מאת yaddo
בתאריך 5/3/2011

כינור הזהב – מושלם מכל בחינה רק שאי אפשר לנגן בו. בלתי חדיר. בלתי יישים. הפרק שיחק לא מעט על התמה הזו במסגרת המטאפורה היפה שמתנוססת בראשו. סאל וקן למשל. קן אומר לו "אתה לא כמו כולם כאן", וסאל שכמובן רוצה שיחשבו שהוא כמו כולם, עונה "אני לא יודע אם זה נכון". כאשר שניהם ירדו במעלית עם ג'יין, סאל רצה את קן שרצה את ג'יין, זה היה משעשע למראה. ג'יין עצמה הייתה כינור זהב עבור רוג'ר. היא לא הקדישה לו מחשבה רבה. כאשר שאל אותה איפה היא גרה היא הפנתה אותו אל תיק העובד שלה, שחשוף בפניו אם רק ירצה, הוא הרי הבוס. אבל במקרה שלה נוצר פתח כאשר היא פוטרה על ידי ג'ואן. ג'יין באה בדמעות אל משרדו של רוג'ר "כדי להיפרד", ובהזדמנות הזו, מעמדה של פטרון, הוא שאל אותה שוב איפה היא גרה, והפעם היא ענתה. ג'יין מרחוב ג'יין.אבל אני חושב שהנמשל החביב עלי היה באגף של בטי. ג'ימי בארט העתיר עליה מחמאות והיא הייתה התגלמות כל מה שטוב ושהוא ושכמותו אינם יכולים להשיג, אלא רק גברים כמו דון. הוא היה מאחוריהם כל חייו, הוא כבר מכיר את ההרגשה. ואז הוא הצליח לחדור את השריון המוזהב והיפהפה שלה, הוא סיפר לה על דון ובובי, הוא סיפר לה שהיא נבגדת. היא מיד התערערה, אבל המהלך שלו הושלם כאשר היא כבר לא הייתה בטווח הראייה שלו. בעיניי זה היה אחד הסופים היפים בסדרה: בדרך חזרה באוטו דון ובטי ישבו בשתיקה ופתאום היא הקיאה, מגעילה ואנושית, ברכב החדש והנוצץ של דון.קטנות:
הנשים בסדרה הזו בדרך כלל נראות שונות בתכלית מאשר במקומות אחרים שבהם השחקניות נמצאות, אבל שרה דרו בתפקיד אשתו של סאל ללא ספק שונה מכולן.

מצחיק לראות איך פעם הצעירים לא אהבו קפה, כמו גם את הלכלוך שהשאירה אחריה משפחת דרייפר.

אוח, הנשים
מאת איימס
בתאריך 5/3/2011

קיטי המסכנה. קישוט על זרועו של סלבטור, מסכה כדי להדוף את השמועות. היא נעלבת כאשר לא משתפים אותה בשיחה, אבל זו בטח לא הפעם הראשונה שזה קורה. אני תוהה אם היא מבינה אבל דימויה העצמי פגוע כך שהיא לא מתארת לעצמה שמגיע לה יותר, או שסלבטור שחקן טוב כל כך (או שפשוט אי אפשר לשים לב למה שלא יודעים לחפש). בכל מקרה העובדה שסאל מרשה לעצמו כל כך הרבה עם קן, כאשר הוא כנראה יודע שדבר לא יצא מכך, עצובים כשלעצמם.ומי שאינה אומללה בכלל היא ג'יין, שהגיעה לסטרלינג קופר עם משימה, ונראה שהיא תשלים אותה מהר מהצפוי. ג'יין היא מסוג הנשים שמשחקות בדיוק את המשחק, יודעת מה הוא תפקידה ומפיקה ממנו את המירב. מי שמפסידה היא ג'ואן, ששוברת את התבנית אבל עדיין שנייה לכל גבר. היתרון בלשחק את המשחק, אני מניחה, הוא שלפעמים אפשר גם לנצח.מצחיק לגלות שג'ימי בארט המצליח גם הוא מגיע מעמדת נחיתות. גם הוא שבר את התבנית. לא מפתיע, כי בובי היא דמות הגבר המסורתית במערכת היחסים (היא עושה את העסקים, וג'ימי כפרס שמראים כדי למשוך את העסקים הללו), אבל מעניין לראות את תגובתו של גבר להיותו האישה הנבגדת, כשכל כך הרבה מונח על הכף. בסוף הוא מתעמת עם דון, לכאורה כגבר לגבר, אבל בבירור כלא שווים.

וברקע של כל זה, מלבד כינור הזהב, הוא הציור האדום. כולם מדברים על כמה נהדר הוא, כמה יפה ומה אפשר להגיד, אבל בשביל קופר הוא עוד כלי כדי להרוויח כסף. כמו כולם שם.

ובקטנה:
הפיקניק היה נהדר, אחת התמונות הזכורות ביותר עבורי בסדרה עד כה.