מופתע, לקבל איזו זווית חדשה על ההתרחשויות, פיסת מידה דקיקה שבדקות שעוד לא התוודענו אליה ושתשפוך אור חדש על הפרשה.
    ואז חשבתי על זה עוד פעם והבנתי שרק ככה מסיימים סדרה כזו. זה לא סיפור על מה קרה, זה גם לא סיפור על למה קרה. זה סיפור על האדוות הקטנות שההתרחשויות המרכזיות יוצרות, ואיך הן מכות גלים בדמויות של הסדרה.
    יכול להיות שאת חיבור החלקים הסופי לגבי זהות המלך הצהוב וחשיפתו היו צריכים לתת לנו בפרק הזה במקום בקודם, אני לא יודע. אולי. אבל בסופו של דבר, הלב של הסדרה הזו הוא הפן הפילוספי והמחשבתי שמלווים את ההתרחשות, ולא ההתרחשות עצמה, ובמובן הזה קיבלנו סוף מספק, ואפילו קצת מפתיע.
    בסופו של דבר ראסט כואב את זה שהוא ומרטי לא הצליחו לקטוע את כל השורשים הרבים של הפרשה, הם לא כיסו את השטח כולו אלא רק חלקים קטנים ממנו. פה הגדולה של המונולוג האחרון שלו, ההבנה שלא צריך להאיר את כל החושך כדי לנצח, לפעמים מספיק להאיר נקודות קטנות.
    אז מרטי וראסט לא חשפו את הכת כולה, לא היה להם זרקור מספיק גדול בשביל להאיר כל כך הרבה חושך, אבל גם הנקודת אור שהם יצרו משמעותה ניצחון.

  • המעגל השטוחהגלגל המנוקר של רג'י לאדו וראסט קול תוקן יחד עם הנימה האופטימית של סוף הפרק, העונה והסיפור. ראסט המנותק רגשית וחסר הקשרים האנושיים מצא קשר אחד אמיתי ואחרי חווייה של כמעט מוות ממנה חשב שלא ייצא, נשבר וחושף את הרגע הכי אמיתי שלו; דמות שנקרתה בדרכם של ראסט ומרטי בשיא החקירה ולא ייחסו לה חשיבות חזרה 17 שנה מאוחר יותר כמפלצת הכי גרועה שיכלו לדמיין; הבלשים גילבו ופפניה החלו את הסדרה בתישאול וחשד של ראסט ומסיימים אותה כמי שיודו לו (ולמרטי) על פיצוח המקרה הכי גדול בקריירה שלהם; התא המשפחתי הרעוע של מרטי שהסתיים בגירושים ונתק, נגמר באיחוד מחמם לב; מרטי הגבר הקשוח נשבר ומייבב מול הנשים של חייו; הכוכבים השחורים השתלטו על השמיים והפכו אותם למסה אפלה שוחרת רוע, אבל יש כמה כוכבים זוהרים שמצליחים לחדור בעדה.

  • עדכון: וולצ'ר שאלו את מעצב התפאורה של הסדרה על מבוך האבן, והוא ענה להם בהרחבה. מסתבר שמדובר במבצר ישן, והם בחרו בו אחרי שבתחילה תכננו לעשות זאת בשדה תירס ומאוחר יותר בסביבה ביצתית. אלמנט מעניין נוסף שהוא מדבר עליו: פיצולטו תכנן שיהיו רשתות שטן ענקיות במקום ושראסט יעבור לידן, מה שאכן היה, אבל הסט כולו עוצב כמו פנים של רשת שטן כזו – גישה למוחו המעוות של ארול צ'ילדרס.

  • המקרה של המלך בצהוב עבר לידיים אחרות.
    https://scontent-b-lhr.xx.fbcdn.net/hphotos-prn1/t1/1978840_670866089637760_1905362068_n.jpg

  • beefgallo

    במידה ומישהו צופה גם בחניבעל. תשימו לב שהרוצח הפסיכופט משני הפרקים האחרונים החביא את הקורבנות שלו באותו מקום שבו הייתה הסצנה של הריב עם הרוצח הפסיכופט בטרו דיטקטיב. הבניין הבטוני עם החור העגול בחלק העליון.

  • Michael Ginzburg
    • Iter Impius

      יפהפה ומדויק.

      • Michael Ginzburg

        ניב כתב "(עדכון: וכפי שהזכיר לי אחד
        הקוראים, זה כבר לא יהיה אותו דבר – למגי יש טבעת נישואין חדשה על אצבעה.
        וכל זה רק מחדד את החברות שנוצרת כאן בין שני אנשים שאיבדו הכל ומוצאים
        עצמם זה בזרועות זה הלכה למעשה, שני אנשים שהאחווה הגברית היא גאולתם בסדרה
        הכה-גברית הזו)"
        אני הוא 'אחד הקוראים' 🙂

    • יעל וזהו

      תודה על הלינק, אכן סיכום נאה. גם זה של יאדו.

