אכן מאבק.
תיקים באפלה: התחייה 01: המאבק שלי
Tag Archives: תיקים באפלה
האחרי: לאן נעלמו היוצרים?
בתחילת 2015 צפויה להגיע אל שירות הסטרימינג של אמזון סדרה חדשה של כריס קרטר, יוצר "תיקים באפלה", בשם "The After". מאז שירדה "תיקים באפלה" מהמסך בשנת 2002 עם תום עונתה התשיעית, קרטר נעלם כמעט כליל ונדרשו קרוב ל-12 שנים עד שחזר בתחילת השנה הנוכחית עם הפיילוט לסדרה החדשה. בין לבין הוא הבליח ב-2008 עם סרט מיותר נוסף של "תיקים באפלה", זה כן, אבל רוב הזמן קרטר ניצל את זמנו לטיפוס הרים ובגלישת גלים מסביב לעולם, ובמקביל בהתמחות במוסד לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה. תענוג. בשיחה עם TVLine הסביר קרטר את ההפסקה הארוכה שלקח, "בהחלט הייתי צריך לטעון מצברים. בנוסף, הטלוויזיה השתנתה כש'תיקים באפלה' נגמרה. תוכניות ריאליטי ממש השתלטו. ראיתי בזה זמן להתרווח ולתת לאבק לשקוע".
מתברר שהאבק שקע במשך זמן רב וקרטר חזר בתחילת 2014 עם פיילוט חדש לאמזון. השיטה של אמזון להזמנת סדרות היא לשחרר את הפיילוטים לצפייה, ועל פי תגובת הצופים להחליט אם להזמין סדרה. "The After" היא אחת מהסדרות שזכו לקבל הזמנה לעונה מלאה בת שמונה פרקים, דרמת מד"ב המתרחשת בעולם פוסט-אפוקליפטי, ובמרכזה שמונה זרים – ביניהם אדריאן פסדר ("גיבורים") ושרון לורנס ("NYPD") – הנאלצים לחבור זה לזה כדי לשרוד בעולם אלים ובלתי צפוי.
היעדרותו הארוכה של קרטר מעלה על הדעת מספר יוצרים טלוויזיוניים נוספים שלקחו פסק זמן, או פשוט נמוגו פתאום והותירו את דף שלהם ב-IMDB מיותם מעדכונים טריים. כאשר מדפדפים ברזומה של חלקם אחרי שסיימו את יצירתם הגדולה, מופיעה פעמים רבות המשרה מפיק-מייעץ. אחרי שסיימו לעבוד על הסדרה שלהם, לקחו על עצמם תפקיד מינורי ורגוע יחסית, שבמסגרתו יכלו להרעיף מחכמתם וניסיונם העשיר על תסריטאים הלומים בחדרי כתיבה של סדרות אחרות. אחדים ניסו ליצור סדרות חדשות וכשלו או העבירו את עיקר פועלם אל אפיקים אחרים כמו תיאטרון, אחרים ניסו פעם אחר פעם להחיות באמצעים מלאכותיים את יצירתם הגדולה, והיו אף כאלה שהחליטו לפרוש כליל מהתחום. הנה סקירה של יוצרים שזרחו ואז דעכו.
לי דיוויד זלוטוף ("מקגייוור")
ההוגה של אנגוס מקגייוור, סוכן השטח בעל התושיה שמצליח לייצר פצצות ושאר אביזרים מכל אמצעי שעומד לרשותו דוגמת סלוטייפ וקרטון קרוע, המשיך הלאה יפה אחרי שהסדרה הסתיימה ב-1992. שנתיים אחרי הפינאלה עוד הגיעו שני סרטי טלוויזיה חדשים בכיכובו של מקגייוור, אבל ב-1996 זלוטוף כתב וביים את הסרט "ספיטפייר גריל", דרמה עדינה בכיכובם של מרשה גיי הרדן ואלן בורסטין שזכתה בפרס הסרט אהוב הקהל בפסטיבל סאנדנס והייתה מועמדת בו לפרס נוסף.
אחרי כן הגיעו השנים השקטות. לי דיוויד זלוטוף עוד יצר פיילוט שלא צלח בשנת 2002, ועד סוף העשור הסתפק בכתיבת תסריטים לשני פרקים של "NCIS" ובמשרת מפיק-מייעץ שם. מאחר שרעיונות אחרים שלו לא בדיוק הסתדרו, זלוטוף שב אל כור מחצבתו הנוח והמוכר והצליח להשיג חזקה מלאה על הזכויות של "מקגייוור". השנים החולפות מאז שירדה הסדרה לא עמעמו את השפעתה על תרבות הפופ, וב-2008 זלוטוף הכריז על כוונתו ליצור סרט סביב דמותו של מקגייוור. מאז נדרשו עוד ארבע שנים תמימות עד שהעניין קרם סוג של עוד וגידים – לתפקיד הבמאי נשכר ג'יימס וואן ("המסור", "מהיר ועצבני 7"), ובמקביל לעבודה הזו עמל זלוטוף גם על גרסת קומיקס ל"מקגייוור" שאכן יצאה עם חמש חוברות החל מסוף 2012.
