Tag Archives: תקשורת ישראלית

אפיזודס, הארוחה האחרונה של מלתוס, בן הארץ – ווילד אל בלאד, המשרד, פרנקלין ובאש, השמים נופלים, עד עצם היום הזה, זנזורי, קטמנדו, פרויקט מסלול, נויורק, הישרדות VIP, פרק אחרון לעונה של בנות, הסמויה שוב, מחשבות פליליות, האנטומיה של גריי ועוד. בשירותי ההורדות: שקרניות קטנות, ריזולי ואיילס, פרנקלין ובאש, פרויקט גלי.

בלוויין

בכן או ב-21:30, אפיזודס.
עונה שנייה וחדשה.

בכן תעו ב-22:00, בן הארץ – ווילד אל בלאד.
השחקן הוותיק זאב רווח יוצא למרוקו בחיפוש אחרי שחקן מרוקאי שיסכים לשחק לצדו בסרטו הבא, אולי סרטו האחרון, אותו הוא חולם להפיץ בעולם הערבי. חזרתו של רווח אל ארץ הולדתו הופכת לחיפוש שלו אחרי משהו שאבד וקפא בזמן, ומעניקה לנו הזדמנות לראות את מרוקו באור אחר: דרך עולם התיאטרון והקולנוע. האם הקירבה התרבותית וה"חזרה הביתה", למרוקו היא רומן חד צדדי? האם רווח יצליח למצוא שחקן מרוקאי לסרטו הבא? בדרך מתגלות פנים אחרות של זאב רווח, ושיר האהבה הופך לשיר פרידה וגעגוע. בימוי: סיגלית בנאי.

בכבלים

בערוץ 8 ב-22:00, הארוחה האחרונה של מלתוס.
Continue reading →

איזו הפתעה לא נעימה הייתה להיתקל בקולו של רוגל אלפר מקריין את "אתם שם בבית", הסדרה של ערוץ 8 על תולדות הפריים טיים הישראלי, שהפרק האחרון שלה שודר אתמול. עוד לפני שהתנתקתי מחם הפסקתי לצפות ב"ינשופים" שהנחה אלפר, בעיקר בגללו. ההתחכמויות שלו והאופן המשוחק שבו סיפק את הטקסט היה מעצבן והסיח את הדעת. בקרדיטים שבפתיחת הפרק הראשון הסתבר לי שהוא לא רק מקריין אלא גם אחד מיוצרי הסדרה, וזה ניכר. הסיבה השנייה שהפסקתי לצפות ב"ינשופים" שבהנחייתו הייתה ההומוגניות הבלתי נסבלת של הפאנל, הידיעה מראש של מה מהאייטמים לשבט ומה לחסד, גם אם בשוליים ישנם כמה חילוקי דעות מינוריים. זה הפך להיות משעמם.

Continue reading →

הכרזתו של יאיר לפיד היום על כניסתו לפוליטיקה הזכירה לי בעיקר את החיקויים והפארודיות עליו, אם זה מריאנו ב"ארץ נהדרת" ואם זה מיקי גבע ב"ערב אדיר". אבל אפרופו מיקי גבע, שום דאחקה כזו לא הצחיקה אותי ולא הצליחה להציג את לפיד בשיא נפיחותו הריקה כשם שעשתה ההתארחות שלו בטקס פרסי המיקי 2007, פרי עטו הגאוני של גיאחה.

יאיר הציג את הזוכה בפרס סדרת המתח/פעולה הטובה ביותר באותה שנה, וניצל את ההזדמנות לומר כמה מילים:

ליאורי, בני היקר,

לפני הרבה שנים, אדם צעיר אחד עשה טעות מרה, עליה הוא משלם כל חייו. האדם הזה היה סבא שלך, והטעות הזו הייתה אני. ג'ון לנון כתב פעם “כל מה שאתה צריך זה אהבה“. הכרתי את ג'ון לנון. הוא אהב לשתות סינגל מאלט אבל היה חרא של מתאגרף. וזה בסדר. כדי לנצח בקרב של החיים, לפעמים צריך לדעת להרים כוסית ברגע הנכון מאשר סנוקרת. לפני כמה ימים ישבתי בארומה עם חברי הטוב ארקדי גאידמק. הקפה של ארומה אולי לא מדהים, אבל הוא טוב יותר ממה שמגישים בבוסטון כשאני מבקר את חברי יהונתן גפן, וחוץ מזה הם משלמים לי כדי שאזכיר אותם. ארקדי הוא בחור מקסים. יש לו עיניים כחולות עמוקות והוא מחייך מכל הלב כשהמלצרית שואלת אם הוא רוצה לממן לה את הלימודים. הוא לא הסכים, ובמקום זאת שלח אותה לשש שנים בגולאג, אבל התפקיד שלי הוא לגרום לך לחשוב שגם פוליטיקאים מטונפים הם אנשים מקסימים שיושבים לקפה עם עיתונאים שכבר חמש עשרה שנה לא כותבים שום דבר עיתונאי מלבד טור אישי, ועדיין אף אחד לא מרים גבה ותוהה למה אני נפגש כל שבוע לקפה עם ביבי, אולמרט, גאידמק ומשה תאומים.

