לפני הטקסט שכתבה יעל, הקדמה שלי (yaddo): הפרויקט הנוכחי שאני עושה בוואלה!, "סדרות מבית ארבע", מתמקד בשנים 1994 ו-2004 ככאלה שהיו קריטיות מבחינת הסדרות שהן תרמו לעולם, אבל גם 1984 כללה בה כמה סדרות מפתח. בראש ובראשונה: "משפחת קוסבי". הסדרה שהזניקה את NBC אל הפסגה, שם נשארה במשך עשרים שנה, עד ש"חברים" נגמרה.

מסיבות כאלה ואחרות לא יכולתי להתמקד גם ב-1984, אבל לכבוד הפרויקט שנותן כבוד לשנים הרביעיות, אני יכול לפחות לייבא שני פוסטים מעברה של הקהילה שעסקו בשתיים מהסדרות האלה. זהו השני, "מי הבוס", שכתבה יעל וזהו (אז יעל המקורית) ב-19 באוגוסט 2006, והנה הוא כלשונו.

—

תחילת שנות השמונים היתה שעתן של אופרות הסבון בפריים טיים: דמויות אובר דרמטיות עם עושר בלתי משוער, שמלות עטורות יותר פאייטים משצביקה פיק יכול לדמיין, קליף האנגרים כל כך חדים ואידיוטים יותר מכל צוק בהימלאיה ותסרוקות גרנדיוזיות כמו המזרקה של יעקב אגם. לצדן היו דרמות פעולה כאלו ואחרות ("מגנום" למשל), אבל קומדיות? – יוק.

במקרה, שלושה מחליטים לעשות משהו בנדון: בלייק האנטר ומרטין כהן מפתחים רעיון לסיטקום בשם "Limited Partners", על אודות מפגש בין אשת צווארון כחול לאיש הצווארון הלבן העוברים לגור ביחד. רשת ABC חושבת בו זמנית על אותו רעיון, רק הפוך: הגבר הוא בן המעמד הנמוך מבין השניים. ב-1980 כבר 45 אחוז מהאמהות באמריקה יצאו לעבוד מחוץ לבית, ועד ש"מי הבוס" תגיע לעונתה הרביעית יקפוץ הנתון ב-9 אחוזים. זו היתה העת להשיק קומדיה חדשנית על היפוך תפקידים. ABC פונים לחברת ההפקות אמבסי קומיוניקיישנס, המפנה אותם להאנטר וכהן. "אכפת לכם להחליף צווארונים?", שואלים אנשי ABC. האנטר וכהן קופצים על המציאה.

העבודה על הפיילוט בעיצומה: בתחילתה העלילה מתרחשת במנהטן, אולם הכותבים מתקשים למצוא סיבה מדוע הגבר עובר לגור בדירתה של האישה כאשר הוא ממילא מתגורר באותה עיר. על כן הם מעבירים את מיקום ההתרחשות לקונטיקט, מוסיפים אחד ילד, אחת אחות, שניים סוכר ו-וואלה! הרי לכם עלילת התוכנית החדשה "את\ה הבוס" (שם זמני): טוני מיסלי, שחקן בייסבול אלמן עם לב זהב, מחליט להוציא את בתו האהובה סמנתה מברוקלין האלימה, ומוצא מעון חדש ומשרה כסוכן בית אצל אנג'לה באוור, אשת קריירה לחוצה במשרד פרסום, גרושה ואם לילד, ג'ונתן.

ל-ABC היתה בחירה אחת ויחידה לתפקיד הראשי – טוני דנזה. דנזה, מתאגרף לשעבר, הגיע לעולם המשחק בזכות הסרט, האגדה, והנעימה – "רוקי". הצלחת סרטו של סילבסטר סטאלון גרמה לאנשי הוליווד לחפש את הדבר הבא בזירות האגרוף. ניסיונם להפוך את דנזה לכוכב בסדרת אגרוף נכשל בשלב הפיילוט, אך הוא מוצא את דרכו לסדרה "טקסי" בתפקיד – כן, ניחשתם – מתאגרף. טייפ-קאסט, אמרתם? גם דנזה חשב כך כשב-1983 הונחו מולו שלוש הצעות לתפקידים בפיילוטים: טייס הליקופטר נועז, בלש ניו יורקי קשוח או עקרת בית. הוא בחר בשלישי.