אבל לא הכל היה דבש בחייו של זלוטוף. לצד העבודה על הסרט הרשמי, צפויה היתה לצאת לאקרנים באותה שנה קומדיית האקשן "מקגרובר", פארודיה של "סאטרדיי נייט לייב" על דמותו ההירואית של הסוכן שהפכה לסרט קולנוע באורך מלא. זלוטוף, שללא ספק חשש שהפארודיה תגנוב את התנופה של הדבר האמיתי, לא אהב כלל את הרעיון של סרט "מקגרובר" ועורכי דינו שלחו אל המפיקים דרישה לחדול. כידוע, הגרסה הפארודית יצאה לאקרנים, ואף נכשלה בקופות. אולי זאת הסיבה שבסופו של דבר עד כה הסרט של "מקגיוור" לא יצא לפועל, וב-2013 התחמק ג'יימס וואן מהשאלה בנוגע לסרט ואמר שהוא עצמו עסוק עם "מהיר ועצבני". בכל זאת, סביר להניח שזלוטוף לא הניח לרעיון של המסך הגדול ושעוד נקבל דיווחים מהגזרה הזו. אחרי הכל, ניכר שקשה לא להרפות מהדמות האיקונית ביותר שלו, ואולי בצדק.
ג'ון פולסי וג'ושוע ברנד ("מקום אחר", "חשיפה לצפון", "לעוף רחוק")
ב-2013 קיבלו ג'ון פולסי וג'ושוע ברנד מעמיתיהם בגילדת התסריטאים את פרס לורל למפעל חיים בטלוויזיה, וכמו שקורה פעמים רבות, הפרס שמסכם את פועלם מגיע אכן אחרי שחלק הארי של פועלם הסתיים. השניים הללו אחראים על כמה מהסדרות פורצות הדרך ועטורות פרסים של הטלוויזיה האמריקאית בשנות השמונים ותחילת התשעים. דרמת בית חולים ריאליסטית ופורצת דרך באייטיז ("מקום אחר", או "St. Elsewhere" בלעז). דרמה קומית לירית ונפלאה על רופא ניו יורקי שנאלץ לעבור לגור לעיירה קטנה ומשונה באלסקה ("חשיפה לצפון"). דרמה עדינה העוקבת אחר סוכנת בית שחורה בביתו של התובע המחוזי בדרום ארה"ב של סוף שנות ה-50 ("לעוף רחוק"), סדרה שאמנם שרדה רק שתי עונות בין השנים 1991 ל-1993, אבל זכתה לשבחים רבים.
פולסי וברנד עזבו את "חשיפה לצפון" ב-1993 עם תום עונתה הרביעית, סופן של 12 שנים שבהן עבדו באינטנסיביות על סדרותיהם השונות. ברנד נעלם כליל למשך עשור, הגיח ב-2004 כדי להפיק את מיני-סדרת המתח "The Grid" בכיכובם של דילן מקדרמוט וג'וליאנה מרגוליס, ואז שוב נעלם. רק בתחילת העשור הנוכחי הוא שב ללחוץ על הגז עם כמה פרויקטים במקביל, בכללם שלושה פיילוטים לסדרות שונות, וכן גיג קבוע בצוות המפיקים והכותבים של "האמריקאים" המעולה, בכיכובם של קארי ראסל ומתיו ריס.
לעומתו פולסי חזר לטלוויזיה שש שנים אחרי "חשיפה לצפון", שימש כמפיק מייעץ בדרמה הזניחה "פרובידנס" למשך מספר חודשים ואז שוב נעלם. ב-2004 צצו דיווחים על סרט בשם "Car Wars" שכתב יחד עם דיוויד עשהאל, כותב נוסף של "חשיפה לצפון". שמותיהם של דסטין הופמן ודקס שפרד נקשרו לפרויקט על אודות שני בעלי סוכנויות רכב יריבות, ג'וש ברנד הצטרף אף הוא כמפיק, אבל בסופו של דבר הסרט לא יצא לפועל. פולסי ניסה את מזלו עם תסריט נוסף ב-2011, הפעם עבור HBO, אבל גם ממנו לא צמח משהו ממשי. באסה, אבל לפחות הוא ממשיך לנסות.
טרייסי טורמה ורוברט ק. ווייס ("גולשים בזמן")
שניים יצרו את סדרת הממדים המקבילים הניינטיזית "גולשים בזמן", שמצד אחד ומצער חשפה לעולם את ג'רי אוקונל ומצד שני הנחילה לנו את הפראזה הממכרת "מיס וולס!". רוברט ק. ווייס נשאר בתעשייה כמפיק שמדי פעם מעורב באיזשהו פרויקט, לרוב קולנועי, לרוב פארודי (סרטי "מת לצעוק", "סופרהירו"). לעומתו, טרייסי טורמה (בנו של זמר הג'ז מל טורמה) עמד במבחן הזמן בערך כמו הסדרה שלו. הוא לא נעלם מיד אחרי "גולשים בזמן". טורמה היה שם שלוש עונות ונקלע כל העת לחיכוכים מול רשת FOX עקב חילוקי דעות יצירתיים. לבסוף הרים ידיים ופרש ב-1997, וכנראה נותר כה מצולק מן החוויה של עבודה מול הרשת המשדרת (הוא אינו היחיד, ע"ע "נשואים פלוס" בהמשך), עד שלא עסק בתחום שוב במשך חמש שנים.
בהמשך חזר טורמה ושימש כמפיק וכותב ב"אודיסאה 5" וב"קרניבל", אבל החל מ-2005 נעלם שוב מהתעשייה לבלי שוב. ב-2009, במסגרת ריאיון לאתר מעריצים של "גולשים בזמן", סיפר טורמה על שני פרויקטים חדשים שהוא עובד עליהם. האחד העוסק בחטיפות על ידי עב"מים, נושא הקרוב ללבו. האחר עוקב אחר חבורת נערים שבעקבות התרסקות של עצם בלתי מזוהה מזנקת אל העתיד שבו כדור הארץ משועבד לגזע חייזרי זר, וכעת עליהם לנסות לבטל את הגזירה. "אני מציג את זה כ'גולשים בזמן' פוגשת את 'הגוניס' פוגש את 'זינוק לאתמול'", תיאר טורמה את הרעיון וניטרל מיד האשמות על העתקה. עד כה, חמש שנים אחרי הריאיון, כלום לא קרה עם הפרויקטים האלה.
