עיתוי הגעתה של "קשר דם" לארץ לא יכול להיות הולם יותר, רגע לפני שאלפי משפחות מתאגדות לסעודת חג. הסודות המושתקים, הכבשות השחורות, המטען המשותף שאף אחד לא מדבר עליו אבל קושר בין כולם לטוב ולרע. אם הכובד של המשפחה שלכם לא מספיק, הדרמה המשפחתית החדשה של נטפליקס תספק לכם עוד טון או שניים של מבוכה וייאוש. לא עושה חשק?
מצד שני, סביר להניח שבני משפחת רייברן יכניסו לפרופורציות את הבעיות המשפחתיות שלכם. הרייברנים הם משפחה אמידה באזור הקיז בפלורידה, שנחשבת לאחת מעמודי התווך בקהילה המקומית. בראשה עומדים אב המשפחה רוברט (השחקן והמחזאי זוכה הפוליצר סם שפרד) והאם סאלי (זוכת האוסקר סיסי ספייסק), שחוגגים 45 שנים למלון המשפחתי בקרב חברים טובים ומשפחה בסופ"ש שיתברר כגורלי. חזרתו של הבן הסורר דני (בן מנדלסון) מעוררת סודות מהעבר וחוסר השקט מצד האחים – הבן האהוב והמוצלח ג'ון (קייל צ'נדלר), האח הצעיר וחמום המוח קווין (ליאו באטס) והאחות השקולה מג (לינדה קרדליני). המשפחה הזו מסתירה סוד אפל הקבור בעברה ונחשף קליפה אחר קליפה לאורך העונה. את הבושה הזו מאיים דני לחשוף, וההתנהגות שלו דוחפת את האחים לקצה גבול הנאמנות המשפחתית.
16 שנה אחרי שנכנסה "הסופרנוס" לחיינו אנחנו כבר מורגלים במתכונת העונתית – סדרות רחבות היקף שפורשות את העלילה שלהן על פני עונה שלמה, פרקים בודדים שאינם מותירים בהכרח רושם או שאמורים לבעבע באיטיות. כאלה שהתגמול המצפה לכם בסוף שווה את הכל, ואל תשאלו בכלל עד כמה הסדרה הופכת למדהימה באמצע העונה השלישית. השיטה של נפליקס לשחרר עונה שלמה בבת אחת משרתת את ההדרגתיות הזו – לא חייבים לחכות שבועות שלמים כדי לגלות שהתגמול שווה או מעפן, אלא אפשר להקריב לשם כך סוף שבוע אחד שאולי נתחרט עליו. באופן הזה מגיעה "קשר דם" גם לארץ, העונה הראשונה בסדרה החדשה של נטפליקס עלתה אתמול (חמישי) במלואה ל-VOD של yes.
אולי טוב שכך, כי הפרק הראשון של "קשר דם" לא עושה עמה חסד. הוא בעיקר מעלה את התהייה למה לעזאזל אמור להיות לנו אכפת מהמשפחה הזו, שכמותה ראינו ביותר מדי סדרות גנריות יותר או פחות כמו "אחים ואחיות" או "הורים במשרה מלאה". ואלוהים, כמה שהאחים האלה בוחנים את סבלנותנו. זה מגיע לשיא בוויכוח ארכני, מפורט ומשעמם שעסק בשאלה האם דני הסורר ישב עם בת זוגו בשולחן המשפחה. מדובר באחת משתי הסצנות המהותיות של הפרק הפותח, הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את כל ארבעת האחים ביחד; סצנה שבעליל אמורה היתה להביא אותנו לרצות להבין מה לכל הרוחות רוחש מתחת ליחסים העכורים האלה, אבל בפועל גורמת לנו למשוך את ידינו מכל הדינמיקה הבין-אחית הזו.
הסצנה המהותית השנייה היא זו שקופצת קדימה בזמן כדי להציג בפנינו ערב חשוך וסוער שבו קורה משהו מאוד דרמטי. האחים עשו משהו נורא שנחשף בהדרגה לאורך הפרקים הבאים עם קפיצות נוספות אל העתיד, וחשוב שנדע על כך מראש. הכלי העלילתי השחוק הזה שבו מציגים בפנינו רגע מסעיר רק כדי לסגת אחורה ולספר איך הגענו אליו, תמיד גורם לי להטיל ספק ביוצרים. "הו כן, עכשיו אולי משעמם, אבל חכו חכו מה מחכה לכם בהמשך!". זה נראה כמו סממן לכתיבה לא טובה ונטולת ביטחון עצמי, אבל יוצרי "קשר דם" עשו ממנו קריירה – הסדרה הקודמת של דניאל זלמן והאחים טוד ודניאל קסלר היתה "Damages", שזה בדיוק היה השטיק שלה. מעבר לכלי העלילתי המתיש הזה מדובר היה בסדרת מתח יעילה ודי סתמית שכמותה כבר ראינו פעמים רבות עד אז ומאז.
"קשר דם" לא פועלת בדיוק כך. היא הרבה פחות קדחתנית והרבה יותר אלגנטית, אבל כמו קודמתה גם היא כנראה לא תירשם בדברי ימי הטלוויזיה כיצירת מופת משמעותית. הנקודות החזקות במיוחד, כמתבקש מהרכב הקאסט הנהדר, מצויות במשחק. קייל צ'נדלר האהוב, לנצח קואץ' מ"אורות ליל שישי", מצוין כמו תמיד בתפקיד האח הדומיננטי, אבל בן מנדלסון האוסטרלי (המוכר מ"ממלכת החיות" ו"אקסודוס: אלים ומלכים") גונב את ההצגה. הוא ממש נוגע ללב בתור האח הבכור האומלל והחבוט דני ומהווה את הגורם המשמעותי ששומר על עניין בתחילת הסדרה, בזמן שהעלילה מתחילה לקרום עור וגידים ולפתות אותנו פנימה, מה שאכן קורה לאטו.
הפרקים הבאים אם כן מוצלחים יותר מאשר פרק הבכורה, שאמנם מאפיין מאוד את "קשר דם" אבל גם לא כובל אותה אליו. עוד ועוד שכבות מחייהם של בני משפחת רייברן נחשפות באופן שלפעמים מסקרן ופעמים אחרות אפילו מרגש, ואט אט מקנות תחושה שתחילת הסיפור וסופו אולי כרוכים זה בזה ככלות הכל. לא אופציה רעה לבינג' של חג.