ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 12
הלוואי, הלוואי שזה היה סיפור בסיסי, אבל כמו תמיד כאשר משתמשים בתואר מעין זה, מדובר בהתחכמות המכסה על מורכבות. לא שהפרק גרוע, הוא נחמד וכולל כמה קטעים משעשעים, אבל העיסוק האינטנסיבי שלו במלאכת הסיפור היה בעצם הערה אחת גדולה על "קומיוניטי", ובמקרה הזה באופן שמדגיש את חסרונותיה.
אני אוהב את הרבדים של הסדרה ואת העובדה שגם גם פרקי היי-קונספט טומנים בחובם משמעויות סמליות, אם בנוגע לדמויות ואם בנוגע ל"קומיוניטי" כולה. בעיניי הפעמים המושלמות ביותר שבהן זה קרה היו הפרקים "לוחמה מודרנית" (פרק הפיינטבול המקורי) ו"פרדיגמות של זיכרון אנושי" (פרק ה"לקט"), שני מקרים שבהם הפרקים היו מעולים כפשוטם גם בלי להתעמק במשמעויות, וזה מה שהפך אותם לגדולים. המקרה הנוכחי – חלקו הראשון של פרק סיום העונה – שונה. למעשה, נדמה שזו אחת מהפעמים האלה שבה "קומיוניטי" הפגינה מוזרות לשם המוזרות וחוסר הנגישות, פשוט כדי להתיישר על פי התווית שלה. כלומר, זה אולי משקף הערת מטא-מטא כלשהי, אבל הצעת הנישואין של ג'ף לבריטה הייתה רגע מטומטם ותלוש. וזה היה נחמד ומחוכם כאשר המצלמה התמקדה במישהו ששותה מרק כדי להמחיש את היעדר הסיפור, אבל יותר מדי כאשר עאבד ירד על ברכיו באמצע מסדרון הומה ודיבר על עצמו. Unsubscribe.
עדיין לא ברור אם תהיה עונה שישית לסדרה (אני מהמר שכן, קשה להאמין שסוני תוותר על מימוש הקאץ' פרייז "שש עונות וסרט" כשהם כבר כל כך קרובים אליו), וחוסר הידיעה הזה הותיר את כתמי טביעות אצבעותיו על הפרק. המתח בין היעדרו של סיפור כפי שגילם אותו ג'ף לבין הכורח של עאבד ליצור סיפור, נראה כמו התגלמות הספקטרום הסיטקומי ש"קומיוניטי" אמורה לנוע עליו – ואני כותב "אמורה" כי 99 אחוז מהזמן היא נמצאת על הצד הקיצוני שלו. ודווקא כשלא קורה כלום וכולם מרגישים נינוחים, כשגרינדייל במצבה הטוב מאי פעם אחרי עונה שלמה של ועדה שתכליתה לשפר אותה, היא מצויה בסכנה ממשית לחייה. כלומר, יש כאן שני לקחים: 1) מלכתחילה זו הייתה טעות לנסות לשפר אותה; 2) לא משנה עד כמה תנסה להימנע מלעשות סיפור, הסיפור יגיע (סליחה על השימוש הרב במילה 'סיפור', אבל זו הפואנטה, אני מניח).
אולם לא סדרה כ"קומיוניטי" תרים ידיים בכניעה. כפי שצועק הדקאן נואשות: "Let me be one of the six this year!" – זה נשמע כמו ויתור אובדני אבל בעצם גם כמו כמיהה להגיע לשש השנים האלה (ולסרט). החל מהרגע שבו התברר שגרינדייל נמכרת, נוצר מתח חדש בפרק, הפעם בין שני סוגי הסיפורים, כולם בסיסיים, קרי – קלישאות. האחד מתרחש בחדר הלימוד, שם אנחנו רואים את ג'ף ובריטה מקבלים את רוע הגזרה ומסכמים ברוב פינאליות את עברם המשותף, ומה קורה בפינאלות? סוגרים מעגלים עם הפיילוט, אנשים מציעים נישואין/מתחתנים/מתאחדים. השני מתרחש במשרדו של הדקאן, שם השלושה עדיין לא מוותרים, ההתחרפנות משתלטת כפי שקורה תכופות ב"קומיוניטי", בטח אם גם עאבד וגם הדקאן נמצאים באותו חלל, והדאוס יוצא מן המכינה – פאקינג מפת אוצר (אגב, אפשר להוסיף כסיפור שלישי את השיחה של היקי ודאנקן, רמז לסבוניה ולגילויים מופרכים שמגיעים בעונות מתקדמות של סדרות, אחרי שנגמרים הרעיונות. עדכון: וכפי שהוסיף בתגובות שיח רחב ועץ גבוה – הכנה לספין אוף).
בסופו של דבר נדמה שכל הפרק הזה היווה הרמה להנחתה, הנחתה שתגיע בפרק הבא האחרון לעונה ותהיה בוודאי בעלת אופי שונה לחלוטין מהנוכחי. כל זה מהווה ניסיון ממש מעניין ואפילו מרתק מבחינה אינטלקטואלית, ואני אוהב את העובדה ש"קומיוניטי" מאלצת אותי לפצח את מה שעומד מאחורי החזית, אבל החכמה היא שהסאבטקסט לא יחתור תחת הטקסט. שהפרק בפני עצמו יהיה טוב וקולח ומהנה. כאן הניסיונות להיות חכמים היו בעוכרי הפרק, כי באופן אירוני, מוזרותו המופגנת פגמה בניסיון לומר משהו על יכולות הסיפור הבסיסי של "קומיוניטי".