איתרע מזלה של "תיקים באפלה" – ויותר מכך, של הצופים בישראל – וכאשר הגיעה אל ארץ הקודש מתישהו ב-1994, היא נפלה לידיה של הזכיינית טלעד. איכשהו אצל הזכיינית הירושלמית דאז יצא שהפרק הראשון ששודר בארץ היה השני, ורק בשבוע שאחריו שודר הראשון. כלומר קודם מאלדר וסקאלי פעלו ביחד ורק אחרי כן היא צוּותה אליו.
אבל אני לא באמת מתלונן. אני שמח שטלעד היא זו שרכשה את הסדרה, כי לנו לא היו כבלים בשנים ההן ובלעדיה לא הייתי יכול לצפות באחת הסדרות שהכי אהבתי בניינטיז, סדרה שעלתה בארה"ב השבוע לפני עשרים שנה. לא פספסתי בה אף פרק, משימה לא פשוטה בעולם נטול ממירים מקליטים ורווי טלעודים שפעם שיבצו אותה בשעה כזאת ופעם באחרת, אבל תמיד עם מהדורת חדשות במהלכה. יחד עם הפרסומות והפרומואים הצמודים אליה הובטחה לנו הפסקה קבועה של פאקינג 13 דקות באמצע הסיפור (או לא באמצע – לפעמים ממש בסוף).
היא הייתה רק בת 24 כשהתחילה הסדרה
אבל בין הפסקה להפסקה "תיקים באפלה" הייתה סדרה מקורית, מרתקת, מותחת, מבריקה, לעתים הורסת מצחוק ולפעמים ממש מהפנטת. היא הפכה לסנסציה שהורגשה גם כאן בישראל. חייזרים חדרו בענק למיינסטרים והיו אולטרה-פופולאריים, מספיק כדי שאפילו דודו טופז יניב את אחד הדברים המטומטמים ביותר בתולדות הטלוויזיה העברית, ואלוהים יודע שלא חסרו כאלה, כאשר הבטיח שבתוכנית יופיעו חייזרים וזכה לרייטינג הגבוה ביותר בתולדות הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל, שיא שנשמר למשך שנים רבות (החייזר התברר כציפי שביט בתחפושת). בינתיים בנכר, לאור ההצלחה האדירה הגיע סרט קולנוע כעבור כמה שנים, ונעימת הפתיחה הנהדרת שהפכה לקטע באורך מלא שאני אישית זוכר את הקליפ שלו צועד במצעד הבריטי ב-MTV.
אני זוכר בפירוש עד כמה "תיקים באפלה" הייתה אהובה בזמנה. אני זוכר עד כמה מרגש היה מבחינתי כאשר הכיתוב בסוף הפתיח היא משהו שאינו "האמת היא אי שם". זו הייתה הבטחה לפרק יוצא דופן, משהו שאינו בתבנית הקבועה, כזה שאולי קשור למיתולוגיה של הסדרה (בזמן אמת לא קראתי לזה 'מיתולוגיה'). היא הציגה תבנית שבימינו נראית כה טריוויאלית: שילוב של עלילה אורכית לצד פרקים העומדים בפני עצמם. פעם בכמה זמן הגיע פרק שחשף פלח נוסף מקונספירציה ענפה שכללה גורמי צללים כנראה-ממשלתיים, איש מעשן מסתורי, חטיפה על ידי חייזרים, בהם גם אחותו של פוקס מאלדר, סוכן ה-FBI שפשוט רצה להאמין (וכנראה עדיין).
שנים ועונות חלפו ופרקי המיתולוגיה הפסיקו להיות כה מעניינים מבחינתי. למשך כמה עונות חשבתי שהעלילה קוהרנטית ואני הוא המבולבל, שהזמן העובר בין עונה לעונה השמיט מזכרוני את הפרטים הנחוצים, אבל לבסוף הבנתי שזה לא אני, זו היא. הסימנים היו שם, הייתה תחושה הולכת וגואה של פיאסקו ממשמש, "תיקים באפלה" סיבכה את רגליה בקשרים שלא הייתה לה שום אפשרות להתיר את עצמה מהם. אותן טוויות שתי וערב פתלתלות שהובילו את מאלדר וסקאלי לתיאוריות הקונספירציה המפרכות, המשיכו לרדוף אחר זנבן והסתיימו באנטי קליימקס מפואר הרבה אחרי שהצופה האחרון כבר שכח על מה בכלל דיברנו. הסדרה המשיכה מעבר לשיאה ובכל זאת נשארתי לצפות, אפילו אחרי שמאלדר עזב ואל נעליו נכנס בחוסר הצלחה רוברט פטריק (והגיעה גם אנאבת' גיש). לבסוף, במהלך העונה התשיעית והאחרונה – שנדמתה כחיקוי חיוור לימיה הטובים – פרשתי וייתכן שאף ויתרתי על הפרק אחרון. אם צפיתי בו, כנראה שלא הותיר חותם אם אני לא מצליח לזכור את זה (מאלדר וסקאלי התנשקו או משהו?).
