ספוילר "ספרטקוס: מלחמת הארורים" 3.08
Category Archives: סיכומי פרקים
החץ 1.17: האנטרס חוזרת
המהלכים המתים 3.14: טרף
סיפור אגדה בברוקלין: אבירים מיוזעים ועלמות במצוקה
המשרד 9.17: החווה
בנות 2.09: לשבור לך יד, ואז לתת לך רחמים
צדקי צדקי תרדוף
מדהים לגמרי בעיני איך תוכנית ותיקה כמו סנ"ל מצליחה להשאר עכשווית להחריד, תוך שהיא נותנת כל כך הרבה כבוד להיסטוריה שלה. איך היא מוצאת דרך לשלב מערכונים בני 35 שנה ולגרום להם להרגיש חדשים. איך הם מצליחים בו זמנית להביא את המעריצים הוותיקים לאקסטזה, ולרכוש מעריצים חדשים כל הזמן. כשהתחלתי לצפות לפני 13 שנה (אלוהים ישמור אני זקנה), לא היה לי מושג מה לסטיב מרטין ולסדרה, למה אלק בולדווין תמיד מגיע, מי זה הבחור הזה עם הגיטרה, ולמה למנחה של וויקאנד אפדייט יש ראש כל כך גדול. התמדתי כי כל אלו היו ממש מצחיקים. על הדרך נחשפתי למסורת של הומור שהיא בו זמנית מהוגנת ופרועה, סאטירית אך בלב הקונצנזוס.
עכשיו מילה על ג'סטין טימברלייק. לא בכדי הוא אחד המנחים האהובים של השנים האחרונות. הבנאדם פרפורמר מחונן שלא מפחד להתלכלך, לצאת מהקומפורט זון שלו, ולהשתגע. הוא גם כנראה אחד האנשים הנחמדים בתבל, כי המון אנשים עושים לו המון טובות בתוכניות האלו, ובטח כיף לעבוד איתו. כל אלו גורמים לכך שכבר שנים, מאז התוכנית הראשונה, הוא תענוג גדול לצפייה. למעשה, אגדיל ואומר שמאז ההופעה שלו לצד שבע מעלות צלזיוס, להקת הבנים המומצאת של סנ"ל, בפרק בהנחיית ג'ושוע ג'קסון (לא מאמינה שאני זוכרת את זה. המוח שלי מלא בזבל), הוא הוכיח שהוא יכול להיות ענק. אגב, המערכון החוזר ההוא, כמו הג'מיניי טווינס הוא דוגמה לאיך הסדרה תמיד מתחדשת, כי למרות שזה היה מערכון ענק, לא יחזרו עליו היום, וטוב שכך. צריך לדעת להשאיר בניינטיז את מה שצריך להשאיר שם.
מוארת 2.08: סוכנת של שינוי
צדק פרטי 4.09: מסע הגרזן
פתיחת דיון "צדק פרטי" 4.09, ספוילר








