הפרויקט הנוכחי שאני עושה בוואלה!, "סדרות מבית ארבע", מתמקד בשנים 1994 ו-2004 ככאלה שהיו קריטיות מבחינת הסדרות שהן תרמו לעולם, אבל גם 1984 כללה בה כמה סדרות מפתח. בראש ובראשונה: "משפחת קוסבי". הסדרה שהזניקה את NBC אל הפסגה, שם נשארה במשך עשרים שנה, עד ש"חברים" נגמרה.
מסיבות כאלה ואחרות לא יכולתי להתמקד גם ב-1984, אבל לכבוד הפרויקט שנותן כבוד לשנים הרביעיות, אני יכול לפחות לייבא שני פוסטים מעברה של הקהילה שעסקו בשתיים מהסדרות האלה. זה הראשון שבהם, שנכתב ב-11 באוגוסט 2006, ואני מביא אותו כלשונו. אפרופו, נראה שנכון לעכשיו (כלומר עד שיוסרו) כל הפרקים של "קוסבי" זמינים ביוטיוב.
—
ב-1984 היה מצבו של הסיטקום בכי רע, גרוע אף יותר מאשר בימינו אנו. את הלוח מילאו דרמות פעולה בנות שעה ובכירים ברשתות הארציות קבעו כי הסיטקום כפי שהכרנו אותו מת. במקביל מצבה של NBC היה גרוע והיא הייתה האחרונה בטבלאות מבין כל הרשתות. ביל קוסבי היה קומיקאי אהוד בעת ההיא, אבל מאז שירדה הסדרה "אני מרגל" שבכיכובו מהמרקע ב-1968, כל הניסיונות של קוסבי לשוב למרקע כשלו, וכולן היו תחת אותו שם בווריאציות שונות: "המופע של ביל קוסבי" ב-1969, "המופע החדש של ביל קוסבי" ב-1972 ו"קוֹס" ב-1976. אבל לא כישלונות שכאלה יעצרו את האיש שמאחורי המופעים. השאיפה שלו הייתה ליצור סדרה שתטפל בנושאים משפחתיים אמיתיים ויומיומיים מחד גיסא, ותאהב את דמויותיה השחורות מאידך גיסא. זה אמנם לא משהו שנעשה לפני כן פר סה, אבל השם שמר על גחלת חוסר המקוריות: "המופע של קוסבי".
הרעיון לסדרה היה פשוט, חייהם של השרברב קליף האקסטבל, רעייתו עקרת הבית, בגילומה של פלישיה רשאד, וארבעת ילדיהם. הכישלונות של קוסבי בסבנטיז השאירו לו מספיק זמן פנוי להוציא דוקטורט לחינוך מאוניברסיטת מסצ'וסטס, כך שהסדרה הזו הייתה יכולה לאפשר לו להציג כמה מהדברים שלמד, תוך חידוש סיטקומי שנבע מהיעדר בדיחות זולות ו-וואן ליינרים שנועדו לסחוט צחוקים מבלי שיהיה להם קשר לעלילה. הוא חיפש אמינות פסיכולוגית שתאפשר הזדהות עם הדמויות כמשפחה. הבעיה הייתה שקוסבי ושותפיו להפקה לא הצליחו לגרום לרשתות להביע עניין, ב-ABC לא היו מעוניינים ול-NBC הספיקו הכישלונות של קוסבי בסבנטיז, מה גם שקשה היה להם להאמין כי סדרה שבמרכזה משפחה שחורה תצליח באופן מהותי. אשתו במציאות של קוסבי הציעה שינוי קטן אבל מהותי, להסב את קליף האקסטבל מאיש צווארון כחול לצווארון לבן, ועם סטטוסקופ. כך הפך השרברב לרופא, ואשתו בסדרה לעורכת דין.
גם השינוי הזה לא עזר לו למצוא רשת משדרת, עד שבינואר 1984 ברנדון טרטיקוף, נשיא חטיבת הבידור ב-NBC, ראה במקרה קטע סטנד-אפ של קוסבי באחת מההופעות הרבות שלו בתוכנית הלילה של ג'וני קרסון, קודמו של ג'יי לנו, בו דיבר על גידול ילדים ועל העובדה שכל הרעיון חג סביב סילוקם מהבית. טרטיקוף אהב מאוד את המונולוג והציע לקוסבי את NBC כאכסניה לסדרה החדשה שלו. איכשהו הצליח קוסבי לסחוט מטרטיקוף שליטה אמנותית מלאה על תוכניתו וכן הסכמה שתצולם בניו יורק, שם קוסבי גר. לקח לו קצת זמן להוציא את התוכנית שלו לפועל, אבל כשזה כבר קרה זה נעשה כמו שצריך.
