ספוילר "שרלוק" עונה 3 פרק 2
"העלמה מורסטן נכנסה לחדר בצעד מאושש ומפגין ביטחון. היא היתה גברת צעירה ובלונדינית, קטנה, נעימה לעין ולבושה בטוב-טעם מושלם. עם זאת, היה בתלבושתה משהו פשוט שהיה בו כדי לרמוז על אמצעים מוגבלים. צבע שמלתה היה בֶּז'-אפרפר ולא היו בה שסעים ושנצים, ולראשה חבשה מעין טוּרבָּן קטן מאותו גון חיוור, שאחידותו הופרה בזכות נוצה זעירה בצידו. פניה לא היו מושלמות או יפות במיוחד, אך הבעתן היתה מתוקה וחביבה ועיניה הגדולות והכחולות היו נעימות ושופעות שאר-רוח. נסיוני כבר הפגישני עם נשים משלוש יבשות וארצות רבות, אך מעודי לא ראיתי פני אשה שהבטיחו הבטחה מפורשת יותר לאופי מעולה ורגיש."
(מתוך "חותם הארבעה", תרגום אורי בלסם)
אין הרבה דמיון בין הרומן "חותם הארבעה", הספר השני בסדרת סיפורי הולמס, לבין הפרק "חותם השלושה" – אפילו השם הוא למעשה משחק מלים שמתברר רק בסוף הפרק (ושלא עובר טוב בעברית) – אבל התיאור של מרי מורסטן קרוב בהחלט, בשינויים המתאימים בין התקופה הוויקטוריאנית לימינו. מרי מורסטן, היא, כאמור, אמנם לא אשה נאה במיוחד, אבל יש לה 'אופי מעולה ורגיש', וגם אומץ ותושייה (עוד בפגישה הראשונה שלה עם הולמס, כשהמקרה עדיין לא הסתבך אפילו, היא יודעת להביא לו את כל הפריטים הקטנים ופיסות הנייר שקשורים לתעלומה, והוא בהחלט מעריך את זה). בספר, ווטסון מתאהב בה מהר מאוד, אבל אבוי, הם מגלים שהיא כנראה עומדת לרשת אוצר אדיר, ואז המעמד יפריד ביניהם – הוא הרי רק רופא פשוט! בסוף הכל מסתדר, כמובן, והם מתחתנים; כפי שציינתי בסקירה הקודמת, היא כמעט לא מופיעה בסיפורים, להוציא לפעמים כמה משפטים כרקע לאיך שווטסון יוצא מהבית לעוד הרפתקה עם הולמס.
מרי מורסטן של הסדרה (שגיליתי, במהלך קריאת התגובות לסקירה הקודמת, שמגלמת אותה זוגתו במציאות של מרטין פרימן, אמנדה אבינגטון) גם היא רגישה לפרטים ולאנשים, עם הרבה תושייה ושכל ישר. היא לא עלמה ויקטוריאנית, כמובן, ולכן האופי שלה בכל זאת שונה. היא בחורה מעשית וישירה מאוד; אחד הרגעים החביבים עליי בפרק הקודם היה בערב שבו היא פוגשת את שרלוק לראשונה, כשאחרי כל התפרצויות הכעס (המוצדקות!) של ג'ון היא נכנסת למונית ואומרת 'I like him' (וגם הרגע במסעדה, לפני ששרלוק חושף את עצמו, כשהיא בלי כחל וסרק פשוט מסכימה עם ג'ון שכן, היא הדבר הכי טוב שקרה לו, שיקף את פן האופי הזה יפה). היא אחת כזו שמבינה עניין – וגם בפרק הזה, היא ידעה להתמודד יפה גם עם ג'ון וגם עם שרלוק וגם עם הבלגנים של תכנון החתונה. אשכרה הפתיע אותי לראות, כשקראתי תגובות על הפרק הקודם, שיש אנשים שלא אוהבים אותה; בעיניי היא נהדרת, והדינמיקה שלה עם ווטסון נהדרת (אולי זה בגלל הקשר הקיים ביניהם, אבל הרבה מזה הוא פשוט הדמויות). כפי שכבר אמרתי, אני באמת מקווה שהתפקיד שלה בהמשך הסדרה יישאר כפי שהוא.
רפרנסים לקאנון: כאמור, אין הרבה דמיון בכלל בין הספר המקורי לפרק. הקשר העיקרי הוא השמות של שולטו ושל ג'ונתן סמול, והאיבה שהאחרון רוחש לראשון (אם כי בספר הסיבה לאיבה הייתה שונה, וסמול גם לא הרג אף אחד במו ידיו, בעוד שכאן הוא טיפוס שלא הייתה לו בעיה להרוג בחור חף מפשע לגמרי רק כהכנה לרצח של שולטו; וחוץ מזה, הוא גם היה אסיר משוחרר ולו [פם פם] רגל מעץ) – וגם עוד כמה פרטים קטנים שמסתתרים באחד הסיפורים הקטנים שהולמס עובר עליהם בחטף בנאום שלו, שם מופיע גמד שיורה חיצי רעל עם קנה-נשיפה. הגמד הזה הוא אלמנט שלקוח ישירות מתוך "חותם הארבעה", אם כי שם הוא קצת, אמממ, נורא גזעני (מדובר על בן-לוויה של סמול, מהילידים של איי אנדמן בהודו שהם קטני קומה במיוחד וגם, על פי הספר, מכוערים, פראיים ואכזריים). בתיאור המקרה בבלוג של ווטסון יש גם עוד פרט קטן אחד של דמיון: הכל מתחיל כשווטסון מקבל סדרה של שישה אימיילים שכוללים רק תמונה של פנינה. בספר, אלה היו פנינים אמיתיות, שנשלחו למרי בעילום שם לאורך שש שנים, והן שפתחו את כל התעלומה (במקרה שבבלוג זה מוביל לעניין אחר לגמרי, איזו מזימה להוביל את הולמס ו-ווטסון למלכודת ולהרוג אותם, שאני מנחשת שתהיה קשורה בסופו של דבר לנבל-הראשי החדש שלנו).
