אני מזכירה לכולם שיאדו בחופשה, ולכן המלצות היום לא יתפרסמו בשבועות הקרובים. אנחנו נשתדל לפתוח פוסט קשקושים אחת לכמה ימים, אבל בינתיים אם יש לכם מה לכתוב (שבדרך כלל היה נכתב כתגובה להמלצת היום), אתם מוזמנים לשלוח מייל למייל הבלוג, ונפתח פוסט חדש. זה, לדוגמא פוסט כזה, אז תפציצו בתגובות.
חוץ מזה, כרגיל, אם יש לכם משהו קצת יותר משמעותי לומר, אתם מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם כפוסט.
במהלך השנתיים האחרונות שמעתי המון על "אחוזת דאונטון". בהתחלה הייתה ההתלהבות ההיסטרית מכמה שהעונה הראשונה טובה ולאחר מכן הגיעו הקטילות על העונה השנייה. במשך חלק נכבד מהזמן הזה תכננתי להשלים ולראות בעצמי, אבל כמו הרבה תוכניות להשלמת סדרות שיש לי, הן נדחו ונדחו. אבל אז ערוץ אחד עשה לי טובה והתחיל לשדר את העונה הראשונה מההתחלה ונתן לי את הדחיפה לשבת לראות סוף סוף. ואז הוא עשה לי עוד טובה ולא שידר את הפרק השלישי בעונה בגלל המשחקים הפארא אולימפיים ונתן לי את הדחיפה להשלים את הצפייה בעצמי. ואז היקום עשה לי טובה (נניח, לצורך מטרת הפוסט הזה) ודאג שאני לא ארגיש טוב ואשב קצת בבית ואראה הכל במרתון. אז האם ההייפ היה מוצדק? כמו ברוב המקרים, לא. לא לטוב, ולא לרע. אלה המילים בהן תיארתי את תחושותיי לאחר הצפייה בעונה הראשונה ובעונה השנייה. Continue reading
קצת מצחיק לראות בזה אחר זה את "לות'ר" ו"מבוגר אחראי", שתי הסדרות הבריטיות ששודרו ברצף ב'כן או' בשני ימי שני האחרונים. האחת בכיכובו של אידריס אלבה והשנייה עם דומיניק ווסט, שני האויבים מימי "הסמויה", הראשון ברון סמים והאחר הבלש שמנסה להפיל אותו. הפעם הם ממש החליפו תפקידים. סטרינגר בל הפך לבלש ג'ון לות'ר, ואילו ג'ימי מקנולטי לבש את דמותו של הרוצח הפסיכופת פרד ווסט (אין קשר משפחתי לדומיניק).
ולות'ר אינו סתם בלש, אלא כזה שבפרק הראשון קונה לעצמו ארכי-נבלית על תקן אויבת מושבעת – קצת כמו שהיה סטרינג עבור מקנולטי – ובנוסף אוחז ברעיה שנפרדת ממנו עקב שיגיונותיו המקצועיים. כשם שהאלמנטים הללו מוכרים עד מאוד, כך גם יתר הסדרה כפי ששני הפרקים הראשונים מעידים עליה. שוב הבלש הרדוף עם המוסר האפור, הפתיל הקצר והנטייה לשבור את הכלים (ודלתות, מסתבר), שתמיד נמצא צעד אחד לפני עמיתיו. אם הפרק הראשון עוד היה חביב והראה פוטנציאל – בעיקר בדמותה של אליס מורגן הפסיכוטית בעלת הגבות המשוננות המשונות, שהופכת את לות'ר לפרויקט אישי שלה – השני ששודר הערב מיהר לרדת לתהומות מגוחכים ממש, בעזרת שפע של רגעים תמוהים בואכה מטומטמים.
