ספוילר "צדק פרטי" עונה 5 פרק 5

דאם! איזה פרק סוף-עונה בפרק החמישי לעונה! אני חייב עוד סופרלטיבים מלבד "מגניב" להטיותיו, כי הפרק הפגין את זה על כל שעל. האמת היא שכבר עם הקרדיטים בתחילת הפרק שמתי לב שהוא עמוס במיוחד (אלן טודיק!), אבל לא ציפיתי לכזה רצף מסחרר של אירועים. כלומר, הם הגיעו אחרי הטיזר המהמם שבו בויד נוקם בלי פקסטון, סצינה מצמיתה עם סוף מטורף, כך שכבר אז הייתי צריך לשער שאם כך זה מתחיל, כך זה יימשך. הסצינה הזו הייתה אובּר-מגניבה – פקסטון מתעורר ומשוחח בטלפון, מבין שהוא נבגד, מדליק את האור ורואה שבויד היה שם כל הזמן, מחפש את האקדח במגירה אבל הוא איננו שם – בויד הכין הכל מבעוד מועד וזה היה כל כך מתוזמר.

זו הייתה הפעם הראשונה בפרק שזה קורה, אבל ממש לא האחרונה. בויד הפגין מגניבות-על לאורך כל הפרק הזה (טוב, כמעט לכל אורכו), ועשה זאת שוב כאשר דריל קרואו וז'אן בפטיסט הגיעו אליו לבר ("God damn, man! That was cool as ice!") ופעם נוספת כאשר אירגן את מותו של שריף מוני [1]. אבל הסצינה הכי מתוזמרת – עד כדי כך שנראה כאילו עשו עליה חזרות, ואני אומר את זה קצת לגנותה – הייתה חילופי הדברים בין הוט רוד לג'וני שבמהלכם כל אחד מהם בגד באחר. רגע אחד אייבון ברקסדייל ויוג'ין יאנג מפנים אל ג'וני את האקדחים, שולפים אותם ביחד כמו לפי סימן, ורגע אחרי כן כשמתברר שג'וני אינו טמבל בעצמו, השניים מפנים בבת אחת את הנשק אל הבוס. ולמרות שזה היה מעט מופרך, משובחות הטוויסטים לא נפגמה.

[1] ממש התבאסתי בשביל מארה. כפי שכבר ציינתי, הייתה בינה ובין בויד כימיה נהדרת, וסך הכל חייה לא היו מזהירים. לא הבנתי למה הוא הרגיש צורך לדפוק אותה כליל ועוד לאיים עליה שתעזוב את הרלן.

היו גם דברים הרבה פחות מחושבים אבל לא פחות שומטי לסת – דני קרואו יורה בז'אן בפטיסט, אווה המסכנה מופלת בפח, מציאת תיאו טונין (אדם ארקין, שגם ביים את הפרק), הווידוי של ריילן – ובנוסף בויד לא היה היחיד שהפגין Awesomeness (אמרתי שאני זקוק לסופרלטיבים, אני נאלץ לרעות בשדות זרים), כי ארט קיבל הזדמנות להפגין את האדירות שלו לראשונה מזה זמן רב. ההתנהלות שלו מול אליאס מרכוס, הרוצח השכיר הפסיכופת (אף פעם לא ראיתי את אלן טודיק בתפקיד כזה, וחבל שרק לפרק אחד) הייתה כה קרת רוח – אהבתי במיוחד את המפגש הראשון ביניהם במגרש החנייה, כולל צילום במצלמת הנייד שלו כשם שעשה ריילן בעבר – וכל הסצינה הזו הייתה בלתי צפויה ובכך הייתה שונה בתכלית מהמתוזמרות האלה שמניתי למעלה.

אבל השינוי הגדול ביותר ביחס ליתר הפרק הגיע עם בויד בסופו, כאשר למד שאווה נשארת בכלא. אחרי שעל כל צעד בפרק הוא היה השולט והמושך בחוטים, עוד מלפני הפתיח כאמור, פתאום בבת אחת הוא מובס והקרקע נשמטת מתחת לרגליו. האמת היא שהיה די ברור שמשהו הולך לקרות, כי השיחה שלו עם אווה בערב שלפני הייתה פשוט מושלמת מדי. "אני רוצה להירדם בזרועותיך ולהתעורר בזרועותיך" – שיחה מתוקה כמו שהם יודעים, אבל גם מבשרת רעות. למעשה, חשבתי שהם עוד עשויים להרוג אותה. מה שקרה לה לא הרבה יותר טוב, היא מועברת מהכלא הזה שבו עוד הייתה מוגנת יחסית הודות לבויד, אל כלא אחר רציני ומפוקפק בהרבה שבו היא כנראה צפויה להיתקע בהיעדר יכולת לטעון לחפותה.

סימנים מבשרי רעות מהסוג הזה היו גם אצל ארט; חוגגים למפקד על סף הפרישה שעשה את התפיסה של החיים שלו. אבל נראה לי שבמקרה הזה לא באמת צפוי גורל נורא (טפו טפו), אלא זו הייתה הרמה להנחתת הדברים שריילן אומר בסוף הפרק והעכירו את האווירה. היה בווידוי שלו משהו יפה, כי ארט סוג-של יודע שריילן הוא זה שהיה שם, ונראה לי שריילן סוג-של ער לכך, ולכן דווקא רגע אחרי שהוא מגלה שהאשמה מופלת על כתפי מישהו אחר, במין אקט של כבוד כלפי ארט הוא בא ומתוודה בפניו. יבאס אותי עד מאוד אם הדבר הזה יהרוס את הרעות הזו שביניהם, אחד האלמנטים האהובים עלי בסדרה.