איכשהו כאן בארץ תורגם שם הסדרה ל"משפחת קוסבי", למרות ששם המשפחה בתוכנית היה האקסטבל – מין שילוב לא קשור בין השם המקורי לבין ז'אנר ה"משפחת". בפועל אפשר לומר שהתרגום לא היה רחוק מהמציאות, היות והמשפחה שיצר ביל קוסבי בסדרה הייתה אחד לאחד משפחתו האמיתית, חמש בנות ובן. המעניין הוא שמלכתחילה דמותה של רודי אמורה הייתה להיות בן, אבל השינוי נוצר כאשר לא הצליחו למצוא שחקן מתאים לתפקיד, החליטו לחפש גם בנות ומצאו כך רודי ממין נקבה שכמעט השלימה את ההתאמה למציאות. ליהוק הילדים לא ממש הושלם כשעלתה הסדרה, מכיוון שבפרק העשירי נוספה עוד דמות בת, סונדרה, שייצגה את המקום אליו מכוון קוסבי את ילדיו: לימודים אקדמיים. לדמות סונדרה היו שתי מועמדות סופיות. סברינה לה באף, שלבסוף זכתה בתפקיד, ואחת וויטני יוסטון, זמרת פופ עולה. רק אז הושלמה ההתאמה לחיים האמיתיים.
את מלקולם ג'מאל וורנר בחר ביל קוסבי אישית לתפקיד תיאו, והיחסים ביניהם היו ממש כאב ובן לאורך כל שנות הסדרה. מאוחר יותר אף הצהיר קוסבי שמלקולם היה הילד הטלוויזיוני המועדף עליו. לא נשמע כמו משהו שהורים צריכים להודות בו בקול. לתפקיד היין של תיאו ומקור הצרות העתידיות של ביל קוסבי, הבת דניס, לוהקה ליסה בונה. מוצאה המעורב, אב שחור ואם לבנה, הקשה עליה בילדותה. אביה חתך בשלב מוקדם, ובונה סיפרה כי בכל פעם שהיא ואמה היו הולכות ברחוב זכו למבטים עקומים. היא פיתחה לפיכך עור עבה ואופי מרדני, אלמנט שנפל היטב בהגדרת דמותה של בת עשרה פרועה כדניס ועמדה היטב בהגדרה הזו גם בחיים האמיתיים וגם הרבה אחרי שהייתה בת עשרה.
בספטמבר 1984 שודר פרק הבכורה ברשת NBC בארה"ב, וזכה לנתח אחוז צפייה פנומנלי שהפתיע את כל הנוגעים בדבר: 44 אחוז, מה שאומר שמבין כל הטלוויזיות שפעלו באותה שעה בארה"ב, 44 אחוז היו מכוונות למופע של קוסבי. אחרי רייטינג מטורף שכזה, הסטנדרטים היו בשמיים והדרישות של קוסבי בהתאם. זו כנראה הסיבה ששלושה מתוך ארבעת התסריטאים שעבדו בתחילת התוכנית, נטשו אחרי שהחוזה שלהם פג כעבור הפרק השישי. כבר מההתחלה נשמעו טענות על האופן שבו מוצגת משפחת שחורים בטלוויזיה, והעיקרית שבהן היא שמשפחת האקסטבל היא לא המשפחה השחורה הממוצעת. קוסבי הדף את הטענות בלי נימוקים מיותרים, באומרו בפאנל של עיתונאים שהוא יהיה השופט אם הסדרה טובה או לא. משכנע.
קוסבי גם היה דמות אב עבור השחקנים הצעירים ודרש שימשיכו ללמוד לצד עבודתם בסדרה, וכן דאג שהוריהם יהיו בסביבה כדי שלא לאבד את הקשר בכל הלחץ. כך בכל רגע פנוי היו הילדים מתרועעים עם המורים הפרטיים שלהם כשהוריהם של רובם נמצאים באולפן. היחידה שלא סרה לכלליו הייתה כמובן ליסה בונה, שעשתה פחות או יותר מה שבראש שלה, איחרה לצילומים, לפעמים בכלל נפקדה, וכאשר כבר הגיעה הפגינה חוסר חשק בולט ונראה היה שלא ממש שינה לה שהיא מככבת בסדרת להיט. באביב 1985, עוד לפני שהגיעה העונה השניה, פגשה את לני קרביץ והשניים החלו לצאת למורת רוחו של קוסבי, שלא אהב את הרעיון שתצא עם כוכב רוק. שנה אחרי כן חגגה את גיל 18 יחד עם כולנו כאשר הצטלמה לסרט "לבו של אנג'ל" וכיכבה בסצינת מין עם מיקי רורק ובכלל בעירום, אקט שמתעסק עם התדמית הנקייה של הסדרה.
לא ברור אם כן איך זה שלמרות המתח ולמרות חוסר שביעות הרצון של קוסבי מבונה, ועל אף העובדה שלעומתה הייתה שם בת שכולה זהב בדמות סברינה לה באף החלבית, זכתה ב-1987 דווקא ליסה בספין אוף משלה בהפקת ביל קוסבי, "עולם אחר", שתיאר את חייה של דניס בקולג' (לצד מריסה טומיי בתפקיד המשמעותי הראשון שלה). אפילו סדרה משלה לא גרמה לבונה לשנות את דרכיה והיא המשיכה לקחת את הכל בשאנטי, לאחר לצילומים וכל השאר, ואף התחתנה עם לני קרביץ בנובמבר של אותה שנה, חודשיים אחרי שעלתה סדרת הבת. במהלך 1988 הכריזה שהיא בהיריון, ומכיוון שב-NBC ממש לא התכוונו לעשות סדרה על נערת קולג' בהיריון, דניס נשרה מהקולג' וחזרה לעונה רביעית ב"משפחת קוסבי". במקור אמורה הייתה בונה לחזור ל"עולם אחר" אחרי הלידה, אבל מלבד התארחות בפרק בעונה השלישית בנובמבר 1989, היא המשיכה ב"משפחת קוסבי" לבקשת ביל קוסבי עצמו.