לינווד בומר ("מלקולם באמצע")
לינווד בומר, היוצר המחונן של "מלקולם באמצע", הידועה גם כסדרת המופת הראשונה שבה שיחק בראיין קרנסטון לפני "שובר שורות", לא הפסיק לנסות כאשר "מלקולם" הסתיימה ב-2006 אחרי שבע עונות, אבל הוא ללא ספק נמוג אל הרקע. שנה אחרי שהסתיימה הקומדיה המשפחתית הפרועה והמעולה שלו תיפקד בומר כמפיק-מייעץ בסרט טלוויזיה נשכח, וב-2009 ניסה את מזלו עם פיילוט חדש-ישן לסיטקום מולטי-קאמרה לרשת CBS, סדרה בשם "The Karenskys", שנהגתה ושהתסריט לה נכתב כבר ב-2000, אבל נזנחה כאשר FOX הזמינה את "מלקולם". העלילה עסקה באישה שחזרה הביתה אל משפחתה האקסצנטרית האתנית הענפה, אחרי שבעלה קיבל עבודה בעיר שבה גדלה. כלום לא צמח מהפיילוט הזה, ובומר שוב חזר להתרווח במושבו. ב-2012 הוא חזר לעבודה רציפה, עוד פעם על תקן – כן כן – מפיק-מייעץ, הפעם בסיטקום "מינדי" של מינדי קלינג, אבל למרבה הצער אין חדשות בנוגע פרויקט חדש משלו נכון לעכשיו.
ניל מרלנס וקרול בלאק ("להתבגר ולהתגבר", "שנות הקסם", "אלן")
בין השנים 1985 ל-1998 היו לבני הזוג ניל מרלנס וקרול בלאק שלוש סדרות להיט. ראשונה היתה "להתבגר ולהתבגר" , הקומדיה המשפחתית המוסרנית והמתקתקה בכיכובו של אבא של רובין ת'יק, על האם שעובדת בחוץ והאב שעובד מהבית ושניהם מגדלים את שלושת ילדיהם ובהמשך גם את ליאונרדו דיקפריו. אחריה הגיעה "שנות הקסם", הדרמה הקומית שאכן היתה קסומה ותיארה את התבגרותו של קווין ארנולד בשנות השישים. לבסוף היתה "אלן" בכיכובה של אלן דג'נרס, שלימים הפכה לסיטקום הראשון שהגיבורה שלו יצאה מהארון. כל הסדרות האלה היו הצלחות ברייטינג ובביקורות, "שנות הקסם" אף זיכתה את השניים בפרס האמי, ובעקבותיה הם פותו לעבור לחוזה בשווי מיליוני דולרים לפיתוח סדרות עבור דיסני, מה שהוביל לפרישתם מ"שנות הקסם" אחרי 19 פרקים בלבד.
ואז ב-1998 שניהם נעלמו. בערך. מרלנס יצר שני סרטי המשך ל"להתבגר ולהתבגר" ששודרו ב-2000 וב-2004 והציגו שוב את אותן דמויות, ושני בני הזוג יצרו ביחד ב-2005 סרט קצר, אבל זהו. מעבר לכך הרזומה שלהם ריק. המפתיע הוא שחיפוש מקוון אינטנסיבי על קורותיהם העלה חרס. לא ברור לאן הם נעלמו ומדוע הם פרשו, אבל אפשר לפחות להתנחם בעובדה שהם בוודאות בחיים – לאחרונה הם סוף סוף הגיחו לכבוד ראיונות מאחורי הקלעים של מארז ה-DVD החדש ל"שנות הקסם". הנה דוגמית מתוך המארז, אם כי היא אינה שופכת אור על היעדרותם מהנוף.
רון לוויט, מייקל ג'. מוי ("נשואים פלוס")
הצמד שיצר את אחת מהסדרות פורצות הדרך ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית, שגם היתה אחד המרכיבים החשובים בצמיחתה של רשת FOX השולית בשעתו, נפרד אחריה איש איש לדרכו. בשנים האחרונות הרזומה שלהם ב-IMDB ממשיך להתעדכן ביצירות נוספות, חרף העובדה שהאחד (רון לוויט) מת ב-2008 מסרטן הריאות והשני (מייקל ג'. מוי) פרש מעסקי הטלוויזיה ב-1995. הסיבה לכך היא שלל העיבודים הנוכריים ל"נשואים פלוס" ברחבי העולם, שממשיכים לשלשל מעות לכיסיהם ולכיסי יורשיהם גם מבלי שינקפו אצבע. בין העיבודים האלה ניתן למצוא גם את "Nesuim Plus", כי גם אנחנו בישראל הקטנה מפרנסים את לוויט, מוי ושאר הנוגסים בעוגה.