הסמיכות של שתי הסדרות הביאה גם להשוואה בלתי נמנעת ביניהן, ובעוד "לות'ר" משחקת במים הרדודים של כל קלישאת סדרת משטרה שניתן להעלות על הדעת, "מבוגר אחראי" לא רק הייתה מפעימה וממגנטת לכל שני חלקיה הקצרים מדי, אלא שלטעמי דומיניק ווסט מפגין שם את תצוגת המשחק הטובה ביותר בתולדותיו (יצוין שצפיתי רק במיני-סדרה הזו, ב"הסמויה" וב"השעה", אבל איכשהו נראה לי שזה ממצה למדי).
הערת שוליים, 90210, ביצ'יות מבית טוב, לשבור את השתיקה, משפחת סימפסון, נויורק, כוכב האדם, כוכב נולד, הכל לטובה, נשואים פלוס, ווילפרד, דוקטור הו, תרגיע, לואי, הוואי חמש-0, בגוף ההוכחה, על טבעי, הדיילי שואו, זירת הפשע ועוד.
בערוץ 1 ב-17:35, משפחת סימפסון.
שידור נוסף לפרק בירושלים.
בלוויין
בכן דרמה ב-21:15, ביצ'יות מבית טוב.
הסדרה שהייתה אמורה לתפוס את מקומה של "עקרות בית נואשות" (וגם פה במשבצת השידור שלה) אבל כשלה ובוטלה במהרה. היא מבוססת על הספר בעל אותו שם שכתב קים גטלין, מופקת על ידי דארן סטאר ("בבורלי הילס", "סקס והעיר הגדולה"), ובכיכובן של לזלי ביב וקריסטין צ'נווית. אמנדה ווגן (לזלי ביב) הנערה המרושעת ומלכת הב'יציות של התיכון בעברה, התאלמנה לאחרונה, ואיבדה את עושרה לאחר שבעלה גנב מליוני דולרים ממשקיעים, נחשף ונהרג בתאונת דרכים יחד עם פילגשו. כעת, 18 שנה לאחר סיום התיכון, היא חוזרת לעיירת הולדתה "היילנד פארק" בדאלאס יחד עם שני ילדיה המתבגרים, ועוברת לגור עם אמה, ג'יג'י סטופר (אנני פוטס, "ג'ק פלאש המקפץ", "מכסחי השדים"), שמנסה להשפיע על דרכי החינוך והבחירות הסגנוניות של אמנדה, ומייעצת לה על דרכי ההתמודדות על ה-GCB (כלומר Good Christian Bitches), חברותיה מהתיכון. בעוד אמנדה עברה הרבה, התבגרה והשתנתה לטובה, עשתה כברת דרך מאז סיום התיכון ורוצה מאוד להמשיך בחייה, הנשים שכעת שולטות בחייה החברה של העיר, עדיין שומרות לה טינה על העבר, לא מאמינות שהשתנתה, עומדות לסגור איתה חשבונות ולהבריח אותה מהעיר.
יופי של פרק ראשון במיני סדרה "הטיטאניק". לא ראיתי את "אחוזת דאונטון" (עדיין) מאת אותו ג'וליאן פלואוז, אבל אהבתי עד מאוד את הסרט "פארק גוספורד" שכתב. כמו שם גם כאן הוא מנצל את ההתרחשויות כדי להיטפל ליחסים הבין מעמדיים, ועושה את זה באופן מענג, שנון ואנושי, כלומר הם נראים כאנשים ולא כסטריאוטיפים. לאור הידיעה על האסון הממשמש, קל כך להצטער כבר מההתחלה על דמויות שיקפדו את חייהן, ומנגד להפטיר "טוב שאתן הולכות למות" על אחרות.
הופתעתי לגלות שכבר בפרק הראשון הספינה מתנגשת בקרחון וההמולה מתחילה, גורם לי לתהות מה צפוי בשלושת הפרקים הבאים. האיפוק שבו תיארה הסדרה את האירוע עומד בניגוד גמור לטיפול בסרטו של ג'יימס קמרון, שזה טוב כי אין לה שום אפשרות להתעלות על האקשן שלו, אבל גם לוקה בחסר כי סערת הרוחות אינה מאוד סוערת יחסית. לאורך כמה דקות תהיתי מה עובר עכשיו על ליאו וקייט, שבוודאי כלואים בשלב הזה במחלקות הנמוכות של הספינה מבלי שמאפשרים להם לצאת. "הטיטאניק" תיארה אף היא סצינה דומה שבמסגרתה המעמדות הנמוכים לא יכלו לצאת, אבל השאירה שם את האנשים בלי לחזור ולראות מה קורה איתם, כאילו מפלה אותם אף היא.
