ספוילר "הסקס של מאסטרס" עונה 1 פרק 6
סופו של הפרק השאיר אותי לגמרי תמה. אחרי פרק שכל כולו היה סוחף ונפלא, ג'ונסון מורידה את החולצה כדי שמאסטרס ישחק לה בציצי וכך יבדקו אם אפשר להגיע לאורגזמה. מה? זה היה רגע כה מופרך ומופלץ. אבל רגע, הסדרה הזו מבוססת על ספר ביוגרפי שמתחקה אחרי האירועים האמיתיים, אז… אני מניח שזה קרה באמת? ואז נתקלתי אתמול במאמר של הניו יורקר על וירג'יניה ג'ונסון האמיתית שתוהה אם היא אכן הייתה כה משוחררת מינית כפי שטוענת הסדרה, אלא שבשלב מסוים במאמר מגיעה אזהרת ספוילרים שגרמה לי להפסיק לקרוא. אז עדיין אין לי מושג, מי שיודע מוזמן להאיר את עיניי עם מינימום ספוילרים למה שקורה בהמשך.
יחד עם זאת, הסצינה החותמת לא פגמה ביתר ההתרחשויות בפרק, שנעו בין התלהבות מידבקת לנוכח האפשרויות העומדות בפני צמד החוקרים, לבין כיווצי לב לאור מה שחוו ליבי מאסטרס מצד אחד ומרגרט סקאלי מנגד. מרגרט סיפקה למעשה את שיאי הפרק פעם אחר פעם, הסתבר כצפוי שלא בכדי ליהקו מישהי כמו אליסון ג'אני לטובת התפקיד הזה [1]. היא הייתה ממש מופלאה. לאורך רוב חלקו הראשון של הפרק היה עליה רק להגיב, כלומר להביע את רחשי לבה בעקבות דברים שאחרים אומרים או עושים, והיא עשתה זאת באופן מעורר התפעלות. כשבעלה מגיע לומר לה לילה טוב, או מאוחר יותר כאשר הוא שולח אותה לבד לסרט, או כשהחברה שלה מספרת לה על המחקר באוניברסיטה ועל מה שגילתה בעקבותיו, וכמובן – מול מאסטרס את ג'ונסון כשהיא מספרת להם את הפרטים המשפילים והעצובים של חייה המין שלה, ואז הם משיבים את פניה ריקם.
[1] אפרופו שחקנים, שני פליטי "ספין סיטי".הפציעו בפרק הזה: בארי בוסטוויק ראש העיר היה הזקן החרמן במלון בפלורידה, ואלן ראק איש הצוות גילם את הפסיכיאטר של לנגהאם שמתעקש להכניס את אמו של המטופל למשוואה.
זו הייתה הפגנה מופלאה של משחק בנושא שעל פניו יכול להיחשב טריוויאלי ופעוט – אישה שמעולם לא חוותה עונג מיני – לעומת נושאים אחרים שהסדרה דנה בהם עד כה, מחייהן הקשים של הזונות ועד אובדן תינוק; אבל כל כולו מייצג את היעדרם של אושר וההגשמה בחייהם של בני אדם. מרגרט, אבל גם בעלה, שכדי לקבל את המצרך האנושי הבסיסי הזה צריך לפנות אל אמצעים מפוקפקים במגרשי חניה חשוכים. הסיפורים האנושיים המדכדכים הללו מנמקים בפיקחות את החשיבות לכל עבודתם של ביל ו-וירג'יניה, מחקר שבזמן אמת נתפס כזניח ושולי, שלא לדבר על גס ומשוקץ, אבל בפועל הוא מכניס טעם בסיסי לחייהם של ההמונים.