בין "נשואים פלוס" ועד השנים שלפני מותו, לוויט המשיך לעבוד באופן די רציף. ב-1995 הוא יצר עבור רשת ה-WB את "Unhappily Ever After", סיטקום משפחתי שהזכיר מאוד בקווים כלליים את הקומדיה החתרנית הקודמת שלו, רק בצורה יותר מתונה. ה-WB קיוותה שזו תהיה ה"נשואים פלוס" שלה, אבל למרות ש-"Unhappily" הצליחה למשוך מאה פרקים עד 1999, היא היתה ונותרה שולית ואף נמנתה על ידי TV Guide כאחת מחמישים הסדרות הגרועות ביותר אי פעם. לבירא עמיקתא, כמו שאומרים הצעירים.
לעומתו מוי החליט לפרוש מתעשיית הבידור ב-1995, עוד לפני ש"נשואים פלוס" נגמרה. בריאיון מקיף עם האקדמיה לטלוויזיה לפני כשנתיים הוא פירט את התלאות הקשות שנאלצו לעבור עם רשת FOX. כאשר הגיע לתחושת מיצוי אחרי שמונה שנים בסדרה, מוי היה מעוניין להביא את "נשואים פלוס" אל סופה. תחת זאת הוא ביקש ליצור סדרת בת שתעסוק בחבורת "No Ma'am", קבוצת הגברים ששמה לה למטרה להפסיק את העוולות הנשיות כדוגמת אופרה ווינפרי.
מוי מספר שכאשר הציע את הרעיון הזה ל-FOX התגובה שלהם היתה חלחלה. הם אפילו לא האמינו איך מישהו מסוגל לבוא אליהם עם רעיון כה קיצוני, למרות שכידוע החבורה המצוינת הזו כיכבה לסירוגין כבר שנים בסדרת האם. תגובת הרשת, שלדברי מוי נבעה מאווירת התקינות הפוליטית שפשתה בכל, גרמה לו להבין שזמנו בתעשייה הזו תם. אחרי שפרש החליט מוי להסב את מקצועו לתשוקה אחרת שלו – צילום. במקביל הוא מטפח את תחביבו הגדול של אקווריומי שוניות. במילים אחרות, התמלוגים מ"נשואים פלוס" מכלכלים אותו מספיק כדי שיוכל לפרוש ולעסוק בתחביביו כרצונו. הלוואי על כולנו.
השולחן העגול 2014
עדכון 14/6/2014: עוד שלושה פאנלים הצטרפו השבוע אל המצבה. אחד הוא של אנשי ריאליטי שלא מאוד מעניין אותי (כולל טים גאן מ"פרויקט מסלול" וג'ף פרובסט מ"הישרדות"), ושני האחרים הם של השחקנים והשחקניות בקומדיות. בשיחה של השחקנים לוקח קצת זמן עד שהנוכחים משתחררים, אבל זה נעשה יותר חביב ככל שהשעה מתקדמת. הבנות יותר משוחחות מאשר מרואיינות, מה שטוב ומעניין, אבל זואי דשאנל משתלטת לעתים קרובות על השיחה והיא מעצבנת במציאות כשם שהיא ב"בחורה חדשה".
השחקניות בקומדיה: אמי רוסום ("חסרי בושה"), אידי פאלקו ("האחות ג'קי"), קיילי קוקו ("המפץ הגדול"), מינדי קיילינג ("מינדי"), זואי דשאנל ("בחורה חדשה") וטיילור שילינג ("כתום זה השחור החדש"). הן מדברות בין היתר על התאהבות בעמיתים לעבודה, על עירום מזויף ולא מזויף ועל הקולות האיומים שלהן.
השחקנים בקומדיה: אנדי סאמברג ("ברוקלין תשע תשע"), וויליאם ה. מייסי ("חסרי בושה"), מאט לבלאנק ("אפיזודס"), ג'סי טיילר פרגוסון ("משפחה מודרנית"), ג'ייסון ביגס ("כתום זה השחור החדש"), טוני הייל ("Veep"). הם מדברים בין היתר על תקופות שחונות, על הצורך להעריך את מה שקורה עכשיו, על התנערות מטייפ-קאסט ועל הנחיתות של ג'ייסון ביגס.
עדכון 7/6/2014: שני פאנלים נוספו השבוע. השלישי הוא של השואוראנרים בקומדיה, שהיה פחות מעניין מכפי שיכול היה להיות, אולי כי הוא ממש הומה (שבעה אורחים), אבל עדיין שווה, בעיקר בחלקו השני. הרביעי הוא של השחקנים בדרמה, שהיה אחלה לא מעט בזכות הכימיה המצוינת בין כל המשתתפים.
השואוראנרים בקומדיה: מארק מארון ("מארון"), מייק ג'אדג' ("עמק הסיליקון"), צ'אק לורי ("המפץ הגדול", "שני גברים וחצי", "מייק ומולי", "Mom"), ג'ני קונר ("בנות"), ג'נג'י כהן ("כתום זה השחור החדש"), מייק שור ("מחלקת גנים ונוף", "ברוקלין תשע תשע") וארמנדו אנוצ'י ("Veep"). הם משוחחים בין היתר על המשיכה שלהם לדרמה, על הטוויסט של "האישה הטובה" שהתרחש באותו שבוע בטלוויזיה (ספוילרים כמובן), על המגבלות של הרשתות המשדרות, על לואי סי קיי וכמובן, על שפיך.
זכרונות אפלים
איתרע מזלה של "תיקים באפלה" – ויותר מכך, של הצופים בישראל – וכאשר הגיעה אל ארץ הקודש מתישהו ב-1994, היא נפלה לידיה של הזכיינית טלעד. איכשהו אצל הזכיינית הירושלמית דאז יצא שהפרק הראשון ששודר בארץ היה השני, ורק בשבוע שאחריו שודר הראשון. כלומר קודם מאלדר וסקאלי פעלו ביחד ורק אחרי כן היא צוּותה אליו.