כך או כך מדובר ביופי של הפקה. עם סוף הפרק הראשון הצטערתי שאני לא יכול לצפות ביתר.
שאלתי את אנשי ערוץ 1 אם מתוכנן שידור נוסף לעונה הראשונה של "אחוזת דאונטון", ששודרה בערוץ לפני כל הבאזז והפרסים שהושלכו לרגליה, כמו גם מתי צפויה העונה השנייה. זו התשובה המפורטת שקיבלתי:
לפי שעה לא מתוכנן שידור נוסף של העונה הראשונה של "אחוזת דאונטון". רכשנו לשידור את העונה השנייה של הסדרה (10 פרקים), אבל עדיין לא נקבע מועד לשידורה. בימים אלו משודרת במשבצת השידור הזו, בליל שישי, עונה 3 של הסדרה "הדרך לקנדלפורד" שממנה נותרו לשידור שני פרקים. אחריה מתוכנן שידור עונה 4 באותה סדרה שבה 6 פרקים. ורק אחרי שידור עונה 4, כלומר בעוד כחודשיים, ייתכן ותשובץ לשידור העונה השנייה של "אחוזת דאונטון".
במילים אחרות, למי שכמוני פספס את השידור בטלוויזיה, כדאי לצרוך את העונה הראשונה בדרכים אחרות בחודשיים הקרובים.
סר ארתור קונן-דויל לא התכוון אף פעם שיזכרו אותו כ"ההוא שכתב את שרלוק הולמס". הסיפורים, שפורסמו במקור בהמשכים במגזין 'סטרנד', נעשו פופולריים מאוד מהר מאוד, מה שתסכל מאוד את קונן-דויל, כי הוא הרגיש שהם מסיחים את דעתו מספרות רצינית. זה תסכל אותו עד כדי כך שב-1893 הוא החליט לשים לעניין סוף בצורה… אממ, סופית. בסיפור בעל השם ההולם 'הבעיה הסופית', ווטסון והולמס בורחים מכמה נסיונות רצח שאורגנו בידי מוריארטי (כי הולמס מצדו ארגן מבצע לעצור את רוב הסוכנים המרכזיים של מוריארטי), ולבסוף מגיעים למפלי רייכנבאך בשוויץ; ווטסון נקרא חזרה למלון באמתלה שמישהי שם זקוקה לרופא אנגלי, וכשהוא חוזר למפלים הוא מגלה סימנים לקרב בין הולמס לאדם נוסף, שהסתיים בנפילה של שניהם לעמקי המפל. זהו, שרלוק הולמס ניצח את הנמסיס שלו, ומת. קונן-דויל לא צריך לכתוב יותר סיפורי בלשים. עכשיו יעזבו אותו בשקט, נכון?
"שרלוק" עונה 2 פרק 2
ספוילרים בהמשך עם אזהרה מראש.
זה היה אי שם בשנות התשעים. הייתי תלמידה ביסודי, אבל תולעת ספרים רצינית, ובאותו אחר צהריים הספר ששקעתי בו, מקופלת על הספה בדירה הישנה שלנו, היה "כלבם של בני בסקרוויל", בתרגום הישן של יאיר בורלא בהוצאת כתרי. קראתי על ד"ר ג'יימס מורטימר, ועל האגדה העתיקה על הכלב שרודף את משפחת בסקרוויל, ועל המוות של סר צ'רלס בסקרוויל מהתקף לב בנסיבות תמוהות במקצת. האווירה הלכה ונבנתה בידיו האמונות של קונן-דויל, ובסוף הפרק, כשד"ר מורטימר אמר "מר הולמס, אלה היו עקבותיו של כלב ענק!" פשוט סגרתי את הספר מרוב פחד.
