כדי לסנכרן את הסיכום המבאס עם השביזות שגם ככה מתגנבת לעת דמדומיו של סוף השבוע, הגענו אל האכזבות של שנת 2013, וברוך השם, לא חסרו כאלה. בואו נצלול אליהן בלי גינונים מיותרים.

הסדרה החדשה | מסביב לעולם ובחזרה | ריאליטי, סבון ועוד | באסה | צחוקים | דראמההההה! | הפינאלות | ממתקי 2013: ג'ימי פאלון | ממתקי 2013: שאר תוכניות האירוח | ממתקי 2013: הסימפסונס | ממתקי 2013: אנימציה | ממתקי 2013: בשר ודם | הרגעים הגדולים

ניתן להצביע ליותר מאפשרות אחת.

[polldaddy poll=7676682]

לא כל מה שמופיע ברשימה הזו היווה מפח נפש לטעמי, אבל ישנן כמה סדרות שהתסכול מהן מהווה מוסכמה רווחת או חצי-רווחת ועל כן הכנסתי אותן לשיקולכם. למשל "המשרד", שאמנם לא הייתה מושלמת, אבל היא אינה כזו כבר מאז העונה השישית. שובו של גרג דניאלס היוצר לעונה האחרונה איפשר לה להשיב כמה מוטיבים נהדרים שקצת נשכחו ברבות השנים. זה הדירוג שלי למפח הנפש של השנה בסדר עולה (מהפחות מאכזב למאכזב ביותר), ומלבד "המשרד" הוא כולל את יתר הסדרות שראיתי מהרשימה, שזה לא הרבה.

4. קומיוניטי
אני לא בטוח כיצד תיזכר העונה הרביעית בדברי הימים של "קומיוניטי", היחידה ללא דן הרמון על המושכות, אבל אני דווקא קצת התרגשתי לקראתה, נהניתי במהלכה רוב הזמן וממש לא חושב שמדובר בעונה גרועה במיוחד. למעשה, השלישית זכורה לי יותר לרעה, אבל אולי זה בגלל שמדן הרמון ציפיתי ליותר אחרי שתי העונות הראשונות האדירות (ברובן המכריע). "קומיוניטי" בכל זאת נכנסת אל רשימת מפחי הנפש שלי בעיקר כי היוצרים המחליפים לא הרשו לעצמם להיות נאמנים לעצמם, אלא בעיקר ניסו לעשות את כל מה שדן הרמון עשוי היה לעשות. אבל הם לא הרמון, ודברים רבים שלהם חרקו בשל כך, בעיקר בכל הנוגע למינון הקיטש והלקח-של-השבוע, שהיו פשוט בוטים על סף הבלתי נסבלים. לקראת סוף העונה הם כבר יותר התאזנו, אני חושב, ומאוד סיקרן אותי לראות מה יוכלו לעשות הלאה, אבל כידוע, היקום רצה אחרת. דן הרמון חזר אל כס המפיק, מודע לטעויות של עונה 3, מתכחש לעונה הרביעית כולה, ואני סקרן מאי פעם לראות מה צפוי לנו בעונה החמישית שמתחילה ממש השבוע.

3. סוכני שילד
ידעתי למה אני נכנס, פחות או יותר. ידעתי שג'וס ווידון לא באמת מנהל את הסדרה הזו, וידעתי שגם אם המעורבות שלו תהיה גדולה מכפי שאני סבור, "בית הבובות" מהווה ערובה לכך שזה לא בהכרח מבטיח יצירת מופת. אחרי חמישה פרקים משמימים פרשתי.

2. מחלקת גנים ונוף
בשלב הזה אני רוצה להבהיר – למקרה שזה לא ברור – שזהו אינו דירוג של הסדרות על פי סלידתי מהן, כי כמובן שעודני אוהב את "גנים" ואילו מ"שילד" פרשתי, אלא התוצרת שהפיקו לעומת הציפיות שהיו לי מהן. במקרה של "מחלקת גנים ונוף", מטבע היותה באופן עקבי הקומדיה האהובה עלי לאורך שנים, מפח הנפש מריר במיוחד. לא זאת בלבד שאני מרגיש שהם נותנים דגשים לדברים הלא נכונים – חבר המועצה ג'ם, המפלות של דמויות שאני אוהב, ההתעמרויות החוזרות ונשנות בג'רי (הוא לעולם לא יהיה לארי מבחינתי) – אלא שגם הדברים הטובים מרגישים שחוקים ואינם מצליחים להתעלות באופן עקבי אל הפסגות שראינו בעונות 2-4. כמובן שעדיין יש פרקי מופת ואהבתי כלפי הסדרה קיימת, אבל זה לא מה שהיה, ואני לא בטוח שהיא תוכל אי פעם לחזור לכך.