אבל אני לא באמת מתלונן. אני שמח שטלעד היא זו שרכשה את הסדרה, כי לנו לא היו כבלים בשנים ההן ובלעדיה לא הייתי יכול לצפות באחת הסדרות שהכי אהבתי בניינטיז, סדרה שעלתה בארה"ב השבוע לפני עשרים שנה. לא פספסתי בה אף פרק, משימה לא פשוטה בעולם נטול ממירים מקליטים ורווי טלעודים שפעם שיבצו אותה בשעה כזאת ופעם באחרת, אבל תמיד עם מהדורת חדשות במהלכה. יחד עם הפרסומות והפרומואים הצמודים אליה הובטחה לנו הפסקה קבועה של פאקינג 13 דקות באמצע הסיפור (או לא באמצע – לפעמים ממש בסוף).
היא הייתה רק בת 24 כשהתחילה הסדרה
אבל בין הפסקה להפסקה "תיקים באפלה" הייתה סדרה מקורית, מרתקת, מותחת, מבריקה, לעתים הורסת מצחוק ולפעמים ממש מהפנטת. היא הפכה לסנסציה שהורגשה גם כאן בישראל. חייזרים חדרו בענק למיינסטרים והיו אולטרה-פופולאריים, מספיק כדי שאפילו דודו טופז יניב את אחד הדברים המטומטמים ביותר בתולדות הטלוויזיה העברית, ואלוהים יודע שלא חסרו כאלה, כאשר הבטיח שבתוכנית יופיעו חייזרים וזכה לרייטינג הגבוה ביותר בתולדות הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל, שיא שנשמר למשך שנים רבות (החייזר התברר כציפי שביט בתחפושת). בינתיים בנכר, לאור ההצלחה האדירה הגיע סרט קולנוע כעבור כמה שנים, ונעימת הפתיחה הנהדרת שהפכה לקטע באורך מלא שאני אישית זוכר את הקליפ שלו צועד במצעד הבריטי ב-MTV.
אני זוכר בפירוש עד כמה "תיקים באפלה" הייתה אהובה בזמנה. אני זוכר עד כמה מרגש היה מבחינתי כאשר הכיתוב בסוף הפתיח היא משהו שאינו "האמת היא אי שם". זו הייתה הבטחה לפרק יוצא דופן, משהו שאינו בתבנית הקבועה, כזה שאולי קשור למיתולוגיה של הסדרה (בזמן אמת לא קראתי לזה 'מיתולוגיה'). היא הציגה תבנית שבימינו נראית כה טריוויאלית: שילוב של עלילה אורכית לצד פרקים העומדים בפני עצמם. פעם בכמה זמן הגיע פרק שחשף פלח נוסף מקונספירציה ענפה שכללה גורמי צללים כנראה-ממשלתיים, איש מעשן מסתורי, חטיפה על ידי חייזרים, בהם גם אחותו של פוקס מאלדר, סוכן ה-FBI שפשוט רצה להאמין (וכנראה עדיין).
שנים ועונות חלפו ופרקי המיתולוגיה הפסיקו להיות כה מעניינים מבחינתי. למשך כמה עונות חשבתי שהעלילה קוהרנטית ואני הוא המבולבל, שהזמן העובר בין עונה לעונה השמיט מזכרוני את הפרטים הנחוצים, אבל לבסוף הבנתי שזה לא אני, זו היא. הסימנים היו שם, הייתה תחושה הולכת וגואה של פיאסקו ממשמש, "תיקים באפלה" סיבכה את רגליה בקשרים שלא הייתה לה שום אפשרות להתיר את עצמה מהם. אותן טוויות שתי וערב פתלתלות שהובילו את מאלדר וסקאלי לתיאוריות הקונספירציה המפרכות, המשיכו לרדוף אחר זנבן והסתיימו באנטי קליימקס מפואר הרבה אחרי שהצופה האחרון כבר שכח על מה בכלל דיברנו. הסדרה המשיכה מעבר לשיאה ובכל זאת נשארתי לצפות, אפילו אחרי שמאלדר עזב ואל נעליו נכנס בחוסר הצלחה רוברט פטריק (והגיעה גם אנאבת' גיש). לבסוף, במהלך העונה התשיעית והאחרונה – שנדמתה כחיקוי חיוור לימיה הטובים – פרשתי וייתכן שאף ויתרתי על הפרק אחרון. אם צפיתי בו, כנראה שלא הותיר חותם אם אני לא מצליח לזכור את זה (מאלדר וסקאלי התנשקו או משהו?).