Continue reading →

נראה שטעות קטנה בלוח של קשת חשפה לפני הזמן את התחרות שהם מתכוונים להציב לגיא פינס. בנענע מדווחים, "צופי הכבלים והלוויין הופתעו לגלות היום בכרוניקות כי במקום התכנית 'נדבר על זה בבית', יושק היום מגזין בידור חדש מבית 'קשת' שיתחרה בגיא פינס ראש בראש תחת השם "VIP – האנשים שכולם מדברים עליהם'".

לקראת העלאתה של הטלוויזיה החינוכית לפלטפורמת ממיר 'עידן', מתגלעת מחלוקת בינה ובין משרד התקשורת: "על-פי טיוטת החוק הראשונית, על מנת להוסיף את החינוכית (ערוץ 23) למערך עידן+, על החינוכית לקבל על עצמה מחויבות שתקבע כי 95% מתכניה יהיו חינוכיים לימודיים. אולם במסגרת הדיונים בוועדת השרים לחקיקה, הוחלט כי המינוח שייקבע יהיה 'הרוב המוחלט', ושר החינוך יקבע את מהותו. במקרה כזה עשויה הטלוויזיה החינוכית לשדר רק 51% מתכניה לטובת צרכים לימודיים לילדים ולבני-נוער, מה שעשוי להפוך אותה לערוץ ברודקאסט לכל דבר. החינוכית מבקשת לשמור על מינוח זה. כעת מנסים הצוותים המקצועיים באוצר ובתקשורת לקבוע כי השיעור שייקבע בחוק יעמוד על 70% לפחות".

מישהו (מי?) בגלריה כותב על "ווילפרד", הקומדיה החדשה של FX בכיכובו של אלישע ווד.

רותה על העונה האחרונה של "אהבה גדולה", שמתחילה היום ב'כן'. השם של השחקנית הוא מיריי אינוס, לא מירל אנוש.

בתזמון נאה מגיעה הסדרה התיעודית החדשה "העיתונאים" אל כן תעו בימים שבערוץ השכן, כן פעולה, משודרת העונה החמישית של "הסמויה", המתארת בין היתר את גוויעתה של העיתונות המודפסת ואת ירידת קרנן של המקצועיות והמקצוענות בתחום. "העיתונאים" כבר מתארת שלב מתקדם יותר בגסיסה, ארבע שנים אחרי שסדרת המופת של דיוויד סיימון הגיעה אל קצה.

הפרק הראשון עוקב אחר שני כתבים משני תחומים שונים בשני עיתונים נפרדים: ערן סוויסה, כתב התרבות של מעריב, וניר גונטז', כתב הפלילים של ידיעות עד לאחרונה. שניהם בתחומים שונים בתכלית, אבל שניהם שואפים באותה מידה לכך שהידיעות והכתבות שלהם יקבלו הפניה מהעמוד הראשון של עיתוניהם. ואכן שניהם מצליחים לעשות זאת באותו יום, למחרת הגמר של "האח הגדול", יום חגה של עיתונות הבידור. הפרק נקשר יפה כאשר גונטז' עמל על הכתבה שלו על אודות חבורת תיכוניסטים שאנסה והתעללה לכאורה בבת כיתתם, בזמן שברקע בנו צופה בגמר של סדרת הריאליטי. הדיסוננס הזה קקופוני כמעט כמו מוזיקת הפתיחה הבלתי נסבלת, אבל בניגוד לה הוא דווקא מלבב ומדגיש את השורה התחתונה של שני הכתבים, את כמיהתם לאותו גביע קדוש. הבידור השטחי וההמוני דר בכפיפה אחת עם אסונה של נערה, היש טוב מזה לגלם את מצבה של העיתונות העכשווית?

Continue reading →