1. ארסטד דיבלופמנט
ידעתי, פשוט ידעתי שעלי להנמיך ציפיות, ניסיתי ככל יכולתי לעשות זאת, אבל זה לא עזר. זאת פאקינג "ארסטד", גם עונה גרועה שלה תהיה טובה! ובכן, לא. וכאן אנחנו פוגשים את חוזקו של הפער בין הציפיות לחוסר מימושן. את התהום הזה ממלא עלבון לשמו, עונה איומה, נוראה ודלה בצחוקים שמביישת את ימיה הטובים של הסדרה (די לי לחשוב על כך שהיא הרסה את הסוף המושלם של הסדרה הקודמת). ההפרדה בין בני המשפחה, הכנסת הוליווד למשוואה ביתר שאת, הפאות האיומות של לינדזי והחבר המכור שלה, הריסת דמותו של מייקל, ועוד ועוד וכהנה וכהנה. התחלתי את העונה עם סקירה על כל פרק ופרק, אבל זה היה סבל לשמו. מתוך ששת הפרקים שכתבתי עליהם רק שניים היו טובים, והעובדה שהתחייבתי לכתוב על כל אחד מהם ריפתה את ידיי עוד יותר, עד שזנחתי והמשכתי לצפות בסוג-של-רצף עד הסוף המר, ואלוהים, כמה שהוא היה מר. מר מספיק כדי שאפילו סיכום לא יהיה לי כוח לעשות, וזוהי הפעם הראשונה שאני טורח לכתוב על העונה.

בעבר חרף כל הזוועות שעוללה משפחת בלות' תמיד הייתה הנשמה שמייקל התעקש לשמר, ואילו הפעם לא היה שום עוגן שכזה. אבל לא צריך עוגן! עכשיו היא כבר לא כפופה לדרישות של רשת מיינסטרים! אז בולשיט, גם בפוקס "ארסטד" מעולם לא הייתה סדרת מיינסטרים (ועל כן לא צפו בה), ואותו היעדר מסגרת גם איפשר לה להימרח עד לכדי 35 דקות פרק במקום 21 הדוקות כפי שהיה בעבר, אלמנט קריטי שבלי כל ספק היה תורם לה ולו במידת מה.

לא הכל היה איום. כה חיכיתי שיגיע כבר פרק של ג'וב, וכאשר הגיע הוא לא איכזב. במפתיע, גם הפרק של מייבי היה מוצלח. ועדיין, איפה אלה ואיפה שלוש העונות הראשונות, שמבחינתי הן הן "ארסטד", ואילו הרביעית (ומה שיבוא אחריה, שאני לא מאמין כי יצליח לתקן את הנזק) היא הערת שוליים שאני הולך להדחיק עמוק בדעתי.

[polldaddy poll=7676686]

יש הרבה סדרות ברשימה הזו שאני רוצה לראות. מ"מוארת" בדיוק ראיתי כמה פרקים ראשונים כאשר נודע שהיא בוטלה, ורבים – כולל כאן בבלוג – שיבחו את העונה השנייה ואת הפיכתה לסדרה נפלאה. ב"סאות'לנד" ללא ספק הייתי צופה לו הייתה משודרת ב'כן' (כפי שתוכנן במקור עד ש-NBC ביטלה אותה), אבל איכשהו קשה לי להביא את עצמי להוריד אותה ולצפות מההתחלה. רוב הזמן מתתי על "הכל לטובה" בשתי העונות הראשונות, אבל בעונה השלישית עדיין לא צפיתי, והתגובות מעקמות האף כלפיה גורמים לי להמשיך ולדחות אותה, אם כי זה בוודאי יקרה מתישהו.

בסופו של דבר צפיתי בשתי סדרות כאן, "פיוצ'רמה" ו"תתקדם", ושתיהן היו נפלאות בעיניי. "פיוצ'רמה" היא לא עניין חדש כמובן, אבל העונה האחרונה שלה, ששודרה אחרי שכבר נודע שבוטלה, הייתה כה נהדרת והפגיזה עם כמה פרקים שיכולים בקלות להיכנס לפנתיאון הסדרה. אילולא העונה הזאת הייתי מקבל את גזר הדין בשלוות נפש מסוימת, אבל עכשיו – פחות. מצד שני, אם כבר היא נידונה לביטול, טוב שזה קורה כאשר היא מצויה בשיא יצירתי, ולמרות שהעונה תוכננה לפני שנודע על ביטול הסדרה, פרק הסיום שלה הוא פינאלה מושלם לכל דבר. כן, עוד אחד.

המקרה של "תתקדם" שונה בתכלית, סדרה שבמהלך העונה הראשונה שלה התאהבתי בה. היא צמחה והתפתחה, החן שלה היה עצום, הדמויות מקסימות ולעתים קרובות היא הצחיקה ממש, בקול. אבל למרבה הצער, אין מזל לסדרות של מת'יו פרי אחרי "חברים" וגם זו בוטלה, במסגרת קציר דמים מפתיע שערכה NBC בסדרות שלה בחודש מאי השנה (וכלל גם את "וויטני", "פן 1600", "ערים כל הלילה", "גברים עם ילדים", "סמאש" ו"הנורמלים החדשים"). אז בניגוד ל"פיוצ'רמה", ל"תתקדם" לא ניתנה האפשרות להתקדם ולפרוח. במקרים כאלה אני תמיד מנחם את עצמי ש-22 פרקים שווי ערך למשהו כמו ארבע עונות טלוויזיוניות בריטיות (ל"צוות IT", למשל, יש 25 פרקים במסגרת ארבע עונות וספיישל ששודר לא מזמן) ושזה לא הספק כזה רע.