הייתי אומר ש"תיקים באפלה" תמיד תיזכר כסדרה שמעדה על המיתולוגיה של עצמה, ובכל זאת, בדעתי היא חקוקה כסדרה שאהבתי מאוד, ובסופו של דבר הפרקים הכי זכורים לי ואלה שהכי אהבתי אינם קשורים כלל למיתולוגיה. אלן ספינוול כתב עליה השבוע, ובין היתר קלע היטב: "במבט לאחור, מה שמחזיק מעמד ב'תיקים באפלה' הוא לא המיתולוגיה אלא המפלצות. הפרקים העומדים בפני עצמם שבזמן אמת נחשבו למחיר של עשיית עסקים, מחזיקים מעמד – חלקם באופן טוב להדהים, כמו יצירות המופת הקומיות של דארין מורגן, 'מנוחתו האחרונה של קלייד בראקמן' ו'חוזה צ'אנג מהחלל החיצון' הפרק 'הביתה' גלוי העריות והנפלא שכתבו גלן מורגן וג'יימס וונג (עד היום אני נדהם מכך שזה שודר ברשת ארצית) ו-'Drive' של וינס גיליגן, הפרק ששנים אחרי כן יוביל לכך שבראיין קרנסטון יגלם את וולטר ווייט"
לפרקים שהוא מנה (שלא את כולם אני זוכר, אבל 'קלייד בראקמן' בהחלט זכור לי כיצירת מופת, הגם שאני לא זוכר כלום מהפרק מלבד שפיטר בויל התארח בו והיה מעולה) יש להוסיף עוד כמה. אני סאקר של משחקי זמן, וזה נעשה נפלא בפרק "יום שני" מהעונה השישית, ה"לקום אתמול בבוקר" של הסדרה [1], וגם באחד נוסף מהעונה השישית – "משולש", שהציג את הדמויות הקבועות גם בהווה וגם כשהן מגלמות דמויות מהעבר על סיפונה של ספינה במשולש ברמודה. פרק נוסף שממש אהבתי היה "הרהורים של גבר מעשן סיגריות" מהעונה הרביעית, שהיה כמעט נטול מאלדר וסקאלי. תחת זאת הוא שילב את דמותו של האיש המעשן באירועים היסטוריים, גם גדולות כמו ההתנקשות בג'ון קנדי וגם קטנות יותר כמו צמתים בחייו של פוקס מאלדר.
[1] עכשיו מתברר לי שהוא נכתב על ידי וינס גיליגן (יוצר "שובר שורות") וג'ון שיבן (יוצר "גיהנום על גלגלים").
בשלב מסוים, כנראה בתחילת העשור הקודם, ערוץ AXN התחיל לשדר את הסדרה מההתחלה ואני ניסיתי לצפות בה שוב. לא הצלחתי. לא נותרה בי סבלנות אליה ולמקקים ולהגעלות שלה. אני חושב שגם היום אני מצוי עדיין באותה נקודה, אם להסתמך על יחסי המסויג כלפי "פרינג'" בטרם באתי לצפות בה. יחד עם זאת, אני כן רוצה לצפות בפרקים הנבחרים שלה, כל אלה שציינתי ומעבר להם, אולי אפילו לתת הזדמנות נוספת לפרקי המיתולוגיה כדי להיזכר מה בדיוק הלך שם. מאחר ש-AXN הפסיקה לשדר את הסדרה אחרי עונות ספורות, יש לשער שהשידורים החוזרים לא בדיוק הצליחו, כך שקשה להאמין שמישהו ירים את הכפפה עכשיו, ואילו אני עדיין לא במצב שבו אתחיל לחפש באופן פעיל ולהוריד פרקים שלה. נו, אולי מתישהו ניפגש שוב.
כמה לינקים מעניינים שגנבתי מ-TV Tattle
שבעה דברים שאנחנו צריכים להודות עליהם ל"תיקים באפלה", כולל "באפי", קשתות-מיתולוגיה עלילתיות, ועלייתן של קהילות המעריצים באינטרנט.
20 הופעות אורח של שחקנים מוכרים, כולל פליסיטי הופמן, ג'ק בלאק, לוק ווילסון, ג'יין לינץ' וכמובן בראיין קרנסטון. וגם ארון פול. ודין נוריס.
בבאזפיד הגדילו ואספו 65 פרטי מידע על המיתולוגיה של הסדרה.
בטיים מגזין בחרו את תשעת הפרקים הכי טובים של הסדרה, מה שכמובן עלול להוביל לשלל התנגדויות ונחירות בוז.
ועוד הוקרה (בנוסף לזו של ספינוול) ל"תיקים באפלה".
עדכונים: גברת תפתחי זה אני
בן ווייאט לתפקיד באטמן, מציאות נושכת חוזרת, בלתי הפיך נמכרת, אנה גאן שנואה, ילד בן זמננו, קצה האגם ועוד חדשות, קטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג) וכמה דברים שקורים בימים הקרובים בטלוויזיה.
יום ראשון
ב-MTV ב-4:00 בבוקר, טקס פרסי ה-VMA 2013.
בכבלים,
בערוץ 8 ב-21:00, ילד בן זמננו.
עונת 2013 של הסדרה הנפלאה של BBC: פרויקט העוקב אחר חייהם של 25 תינוקות מרקע חיים שונה, מסביבה תרבותית וסוציו-אקונומית שונה שנולדו בתחילתו של המילניום. הפרויקט מלווה את המשפחות בתהליך גידול הדור הבא, לאורך 20 שנה, משלב טרום הלידה ועד לבגרות. בעונה החדשה נגלה איך המשפחות השתנו – עכשיו הילדים שנמצאים על סף גיל ההתבגרות, מסוגלים לחלוק את המחשבות והרגשות שלהם, בזמן שהוריהם וסביהם נזכרים באירועים מ-13 השנים האחרונות. אנו מגלים איך הילדים שלנו מתכוננים לשינויים הגדולים של גיל ההתבגרות ואיך ההורים מתמודדים עם צרכיהם החדשים.
שני פרקים בשידור יומי.
בלוויין,
בכן פעולה ב-22:00, להיות אנושיים.
עונה שלישית וחדשה לגרסה האמריקנית.
בכן תעו ב-22:00, ניקסון שלי.