החיפוש אחר אנג'לה היה ארוך יותר. בין המועמדות היו שון יאנג ("בלייד ראנר") וג'יין סימור, אבל הפור נפל על ג'ודית לייט, זוכת אמי על תפקידה בסבונייה המפרכת "לחיות את החיים". גם לפניה עומדות שלוש הצעות, והיא בוחרת מתוכן את הסדרה שתישאר באלמוניותה "צוות החיים". אחרי מבחן בד משותף עם דנזה היא משנה את דעתה, ומתחילה להתפלל לכשלונו של הפיילוט השני. וזה עוד כלום לעומת החיפוש אחר סמנתה. אחרי שמאות ילדות עוברות בשערי ABC, צופה המלהקת בקסטה של זאטוטה אלמונית בת 10 ואומרת "זהו זה". אליסה מילאנו מצטרפת לחבורה. לצדה נבחר הילד בן השש דני פינטרו, שתפס את עיניהם של הבוחנים לאחר שבעת האודישן גער בג'ודית על טעותה בהקראת הטקסט.

בתסריט הראשוני חשו היוצרים כי אנג'לה תיתפס על ידי הציבור כאמא גרועה, בשל הסכמתה להכניס גבר זר לביתה ולחייו של בנה הצעיר. לכן הצטרפה לארסנל הדמויות אחותה של אנג'לה, מונה רובינסון, שבודקת את אמינותו של טוני ומעודדת את אחותה לשכור את שירותיו. כאנטיתזה לאנג'לה העצורה, מונה היתה טורפת גברים שובבה, אך המלהקים נתקלו בקשיים למצוא שחקנית מתאימה שתצליח לגרום לטקסטים לא להישמע גסים מדי. לבסוף, בהברקה של רגע, פנתה אחראית הליהוק לשחקנית קתרין הלמונד בת ה-49, שבדיוק סיימה לעבוד ב"בועות", ודמותה של מונה רובינסון הפכה בהתאם לאמה של אנג'לה.

בנובמבר 1983 צולם הפיילוט. הסצנה המשמעותית בו היתה המפגש הראשוני בין אנג'לה לטוני. הוא נוקש על דלתה, והיא פותחת בשיער רטוב אסוף במגבת וחלוק. לשנייה אחת הם מביטים בשתיקה זה בעיניי זו – רגע שכונה מאז בתסריטים "ה-מבט". בשנים הבאות ידרשו מנהלי הרשת שוב ושוב לשדרג את מערכת היחסים בין השניים מעבר להחלפת ה-מבט, אבל היוצרים ודנזה המשיכו להתנגד לכך בתוקף וטענו שמימוש המשיכה המינית תביא לקריסתה של הסדרה.

ההתחלה התבררה כקשה: הפיילוט היה מוכן לשידור, אך ABC לא הצליחה למצוא מקום לשבץ את התוכנית בלוח המשדרים. משנמצא מקום, משובצת הסדרה בלב הפריים טיים, ב-20:30, שעה שנודעה כ"שעת המשפחה". היוצרים ממהרים לעשות שינויים בתסריטי הפרקים הראשונים כדי להתאימם לאופי משפחתי, וב-20 בספטמבר 1984 "מי הבוס?" עולה לאוויר – ואף אחד לא צופה בה. "מגנום" ו"קשרי משפחה" מושכים אליהם את כל הרייטינג, ו-ABC מחליטה למשוך את הסדרה החוצה מלוח המשדרים. שבועיים אחר כך היא משובצת מחדש ומתחילה לאט לאט לטפס במדרוג. השידורים החוזרים בקיץ מביאים עמם קהל חדש, ובעונה השנייה זוכה הסדרה להצלחה מרשימה ועולה לעשירייה הראשונה במדרוג.

לא רק הצופים היו מרוצים: גם הסט היה עליז במיוחד. טוני דנזה מינה את עצמו לאחראי המורל, בישל ארוחות איטלקיות לצוות, אירגן מסיבות יום הולדת לכולם והפך לאביהם השני של שני הילדים. מזגו האיטלקי החם גרם לו להאיץ בקאסט עוד ועוד בימי הצילום, כדי לא לתת לקהל לחכות יותר מדי בעת החלפת הבגדים. הדבר גרם לג'ודית וקתרין להתחרות זו בזו מי תצליח להחליף בגדים ולרוץ לסט על עקבים יותר מהר, בעוד טוני והקהל סופרים לאחור בקול את הזמן שהוקצב.

היום נראית "מי הבוס?" כסדרה תמימה במיוחד. אך ב-1985, לפני עידן "סקס והעיר"\ "הסופרנוס"\ "אוז"\ "ניפטאק"\ חיים הכט, הסטנדרטים היו אחרים. כך פסל הצנזור של ABC את התסריט המקורי של הפרק "סמנתה מתבגרת", בשל היותו "שטוף זימה". העילה? נאמרה בו 11 פעמים המילה "חזייה", פעם אחת יותר מהמקסימום המותר ברשת באותם ימים. "מה כן נוכל להגיד?", שאלו האנטר וכהן. "לבוש תומך" היתה התשובה.