      אומר משהו לגבי האכזבה שעימה נפתחת הרשומה בבלוג שהבאת: ניסיתי לחשוב בסוף הפרק איך הייתי מסכמת אותו במילה אחת, ואין לי ממש אחת כזו. הפרק התמודד עם ציפיות גבוהות מאוד, אולי בלתי אפשריות, והכל בכ-50 דקות. התרגלנו כל כך לסדרות שמותחות אותנו בלי סוף בפיתולים, בטוויסטים, על פני 24 פרקים, או שש עונות. פה אנחנו מקבלים 8 פרקים וזה מרגיש אולי קצר מדי, בלי העינוי של לחכות עוד ועוד עד ששכחנו איזה שאלות נשארו פתוחות, ויש פיתוי מצד הקהל לתבוע הסברים על כל רמז וכל ציור של הסמל המפותל שצץ בציורי הילדות של מרטי.

      אבל כך זה היה צריך להיגמר. לא בדרמת מוות נוראית, לא בחגיגות, לא בשורה של מעצרים של כל מי שידם במעל. מרטי וראסט עשו את מה שיכלו לעשות, ובסוף קיבלנו את מה שהיה באמת חסר לדעתי לכל אורך הסדרה: רגע של חסד, ניואנסים שחורגים מהגוון האפור-שחור (או חום לואיזיאנה). ואחרי אפילה כה ארוכה, האור הקטן של הכוכבים הוא גדול מאוד, ומנצח.

      נקודות קטנות ואיזוטריות:

      * האישה שמתעצבנת בהתחלה על הכלב שמכניס בוץ לבית – כן, זה ממש יפגע בניקיון המרהיב והנוצץ של המקום, בדיוק אחרי הפוליש. הבית של איש הספגטי נראה כמו שילוב הזוי במיוחד של סצנה מהריאליטי על ה"הוגרס" (אגרנים כרוניים) לבין גלריית אמנות אוונגרד במרתף חשוך בשכונה לא ידידותית במיוחד. והשוני בין זה לבין היער הירוק עז והסבוך בחוץ, יער יפהפה (אבל מי ירצה לשוטט לבד ביערות לואיזיאנה אחרי התוכנית הזו?). המבצר גם היה אתר מצמרר עם עיצוב קריפי ומטורף ברמות על. ח"ח למעצבים.

      * הצילום. נותנים באמי פרס לצלם? צריך לתת, ואם נותנים, צריך לתת אותו בהבלטה ולא בקטע של "לפני שבועיים כשלאף אחד לא היה אכפת חילקנו כמה פרסים טכניים בטקס רב רושם במתנ"ס הציבורי הקרוב בפני קהל של כמה פנסיונרים וחולדה שעברה במקרה". אולי כך יהיו עוד כאלו מפגנים יפהפיים של צילום מרגש ומטלטל כמו כאן – אולי הטוב ביותר שראיתי אי פעם בסדרת טלוויזיה.

      בקטע שמרטי וראסט ברכב, למשל: תמיד בסצנות מכונית הנוף בחוץ הוא מטושטש או חד (או בפעמים רבות נראה כמו מסך כחול, כי אפשר לשלם לשחקן הראשי חצי מיליון דולר לפרק אבל חלילה להוציא 10 דולר על תדלוק לרכב). כאן הפוקוס על הנוף כל הזמן השתנה – התחדד, היטשטש, התחדד וחוזר חלילה, בזמן שהפוקוס על הנוסעים והמכונית נשאר בשלו. מסוג הדברים שסביר להניח שבכלל איש מהצופים לא שם לב אליהם, אבל בעיניי זה היה יפהפה. כמו סוג של הזייה או חלום שהולך בין יקיצה לשקיעה נוספת.

      * הסיקוונס בפתיח. שיר מעולה, שימוש נהדר בחשיפה כפולה. האימאג' המנצח: העין הנפקחת. אני מתפעלת ממנו בכל פעם מחדש.

      * אם מתיו מקונוהיי לא מקבל אמי וכל פרס אפשרי על התפקיד הזה שעשה את הסדרה במידה רבה, אנחנו שורפים את המועדון. אני עדיין לא מסוגלת לדמיין איך זה היה נראה אם הוא לא היה מתמרד ומתעקש, ופשוט היה לוקח את התפקיד שהוצע לו מלכתחילה – זה של מרטי.

      אין לי מושג איך היוצר יוכל להתעלות על זה או לעמוד בציפיות לעונה הבאה. ואיזה ליהוק יכול להתעלות על זה. מזל שהצלם נשאר.

