ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 3

תמיד קינאתי באמריקאים והתוכניות המיוחדות שיש להם לכבוד החגים. לכל חג מולד או הודיה יש להם עשרים תוכניות מיוחדות שנעשו, וזה רק מהתוכנית של סנופי. למה לנו לא יכול להיות איזה פרק חנוכה שבו חפר ממלא את הסופגניות בחשיש ומאכיל את הילדה של איצקו, או שבוע פסח ב"בטיפול" שכולם מתלוננים על המצות והארוחות המשפחתיות? בכל מקרה, ברוכים הבאים לפרק ליל-כל-הקדושים (חלק ראשון) של אימה אמריקאית.

אם חשבתי שאצליח להתחמק ממנה לעוד הרבה זמן, טעיתי – אמה רוברטס מגיעה כבר בתחילת הפרק, אבל היא מלווה בדניס או'הר אז אני מניח שזה נסבל. הם מגלמים צמד נוכלים שהמטרה הבאה שלו היא לגנוב איברים מאנשים חריגים בשביל כסף, אבל פרט לזה לא עושים הרבה. אמה רוברטס עושה את צעדיה הראשונים במחנה כתור מגדת עתידות שחוזה גדולות לג'סיקה לאנג, ואילו דניס או'הר נשאר באיזה בית מלון עם המאהב בעל הקוספליי הגרוע ביותר שראיתי ו.. אה… אז מגלים שיש לו זין קסום! כלומר, אנחנו לא בטוחים בדיוק מה טיבו של איבר המין שלו ( אני מקווה שזה "פין פציל") אבל כל דבר שהוציא את ההשתאות הזאת חייב להיות שווה, לא? ברגעים נדירים כאלה אני מתבאס שאנחנו לא ב-HBO לכמה שניות רק בשביל להציץ מה בדיוק קורה שם. אה, בנושא של איברי מין: דל לא מצליח להרים את המשקולת שלו (If You Know What I Am Saying) וזה פרט עלילתי חשוב, מסתבר.

בעלילות שלא קשורות לאיברי מין, רוב הפרק נח על כתפיה של קתי בייטס והמבטא הלא ברור שלה (עוד על זה בהמשך). קתי מגלה שהיא הולכת למות ומהרגע הזה והלאה מבלה את מרבית הזמן בהרהורים על חייה ועל שתיית אלכוהול. זה אולי נשמע משעמם, אבל אחרי הקאמפיות שלה בעונה הקודמת, קתי מכניסה לסדרה רגעים של חסד, שלווה ואמפתיה שלא ידעתי ש"אימה" מסוגלת להפיק באמת. בניגוד לדמויות האחרות שמתרוצצות לכאן ולכאן, הדמות של קתי בעיקר שותקת ובוכה על עברה וזה נהדר. הסצנות שלה עם הרופא ועם הרוח בעלת שתי הפנים הן אולי הנדירות ביותר ברכות שלהם בתולדות הסדרה.

אה, כן, רוח בעלת שתי פנים. אחרי שקיוויתי שהסדרה תימנע למשך עונה אחת מאלמנטים על-טבעיים, הסדרה צחקה עלי כל הדרך עם ביצוע נהדר שמבוסס על אדם אמיתי (כלומר, פרט לחלק שהוא רודף אנשי קרנבל שמעיזים להופיע בליל-כל-הקדושים) וגילום נהדר של ווס בנטלי, שאתם כנראה מכירים מ"אמריקן ביוטי" אבל כדאי לכם להכיר ב"ווירדסוויל". בנטלי מצליח בקטע הקצר עם קתי להיות גם נוגע ללב וגם מטורף בצורה ש"אימה אמריקאית" דורשת ממנו והכל עובד נהדר. גם הסצנה שמציגה את סיפורו כסרט אילם נהדרת.

כמו שאמרתי בפעם שעברה, העלילה שמתקדמת בצעדים הכי ביזאריים אבל איטיים היא העלילה של בט ודוט. הפרק אנחנו מגלים שדוט חולמת להרוג את אחותה, מה שלא כל כך נחמד (בט כמובן שכחה מהסכין של פעם שעברה כי רצף עלילתי זה לא בדיוק צד חזק ב"אימה אמריקאית"). בנוסף לכך, דוט קיבלה ביטחון עצמי מטורף ומרשה לעצמה לירות משפטי מחץ לכל כיוון (אבל בעיקר לכיוון של נשים בלונדיניות. "זה בטח לא הדבר היחיד שאת עושה בחינם" הייתה קטילה מבורכת כלפי אמה רוברטס).

פאק, עדיין יש דברים שקרו בפרק הזה? אה, כן, דנדי ניסה לחקות הן את מייקל מאיירס והן את "אההההההההה מה נסגר עם הליצן הזה" עם כמה רגעים שלא ממש מתקדמים למקום כלשהו, בזמן ש"אההההההה מה נסגר עם הקיום האנושי שהדבר הזה נוצר" השיג לעצמו עוד שבוי חדש. אני מניח שמתישהו יקרה משהו בעלילה הזאת, כי קשה לי להאמין שכל העונה הם רק יאספו עוד ילדים ואז יקימו בית יתומים או משהו מופרך באותה מידה.

ג'סיקה לאנג גם כן הייתה בפרק הזה, אגב. כן, היא בהחלט הייתה שם ואמרה דברים.

הערות:
* המבטא ה… מגוחך? מדהים? אני לא בטוח איך להתייחס אליו של קתי בייטס אמור לכאורה לנבוע מבולטימור. עכשיו, אני לא בטוח מה אתם חושבים על "הסמויה", אבל אני חושב שאפשר להסכים שאם כל הדמויות היו מדברות כמוה, הסדרה הייתה נעשית קצת יותר משעשעת לפחות.
* בפינת השיר היומי: שיר כלשהו של לנה דל ריי, שמכיוון שלא הכרתי אותו עשה עבודה נחמדה בלהציג את הדמות של אדוארד אבל לא הרבה יותר מזה.
* החריגים קוברים את מיפ הפוקימון האנושי, ובמקום פרחים זורקים לו ראשים של תרנגולות. מדי פעם הסדרה הזאת מגיעה לשיאים חדשים של נפלאות.