ספוילר "בלש אמיתי" עונה 1 פרק 5
בפרק הראשון של "בלש אמיתי" תהיתי אם ייתכן שהסיפורים שראסט ומרטי מספרים לחוקרים לא בדיוק אמינים, ואם ייתכן לפיכך שגם מה שאנחנו רואים על המסך אינו הדברים כפי שקרו, א-לה "החשוד המיידי" (שיצא לאקרנים באותה שנה שבה התחיל הסיפור של "בלש אמיתי", 1995). עם הזמן היה ברור שזה לא המקרה. ראסט ומרטי תיארו דברים בפני החוקרים, בפועל ראינו דברים שונים על המסך. הפרק הקודם המחיש זאת היטב עם הסיפור על הגיחה של ראסט לסעוד את אביו, כשלמעשה הוא נכנס בחזרה לעולם סוחרי הסמים כדי לתפוס את לאדו, והפרק החדש לקח את זה צעד נוסף קדימה עם הטיוח של מרטי וראסט על מה שבאמת קרה בחווה של החשוד העיקרי שלהם.
הדיסוננס הזה מבדר למדי, אבל גם טוען הכל בשכבות על גבי שכבות של מידע. אם סדרות בילוש מסוימות מספקות לצופים את הרמזים שהבלשים עצמם רואים כדי שינסו לנחש מיהו הפושע, "בלש אמיתי" מספקת רמזים באופן שבו היא מספרת את הסיפור. הקולות, המראות, זיוני השכל הפילוסופיים של ראסט – רבים מהדברים האלה נדמים כמסך עשן שמסתיר דברים בעלי ערך. כבר מהפרק הראשון ידענו שהחוקרים ב-2012 כנראה חושדים בראסט קול, אבל מאז ועד היום לא ראינו משהו (ככל שאני הבחנתי) שבאמת מפליל אותו. אם ההתרחשויות שאנחנו רואים על המסך אמיתיות, והובהר לנו שהן אכן אמיתיות, הרי שראסט באמת חיפש אחרי רמזים, גופות ישנות שאולי קשורות לרוצח וכן הלאה. ובזמן שהבלשים גילבו ופפניה גורמים למרטי לחשוב שוב על החקירה מפעם ולבחון מחדש את כל מה שראסט אמר לו (ועל הדרך, יש להניח, להרגיש נבגד די בדומה לכפי שגרם לאשתו להרגיש), אנחנו רואים שעשור קודם לכן ראסט עובד באמת, חוקר את בית הספר הנטוש ומגלה שם ציורי קיר מטרידים ולא מעט מלכודות שטן, כפי שלסטר פרימון כינה אותן בפרק הראשון. אין אם כן התיישבות בין הדברים המסקרנים וההגיוניים שבלשי 2012 אומרים לבין מה שאנחנו רואים על המסך, אז אלא אם כן ראסט באמת מאבד את ההכרה שלו ולא מראים לנו את זה, סביר להניח שבפער הזה שבין 2002 ל-2010, שבמהלכן ראסט נעלם, תימצא התשובה.
הפרק רומז לנו שוב ושוב שמשהו אצל קול משובש מהותית, לא רק מצד החוקרים אלא גם מצד הפושעים – "יש בך צל, בן", אמר לו הלאדו-שאינו-רג'י, ומאוחר יותר אמר לו הלאדו-שהוא-כן-רג'י: "ראיתי אותך בחלום שלי. אתה בקרקוסה עכשיו איתי. הוא רואה אותך". צ'ארלי לאנג התייחס לקרקוסה כאל מקום אמיתי בדרום שאליו אנשים הולכים כדי לסגוד לשטן, אבל נראה שמדובר יותר במצב תודעתי בהשפעת חומרים, מן הסתם LSD. ובדבריו על "הוא", רג'י מן הסתם מתכוון למלך הצהוב. קרקוסה היא עיר דמיונית מהסיפור הקצר "An Inhabitant of Carcosa" שפורסם ב-1891, העוקב אחר אדם מהעיר העתיקה קרקוסה שמתעורר משנת מחלה ומגלה שהוא אבוד באמצע שממה זרה, בלי לדעת כיצד הגיע לשם, ובחשש שנדד לשם מבלי מודע. בפועל, כך בסיפור, העיר קרקוסה כבר נחרבה ומתוארת במבט לאחור – דומה למה שקורה ב"בלש אמיתי" עתירת החורבות. מאוחר יותר 'קרקוסה' הבדיונית זכתה לשימוש נרחב אף יותר באנתולוגיית סיפורי האימה "המלך בצהוב" (1895), שבספר הוא שמו של מחזה שכל מי שצופה בו או קורא אותו, דעתו נטרפת. מעלה כמה וכמה רעיונות לגבי ראסט קול, אני לא יכול לחכות לראות מה עבר עליו בשנים החסרות.
הפרק הזה פתח את חלקה השני של העונה, וככזה סימן על שינוי כיוון מהותי. הראיון עם ראסט נגמר, מ-1995 קפצנו קדימה בשנים וכן הלאה. הסיפור עם הבת של מרטי היה מכמיר לב עד מאוד. השתיים היו ילדות קטנות שאחת מהן השליכה את הכתר אל העץ, באופן שמיד הזכיר לי את זירת הרצח של דורה לאנג, ואז היא טינאייג'רית שמשתרללת עם שני בחורים מבוגרים ממנה ושאביה קורא לה זונה וסוטר לה. כל המעבר הזה היה מדכדך מאוד, סמן חד משמעי לאובדן התמימות. אבל בעצם מעולם לא הייתה תמימות, הזמן הוא מעגל שטוח ומנקודת מבטו של הממד הרביעי הזמן אינו קיים, וגם מרטי דיבר על אלמנטים (מדכאים במיוחד) של זמן, כמו העתיד שכבר נמצא מאחוריו וכן הלאה. יש בדברים האלה תמצית של "בלש אמיתי" כולה, עם הזגזוג שלה בין ההווה לעבר והניסיון לרמוז לנו ששניהם כרוכים זה בזה עד שהם אחד. "כל דבר שאי פעם עשינו או נעשה, אנחנו צפויים לעשות אותו שוב ושוב ושוב".
קטנות:
* אוי, אליזבת ריזר, אחת השחקניות השנואות עלי. ממש הציק לי לראות אותה מפציעה כאן בתור לורי, החברה של ראסט.
* נראה לי שזו הפעם הראשונה שבה ראינו את ראסט של העבר מחייך (ואף יותר מפעם אחת).