במסגרת קו העלילה שניתן לדניס היא התחתנה עם קצין חיל הים שיש לו ילדה בת שלוש, אוליביה. כעת כשרודי כבר בת עשר, אוליביה נכנסה לנישה שלה, הילדה הקטנה והכובשת עם האינטראקציה המיוחדת עם ביל. למרות רענון השורות והפתיחה המגניבה כתמיד, הרייטינג בעונה החמישית התחיל להתדלדל.
את האייטיז סיימה "משפחת קוסבי" כסדרה הכי מצליחה של העשור, אבל הכרסום במעמדה החל עוד בטרם הוא תם. מדי שנה בסוף האייטיז הצטרפה לטלוויזיה עוד משפחה שהיא ההפך הגמור מזו של קוסבי: משפחת באנדי ("נשואים פלוס") ב-1987, משפחת קונור ("רוזאן") ב-1988 ו"משפחת סימפסון" ב-1989. הראשונה עוד הייתה זניחה כי פנתה והשיגה קהל שונה לגמרי, אבל "רוזאן", שהציגה משפחה לא מתפקדת מהמעמד הנמוך והופקה ע"י קרסי-וורנר, אותה חברה שהפיקה את "משפחת קוסבי", עקפה את קוסבי בטבלת הרייטינג כבר במהלך העונה הראשונה שלה ושמרה על כוחה בשבע השנים שאחרי כן. זה היה במרץ 1989, ושנה וחצי אחרי כן עשו זאת גם "הסימפסונס" בפעם הראשונה. לא יכול היה להיות ברור יותר שהעידן של קוסבי נגמר וזמנים אחרים עמדו בפתח.
ביל קוסבי לא חשב כך והזרים דם חדש לסדרה בעונה השביעית שלה, הן מבחינת כותבים והן מבחינת דמויות. דמות אחת לא חזרה בעונה הזו – דניס. ליסה בונה, שבאותה תקופה גם נפרדה מלני קרביץ אחרי שלוש וחצי שנים, נטשה את הספינה השוקעת מסיבותיה היא. הרייטינג המשיך לרדת, ולקראת העונה השמינית הכריז ביל קוסבי שהיא גם תהיה האחרונה. ליסה בונה לא חזרה אפילו לפרק הסיום באפריל 1992, ודמותה יוצגה באמצעות שיחת טלפון מאסיה. הפרק משך פחות מ-26 מיליון צופים אל המרקע, רחוק מפינאלות מהודרות של סיטקומים כמו "מ.א.ש" לפניה ו"חופשי על הבר" אחריה.
ב-1996 שב ביל קוסבי בעוד סיטקום עם שם מעורר השראה, "קוסבי", עיבוד אמריקני לסיטקום הבריטי רגל אחת בקבר, ובו גילמו הוא ורעייתו הטלוויזיונית, פלישיה רשאד, זוג נוסף, מבוגר יותר. הסדרה שרדה ארבע עונות ב-CBS ושודרה אצלנו גם כן בערוץ הראשון. השנים הללו היו רעות מאוד עבור ד"ר קוסבי, כיום בן 69. ב-1997 נורה למוות בנו היחיד ע"י כדור תועה של חבר כנופיה, בעוד הוא מחליף צמיג לתומו בצד הדרך. בערך באותה עת תבעה בחורה בת 22 את קוסבי על סך 24 מיליון דולר בטענה שהוא אביה. הוא הודה שהיה לו סטוץ עם אמה ושכלכל אותן עד שהייתה בת 18 למרות שמאז ומעולם כפר בטענה שהוא אביה. אותה בחורה נמצאה אשמה בסחיטה ונגזרו עליה 26 חודשים בכלא.
למרות שלל תארי דוקטור של כבוד, גם השנים האחרונות לא מיטיבות עם קוסבי. בינואר 2005 הוגשה נגדו תביעה באשמת סימום ותקיפה מינית של אחת מידידותיו. מאז ובחודשים שאחרי כן הצטרפו אליה עוד 12 נשים עם טענות דומות, חלקן עם הקלטות מרשיעות לכאורה ממקרים של עד לפני שלושים שנה. לעומתו זכתה ב-2004 קלייר האקסטבל בסקר אמריקני שבדק מיהי האמא הטלוויזיונית הטובה ביותר וכן בסקר על האמא הטלוויזיונית שהכי מזכירה את אמא שלך. אני בטוח שזה עושה לו נעים.
—
עוד היום לפני שלושים שנה: "מי הבוס".