התחרות הרשמית – SXSW 2013. במהלך כהונתו של ריצ'רד ניקסון, נשיאה ה-37 של ארה"ב, שלושה מעוזריו הבכירים בבית הלבן תיעדו באובססיביות את חוויותיהם שם באמצעות מצלמת 8 מ"מ. צעירים, אידאליסטיים ומסורים – לא היה להם מושג קלוש שכמה שנים מאוחר יותר הם ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח. התיעוד הייחודי הזה – שנוצר ע"י ה.ר. הולדמן, ג'ון ארליכמן ודווייט צ'אפין – נתפס בידי ה-FBI בימי חקירת פרשת ווטרגייט, אז תוייק ונשכח במשך כמעט 40 שנה. כך הופך הסרט, המבוסס כולו על החומרים הנדירים הללו שמוצגים לראשונה, למותחן פוליטי מרתק, שיוצר דיוקן אינטימי ומורכב של עידן הנשיאות הניקסוני – מהשבעתו ועד הפרשה שטילטלה את הפוליטיקה האמריקאית – כפי שלא נראה בעבר. בימוי: פני ליין (פני ליין!).
יום שני
בכבלים,
בערוץ 8 ב-21:00, ילד בן זמננו.
חלק שני ואחרון של עונת 2013.
בערוץ 8 ב-22:55, עונש מוות.
סרט העוסק בסוגיית עונש המוות המקובל בארה"ב, המביא את הדעות השונות כלפי הסוגיה הרגישה בקרב אנשי מקצוע ואקדמיה. סיפורו של אדם שישב 19 שנים בתא הנידונים למוות ובסופו של דבר יצא לחופשי, וסיפורה של אם שנגזר על בנה עונש מוות והיא יודעת שלא תוכל למנוע זאת. בפאתי סולט לייק סיטי, מוקפת בבני משפחתה, סבתא מתכוננת להשתתף בהוצאת הרוצח של בעלה להורג. באוקלהומה, נידון למוות לשעבר שזוכה לאחר 22 שנים בכלא, מספר את סיפורו המדהים. בטקסס אישה נאבקת נגד מערכת המשפט הפלילית כדי לנסות להציל את בנה, בזמן שהוא ממתין להוצאתו להורג במשך 14 שנה. בהאנטסוויל, עיר שדה קטנה במזרח טקסס, אסירים מוצאים להורג על ידי זריקה קטלנית כמעט על בסיס שבועי. בהתבסס על האבסורדיות הרבה של עונש המוות, הסרט מראה דרך שלוש הדמויות האלה כיצד מדיניות עונש המוות מובילה לכאב, חוסר הגינות, אלימות וחוסר יעילות בלב לבה של החברה האמריקנית.
בלוויין,
בכן תעו ב-22:00, הזדמנות שנייה.
סאנדאנס 2013. ב-12 באוגוסט 2004 הודיע ג'ים מקגריבי, המושל החדש של ניו ג'רזי, על התפטרותו מהתפקיד בעקבות רומן מחוץ לנישואים. הרומן היה עם גבר (גולן ציפל הישראלי), והמושל הכריז על עצמו בשידור חי בטלוויזיה כ"גיי אמריקאי". זמן קצר אחרי הסקנדל הפוליטי וגירושיו המתוקשרים, מקגריבי מצא עצמו הרחק מהחיים שהכיר ובצומת דרכים קיומי. הבמאית והמפיקה זוכת האמי אלכסנדרה פלוסי ("Citizen U.S.A.: A 50 State Road Trip") מראה בסרט שלפנינו כיצד מצליח מקגריבי להרים עצמו מהתהום אליה נקלע ולהמציא את עצמו מחדש. הסרט עוקב אחר לימודי הכמורה שאליהם פנה במטרה להפוך לכומר אפיסקופלי, ואחר ההחלטה שלו לתמוך באסירות בכלא ולגרום להם להאמין שגם להן, כמו לו, מגיע סיכוי נוסף בחיים.
בכן פעולה ב-21:55, הבטן הרכה.
עונה חמישית וחדשה.
סרטים
בלוויין,
בכן 5 ב-17:19, צעצוע של סיפור 3.
של פיקסאר.
בכן 1 ב-21:30, העולם מצחיק.
של שמי זרחין.
יום שלישי
בערוץ 2 ב-21:00, האח הגדול.
סוף סוף זה נגמר: הגמר.
בכבלים,
בערוץ 8 ב-21:05, כלבים: המדריך השלם.
לבני אדם יש מערכת יחסים ארוכה ומורכבת עם כלבים. מצד אחד הם שייכים למשפחת הזאבים ובעצם דומים להם בכל מלבד בשם, מצד שני, לכלבים הרבה תכונות אנושיות והם הפכו לחלק בלתי נפרד מהרבה משפחות בעולם. אך כמה אנחנו באמת יודעים על כלבים, ומה המדע לימד אותנו על החיות האלה? הסרט חוקר את מקורותיו של הכלב ושורשיו הזאביים, ואת ההשפעה (המזיקה לעתים) שיש לבני האדם על האבולוציה של הכלב. התנהגות בני האדם כלפי כלבים יכולה להשתנות מפינוק יתר לאכזריות קיצונית. האם זה מה שהוביל להתנהגות הבעייתית של כלבים בימינו? הסרט מציג מבט בוחן על תיאוריות ודרכים שונות לאילוף כלבים, ושואל האם אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו לכלבים כיום ואת הצורה שבה אנחנו מתנהגים אליהם?
בלוויין,
בכן תעו ב-22:00, איך למכור טבק לצעירים.