במהלך השנים נעשו מספר נסיונות למנף את הצלחת הסדרה להשקת סדרות בת. הניסיון הראשון היה ב-1986 לסדרה עלומה בשם "Charmed Life" בכיכובה של פראן דרשר. הפיילוט נכשל, וכך נשאר השם "Charmed" פנוי, למזלה של אליסה מילאנו, שתככב בה לאחר "מי הבוס" ותלבש בה לא מעט "לבוש תומך". הניסיון השני היה לפתח סדרת בת סביב דמותה של מונה, בה היא עוזבת את בית באוור לטובת ניהול מלון עם אחיה. אך הלמונד לא הצליחה להיות ה"בנסון" של "מי הבוס", בשל הפחד של ABC שעזיבתה של מונה תפגע בסדרה המקורית.

ניסיון מספר 3 היה ב-1989 ונחל הצלחה יותר מקודמיו. "Living Dolls" עסקה בחייהן של דוגמניות בנות עשרה במנהטן ושרדה עונה אחת. הפיילוט היה למעשה פרק מן המניין ב"מי הבוס?", בו הדמות הראשית צ'ארלי בריסקו (ליאה רימיני מ-"King of Queens") היתה חברה של סמנתה. אך מיד לאחר צילום הפרק התחרטה ABC באשר לליהוק חלק מהצוות, ביניהן ויויקה פוקס, שגילמה את הדוגמנית אמילי פרנקלין והופיעה בפרק. היא הוחלפה בכפילתו של יזהר כהן, האלי ברי, והפרק צולם מחדש עם תסריט לגמרי אחר.

משום מה, לאחר מספר שנים שבהם נמכרה הסדרה לשידורים חוזרים, הסתנן הפרק הראשוני אל בין פרקי העונה החמישית. לו היתה זו "תיקים באפלה" או "באפי" היו מתמלאים דפי הרשת באינספור תיאוריות קונספירציה מסובכות. היות וזו "מי הבוס?", הדבר ריגש בערך חמישה וחצי צופים שמדברים על כך עד היום בתפוז (כי יש פורום לכל דבר בתפוז).

הצלחתה של "מי הבוס?" רק הלכה וגברה. ריי צ'ארלס הגיע להתארח ב-1986, ולזלי נילסן כיכב בתפקיד חוזר כמיליונר המחזר אחרי מונה (ושיגע את הקאסט באינספור תעלולי כרית נפיחות על הדרך). אליסה הפכה מילדה מתוקה לנערה יפהפייה, וזכתה לפופולריות מטורפת במיוחד ביפן הרחוקה, בעקבות תפקיד בסרט זניח עם ארנולד שוורצנגר. היא מיהרה לנצל את המומנטום ופצחה בקריירה מוזיקלית בארץ השמש העולה, עם חמישה אלבומי סולו. טוני דנזה זכה לכבוד בדמות כוכב במדרכות הוליווד, המשמש מן הסתם כיום כמקום מגוריו של הומלס כלשהו, אבל היתה אישה אחת שלא שוכנעה מכל הרעש והצלצולים – אמא.

אמו של טוני דנזה היתה אמא איטלקיה טיפוסית, שזה בעצם די קרוב לאמא יהודיה טיפוסית, רק עם ספגטי מיט-בולז במקום רגל קרושה. "אתה כוכב אתה?", היא אמרה. "פרנק סינטרה – זה כוכב! ביום שבו תכיר לי את פרנק סינטרה, אז תהיה כוכב אמיתי". ב-1989 ישב דנזה במסעדה כשהבחין בטינה סינטרה, הבת של, באחד השולחנות. הוא החליט לגשת ולנסות את מזלו, ולמחרת הגיעה התשובה המפתיעה – מר עיניים כחולות יכבד בנוכחותו את הסדרה החביבה עליו. למעשה היה כבר פרק כתוב על סינטרה, רק ללא דמותו בפנים, וכך במהירות שונה התסריט כדי לכלול את כוכב העל. ביום הצילומים הצוות נרעד מהתרגשות מגודל המעמד, חוץ מהילדים, שלא הבינו מיהו בדיוק הסבא החביב. הבמאי לא העז לבקש יותר מטייק אחד מהאיש והאייקון, אבל סינטרה היה סימפטי ביותר ומיד הציע לחזור על הסצנה, ואף טרח ללחוץ ידיים לכולם, כולל לאמא של טוני (שהתאבנה כנציב מלח), ואף הפליג בסיפורים כיצד צילם באותו אולפן את הסרט "מאז ועד עולם".

