אחרי יותר מדי זמן של ציפיה בין העונה הראשונה הקצרצרה (ארבעה פרקים) והנוטה לשלמות של "הפרלמנט", ועד לעונה השנייה שהגיעה שלשום, קשה היה שלא להתאכזב מהפרק הראשון בה. חדות האבחנה והניואנסים עודם שם, אבל הפעם לטובת הרבה יותר הומור מבוכה. גם הקטעים הטובים היו בעצם רק חביבים וכאלה שעשויים להיחשב כסותמי חורים לו היו חלק מהעונה הקודמת – כרמלה שעזבה את הקטור, משפחת שאולי עוברת דירה והמתנות שנתנו החברים להקטור. בתווך היו שני פלחים, ועוד בזה אחר זה, שגרמו לי לזוע בחוסר נוחות ולהזדהות יותר מדי עם הדמויות השוליות: אירנה ושאולי בקופה – חוויה מוכרת מדי לכל מי שמבקר מפעם לפעם בסופרמרקט, אני בטוח – וג'ורג' [1] שמנסה להתחיל עם המורה המסכנה. לא ש"הפרלמנט" נמנעה בעבר ממבוכה ועימותים, אבל שתי הסצינות האלה היו בעיניי מוגזמות ונטולות ריכוך. למעשה, בפרק הזה עצמו שני הקטעים עם כל חברי הפרלמנט שפתחו וחתמו את הפרק (בשניהם הקטור היה במוקד העיניים, באחד כרמלה עזבה אותו ובשני הם היו ביחד) שיחקו גם הם על האלמנטים הללו אבל באופן חמוד ומשעשע בהרבה. ויחד עם זאת, האפקט המצטבר של כל המבוכות הקטנות והגדולות הותיר את חותמו. אני רק מקווה שהכיוון הזה אינו מרמז על ההמשך.

[1] זה אני או שג'ורג' סיגל לעצמו הפעם מבטא טורקי (הרבה פחות מוצלח) במקום ערבי? הוא גם התלונן על "בני דודינו" שמגיעים אל הספארי, כלומר הכינוי היהודי הרווח לערבים, כך שנראה שבשם הפוליטיקלי קורקט החליטו פתאום לשנות את המקורות של דמותו. לא שהבנתי מלכתחילה למה דווקא הערבי הוא חובב גדול של הרג חיות, אבל זה היה מצחיק בלי קשר ולא אישש איזה סטריאוטיפ שאני מכיר. שינוי טיפשי בעיניי.