הייתי אומר ש"תיקים באפלה" תמיד תיזכר כסדרה שמעדה על המיתולוגיה של עצמה, ובכל זאת, בדעתי היא חקוקה כסדרה שאהבתי מאוד, ובסופו של דבר הפרקים הכי זכורים לי ואלה שהכי אהבתי אינם קשורים כלל למיתולוגיה. אלן ספינוול כתב עליה השבוע, ובין היתר קלע היטב: "במבט לאחור, מה שמחזיק מעמד ב'תיקים באפלה' הוא לא המיתולוגיה אלא המפלצות. הפרקים העומדים בפני עצמם שבזמן אמת נחשבו למחיר של עשיית עסקים, מחזיקים מעמד – חלקם באופן טוב להדהים, כמו יצירות המופת הקומיות של דארין מורגן, 'מנוחתו האחרונה של קלייד בראקמן' ו'חוזה צ'אנג מהחלל החיצון' הפרק 'הביתה' גלוי העריות והנפלא שכתבו גלן מורגן וג'יימס וונג (עד היום אני נדהם מכך שזה שודר ברשת ארצית) ו-'Drive' של וינס גיליגן, הפרק ששנים אחרי כן יוביל לכך שבראיין קרנסטון יגלם את וולטר ווייט"
לפרקים שהוא מנה (שלא את כולם אני זוכר, אבל 'קלייד בראקמן' בהחלט זכור לי כיצירת מופת, הגם שאני לא זוכר כלום מהפרק מלבד שפיטר בויל התארח בו והיה מעולה) יש להוסיף עוד כמה. אני סאקר של משחקי זמן, וזה נעשה נפלא בפרק "יום שני" מהעונה השישית, ה"לקום אתמול בבוקר" של הסדרה [1], וגם באחד נוסף מהעונה השישית – "משולש", שהציג את הדמויות הקבועות גם בהווה וגם כשהן מגלמות דמויות מהעבר על סיפונה של ספינה במשולש ברמודה. פרק נוסף שממש אהבתי היה "הרהורים של גבר מעשן סיגריות" מהעונה הרביעית, שהיה כמעט נטול מאלדר וסקאלי. תחת זאת הוא שילב את דמותו של האיש המעשן באירועים היסטוריים, גם גדולות כמו ההתנקשות בג'ון קנדי וגם קטנות יותר כמו צמתים בחייו של פוקס מאלדר.
[1] עכשיו מתברר לי שהוא נכתב על ידי וינס גיליגן (יוצר "שובר שורות") וג'ון שיבן (יוצר "גיהנום על גלגלים").
בשלב מסוים, כנראה בתחילת העשור הקודם, ערוץ AXN התחיל לשדר את הסדרה מההתחלה ואני ניסיתי לצפות בה שוב. לא הצלחתי. לא נותרה בי סבלנות אליה ולמקקים ולהגעלות שלה. אני חושב שגם היום אני מצוי עדיין באותה נקודה, אם להסתמך על יחסי המסויג כלפי "פרינג'" בטרם באתי לצפות בה. יחד עם זאת, אני כן רוצה לצפות בפרקים הנבחרים שלה, כל אלה שציינתי ומעבר להם, אולי אפילו לתת הזדמנות נוספת לפרקי המיתולוגיה כדי להיזכר מה בדיוק הלך שם. מאחר ש-AXN הפסיקה לשדר את הסדרה אחרי עונות ספורות, יש לשער שהשידורים החוזרים לא בדיוק הצליחו, כך שקשה להאמין שמישהו ירים את הכפפה עכשיו, ואילו אני עדיין לא במצב שבו אתחיל לחפש באופן פעיל ולהוריד פרקים שלה. נו, אולי מתישהו ניפגש שוב.
כמה לינקים מעניינים שגנבתי מ-TV Tattle
שבעה דברים שאנחנו צריכים להודות עליהם ל"תיקים באפלה", כולל "באפי", קשתות-מיתולוגיה עלילתיות, ועלייתן של קהילות המעריצים באינטרנט.
20 הופעות אורח של שחקנים מוכרים, כולל פליסיטי הופמן, ג'ק בלאק, לוק ווילסון, ג'יין לינץ' וכמובן בראיין קרנסטון. וגם ארון פול. ודין נוריס.
בבאזפיד הגדילו ואספו 65 פרטי מידע על המיתולוגיה של הסדרה.
בטיים מגזין בחרו את תשעת הפרקים הכי טובים של הסדרה, מה שכמובן עלול להוביל לשלל התנגדויות ונחירות בוז.
ועוד הוקרה (בנוסף לזו של ספינוול) ל"תיקים באפלה".