ב-1990 עשתה הסדרה היסטוריה: בעוד במשך שנים ייצרה הטלוויזיה האמריקאית גרסאות משלה ללהיטים מהממלכה המאוחרת ("הכי גאים שיש", "המשרד", "הכל נשאר במשפחה" וכו'), דווקא "מי הבוס?" מכל הסדרות שבעולם נקנתה על ידי הבריטים כדי ליצור גרסה אנגלית למהדרין. "The Upper Hand" היתה חיקוי אחד לאחד כמעט של הסדרה המקורית, עם אותן בדיחות ואותו תסריט. השינויים היחידים היו במיקום ההתרחשות ובשמות הגיבורים – צ'ארלי בורווז במקום טוני מיסלי וקרולין וויטלי במקום אנג'לה באוור. מונה הפכה ללורה ווסט וגולמה בידי השחקנית שג'יי לנו היה משבץ את שמה לבדיחה במדור ה-Headlines שלו – Honor Blackman. האפרו-אמריקאי של כבוד התפרסמה בזכות תפקידה בסרט הג'יימס-בונדי "גולדפינגר" תחת שם מגוחך עוד יותר: פוסי גאלור. "היד העליונה" רצה במשך 7 עונות, ובאופן מפליא נתפסה בבריטניה כסדרת איכות. תמהני, האם המבטא הוא כל מה שעושה את ההבדל? מישהו צריך לנסות את זה עם "שמש". ב-1992 עלתה הגרסה הגרמנית לסדרה, תחת השם "Ein Job Furs Leben", אבל נכחדה תוך עונה בודדת.

בעונתה השביעית החלה "מי הבוס?" לאבד את צופיה. דור חדש של סיטקום משפחתיות הפציע במסכי אמריקה, עם פחות סכרין ויותר ארומת עמך. "נשואים פלוס" ו"רוזאן", למשל. התסריטאים חשו שהבעיה נעוצה בכך שהילדים באוור-מיסלי התבגרו והוסיפו ילדון בן 5, בילי, בן של שכנתו מברוקלין של טוני שנפטרה ועבר לגור בבית באוור. עצם העובדה שמהלך כזה נכשל בכל כך הרבה סדרות בעבר לא עלה במוחם, כמו גם לא במוחה של "נשואים פלוס" שתיכשל אף היא באותה נקודה שנתיים אחר כך. גם לאחר שהתסריטאים נפטרו מהילד סירבה הסדרה להתרומם, ואילו אליסה ביקשה לעזוב כדי להתחיל ללמוד בקולג'. היוצרים משכנעים אותה להישאר לעונה האחרונה בהחלט.

מערכת היחסים בין טוני לאנג'לה כבר פרצה את השלב האפלטוני, והיוצרים החליטו להיכנע ולספק לצופים ולרשת את הפינאלה בשמלה לבנה וטבעת. ההתנגדות הגיעה ממקור לא צפוי – החברה בעלת הזכויות סברה שסיום מוחלט שכזה יפגע בשידורים החוזרים ומטילה וטו. אבל היוצרים לא מיהרו להחזיר את הרבע-עוף והצ'קים, וחיתנו בעונה האחרונה את סמנתה לבחיר לבה. בפרק הסיום, שנמתח על פני שלושה המשכים, מקבל טוני משרה כמרצה באייווה. אנג'לה מתקשה להסתגל לחיים במדינה, ולבסוף חוזרת בגפה לקונטיקט. הסצנה החותמת היתה שחזור של סצנת המפגש מהפרק הראשון: נשמע צלצול בדלת והיא רצה לפתוח בשיער אסוף במגבת ובחלוק רחצה. טוני עומד בדלת והשניים מחליפים את ה-מבט. "שמעתי שאת מחפשת סוכן בית", הוא אומר והסדרה נחתמת בנשיקה ב-25 באפריל 1992.

ארבע שנים אחר כך מקבלים היוצרים הזדמנות לכתוב את הסוף המקורי שרצו לסדרה – "היד העליונה" מגיעה לסוף דרכה ומטיסה במיוחד את האנטר וכהן כדי לכתוב את פרק החתונה המיוחל לדמויות הראשיות. המזנון, למרבה הבאסה, היה בשרי (אין דבר נורא כמו קינוחים פרווה).

—

עוד היום לפני שלושים שנה: "משפחת קוסבי".