גם במאה ה-21 ימשיך הטבק להרוג 8 מיליון איש בכל שנה. אלא שהסכנות ידועות זה שנים רבות. חברות הטבק משתמשות בכל טריק אפשרי בספר כדי למכור את המוצר הקטלני שלהן: בגלוי או במחתרת, בפרסום סמוי, תוך התעלמות ו/או הצנעה של ממצאים רפואיים חותכים, תוך שימוש במניפולציות או בלובי פוליטי – תעשיית הטבק תעשה כל מה שנחוץ כדי לשרוד ולהישאר רווחית.
סרטים
בלוויין,
בכן 3 ב-22:00, הלוואי שהיית כאן.
בכורה, פסטיבל הקולנוע של כן. מותחן פסיכולוגי סוחף שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל סאנדנס. זוג נשוי באושר יוצא לנופש קסום בדרום מזרח אסיה יחד עם אחותה של האשה ובן זוגה. אחרי לילה של מסיבה פרועה עם המקומיים, בן הזוג נעלם במפתיע וללא עקבות. השניים חייבים לשוב לביתם ומשאירים במזרח את האחות, שמנסה למצוא אינפורמציה על גורלו של אהובה. כאשר היא שבה לאוסטרליה, עדיין ללא תשובות, סודות אפלים ונוראיים מאותו לילה גורלי צפים ומשתלטים על חיי הזוג הנשוי ומעמידים במבחן את נאמנותם ואת מה שידעו זו על זה. עם ג'ואל אדג'רטון ("גטסבי הגדול"), פליסיטי פרייס ("קרוב רחוק"), אנתוני סטאר ("באנשי"), תרסזה פאלמר ("מת עליה").
יום רביעי
בערוץ 2 ב-21:00, המירוץ למיליון.
סוף סוף זה נגמר: הגמר.
בכבלים,
ב-VOD החל מהיום, קצה האגם.
דרמה (מייגעת בטירוף בעיניי) של ג'יין קמפיון, בכיכובה של אליזבת מוס. דרמת פשע המתרחשת בלייקטופ, עיירה מרוחקת ועוצרת נשימה בניו-זילנד, ששוכנים בה כוחות קודרים ומלאי עוצמה. טוי (ז'קלין ג'ו), בתו בת ה-12 של הפושע המקומי מאט מיטצ'ם (פיטר מולאן), צועדת בחודש החמישי להריונה לתוך אגם קפוא, ומוצאת את עצמה במחנה לנשים שהקימה הגורואית ג'י ג'יי (הולי האנטר). החוקרת רובין גריפין (מוס) חוזרת ללייקטופ, עיירת מולדתה, כדי לטפל באמה הגוססת. תחת פיקודו של סמל אל פרקר, היא צוללת לחקירת האירוע של טוי, רק כדי לגלות כי זהו אינו מקרה פשוט, רגע לפני היעלמותה המסתורית של הילדה. לכודה במקום שבו אושר וצדק לא ניתנים להשגה, רובין נאלצת לא רק לאתר את טוי, אלא גם להתמודד עם העבר האפל שלה עצמה, ועם הגבר שהשאירה מאחור. כל צעד לפתרוןהמקרה חושף אמת מסוכנת לגבי רובין.
בקומדי סנטרל חם ב-21:12, המשרד.
העונה התשיעית והאחרונה בשידור ראשון יומי.
בערוץ 8 ב-22:55, ג'ניפר לינץ' בהודו.
הבחירה הרשמית הוטדוקס 2012. ברוכים הבאים להודו, ביתה של תעשיית הסרטים הגדולה בעולם, המקום שבו סוגדים לכוכבי הקולנוע המקומיים באותו להט כמו לאלים הודיים נצחיים. "הפקה משותפת" היא השאיפה של בעלי ההון ההודים, הלהוטים ליצור ברית בין בוליווד להוליווד. ג'ניפר לינץ' ידועה היטב בבחירות נועזות וחסרות מזל בקריירה הקולנועית שלה ("Surveillance", "Boxing Helena") אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותה לחוויה של הפקת סרט בוליווד-הוליוודי, שבו הכאוס הוא התהליך ועשייה קולנועית היא קצת כמו קורס מזורז בקבלה והגשמה עצמית. לוקיישנים, שחקנים ותסריטים כל הזמן משתנים, תודות לימים הבלתי צפויים שהודו מביאה עליהם. סופת ציקלון מאיימת על המשך הצילומים והצוות המלא באמונות תפלות לא עושה הרבה כדי לעזור. כל ההבדלים ביו העולמות, הן האישיים והן המקצועיים, צצים על פני השטח. לינץ' יכולה רק לעודד ולצפות בחצי תקווה חצי ייאוש איך הסרט מתרחק יותר ויותר מהחזון המקורי שלה. מוקפת בצוות הצילום ההודי, כוכבים בוליוודיים ובתה בת ה-12, היא עושה כמיטב יכולתה כדי לשמור על השפיות ולסיים את הסרט בצורה הטובה ביותר.
בלוויין,
בכן תעו ב-21:00, לכודים ברשת.
ציון לשבח – פסטיבל ירושלים 2013. סין היא המדינה הראשונה שסיווגה את ההתמכרות לאינטרנט כהפרעה קלינית, תוך הכללתה באותה קטגוריה כהתמכרות להימורים או לסמים. הסרט מתעד את המתרחש בקליניקת הגמילה מאינטרנט לבני נוער הראשונה בעולם, ודן בנושאים הקשורים לזכויות הילדים שמאושפזים בכפייה, להפרעת ההתמכרות לאינטרנט וכיצד סין מתמודדת עם התופעה. בימוי: שוש שלם והילה מדליה.
בכן או ב-23:20, הליגה.
עונה רביעית.