ספוילר "אימפריית הטיילת" עונה 5 פרק 6
"הכל היה חלום מההתחלה – אף אחד אף פעם לא היה חופשי"
(צ'וקי)
איזה פרק.
"מעין דרמה שייקספירית. עלייתו ונפילתו של אדם", כך תיאר השחקן פול מוני באוזני אל קאפון את הסרט שהם עובדים עליו.
"והוא חוטף בסוף, נכון?", צוחק קאפון.
"ככה עושים את זה", אומר ג'ורג' ראפט, ההוליוודי הנוסף בחדר.
כל עונה אחרונה בסדרת פשע היא בסימן "נפילתו". יש משהו כזה מסומן, מוסכמה שכזו. "שובר שורות". "המגן". "הסמויה" במידה מסוימת. "הסופרנוס", תלוי את מי שואלים. כך שכאשר "אימפריית הטיילת" באה ומגדירה בפירוש את מה שקורה כאן, היא בעצם אומרת את מה שאנחנו כבר יודעים. אנחנו יודעים שקאפון יובס. אנחנו יודעים שפול מוני יגלם את התפקיד הראשי ב"פני צלקת" ושג'ורג' ראפט יגלם בו את חברו הטוב ושהם ישחזרו בו את טבח ולנטיין של קאפון מ-1929 – מתחזים לאנשי חוק כדי לטבוח ביריביהם.
אנחנו יודעים שנאקי יופשט מכוחו, אם לא ימות. הגזוזטרה בביתו בסוף הפרק, כאשר עמד למעלה והביט על מיקי דויל ויתר האנשים שיילחמו למענו, ללא ספק אמורה הייתה להזכיר לנו את אל פצ'ינו בחידוש מ-1983 ל"פני צלקת" על היציע בביתו, נלחם באמוק, אחד מול המונים, ומכיר להם את החבר הקטן שלו ואת אחיו. גם וולטר ווייט צפה בסרט עם ילדיו כאשר כבר הגיע השלב של "נפילתו", רק ששם לא היה ניואנס.
איש איש והשטן שלו. נאקי הצעיר (שוב השתוממתי חזור ושמום מהחיקוי שמארק פיקרינג עושה לבושמי) אומר לאשתו שהוא יודע בשביל מה הוא עושה את מה שהוא עושה – בשביל המשפחה שלו. אבל בהווה של 1931 הוא שיכור ואין לו מושג מה הטעם בכל הניסיונות להתקדם. ומעשיו רודפים אותו כשם שהוא רדף אחר ג'יליאן הקטנה. "ילדה מטומטמת, למה שתבטחי בי?".
עכשיו כבר קשה לא להאמין באמיתותה של הסברה שהועלתה בתגובות לפרק הקודם – ג'ו הרפר הנער הוא כנראה בובי דרמודי. החיבור שהפרק עושה בין סבתו הצעירה ב-1897 לבינו ב-1931, כולל היציאה הכוללת מאיזון כשמיקי אמר לו "אבא שלך הכיר לי את אמא שלך", יותר מרומזת לכך שזה העניין. אני אמנם לא מת על המקריות שבה ג'ו הגיע לשם, אבל מאוד אוהב את העובדה שבסופה של הסדרה עדיין קיימת בה חוליה של משפחת דרמודי. הקפיצה בזמן הייתה שווה ולו כדי שבובי יהיה בוגר דיו כדי לתרום למהלך העניינים, שטן מוכר שיושב ואורב, אם כי מצד שני התמימות שלו כפעוט גורמת לי לרצות שלא ילכלך גם הוא את ידיו. בהנחה שזה בכלל הוא, כמובן.
לראשונה איבכה מועקה של ממש את קטעי הפלאשבק, כאשר נאקי הצעיר ראה את מי שזה לא היה מציג לקומודור ילדה על מפתן דלת, ובו זמנית מספר לו בעל החנות על הילד שגונב מלקוחותיו – ג'יליאן. לא יכולתי שלא לחשוב עליה שואלת אותו אם הוא זוכר איך נפגשו, שיחה שבסופה הכתה אותו פעם אחר פעם כאחוזת דיבוק – השטן שיצר אותה.
עוד בנוגע לרוע מקנן: לא חשבתי שאיליי ונלסון יסתבכו כל כך מהר וכל כך חזק. המזימה שלהם נוטרלה מהרגע הראשון, שום דבר לא הצליח להוציא אותם מזה. "לא חשבו על התוכנית הזו לעומק", אמר נלסון לפני שנכנסו פנימה, ותוך דקות ספורות התברר עד כמה צדק. לא קיבלנו יותר מדי קלוז'ר בנוגע אליו. הוא פשוט חטף כדור שהעיף רבע מפרצופו בשלב שבו דמותו גם ככה הייתה דהויה מכדי שנבכה את לכתה, אבל לא לפני שוואן אולדן הישן, הדתי המטורף הקיצוני משתי העונות הראשונות, הרים שוב את ראשו. זה היה טאץ' יאה.
לעומת זאת, צ'וקי נשלח יפה יפה אל מותו. בין הרגע שבו דוטר התחננה בפניו שיעזוב כל עוד הוא יכול, ועד לרגע שאשר יגורה בא לו, צ'וקי הכיר את בתו הקטנה, אלתיאה, ריפוי. הוא שמע ממנה שאמה אהבה אותו אבל נאלצה לעזוב. הוא הצליח לפדות שוב את רווחתה מידיו המהודרות והמגעילות של נרסיס. הוא שמע שוב את קולה שהציל אותו לאורך שנים כמו צל של צל של צל של זיכרון, וכשעצם את עיניו הוא התנגן בראשו והציל אותו פעם נוספת גם כאשר נורה למוות. קולו של התקליט המסתובב ללא מוזיקה לאורך הקרדיטים היה בעיניי הסוף הכי יפה של "אימפריית הטיילת" אי פעם.