      • Michael Ginzburg

        נתתי לינק איפשהו למעלה בתגובות על מה עומד להיות בעונה הבאה. כלומר, מה שידוע לנו כרגע ולפי דבריו של היוצר. וכתבת נהדר!

  • Saturn

    אני לא יכול שלא לחוש אכזבה מסויימת אחרי הפרק הזה, גם אחרי שמסכימים עם רוח הסדרה שלא הכל נפתר. הבילד-אפ של כל העונה דרש יותר ממה שקיבלנו בסיום. אני לא יודע אם יש דברים שכעת ניתן למצוא בצפייה מחודשת או אם הדברים האלה פשוט לא מכוסים ע"י הסדרה אבל צפיתי לפחות לקבל הסבר כלשהו על הספרילה (שמופיעה כצלקות על צ'ילדרס) ובמיוחד לגבי הבת של מארטי.

    הפוקוס שהם בחרו לתת לבת שלו לדעתי רמז למשהו יותר גדול וזה יהיה יותר מן סתם להראות את חיי המשפחה של מארטי. שחזור סצנת הפשע עם הבובות, איורי המין – זה סימן לאיזה קשר והיה חומר להרבה תאוריות אבל לבסוף זה הסתכם לידי כלום וזה היה מאכזב.

    גם לגבי מי שמופיע בקלטת קיבלנו אישור רק לחברים של צ'ילדרס הבן – רג'י ודוואל.

    אגב, הבנתי את אילן היוחסין נכון? צ'לידרס האב הוא השריף מהתקופה ההיא והרוצח זה בנו? לא נאמר ע"י הזקנה בפרק הקודם שהילד עם הצלקות הוא אחד מן הממזרים של סאם טאטל?
    גם לא הצלחתי לזהות אם בבקתה זו הייתה הגופה של אבא שלו או שהוא עדיין היה חי. אחרי מבט זה נראה כמו שהוא חי, וזה יסביר את הפה התפור.

    • במאי הסדרה, קארי פוקונגה, התייחס בראיון אל "רמזים" שבפועל לא הניבו דבר. טרם קראתי אבל אולי זה יתן תשובות לחלק מאלה שהגיבו כאן בנושא. http://www.vulture.com/2014/03/true-detective-finale-director-cary-fukunaga-interview.html

      השריף אכן היה אביו של ארול צ'ילדרס, אבל למיטב זכרוני זה לא נאמר מפורשות, כך שייתכן שהוא קרוב משפחה אחר. הזקנה אמרה שהילד המצולק היה הנכד של סם טאטל, מה שהופך את אביו (לי הוא דווקא נראה מאוד מת כאשר מרטי עבר שם) לבנו של סם טאטל.

  • chen rabinovich

    מספר פינות שלא הצלחתי לסגור, אשמח לעזרה..
    1.בתחילת הפרק,לפתע מארטי עולה על משהו,ם הוא מוציא את הצילום ומשווה בין שתי הבתים ומבחין שהבית נצבע. עדיין לא הצלחתי להבין מה התחבר לו בעצם? אז הבית נצבע so what? הם לא יכלו להגיע לטופס של החברה של צ'ילדרס ולכתובת שלו גם בלי הגברת הזקנה בבית האבות?
    2. איפה החביא ראסט את כישורי הנבואה שלו בכל שאר הפרקים? הסצינה שהם יוצאים מהאוטו וראסט סמוך ובטוח שהם הגיעו למקום הנכון קצת מזלזלת בצופים לטעמי.
    3.מה הקטע של ההזיה עם הכוכבים והמערבולת בתוך קרקוסה? איך זה מתקשר? נראה לי שפספסתי משהו קשור.
    4.איפה ה"ארדקוריות" של המלך הצהוב? בסופו של דבר כל אלה שראו אותו ותוחקרו על ידי ראסט ומרטי ו-"עפו" על הפסיכיות שלו סתם עשו אותו אוברייטד לגמרי. הוא לא שונה מעוד פסיכי בעונה מסוימת של "דקסטר"… ציפיתי להרבה יותר בפאן החולני ממנו.
    5.מה נסגר בסוף עם האוזניים הירוקות? האם זה מתקשר לאוזניות הירוקות שהוא לבש כאשר כיסח את הדשא? האם הירוק מתקשר איכשהו לצבע הירוק מהבית??

    לסיכום, סדרה ענקית,למרות שקצת התאכזבתי, לא רמת אכזבה כמו בסיום של דקסטר… אבל עדיין ציפיתי ליותר

  • Liran

    http://www.vulture.com/2014/03/true-detective-deleted-scene-rust-lori-breakup.html?mid=twitter_vulture

    סצנה הפרידה של ראסט מלורי. ירדה בעריכה.

© עידו ישעיהו