אבל מעבר לזה לא זיהיתי רפרנסים, לא בפרק עצמו ולא בפוסטים בבלוג. וויקיפדיה לא עזרה לי הפעם, וניסיתי לחפש כל מיני שמות שמופיעים שם ובבלוג, בלי הרבה תוצאות. השם היחיד שעלה בתוך הסיפורים הוא ריידר (רחוב ריידר הוא הכתובת שמופיעה בפוסט על הפיל), שמה של דמות מתוך הסיפור "הרפתקת הכדכוד הכחול", וזה די קלוש. אה, וכנופיית שודדי הבנקים מתחילת הפרק, שמצאה איזו דרך גאונית לגנוב מטילי זהב, הזכירה לי טיפה את "אגודת אדומי השער" (סיפור קצת טפשי, למען האמת – המכשיר העלילתי העיקרי לא רק מופרך למדי, אלא גם שימש בשינויים קלים כבסיס לעוד כמה סיפורי הולמס), אבל זה אפילו עוד יותר קלוש. יכול להיות שגם שם יש דברים אזוטריים יחסית, או מבלשים אחרים, שאני לא מזהה. ועוד משהו: יש לי גם הרגשה עמומה ולא-מבוססת שחלק מהנאומים של שרלוק – גם כמה מהדברים שאמר בפרק הקודם לגבי לונדון, וגם כמה מהדברים שאמר הפעם לגבי ג'ון – הם ציטוטים או פרפראזות על דברים מתוך הספרים, אבל קצת קשה לי לבדוק את זה.
ומה חוץ מזה? יצא לי לראות שיש דעות די חלוקות על הפרק. בעיניי הוא היה חמוד ממש. כבר אמרתי, בהקשר של הפרק הקודם, שהגעתי למסקנה שברוב המקרים העלילות הבלשיות הגדולות בסדרה לא ממש מעניינות בעיניי, ואני יותר מחבבת את המקרים הקטנים שמופיעים פה ושם – ובמהלך הנאום של הולמס הוזכרו כאמור כמה מקרים כאלה (ואז ראינו אותם בפלאשבק). אז מבחינתי אישית זה היה מצוין. הקטע עם אסיפת הנשים הווירטואלית, ומייקרופט בשולחן המרצה, היה מגוחך לחלוטין בעיניי, אבל מילא, חוץ מזה באמת שהמקרים היו ממש סבבה לדעתי. כל מיני דברים קטנים, יחסית פשוטים, ומחלקם אפילו אנשים יצאו בחיים.
והעיקר, כמובן, היה הדמויות, ובעיקר הדמות של הולמס, עם נאום השושבין המרגש/משעשע, עם הקטע שבו התכנון המדוקדק של ערב-הרווקים של ווטסון מתקלקל ושניהם שיכורים להחריד (שהיה קצת מביך, אבל בכל זאת הצחיק אותי, בעיקר בחלק שבו בכתוביות על המסך שמראות את ההיקשים של הולמס היו כתובים דברים כמו chair, egg-shaped, sitty thing או sleeeep. היהי), עם השירות שלו כמאתר-מישהו-לשכב-איתו בשביל השושבינה הראשית… כל זה היה נורא חמוד, בעיניי. אני מניחה שמהבחינה הזו אני יכולה להבין למה היו אנשים שלא אהבו, אבל לי זה לא מפריע. התחזקות הצד האנושי של שרלוק היא תֵמה שגם ככה הולכת ומתפתחת – הרי ראינו את זה בפרק הקודם, וגם קצת בסוף העונה שעברה – וכאן זה פשוט המשך של העניין. העובדה שווטסון אמר לו שהוא החבר הכי טוב שלו כאילו פתחה אצלו משהו. הוא באמת משתדל. לפעמים אפילו יותר מדי משתדל, כמו בתכנון החתונה. הוא יודע שזה משהו שחשוב לווטסון, ומפני שווטסון חשוב לו (ומפני שהוא חושש לאבד אותו אחרי החתונה), הוא באמת משתדל לעשות בשבילו את מה שנראה לו שצריך לעשות, בין אם זה למנוע מוות של אדם או לקפל מפיות. האם השינוי הזה יהיה עקבי? עוד נראה. השבועה שלו לג'ון בסוף הפרק, והקישור של העניין לשם פרק הבא – His Last Vow, 'שבועתו האחרונה', מרמזים שהקשר ביניהם כנראה יעמוד למבחן בקרוב.
אה, ומרי בהריון, מזל טוב! בקאנון אין לג'ון ילדים, למיטב ידיעתי. אבל ממילא בקאנון לפעמים נדמה שהוא בכלל לא זוכר שהוא נשוי, אז זה לא מפתיע. מעניין מה יעשו עם זה כאן.